אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(יצירת ערך מהספר האנציקלופדיה התורנית המרוכזת) |
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה מ־14:47, 11 בדצמבר 2008
|
|
הדין הוא, שאנשים שניזוקו, ותובעים את דמי הנזק מאת המזיק, אם אין למזיק מעות או מטלטלים לפרוע מהם את דמי נזקו, והוא צריך לשלם מקרקעותיו, שמים את העידית (המעולה) שבקרקעותיו של המזיק, וגובים ממנה כדי שווי הנזק; וכן, כששמים למלווה את נכסי הלווה לגבות מהם את חובו, שמים לו מן הבינונית שבקרקעות הלווה; במה דברים אמורים, כשהמזיק או הלווה בחיים, אבל אם מת המזיק או הלווה והניח את נכסיו לבניו, אין הניזק והמלווה יכולים לגבות אלא מן הזיבורית שבנכסי היתומים.