רבי משה צבי גוטרמן מסווראן: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
נולד בשנת תקל"ה לרבי שמעון שלמה גוטרמן, "המגיד מסווראן". למד אצל [[רבי ברוך ממז'יבוז']] שאמר עליו: "אם היה לי מנין כמו ר' משה צבי, היה לי קל להביא את [[משיח|משיח צדקנו]]". כמו כן, קבל גם מ[[רבי לוי יצחק מברדיטשוב]], [[רבי אריה לייב משפולי]] ("הסבא משפולי") ו[[רבי אברהם יהושע העשל מאפטא]]. ר' ברוך הטיל עליו, יחד עם [[רבי ישראל מרוז'ין]] ו[[רבי יצחק יואל מליניץ]], את משימת הפצת החסידות ברחבי אוקראינה ופודוליה. | נולד בשנת תקל"ה לרבי שמעון שלמה גוטרמן, "המגיד מסווראן". למד אצל [[רבי ברוך ממז'יבוז']] שאמר עליו: "אם היה לי מנין כמו ר' משה צבי, היה לי קל להביא את [[משיח|משיח צדקנו]]". כמו כן, קבל גם מ[[רבי לוי יצחק מברדיטשוב]], [[רבי אריה לייב משפולי]] ("הסבא משפולי") ו[[רבי אברהם יהושע העשל מאפטא]]. ר' ברוך הטיל עליו, יחד עם [[רבי ישראל מרוז'ין]] ו[[רבי יצחק יואל מליניץ]], את משימת הפצת החסידות ברחבי אוקראינה ופודוליה. | ||
לאחר פטירת אביו, החל לכהן תחתיו כרב בסווראן, ולאחר מכן עבר לכהן כרבה של אומן. הוא הוזמן לכהן כרבה של ברדיטשוב, אולם מששמע כי אשתו של ' לוי יצחק מברדיטשוב מתנגדת לכך, עזב את העיר ולא שב אליה יותר. הוא חזר לסווראן, שם החל לכהן כאדמו"ר, ושמו הלך והתפרסם עד שהפך לאדמו"ר המרכזי באוקראינה עם פטירת הרבי מאפטא. השפעתו הלכה וגדלה, וקהילות רבות וחסידים רבים סרו למשמעתו, ואפילו המתנגדים העריכוהו על למדנותו המופלגת וחריפותו<ref> | לאחר פטירת אביו, החל לכהן תחתיו כרב בסווראן, ולאחר מכן עבר לכהן כרבה של אומן. הוא הוזמן לכהן כרבה של ברדיטשוב, אולם מששמע כי אשתו של ' לוי יצחק מברדיטשוב מתנגדת לכך, עזב את העיר ולא שב אליה יותר. הוא חזר לסווראן, שם החל לכהן כאדמו"ר, ושמו הלך והתפרסם עד שהפך לאדמו"ר המרכזי באוקראינה עם פטירת הרבי מאפטא. השפעתו הלכה וגדלה, וקהילות רבות וחסידים רבים סרו למשמעתו, ואפילו המתנגדים העריכוהו על למדנותו המופלגת וחריפותו<ref>כפי שכותב עליו אחד המתנגדים: "סיני ועוקר הרים בחריפות, בידיעת התורה ובעולם, מיישר הדרוים, עושה שלום בין מריבים" {{מקור|ד"ר יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות ח"ג עמ' שע|כן}}.</ref>. | ||
ר' משה צבי התנגד בחריפות ובתקיפות ל[[חסידות ברסלב]], עד כדי כך שאסר לאכול משחיטתם, להתחתן עמהם ולקחת מהם מלמדי תינוקות. [[רבי נתן מברסלב]] שלח לו מכתב הצטדקות והתנצלות, ללא הועיל. | ר' משה צבי התנגד בחריפות ובתקיפות ל[[חסידות ברסלב]], עד כדי כך שאסר לאכול משחיטתם, להתחתן עמהם ולקחת מהם מלמדי תינוקות. [[רבי נתן מברסלב]] שלח לו מכתב הצטדקות והתנצלות, ללא הועיל. | ||
גרסה מ־21:38, 17 במאי 2014
|
|
רבי משה צבי גוטרמן (גיטרמן) היה מייסד חסידות סווראן והאדמו"ר הראשון שלה.
תולדות חייו
נולד בשנת תקל"ה לרבי שמעון שלמה גוטרמן, "המגיד מסווראן". למד אצל רבי ברוך ממז'יבוז' שאמר עליו: "אם היה לי מנין כמו ר' משה צבי, היה לי קל להביא את משיח צדקנו". כמו כן, קבל גם מרבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי אריה לייב משפולי ("הסבא משפולי") ורבי אברהם יהושע העשל מאפטא. ר' ברוך הטיל עליו, יחד עם רבי ישראל מרוז'ין ורבי יצחק יואל מליניץ, את משימת הפצת החסידות ברחבי אוקראינה ופודוליה.
לאחר פטירת אביו, החל לכהן תחתיו כרב בסווראן, ולאחר מכן עבר לכהן כרבה של אומן. הוא הוזמן לכהן כרבה של ברדיטשוב, אולם מששמע כי אשתו של ' לוי יצחק מברדיטשוב מתנגדת לכך, עזב את העיר ולא שב אליה יותר. הוא חזר לסווראן, שם החל לכהן כאדמו"ר, ושמו הלך והתפרסם עד שהפך לאדמו"ר המרכזי באוקראינה עם פטירת הרבי מאפטא. השפעתו הלכה וגדלה, וקהילות רבות וחסידים רבים סרו למשמעתו, ואפילו המתנגדים העריכוהו על למדנותו המופלגת וחריפותו[1].
ר' משה צבי התנגד בחריפות ובתקיפות לחסידות ברסלב, עד כדי כך שאסר לאכול משחיטתם, להתחתן עמהם ולקחת מהם מלמדי תינוקות. רבי נתן מברסלב שלח לו מכתב הצטדקות והתנצלות, ללא הועיל.
לקראת סוף ימיו עזב את סווראן מסיבה לא ידועה, ועבר לטיטשלניק, שם נפטר בכ"ה בטבת תקצ"ז. אגדה חסידית מספרת על רעידת אדמה שארעה בעיר לאחר פטירתו. תלמידו, ר' עזריאל דב אב"ד קארסאן, הוציא לאור את דברי תורתו בספר "ליקוטי שושנים", ובודרנו נוספו עילהם הוספות בשם "לקוטי שושנים השלם" על ידי הרב יוסף ירוחם פישל הגר.
לאחר פטירתו החל לכהן בנו, רבי שמעון שלמה גוטרמן. בין תלמידיו נמנה רבי אברהם דב מאווריטש.
| תקופת חייו של רבי משה צבי גוטרמן מסווראן על ציר הזמן |
|---|
 |
הערות שוליים
- ↑ כפי שכותב עליו אחד המתנגדים: "סיני ועוקר הרים בחריפות, בידיעת התורה ובעולם, מיישר הדרוים, עושה שלום בין מריבים" (ד"ר יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות ח"ג עמ' שע).