מבחני סמיכה לרבנות: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
'''תשובות למבחן זה''' | '''תשובות למבחן זה''' | ||
'''תשובה לשאלה א -''' שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות. | |||
'''תשובה לשאלה ב -''' שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות. | |||
'''תשובה לשאלה ג -''' שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות. | |||
'''תשובה לשאלה ד -''' שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות. | |||
'''תשובה לשאלה ה - במקרים הבאים יחולו הקידושין מדין:''' | '''תשובה לשאלה ה - במקרים הבאים יחולו הקידושין מדין:''' | ||
| שורה 16: | שורה 24: | ||
'''תשובה לשאלה ו - עדות [[עם הארץ]]''' | '''תשובה לשאלה ו - עדות [[עם הארץ]]''' | ||
* '''ביאור הסתירה לכאורה בין הגמרא ב[[מסכת פסחים דף מט]] ע"ב, לבין הגמרא ב[[מסכת חגיגה דף כב]] ע"א''': * בבית יוסף [[חושן המשפט סימן לד]] מובאת קושיית הרי"ף על הסתירה לכאורה שבין הנאמר במסכת פסחים דף מט ע"ב: "עם הארץ אין מוסרין לו עדות, ואין מקבלין ממנו עדות", לבין הנאמר במסכת חגיגה דף כב ע"ב, "אמר רב פפא, כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מעם הארץ? - כמאן כרבי יוסי, דאמר התם... כדי שלא יהא | * '''ביאור הסתירה לכאורה בין הגמרא ב[[מסכת פסחים דף מט]] ע"ב, לבין הגמרא ב[[מסכת חגיגה דף כב]] ע"א''': * בבית יוסף [[חושן המשפט סימן לד]] מובאת קושיית הרי"ף על הסתירה לכאורה שבין הנאמר במסכת פסחים דף מט ע"ב: "עם הארץ אין מוסרין לו עדות, ואין מקבלין ממנו עדות", לבין הנאמר במסכת חגיגה דף כב ע"ב, "אמר רב פפא, כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מעם הארץ? - כמאן כרבי יוסי, דאמר התם... כדי שלא יהא כ� אחד ואחד בונה במה לעצמו". הרי"ף מיישב שבחגיגה מדובר בעם הארץ שישנו בדרך ארץ, ובפסחים מדובר בעם הארץ שאינו בדרך ארץ. ולפי זה הנאמר בפסחים ש"אין מקבלים ממנו עדות" היינו אפילו בדיעבד, שהרי מי שאינו בדרך ארץ אפילו בדיעבד אין מקבלים ממנו עדות. רש"י בחגיגה שם מיישב ששתי הסוגיות עוסקות בעם הארץ שאינו במקרא ובמשנה אבל ישנו בדרך ארץ ובמצוות, וכשר לעדות, ורק הגמרא בפסחים סוברת שאין מקבלים ממנו עדות לכתחילה, ובדיעבד מקבלים ממנו עדות, ורב פפא בחגיגה חולק על כך וסובר שאפילו לכתחילה מקבלין ממנו עדות. והר"ן כתב שדברי רש"י יותר נכונים מדברי הרי"ף. והרא"ש סובר שכלל אין סתירה בין שתי הסוגיות - הסוגייה בפסחים אומרת את עיקר הדין, שאין מקבלים ממנו עדות, והסוגיה בחגיגה אומרת שלמרות שמעיקר הדין אין מקבלים עדות, מ"מ תקנו חכמים לקבל עדותם כדי שלא יעשו דת לעצמם וימנו דיינים לעצמם. והבית יוסף מבאר שדעת הטור שהרא"ש לא בא לפסוק הלכה שמקבלים עדות עם הארץ שאינו בתורה ובדרך ארץ, אלא סבירא ליה שאין מקבלים עדות עם הארץ שאינו בתורה ובדרך ארץ. הבית יוסף מביא דעת הגאונים שמי שאינו זריז בתפילה ובמצוות ואין בו דרך ארץ פסול לעדות, שהוא בכלל דת התורה ובמצוות ובדרך ארץ אבל אינו בן תורה, לכתחילה אין מקבלים עדותו ובדיעבד מקבלים<ref> כך נתבאר הדבר בהגהות פרישה ודרישה</ref>. | ||
* יהודי שאינו שומר תו"מ אך עוסק בדרך ארץ וביישובו של עולם, מבואר בשולחן ערוך [[חושן המשפט סימן לד]] סעיף יז ובסמ"ע שם, שאם עובר עבירות הרי הוא פסול לעדות, ומשמע שאף אם הוא בדרך ארץ, נחשב רשע ופסול לעדות. | * יהודי שאינו שומר תו"מ אך עוסק בדרך ארץ וביישובו של עולם, מבואר בשולחן ערוך [[חושן המשפט סימן לד]] סעיף יז ובסמ"ע שם, שאם עובר עבירות הרי הוא פסול לעדות, ומשמע שאף אם הוא בדרך ארץ, נחשב רשע ופסול לעדות. | ||
| שורה 42: | שורה 50: | ||
* '''כשרות הקרובים למסדר הקידושין, לעדות על הקידושין:''' | * '''כשרות הקרובים למסדר הקידושין, לעדות על הקידושין:''' | ||
'''תשובה לשאלה י - פסולי עדות מחמת קירבה:''' | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||