פרשני:בבלי:כתובות קיא ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כתובות קיא ב

חברותא

אלא, ישיבה  שאין בה סמיכה - עמידה שיש בה סמיכה נוחה הימנה.
והוסיפו למכתבם גם דברי תורה:
וכן אמרו יצחק ושמעון ואושעיא אמרו דבר אחד: הלכה כרבי יהודה בפרדות, וכפי שיבואר.
דתניא, רבי יהודה אומר: פרדה הנוצרת מזיווג של סוס וחמור, שתבעה להרבע, אין מרביעין עליה לא סוס, ולא חמור, אלא מינה בלבד, כי יש בכך משום כלאיים. היות ורבי יהודה מסתפק אם חוששים לזרע האב או לא.
אבל לדעת חכמים, אין חוששים לזרע האב, ולכן אם נולדה הפרידה מאתון שבא עליה סוס, מרביעים עליה חמור, ואם נולדה הפרידה מסוסה שבא עליה חמור מרביעים עליה סוס.
אמר רב נחמן בר יצחק: יצחק - זה רבי יצחק נפחא,
שמעון - זה רבי שמעון בן פזי,
ואמרי לה ריש לקיש,
אושעיא - זה רבי אושעיא ברבי.
שנינו לעיל: אמר רבי אלעזר: עמי הארצות אינן חיים.
שנאמר: (ישעיהו כו) מתים בל יחיו וגו'.
תניא נמי הכי: מתים בל יחיו -
יכול לכל?
תלמוד לומר: "רפאים בל יקומו". במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר.
אמר ליה רבי יוחנן לרבי אלעזר: לא ניחא למרייהו, דאמרת להו הכי. כי ההוא קרא במרפה עצמו לעבודת כוכבים הוא דכתיב!
אמר ליה רבי אלעזר: מקרא אחר אני דורש,
דכתיב: (ישעיהו כו) כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל,
כל המשתמש באור תורה - אור תורה מחייהו,
וכל שאין משתמש באור תורה - אין אור תורה מחייהו. כיון דחזייה רבי אלעזר דקמצטער רבי יוחנן על דבריו, אמר ליה: רבי, מצאתי להן למרפים מן התורה, תקנה מן התורה!
(דברים ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום - וכי אפשר לו לאדם לדבוקי בשכינה?
והכתיב: (דברים ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה!
אלא, כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה.
כיוצא בדבר אתה אומר: (דברים ל) לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו - וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה?
אלא, כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה.
אמר רבי חייא בר יוסף: עתידין צדיקים בתחיית המתים שמבצבצין ועולין בירושלים. שנאמר (תהלים עב): "ויציצו מעיר כעשב הארץ".
ואין עיר אלא ירושלים. שנאמר (מלכים ב יט) "וגנותי אל העיר הזאת".
ואמר רבי חייא בר יוסף: עתידים צדיקים שיעמדו בתחיית המתים במלבושיהן. קל וחומר מחטה - מה חטה, שנקברה ערומה - יוצאה מהאדמה כשהיא לבושה בכמה לבושין -
צדיקים, שנקברו בלבושיהן - על אחת כמה וכמה שיקומו מן האדמה לתחיה בלבושיהם.
ואמר רבי חייא בר יוסף: עתידה ארץ ישראל, שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר (תהלים עב) "יהי פסת בר בארץ".
תנו רבנן: כתיב בספר תהלים "יהי פסת בר בארץ, בראש הרים" -
מכאן אמרו חכמים: עתידה חטה שתתמר כדקל, ועולה בראש הרים
ושמא תאמר, יש צער לקוצרה לחיטה, מחמת הטירחה עקב גובהה!
תלמוד לומר בהמשך הכתוב: "ירעש כלבנון - פריו".
מלמד הכתוב שהקב"ה מביא רוח מבית גנזיו, ומנשבה עליה, ומשרה את סלתה,,, שהרוח הנושבת משירה את גרעיני החטה, ואף כותשת אותם לקמח, ומנפה את הפסולת, ונשארת סולת נקיה.
ואדם יוצא לשדה, ומביא מלא פיסת ידו מהסולת שבשדה, וממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.
וממשיכה הברייתא בביאור פסוקים אודות מעלת פירותיה של ארץ ישראל: כתיב בספר דברים, בשירת האזינו: "עם חלב כליות חטה".
מכאן אמרו חכמים: עתידה חטה בארץ ישראל שתהא כשתי כליות של "שור הגדול".
ואל תתמה, שהרי שועל קינן בתוך לפת, שהיתה הלפת כה גדולה עד שהשועל ניקב אותה עד שהיה בחלל הנקב מקום רחב, ובו קבע השועל את מקום דירתו, והוליד בו ולדות. (רש"י. כי "קינן" הוא מלשון "קן", הנבנה לצורך גידול ולדות).
ושקלוהו ללפת לאחר שנחסר ממנו מקום ה"קן" של השועל, ומצאו בו במה שנותר - משקל של ששים ליטרין, שנמדדו במידת הליטרא של צפורי.
תניא, אמר רבי יוסף: מעשה בשיחין, באחד שהניח לו אביו שלשה בדי חרדל, ונפשח נחלק אחד מהן מהקלח, ונמצאו בו תשעה קבין חרדל.
ובעציו של אותו צמח החרדל - סיככו בו "סוכת יוצרין" (סוכה המשמשת את יוצרי כלי חרס).
אמר רבי שמעון בן תחליפא: קלח של כרוב הניח לנו אבא, והיינו עולים ויורדים בו בסולם.
וכתיב בהמשך הכתוב בפרשת האזינו (דברים לב): "ודם ענב תשתה חמר".
מכאן אמרו חכמים: לא כעולם הזה - העולם הבא.
העולם הזה - יש בו צער, כי אם רוצה אדם יין, צריך הוא תחילה לבצור את הענבים מהכרם, ולאחר מכן הוא צריך לעמול ולדרוך אותם בגת.
ואילו בזמן העולם הבא - מביא אדם ענבה אחת, בקרון או בספינה, ומניחה בזוית ביתו, ומספק הימנה יין כפטוס גדול (מיכל גדול המכיל כור יין).
ועציו של אשכול הגפן, מסיקין בו את האש שתחת התבשיל.
ואין לך כל ענבה וענבה, שאין בה שלשים גרבי יין.
שנאמר "ודם ענב תשתה חמר".
ודרשו חכמים את דברי הכתוב "ודם ענב תשתה", שתהיה השתיה של היין ישר מן הענב, ללא צורך בעשייתו.
ואת הריבוי הגדול של יין שיתקבל מענב אחד, דרשו חכמים מהמילה "חמר" -
אל תקרי חמר אלא חומר (מידה של כור, שיש בו שלשים סאים).
כי אתא רב דימי אמר, מאי דכתיב: (בראשית מט) אוסרי לגפן עירה?
אין לך כל גפן וגפן שבא"י שאין צריך עיר אחת לבצור, להניח עליו את אשכולות הענבים.
(בראשית מט) ולשורקה בני אתונו - אין לך כל אילן סרק שבא"י שאינו מוציא משוי שתי אתונות;
ושמא תאמר, אין בו הרבה יין? תלמוד לומר: כבס ביין לבושו. שהיין רב כמו מים, עד שהוא משמש כמים לכביסה.
ושמא תאמר, אינו אדום?
תלמוד לומר: ודם ענב תשתה חמר;
ושמא תאמר, אינו מרוה? אינו משכר?
תלמוד לומר: סותה;
ושמא תאמר, אין בו טעם?
תלמוד לומר: חכלילי עינים מיין,
כל חיך שטועמו אומר: תן לי, תן לי;
ושמא תאמר, לנערים יפה ולזקנים אינו יפה?
תלמוד לומר: ולבן שנים מחלב.
אל תיקרי לבן שינים אלא לבן שנים.
פשטיה דקרא במאי כתיב?
כי אתא רב דימי אמר, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבונו של עולם, רמוז לי בעיניך, כדרך הידידים, דבסים מחמרא, ואחוי לי שיניך דבסים מחלבא.
מסייע ליה לר' יוחנן.
דאמר ר' יוחנן: טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב, שנאמר: ולבן שנים - מחלב.
אל תקרי לבן שינים אלא לבון שינים.
רב חייא בר אדא - מקרי דרדקי בבית ספרו דריש לקיש הוה, איפגר התבטל מהלימוד לתינוקות במשך תלתא יומי, ולא אתא.
כי אתא, אמר ליה ריש לקיש: אמאי איפגרת?
אמר ליה: דלית אחת של גפנים הניח לי אבא, ובצרתי ממנה יום ראשון ג' מאות אשכולות אשכול לגרב (מידה). יום שני בצרתי ג' מאות אשכולות, שתי אשכולות לגרב, יום שלישי בצרתי ממנה ג' מאות אשכולות שלש אשכולות לגרב, והפקרתי יותר מחציה.
אמר ליה: הרי נוכחת לדעת שהינך מקבל בכל יום פחות, והיה לך להבין שזה עונש על ביטולך מלימוד תורה עם הדרדקי.
אי לאו דאיפגרת - הוה עבדא טפי.
רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק.
חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני, וקנטיף דובשא מתאיני, וחלבא טייף מנייהו, ומיערב בהדי הדדי, אמר: היינו זבת חלב ודבש.
אמר רבי יעקב בן דוסתאי: מלוד לאונו שלשה מילין, פעם אחת קדמתי בנשף, והלכתי עד קרסולי בדבש של תאינים.
אמר ריש לקיש: לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של צפורי, והוי שיתסר מילין אשיתסר מילין.

דרשני המקוצר