פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רד א: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 7: | שורה 7: | ||
אם נתן דמי מקח, {{הערה|ואפילו מקצתם, והחוזר ממקצתם ע' קצ יז}} ולא קנאו (במשיכה שהיא המועילה אחר תקנ"ח) כל החוזר בו (מוכר או קונה) מקבל על עצמו קללת 'מי שפרע' כי לא נהג כמנהג יהודים | אם נתן דמי מקח, {{הערה|ואפילו מקצתם, והחוזר ממקצתם ע' קצ יז}} ולא קנאו (במשיכה שהיא המועילה אחר תקנ"ח) כל החוזר בו (מוכר או קונה) מקבל על עצמו קללת 'מי שפרע' כי לא נהג כמנהג יהודים | ||
בשלטי גבורים (ב"מ א:) נקט שאחר שנתקנה שבועת היסת, הכופר במקח נשבע, אע"פ שאילו חזר בו נפטר בלא כלום. ואינו כן, שכל החוזר בו לא נשבע, ש"ך. {{הערה|והכופר וטוען 'הלוואה/ פיקדון הם' מקללים סתם בב"ד ולא לנוכח, קצוה"ח.}} | |||
{{הערה|וכן הנותן שטר חוב עצמי או שאמר לו 'תן מנה לפלוני וקנה לך' (מטלטלין) לא קנה. רק מקבל מש"פ, נתיה"מ, (ודלא כמחנ"א הל' קניין מעות ה') דכללא הוא כל שגזרו קנינו 'לא פלוג' וכיוון שגזרו בקניין מעות כל ששמו עליו ל"ק רק למש"פ.}} | {{הערה|וכן הנותן שטר חוב עצמי או שאמר לו 'תן מנה לפלוני וקנה לך' (מטלטלין) לא קנה. רק מקבל מש"פ, נתיה"מ, (ודלא כמחנ"א הל' קניין מעות ה') דכללא הוא כל שגזרו קנינו 'לא פלוג' וכיוון שגזרו בקניין מעות כל ששמו עליו ל"ק רק למש"פ.}} | ||
גרסה מ־02:15, 31 בדצמבר 2017
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
דין 'מי שפרע'
אם נתן דמי מקח, [1] ולא קנאו (במשיכה שהיא המועילה אחר תקנ"ח) כל החוזר בו (מוכר או קונה) מקבל על עצמו קללת 'מי שפרע' כי לא נהג כמנהג יהודים
בשלטי גבורים (ב"מ א:) נקט שאחר שנתקנה שבועת היסת, הכופר במקח נשבע, אע"פ שאילו חזר בו נפטר בלא כלום. ואינו כן, שכל החוזר בו לא נשבע, ש"ך. [2] [3]
בהונאה
המאנה חברו בשתות ונתן דמיו ולא משך, המתאנה (החוזר) אי"צ לקבל מש"פ והמאנה (כשחוזר) מקבל מש"פ, ב"ח, ואינו כן אלא כלל הוא כל שאילו משך קנה, בנתינת דמיו מקבל מש"פ, ש"ך. [4]
סעיף ב'
כל שנאנס אינו במש"פ וכן הירא להפסיד מקחו, ולא מהני הבטחת המוכר להחזיר לו כי לא רוצה לעמוד עמו לדין או חושש שלא יהא לו לפרוע. והירא להפסיד מקצתו מקבל מש"פ, סמ"ע (נתיה"מ ורע"א, ועי' בי' הגר"א) כשהתקלקל מעט (יין והחמיץ) אבל נאבד ואינו בעולם חוזר ממה שאין לו.
סעיף ג'
הפוסק על שער השוק וקיבל דמיו (ולא היה לו) אם בהיתר קיבל ע"ע מש"פ ואם באיסור לא קיבל, סמ"ע.
סעיף ד'
סדר קללת 'מי שפרע': 'מי שפרע מאנשי דור המבול.... וממצריים שטבעו בים [5] הוא יפרע ממי שלא עומד בדיבורו, [6] ולרמ"א בנוכח 'ממך אם לא תעמוד בדיבורך'.
סעיף ה'
כל שאין במעשיו קניין מן התורה (כסף, לולא תקנ"ח) לא מקבל מש"פ, ולכן הנותן משכון על מקחו לא קיבל מש"פ, באה"ט. ועי' קצוה"ח (סק"ב) שכל שנתן מעות נחשב סיטומתא ואע"פ שלא קנה קיבל מש"פ, ולדעות הראשונים שזוכה במשכון (רמב"ן רשב"א) רצה לומר שה"נ גם משכון יקבל מש"פ, אבל לא פסק כן בשו"ע (אלא לא זוכה במשכון כלל) ואין מש"פ במשכון.
סעיף ו'
פסקו הדמים ורשם לוקח על המקח לסימן בפני המוכר (או באמירתו) קיבלו מש"פ (אפילו לא שילם כלום), וכשמנהגם לקנות בזה הוא קניין גמור (סיטומתא).
סעיף ז'
נו"נ בדברים בלבד אע"פ שאין מש"פ הרי הוא 'מחוסר אמנה' ואין רוח חכמים נוחה ממעשיו. [7]
סעיף ח'
הבטיח מתנה וחזר בו, במרובה אין מחוס"א (כי לא מאמינו עד שיקנהו) ובמועטת יש (עובר)
- ↑ ואפילו מקצתם, והחוזר ממקצתם ע' קצ יז
- ↑ והכופר וטוען 'הלוואה/ פיקדון הם' מקללים סתם בב"ד ולא לנוכח, קצוה"ח.
- ↑ וכן הנותן שטר חוב עצמי או שאמר לו 'תן מנה לפלוני וקנה לך' (מטלטלין) לא קנה. רק מקבל מש"פ, נתיה"מ, (ודלא כמחנ"א הל' קניין מעות ה') דכללא הוא כל שגזרו קנינו 'לא פלוג' וכיוון שגזרו בקניין מעות כל ששמו עליו ל"ק רק למש"פ.
- ↑ אם בקרקע שייך מש"פ (מקום שקונים בשטר דווקא, ונתן מעות) ב"י (כאן) ודרכ"מ (קצ) הביאו מח' ראשונים, ורע"א (שו"ת) ומשכנות יעקב פסקו שיש בה מש"פ כדעת רוב הפוסקים, ותוס' בכתובות (צג.)
- ↑ נקט אלו שנראית בהם השגחה פרטית בחוש ובעיקר על הים ב'סוף', סמ"ע
- ↑ ולהוציא מהדעה שמודיעים ולא מקללים
- ↑ התייקר השער לרמב"ם לא יחזור בו (מוכר, וכן הלוקח כשהוזל) וכן פסק שו"ע, לרא"ש וטור יכול לחזור בו.