פרשני:בבלי:עבודה זרה ב ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עבודה זרה ב ב

חברותא[עריכה]

שנאמר בהמשך הפסוק "ויאספו לאומים". שבתחילה - "נקבצו יחדיו", ואחרי כן, "יאספו לאומים"  11 .

 11.  מהרש"א.
ואין "לאום" אלא מלכות כשהיא לבדה, כפי שנאמר לרבקה (בראשית כה) "ולאום מלאום יאמץ" (מלכות יעקב ומלכות עשו יתאמצו לגבור האחת על רעותה).
וטרם שממשיכה הגמרא להביא את המשך המאמר, מקשה הגמרא:
האם יש חסרון בכך שהאומות באות באין בעירבוביא? ומי איכא, האם ישנה עירבוביא קמי לפני הקדוש ברוך הוא?! והלא כל בני האדם נסקרין לפניו בסקירה אחת, כל אחד בפני עצמו, גם כשהם מעורבבים יחד, כמו שנאמר (תהלים לג) "היוצר יחד לבם".
ומתרצינן: אכן, לפני הקב"ה לא שייכת עירבוביא, אלא רצון הקב"ה הוא שלא יבואו יחד, כי היכי, באופן דלא ליערבבו אינהו בהדי הדדי, שלא יתערבבו ביניהם, דלישמעו, כדי שישמעו מאי דאמר להו. כי הקב"ה רוצה להתווכח עם כל אומה ואומה בפני עצמה, כמו שיבואר בהמשך, וכשהם מעורבבים מתבלבלות טענותיהם.
ועתה מביאה הגמרא את המשך המאמר.
מיד נכנסת לפניו לפני הקב"ה, מלכות רומי, תחלה.
מאי טעמא, למה רומי תחלה?
משום דחשיבא, שהיא מלכות חשובה מכולן.
ומנלן דחשיבא?
דכתיב (דניאל ז) בחלום שחלם דניאל על ארבע החיות, שנמשלו לארבע אומות העולם. ובחיה הרביעית האחרונה נאמר "ותאכל כל ארעא, ותדושינה, ותדוקינה", שתחריב את כל הארץ, תדוש אותה, ותדוק אותה היטב.
ועל איזו אומה ירמוז?
אמר רבי יוחנן: זו מלכות רומי חייבת, הרשעה,  12  שטבעה (משמעתה) יצא בכל העולם, שכל העולם שומעין לקולה. וזו היא חשיבותה.

 12.  כן פירש רש"י (והושמט מהצנזור). ולפי פירוש זה "חייבת" היא תרגום ל"רשעה". ועוד פירשו התוס' (לפי הבנת המהר"ם), ש"חייבת" זה מלשון "חוב", שהקב"ה יגבה מהן את "חובם" על ששרפו את רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו. וכתב המהרש"א, על אף שהרגו עוד עשרה הרוגי מלכות במיתות משונות, מכל מקום, רשעותם הגדולה היא על ששרפו את התורה. (ויש לבאר כוונתו, כי לכן שאל אותם הקב"ה: מי בכל מגיד "זאת" והיא התורה).
ומבארת הגמרא: ומנא לן, מנין לנו, דמאן דחשיב, כי מי שחשוב יותר, עייל ברישא, נכנס תחלה לדין לפני הקב"ה?
כדאמר רב חסדא לענין המשפט של ראש השנה.
דאמר רב חסדא: מלך וציבור העומדים ליכנס לדין - מלך נכנס תחלה לדין, שנאמר (מלכים א ח) בתפלת שלמה בחנוכת בית המקדש, "לעשות משפט עבדו, ומשפט עמו ישראל". ומה שאמר המלך שלמה "עבדו", כוונתו היא על עצמו, שהוא המלך. הרי שמשפט המלך נערך תחלה, לפני משפט העם.
וטעמא, מאי?
איבעית אימא, כיון שלאו אורח ארעא, אין זה דרך ארץ למיתב מלכא, להושיב את המלך מאבראי, מבחוץ, שיישב בחוץ וימתין עד גמר משפט העם.
ואיבעית אימא, עדיף לדון את המלך תחילה, מקמי דליפוש, לפני שיתרבה חרון אף של הקב"ה מפני פשעי הציבור, שמא חס ושלום יפרע מן המלך על כל עוונותיו, מפני חרונו על פשעי הציבור.
ולכן נכנסת מלכות רומי הרשעה תחלה, כשם שמלך נכנס תחלה מפני חשיבותו  13 .

 13.  מהרש"א.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לרומי: במה עסקתם? במה אתם חושבים לזכות בדין, ומה עשיתם בכל דור ודור.
אומרים לפניו: רבונו של עולם! הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו!  14  וכולם, לא עשינו בשביל עצמינו בלבד, אלא בשביל ישראל, כדי שיתעסקו בתורה. כי בשווקים יש להם לישראל אפשרות להשתכר, וכמו כן, מוצאין בהם בקלות את מזונותיהם ואת שאר צרכיהם בקלות בשווקים שתקננו, ומתוך כך יש להם פנאי ללמוד תורה. ובמרחצאות שעשינו יש להם לישראל אפשרות להתעדן במרחצאות.

 14.  כתב הראב"ד: כלומר, עסקנו בפרקמטיא הרבה, כדי שנרוויח בהם, ולא נהיה צריכים ליטול ממונם של ישראל.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: שוטים שבעולם!  15  כל מה שעשיתם - לצורך עצמכם עשיתם ולא למען ישראל -

 15.  כתב הגרי"ז (על התורה, פרשת בראשית): לא אמר להם הקב"ה "שקרנים אתם!", כי הם אכן אינם שקרנים, לפי שהאמת היא שכל מה שברא הקב"ה בעולמו, ומטרתו היא להיות לתועלת עבור בני ישראל העוסקים בתורה והשומרים את מצוותיה. וכדברי הכתוב בישעיה "כל הנברא - בשמי, לכבודי בראתיו, יצרתיו, ואף עשיתיו". וכמו שאמרו חכמים שכל העולם כולו לא נברא אלא להיות לצוות לזה, לתלמיד חכם. ונמצא שאכן מעשיהם של הגויים הועילו לתכלית הרצויה, שהיו לתועלת לעם ישראל שיוכלו לעסוק בתורה, אלא שלא מגיע להם על כך שכר אלא אם היו עושים זאת בכוונה הזאת. ונמצא, שיכלו לקבל שכר גדול על מעשיהם, אלא שהם נחשבים "שוטים", שלא עשו זאת למען ישראל אלא רק למען עצמם, והפסידו בכך את כל שכרם. וכיסוד הדברים הללו מבואר בחידושי הרשב"א על הגדות הש"ס, עיין שם.
תקנתם שווקים - להושיב בהן זונות!  16  תקנתם מרחצאות - לעדן בהן עצמכם. ומה שהרביתם כסף וזהב - הלא הכסף וזהב שלי הוא. שנאמר (חגי ב) "לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות". - כלום יש בכם מגיד "זאת", (והוא המשך הפסוק, שנאמר "מי בכם  17  יגיד זאת"), ואין "זאת" - אלא תורה, שנאמר (דברים ד) "וזאת התורה אשר שם משה". האם עסקתם בתורת משה!  18 

 16.  כתבו התוס', שהקב"ה רוצה לגנות אותם בכל מה שיוכל, לכן אומר להם כן. אף שבשווקים גם עושים מסחר. ועוד כתבו (דף יח א), שנהגו לגבות מסים מן הזונות. ה"תורת חיים" מבאר שהאומות באו לומר שבמעשיהם עשו "תיקון העולם". וכיון שנהנו מכך גם ישראל, והועילו שיהיה להם פנאי לעסוק בתורה, לכן יש להם "שותפות" בעסק התורה. ובאו לבקש מקצת מן השכר הצפון לבני ישראל בתורת שותפים. ואמר להם הקב"ה: במעשיכם לא כיוונתם אפילו לתיקון העולם, אלא עשיתם לצורך עצמכם בלבד, לפי שהשווקים שתיקנתם, עיקר מטרתכם היא בשביל זונות (ומתורצת קושית התוס', שאילו כוונו לשם סחורה, אכן היה להם חלק בעסק התורה). ומרחצאות לא עשיתם בשביל לרחוץ בהן, אלא ל"עדן" עצמכם. וכן מבאר גבי פרסיים, שענה להם הקב"ה: גם זה לא עשיתם לצורך תיקון העולם, אלא להרבות רכושכם. ועיין שם שמתרץ כמה קושיות לפי דרך זו.   17.  הגירסא בישעיהו היא "בהם".   18.  העיון יעקב מפרש: אם התכוונתם למען שיתעסקו ישראל בתורה, ואם אכן אתם מכירים בקדושת התורה - למה אין בכם מי שעסק בה.
מיד, בשמעם דברי הקב"ה, יצאו הרומאים מן הדין בפחי נפש, בצער ובבושה.
יצאה מלכות רומי, ונכנסה מלכות פרס אחריה.
מאי טעמא? למה באה פרס אחרי רומי?
דהא שהרי היא חשיבא בתרא, חשובה אחרי רומי.
ומנלן, ומנין אנו יודעים זאת?
דכתיב שם בחלום דניאל "וארו (והנה) חיוא אחרי תנינא (חיה אחרת, שניה) דמיא (דומה) לדב".
ומי היא אותה חיה שנמשלה לדוב? תני רב יוסף: אלו פרסיים, שאוכלים ושותים הרבה כדוב, ומסורבלין (בשר) עטופים שומן כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב, שאין לו מנוחה, והולך ובא כל הזמן.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לפרסיים: במאי עסקתם בכל דור ודור, ובאיזו זכות אתם באים לדין?
אומרים לפניו: רבונו של עולם! הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים עיירות גדולות כבשנו, הרבה מלחמות עשינו,  19  וכולם, לא עשינו לצורך עצמנו, אלא בשביל ישראל, כדי שיתעסקו בתורה!

 19.  כתב רש"י: הרומאים עסקו בשווקים ומרחצאות וכסף וזהב, והפרסיים בגשרים וכרכים ומלחמות.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: לא בשביל ישראל עשיתם, אלא כל מה שעשיתם - לצורך עצמכם עשיתם! תקנתם גשרים - ליטול מהם מכס, שגבתה המלוכה מההולכים על הגשרים. כבשתם כרכים - לעשות בהם אנגריא, עבודת המלך, שתושבי הכרכים הכבושים יהיו אנשי צבא, ושיתנו בהמותיהן למלכות שלכם. מלחמות - אני עשיתי, שנאמר (שמות טו) "ה' איש מלחמה" -
כלום יש בכם מגיד "זאת", שנאמר "מי בכם יגיד זאת?" ואין "זאת" אלא תורה, שנאמר "וזאת התורה אשר שם משה".
מיד יצאו מלפניו בפחי נפש.
ומקשה הגמרא: למה נכנסה מלכות פרס לדין, ומה חידשה בטענותיה?
וכי מאחר, הלא כיון דחזית שראתה מלכות פרס למלכות רומי, דלא מהניא ולא מידי, שהצטדקותם לא מתקבלת כלל - מאי טעמא עיילא, למה נכנסה לטעון?!
ומתרצינן: בכל זאת נכנסה, בחושבה שיש לה עדיפות על מלכות רומי -
אמרי, אמרו הפרסים לעצמם: אינהו, הם הרומאים, סתרו את בית המקדש, ולכן גער בהם הקב"ה, ואילו אנן, אנו בנינן, נתנו רשות לבני ישראל בימי כורש לבנות את בית המקדש.  20  ולכן חשבו שאכן יכולים הם לבקש שכר.

 20.  הקשו התוס': אם כן, למה אינם מצטדקים לפני הקב"ה שבנו את בית המקדש? ותירצו, שרק בדור אחד עשו כן, ושאלת הקב"ה היא: במה עסקתם בכל דור ודור.
וממשיכה הגמרא לתאר את יום הדין של לעתיד לבוא.
וכן לכל אומה ואומה שנכנסה לפניו לדין  21 .

 21.  פירש בתוס' רבינו אלחנן: כל אומה תחשוב שלא הצירה לישראל כאותן שלפניה. והראב"ד כתב: כלומר, אין נכנסין אלא לקבל שכר על שלא שעבדו את ישראל. והאמת שהקב"ה כבר שילם להם שכרם בעולם הזה.
ומקשינן: אחרי שראו שהקב"ה לא קיבל הצטדקותם של הרומאים והפרסיים, למה נכנסות שאר האומות? -
וכי מאחר, הלא אחרי דחזו שראו לקמאי לקודמיהם, דלא מהני ולא מידי שהצטדקותם לא מתקבלת כלל - מאי טעמא עיילי, למה נכנסות?!
ומתרצינן: סברי, הן סוברות, כי רק הנך, אלו שתי האומות, רומי ופרס, אישתעבדו בהו בישראל, שיעבדו את ישראל, הפרסיים בגלות בבל, והרומאים בגלות טיטוס, ועדיין בני ישראל משועבדים להם. ואילו אנן, אנו, לא שעבדנו בישראל.
ומקשינן על בעל המאמר - רבי חנינא בר פפא, או רב שמלאי.
מאי שנא, במה שונה הני שתי מלכיות אלו, רומי ופרס, דחשיבי, שבעל המאמר פירט אותן ואת טענותיהן והצטדקותן, ומאי שנא הני, דלא חשיבי להו, למה אינו מפרט את שאר האומות  22 , את טענותיהם ואת הצטדקותם?

 22.  כתבו התוס', שקושית הגמרא היא על בבל ועל יון שהן מארבעת המלכיות שעליהם חלם דניאל ששיעבדו את ישראל והיו חשובים, אבל משאר אומות לא הקשתה הגמרא. ועיין מהרש"א ומהר"ם. ועוד כתבו (בד"ה וארו) שבבל היא עתה ממלכה שפלה (וכנראה כוונתם גם ליון - עיין מהרש"א), אבל פרס ורומי עומדות בחשיבותן עד סמוך לביאת המשיח.
ומתרצינן: משום דהנך, שתי אלו, משכי במלכותייהו, נמשכות מלכותן, עד דאתי משיחא, ויכבוש אותן לשלטון הקב"ה.
ולכן פירט אותם בעל המאמר וסיפר בפרוטרוט את ויכוחם עם הקב"ה, אבל שאר המלכיות - בטלה מלכותם, (ואף שהקב"ה ידונם!) ואינם חשובים לפרט אותם.
וממשיכה הגמרא את המאמר, ואומרת:
אחרי שאומר להם הקב"ה "מי בכם יגיד זאת" -
אומרים לפניו: רבונו של עולם! כלום נתת לנו את התורה - ולא קיבלנוה?! ולמה באת בטענה עלינו על שאין בנו מגיד "זאת"?
ועל זה מקשה הגמרא: ומי מצי למימר הכי?! איך יכולים הם לטעון כך והרי זה לא נכון!?
ומביאה הגמרא את דברי רבי יוחנן, שאכן לא רצו אומות העולם לקבל את התורה.
והכתיב (דברים לג) בברכת משה רבינו את בני ישראל "ויאמר, ה' מסיני בא, וזרח משעיר למו. הופיע מהר פארן".
"ה' מסיני בא" היינו אל הר סיני, וטרם הגיעו לסיני - זרח בשעיר, והופיע מהר פארן.
ועוד כתיב (חבקוק ג) בתפלת הנביא חבקוק "אלוה מתימן יבוא, וקדוש מהר פארן סלה".
ויש לשאול: מאי בעי, מה רצה הקב"ה בשעיר, ומאי בעי בפארן?  23  כלומר, למה בא לשם?

 23.  לפי פירוש רש"י: פארן היא ארץ ישמעאל, ותימן היא שעיר, הוא עשיו, ולדבריו גירסת הגמרא היא "מאי בעי בשעיר, ומאי בעי בפארן". והקשו התוס', אם כן למה הביאה הגמרא את הפסוק השני מחבקוק? ובתוס' רבינו אלחנן מביא דרשת חז"ל בספרי שהקב"ה הופיע לעם ישראל מארבע רוחות והם: סיני (ולפי פירוש זה אין הכוונה להר סיני אלא מרוח הנקרא סיני, וברש"י על התורה מפרש "מסיני" - "לסיני" בא) שעיר, פארן, והרביעי הוא תימן המוזכר בנביא חבקוק.
אמר רבי יוחנן: מלמד, שהחזירה הקדוש ברוך הוא את התורה על כל אומה ולשון, ולא קבלוה, לא רצו לקבל את התורה, עד שבא אצל ישראל - וקבלוה.
וקשה, אם כן, כיצד הם אומרים "כלום נתת לנו, ולא קבלנוה"?!
ולכן אומרת הגמרא שהם אומרים אחרת: אלא, הכי אמרי, כך הם אומרים: כלום, האם קיבלנוה ולא קיימנוה? כלומר, כיון שלא קיבלנו אותה, לכן לא קיימנוה.
אך תמהה הגמרא מה טענה היא זאת? והרי בטענה זאת היא עצמה פירכא על דבריהם:
ועל דא, תברתהון. הרי זה ה"שבר" שלהם. כלומר, התשובה הזו היא קטיגוריה עליהם, כי אכן למה לא קיבלו את התורה?
לכן מעמידה הגמרא את טענתם באופן אחר: אלא, כך אומרים לפניו: רבונו של עולם! כלום האם כפית עלינו הר כגיגית של שכר - ולא קבלנוה?! כמו שעשית לישראל!
ואם היית כופה עלינו את התורה, היינו מקבלים אותה!
ומנין אנו דורשים שכפה הקב"ה על בני ישראל את התורה?
דכתיב (שמות יט) במעמד הר סיני "ויתיצבו (בני ישראל) בתחתית ההר", ודרשינן "בתחתית" ממש, כפשוטו -
אמר רב דימי בר חמא: מלמד שעקר הקב"ה את ההר, וכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את הר סיני כגיגית, ואמר להם לבני ישראל: אם אתם מקבלין את התורה - מוטב, ואם לאו - שם, מתחת להר תהא קבורתכם!  24  מיד, כשטענו האומות טענה זו "כלום כפית עלינו את הר כגיגית" - אומר להם הקדוש ברוך הוא: הראשונות ישמיעונו. שנאמר (שם בהמשך הפסוק) "וראשונות ישמיעונו", כלומר, שבע מצוות שקיבלתם - היכן קיימתם? הרי אף מה שאכן קיבלתם - לא קיימתם, ולמה באתם לבקש שכר?  25 

 24.  לקמן בגמרא איתא: שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, שאם לא יקבלו ישראל את התורה יחזיר את העולם לתוהו ובוהו. ומבאר המהרש"א, שזה מה שנאמר כאן, "שם תהא קבורתכם", שאם יחזור העולם לתוהו ובוהו, ממילא תהיו קבורים. ומביא בשם ספר פענח רזא, שהם שני דברים: אם בני ישראל לא יקבלו את התורה יחזיר את העולם לתוהו ובוהו, אבל אם רק משה ואהרן ובניהם יקבלו - לא יחזיר את העולם לתוהו ובוהו, אלא יקבור תחת ההר שאר העם המסרבים לקבל את התורה.   25.  ומבאר הריא"ף שזו תשובה על טענתם "כלום כפית עלינו הר כגיגית", שכיון שלא קיימתם את שבע המצוות, מה טעם יש לכפות עליכם עוד. אבל ישראל ששמרו על שבע המצוות, ועוד שמרו על שבת ודינים שנצטוו במרה, והראו בכך שהם מוכנים להיות "עבדי ה"', לכן כפה עליהם את ההר כגיגית.
ומבארת הגמרא: ומנלן, מנין אנו למדים, דלא קיימום?
דתני רב יוסף: נאמר בספר חבקוק (שם) "עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גוים", ודרשינן "ראה" מלשון "נראה בעיניו" - מאי ראה?
ראה הקב"ה שבע מצוות שקבלו עליהן, על עצמם, בני נח, אומות העולם - ולא קיימום. וכיון שלא קיימום - עמד והתירן להן, ואינם חייבים עוד לקיימן.  26  ותמהינן: וכי התירן להם הקב"ה? ! איגורי איתגר! האם ירוויחו מכך שלא קיימום? אם כן, מצינו חוטא נשכר?  27 

 26.  הגרי"ז (בסוף ספרו על הרמב"ם) מבאר, שבני נח המקיימים שבע מצוות חייבים לקיימם אך ורק משום החיוב החדש מצד תורת משה, ולא משום שציווה ה' לאדם הראשון על כך. ולכן, כיון שלא קיבלו אומות העולם את התורה בכלל, אפילו לא השבע מצות שבה, לכן התיר להם הקב"ה את שבע המצוות. ומקורו מדברי הרמב"ם (מלכים ח י) "וכן צוה (נצטווה) משה רבינו מפי הגבורה לכוף את באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל ייהרג". ושם כותב הרמב"ם שגר תושב הבא להתגייר, צריך "לקבל" עליו את שבע המצוות בפני שלשה חבירים. כלומר, שכל גוי אינו חייב כשלעצמו בשבע המצוות, מפני היותו בן נח - כי הרי התבטלה מצוותיהן, והתירן להם הקב"ה, אלא אם "מקבל" על עצמו מפני שכך כתוב בתורת משה, הרי הוא גר תושב. ועוד כותב שם הרמב"ם (הלכה יא) "כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק מעולם הבא. והוא, שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה, והדיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן. אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת - אין זה גר תושב, ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם". ועיין בפירוש המשנה להרמב"ם במסכת חולין סוף פרק שביעי.   27.  כתב המהרש"א: הגמרא לא הקשתה למה הענישם ה', הרי ביטל מהם את המצווה, כי העניש אותם על שלא קיימו קודם שהתיר להם ה'. והרש"ש מדייק על דבריו: הרי לא הענישם ה', אלא שאינו נותן להם שכרם?

דרשני המקוצר[עריכה]