מבחני סמיכה לרבנות: הבדלים בין גרסאות בדף

מבחני סמיכה לרבנות הם מבחנים בנושאים שונים, שהרבנות עורכת למבקשים סמיכה לרבנות.

מבחנים בהלכות חופה וקידושין

מבחן רבנות חופה וקידושין ניסן תשע"ו

• מבחן רבנות חופה וקידושין ניסן תשע"ו

תשובות למבחן זה

תשובה לשאלה א - שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות.

תשובה לשאלה ב - שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות.

תשובה לשאלה ג - שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות.

תשובה לשאלה ד - שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות.

תשובה לשאלה ה - במקרים הבאים יחולו הקידושין מדין:

• ערב - מבואר באבן העזר סימן כט סעיף ב שאם אמרה תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך, ונתן לו, ואמר לה הרי את מקודשת לי לי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך, הרי זו מקודשת. וזה מדין ערב המבואר בגמרא מסכת קידושין דף ו עמוד ב - מימרא דרבא שמקודשת מדין ערב - כמו שמצאנו שערב משתעבד למלוה אף שלא הגיע הנאה לידו של הערב, בכך שהלווה לו על פי דיבורו, גם אשה שאמרה לו תן מנה לפלוני ונתן, משעבדת עצמה ומקנה עצמו לו, בהנאה זו שנתן המנה על פיה. וכתב החלקת מחוקק, שלדעת הב"ח דווקא אם אמר לה מיד בשעת מתן מעות שנותן על פיה הרי היא מקודשת, אבל אם לא אמר מיד, הרי זו כשתיקה דלאחר מתן מעות. והחלקת מחוקק עצמו סובר שמקודשת גם אם אמר אח"כ, שהרי בשעה שאמר לה נהנית שמתקיים דיבורה, והודעה זו שמודיעה לה, היא כמתן מעות. ואף אם נודע לה קודם שאמר לה, מ"מ לא גרע מעסוקים באותו עניין.
• עבד כנעני - מבואר באבן העזר סימן כט סעיף ה, שאם אמר לה "הילך דינר משלי והתקדשי לפלוני" ואותו פלוני עשאו שליח, או אפילו אם אותו פלוני לא עשאו שליח, אבל אמר לו בעצמו "התקדשי לי במנה שנתן לך פלוני", הרי זו מקודשת מדין עבד כנעני המבואר בגמרא מסכת קידושין דף ז ע"א.
• עבד כנעני וערב - מבואר באבן העזר סימן כט סעיף ג, שאם אמרה לו "תן דינר לפלוני ואתקדש אני לו", וקידשה אותו פלוני ואמר לה "הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך" הרי זו מקודשת. ומקור דין זה בגמרא מסכת קידושין דף ז ע"א, ומבואר שם שמקודשת מדין ערב ועבד כנעני ביחד. ^[1]

תשובה לשאלה ו - עדות עם הארץ

• ביאור הסתירה לכאורה בין הגמרא במסכת פסחים דף מט ע"ב, לבין הגמרא במסכת חגיגה דף כב ע"א: * בבית יוסף חושן המשפט סימן לד מובאת קושיית הרי"ף על הסתירה לכאורה שבין הנאמר במסכת פסחים דף מט ע"ב: "עם הארץ אין מוסרין לו עדות, ואין מקבלין ממנו עדות", לבין הנאמר במסכת חגיגה דף כב ע"ב, "אמר רב פפא, כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מעם הארץ? - כמאן כרבי יוסי, דאמר התם... כדי שלא יהא כ� אחד ואחד בונה במה לעצמו". הרי"ף מיישב שבחגיגה מדובר בעם הארץ שישנו בדרך ארץ, ובפסחים מדובר בעם הארץ שאינו בדרך ארץ. ולפי זה הנאמר בפסחים ש"אין מקבלים ממנו עדות" היינו אפילו בדיעבד, שהרי מי שאינו בדרך ארץ אפילו בדיעבד אין מקבלים ממנו עדות. רש"י בחגיגה שם מיישב ששתי הסוגיות עוסקות בעם הארץ שאינו במקרא ובמשנה אבל ישנו בדרך ארץ ובמצוות, וכשר לעדות, ורק הגמרא בפסחים סוברת שאין מקבלים ממנו עדות לכתחילה, ובדיעבד מקבלים ממנו עדות, ורב פפא בחגיגה חולק על כך וסובר שאפילו לכתחילה מקבלין ממנו עדות. והר"ן כתב שדברי רש"י יותר נכונים מדברי הרי"ף. והרא"ש סובר שכלל אין סתירה בין שתי הסוגיות - הסוגייה בפסחים אומרת את עיקר הדין, שאין מקבלים ממנו עדות, והסוגיה בחגיגה אומרת שלמרות שמעיקר הדין אין מקבלים עדות, מ"מ תקנו חכמים לקבל עדותם כדי שלא יעשו דת לעצמם וימנו דיינים לעצמם. והבית יוסף מבאר שדעת הטור שהרא"ש לא בא לפסוק הלכה שמקבלים עדות עם הארץ שאינו בתורה ובדרך ארץ, אלא סבירא ליה שאין מקבלים עדות עם הארץ שאינו בתורה ובדרך ארץ. הבית יוסף מביא דעת הגאונים שמי שאינו זריז בתפילה ובמצוות ואין בו דרך ארץ פסול לעדות, שהוא בכלל דת התורה ובמצוות ובדרך ארץ אבל אינו בן תורה, לכתחילה אין מקבלים עדותו ובדיעבד מקבלים^[2].

• יהודי שאינו שומר תו"מ אך עוסק בדרך ארץ וביישובו של עולם, מבואר בשולחן ערוך חושן המשפט סימן לד סעיף יז ובסמ"ע שם, שאם עובר עבירות הרי הוא פסול לעדות, ומשמע שאף אם הוא בדרך ארץ, נחשב רשע ופסול לעדות.

תשובה לשאלה ז - כוס שבע ברכות

• נאמר בגמרא במסכת פסחים דף קב ע"ב "בני חבורה שקדש עליהם היום בעינן ב' כוסות, על כוס אחד אומר ברכת המזון ועל השני אומר קידוש היום". באבן העזר סימן סב הלכה ט מבואר בשם הטור שכתב על פי דברי התוס' בסוגיית בני חבורה שקדש עליהן היום, שאין לומר שש ברכות על כוס ברכת המזון, אלא מביא כוס אחר, ואומר עליו שש ברכות, וחוזר ולוקח כוס של ברכת המזון, ואומר עליו בורא פרי הגפן. וכן דעת הרא"ש, וכתב הטור שכן המנהג באשכנז וצרפת. וטעם שיטה זו הוא משום אין עושין מצוות חבילות חבילות. אך שיטת רבינו משולם שמובאת בתוספות שם, וכן מנהג ספרד המובא בטור, שאין צריכים שתי כוסות, אלא על כוס של ברכת המזון מברך שבע ברכות. וסברת שיטה זו שאין כאן חבילות חבילות, כיון שברכת המזון ושבע ברכות שניהם על עניין אחד, הנישואין, ואינו דומה לברכת המזון וקידוש היום, שברכת המזון על לשעבר, הסעודה שאכלו לפני שקדש היום, וקידוש היום על לשהבא, היום שמתקדש עליהם (מבואר בט"ז). והרמ"א כתב שמנהג מדינות בני אשכנז כסברה ראשונה, ואפילו לברכת אשר ברא לבדה וברכת המזון, צריכים שתי כוסות.

• על פי המבואר, ברכת אירוסין וברכת נישואין, צריכות שתי כוסות, ואפילו אם הוא מקדש בשעת החופה עצמה, שהרי רגילים באירוסין בלא נישואין, וגם רגילים להפסיק ביניהם בקריאת הכתובה. (החלקת מחוקק מוסיף שברכת בורא פרי הגפן צריכים לברך על כל כוס בפני עצמו (אם שתה רביעית), אבל ברכת על הגפן מברך פעם אחת על שתי הכוסות, אחר הכוס האחרון).

תשובה לשאלה ח - חישוב שבעת ימי המשתה

• מבואר ברמ"א באבן העזר סימן סב סעיף ז, ששבעת ימי המשתה מתחילים מיד לאחר שבע ברכות שבירך בחופה. ולפי זה, חופה שנערכה קודם השקיעה, וסעודת הנישואין נערכה בלילה, שבעת ימי המשתה מתחילים מיום החופה. וכתב החלקת מחוקק שם, ששבעת ימי המשתה מתחילים מיום החופה ולא מהסעודה שאחרי החופה. ובפתחי תשובה שם סקי"ב הביא שכן מבואר בסידור דרך החיים להגאון מליסא, וכן נראה דעת הרמ"א. אך הביא שבשו"ת כנסת יחזקאל, שכתב שמתחילים מהסעודה הראשונה שהיתה אחרי החופה בעשרה, ולא מהחופה עצמה. ולפי זה אם החופה נערכה קודם השקיעה והסעודה אחר השקיעה, מתחילים שבעת ימי המשתה מהסעודה הראשונה.

• נישואין שנערכו ביום רביעי לפני חצות, כתב הפתחי תשובה שם, שלפי דעת הכנסת יחזקאל, אין מחשבים שבעה ימים מעת לעת, אלא מקצת היום ככולו - מהסעודה הראשונה שברכו בה שבע ברכות. אך בשערי תשובה על אורח חיים סימן קלא מביא בשם שו"ת גינת ורדים סימן כח, שצריכים שבעה ימים מעת לעת. והמחזיק ברכה הסתפק בדבר. ובספר המקנה הכריע שאפילו שעה אחת סמוך לערב נחשבת ליום אחד למניין שבעה, שמקצת היום ככולו.

תשובה לשאלה ט - מסדר קידושין-

• טעימה מכוס ברכת אירוסין וטעימה מכוס ברכות נישואין: חובת הטעימה של מסדר הקידושין מן הכוס, תלוייה בשאלה האם הכוס בברכת האירוסין או בברכת הנישואין היא חובה, ואז ברכתה היא ברכת המצוות, ואין חובה על המברך לטעום, שבברכת המצוות מוציא אף על פי שלא טעם. או, שאין הכוס חובה, ואז ברכתה היא ברכת הנהנין ומחוייב המברך לטעום. באבן העזר סימן לד מבואר שלדעת הרמב"ם, בברכת האירוסין, אין הכוס מעכבת, ולפיכך ברכה על הכוס היא ברכת הנהנין, והמברך חייב לטעום, אך דעת הרשב"ץ והרי"ץ גיאת שאין המברך טועם, אלא החתן והכלה. היינו שהם סוברים שברכה זו היא ברכת המצוות, ולפיכך אין צריך לטעום. להלכה, יש לטעום מעט לחוש לשיטת הרמב"ם, שלא תהיה ברכתו לבטלה. לגבי טעימה מהכוס בברכת הנישואין, באבן העזר סימן סב מבואר שלדעת הרמב"ם בברכת הנישואין אין הכוס מעכבת, ולדעת הרא"ש מעכבת, ולפיכך לדעת הרמב"ם חייב המברך לטעום מהכוס, ולדעת הרא"ש אינו חייב לטעום ^[3].

• כתיבת התאריך בכתובה - לדוגמה: יום ה', ל' אדר א', תשע"ו (בהקפדה על לשון זכר ונקבה, וכתיב מלא וחסר):

• כשרותו של מסדר קידושין בתור עד על הקידושין, כשהוא מקבל משכורת מהרבנות, האם עדותו נחשבת עדות בשכר?:

• כתובה הנערכת ביום, והקידושין והחופה, בלילה שאחריו, לגבי מעשה הקניין, חתימת העדים, וציון התאריך:

• כשרות הקרובים למסדר הקידושין, לעדות על הקידושין:

תשובה לשאלה י - פסולי עדות מחמת קירבה:

הערות שוליים