הרש"ש (שרעבי): הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (שוחזר מעריכות של א. ב. אמזלג (שיחה) לעריכה האחרונה של אריאל ביגל נ"י)
שורה 3: שורה 3:
'''רבי שלום שרעבי (רש"ש)'''  גדול המקובלים האחרונים.  
'''רבי שלום שרעבי (רש"ש)'''  גדול המקובלים האחרונים.  
==תולדות חייו==
==תולדות חייו==
נולד בתימן בשם מרדכי יפת-תעיזי. אביו נפטר עוד קודם לידתו ובגיל שנתיים התייתם גם מאמו. יחד עם אחותו גדל בבית סבו, אבי אביו, הרב אברהם יפת תעיזי שלימדו תורה. לאחר פטירת סבו, בעודו ילד דאג הרב חיים סינואני לגדלו וללמדו תורה. בבחרותו נסמך לרבנות. עבר לעיר עדן, שם למד בישיבתו של הרב משומר נסים. עבר בהצלחה מבחנים בגמרא, ברמב"ם, בטור ובשולחן ערוך.
נולד בשרעב שבתימן, וחי בבירה צנעא. בצעירותו עלה ל[[ארץ ישראל]], והתקבל כשמש ל[[ישיבת המקובלים בית אל]] ב[[ירושלים]], בראשות [[רבי גדליה חיון]]. בני הישיבה לא ידעו את גדולתו בתחילה, אולם בדרך מקרה ראה אחד מהם פתקים ובהם חידושים בקבלה שכתב ר' שלום, והם קבלוהו לישיבה והחשיבוהו ביותר. בשנת תקי"א נפטר הרב חיון, ור' שלום התמנה לכהן כראש ישיבה תחתיו, על אף שלא היה הזקן שבחבורה. במהרה נחשב לאחד מחשובי רבני ירושלים, ושמו התפרסם במהרה בכל רחבי ארץ ישראל. נפטר בי' ב[[שבט]] תקמ"ב (ולפי גרסא אחרת תקל"ז), ונקבר בבית הקברות ב[[הר הזיתים]].  
 
בשנת תרצ"ב (1932) עלה לארץ ישראל, הגיע תחילה ליפו ומשם המשיך למחוז חפצו - ירושלים. נמנה עם רבני ישיבת המקובלים בית אל. למד גם בישיבת "שערי ציון" של הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל. לימים, ייסד ישיבה בשם נהר שלום על שמו של גדול המקובלים רבי שלום שרעבי, בה לימד תורה, הן בגלוי והן בנסתר, במשך עשרות שנים. הוא שינה את שם משפחתו לשרעבי גם משום ששם זה הוא גם ראשי תבות של שלום רב על בני ישראל.
 
הרב שרעבי התפרסם כאיש קדוש ובעל מופתים. רבים השכימו לביתו שהיה פתוח לרווחה לכל מבקש עצה וברכה. את הכספים שקיבל מציבור המבקרים הקדיש להחזקת הישיבה ובעיקר לתמיכה בנצרכים כאשר הוא עצמו הקפיד שלא ליהנות מכספים אלה וחי בפשטות ובצניעות רבה עם אשתו, לאה שרעבי. בני הזוג היו חשוכי ילדים. לאורך כל חייהם, היו ידועים כאנשי חסד וגומלי חסדים. לאה שרעבי נפטרה בשנת ה'תשל"ט (1979). הרב עמרם אבורביע, ראב"ד פתח-תקווה סיפר שהרב מרדכי שרעבי אמר לו שדרכו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק נכונה מדרכו של הרב זוננפלד‏‏.
 
הרב שרעבי היה חלש מאוד פיזית ובשנים האחרונות היו רגילים תלמידיו לקחתו ממקום למקום כשהוא יושב על כסאו.
 
הרב שרעבי העמיד תלמידים רבים, בהם הרב מאיר יהודה גץ, הרב ציון ברכה, רבי שלום שמואלי ובנו הרב בניהו שמואלי שממלאים את מקום הרב שרעבי בראשות ישיבת נהר שלום.
 
גדולתו בקבלה הייתה לשם דבר, וגדולי המקובלים היו מציעים לפניו את ספיקותיהם על מנת שיפתור להם אותם, בהם ראש ישיבת בית אל, הרב הדיין עובדיה הדאיה‏.
 
נקבר בהר המנוחות בירושלים. על שמו של הרב שרעבי הוקמו מוסדות תורה, ביניהם בית מדרש בהרצליה "ישיבת חזון מרדכי" וישיבת שערי מרדכי בירושלים.


==כתביו==
==כתביו==

גרסה מ־09:46, 13 ביולי 2015

Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.
דיוקן המיוחס לרבי שלום שרעבי

רבי שלום שרעבי (רש"ש) גדול המקובלים האחרונים.

תולדות חייו

נולד בשרעב שבתימן, וחי בבירה צנעא. בצעירותו עלה לארץ ישראל, והתקבל כשמש לישיבת המקובלים בית אל בירושלים, בראשות רבי גדליה חיון. בני הישיבה לא ידעו את גדולתו בתחילה, אולם בדרך מקרה ראה אחד מהם פתקים ובהם חידושים בקבלה שכתב ר' שלום, והם קבלוהו לישיבה והחשיבוהו ביותר. בשנת תקי"א נפטר הרב חיון, ור' שלום התמנה לכהן כראש ישיבה תחתיו, על אף שלא היה הזקן שבחבורה. במהרה נחשב לאחד מחשובי רבני ירושלים, ושמו התפרסם במהרה בכל רחבי ארץ ישראל. נפטר בי' בשבט תקמ"ב (ולפי גרסא אחרת תקל"ז), ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים.

כתביו

  • סידור הרש"ש- עם הכוונות המוכרות כ"כוונות הרש"ש". מסידור זה מתפללים עד היום ביבישבת המקובלים בית אל.
  • אמת ושלום - על הספר עץ חיים לרבי חיים ויטאל.
  • נהר שלום- כוונות התפילות.
  • רחובות הנהר- הקדמות האר"י.
  • כתבי יד רבים שנשמרו בישיבת המקובלים בית אל.

אחד מגדולי המקובלים התבטא: "לכל מי שלומד דברי הרב בעל עץ חיים מבלי שלמד בנהר שלום והקדמותיו, ימשש כעיוור באפלה... צוללים במים אדירים ולא מצאו ידם... עד אשר יעברו את הנהר".

מתלמידיו

בין תלמידיו נמנים החיד"א ורבי חיים די לה רוזה (בעל "תורת חכם").

לקריאה נוספת

  • יעקב שלום גפנר, אור השמש, הוצאת מפעל "חלקת מחוקק", ירושלים תש"ל.
  • אהרן סורסקי, אורות ממזרח ח"א, בני ברק תשל"ד, עמ' לא- נ.