דינא דמלכותא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
'''בטעמו ישנם''' חמישה צדדים: | '''בטעמו ישנם''' חמישה צדדים: | ||
@ משום שררה, כדין הפקר בית דין {{מקור|(דבר אברהם ח"א א-ב)}}. | |||
@ המלך כבעלים מדין כיבוש מלחמה ולכן יכול ליתן למי שירצה {{מקור|(דבר אברהם שם. והפרי משה קניינים (כג ד"ה ונראה) ביאר גם בדעה זו שהוא מדין הפקר בית דין)}}. | |||
@ משום שבני המלכות קיבלוהו על עצמם {{מקור|(רשב"ם בבא בתרא נד ד"ה והאמר)}}. | |||
@ דין המלכות כמלכי ישראל {{מקור|(מאירי בבא קמא קיג)}}. | |||
@ כסיטומתא, שהרי גם דינא דמלכותא הוא כמנהג {{מקור|(רבנו יונה המובא בשיטה מקובצת בבא בתרא נה, וברשב"א גיטין י: (רבנו נר"ו))}}. | |||
==הנכס== | ==הנכס== | ||
גרסה מ־17:13, 4 באוגוסט 2008
|
|
הגדרה
המלך בעלים על הרכוש של בני המלכות (גיטין י:).
מקור וטעם
במקורו נחלקו האחרונים האם הוא מדאורייתא (שו"ת חתם סופר יו"ד שיד ד"ה אמנם ראיתי, דבר אברהם א-ב) או מדרבנן (דעה שהביא הדבר אברהם שם).
בטעמו ישנם חמישה צדדים:
- משום שררה, כדין הפקר בית דין (דבר אברהם ח"א א-ב).
- המלך כבעלים מדין כיבוש מלחמה ולכן יכול ליתן למי שירצה (דבר אברהם שם. והפרי משה קניינים (כג ד"ה ונראה) ביאר גם בדעה זו שהוא מדין הפקר בית דין).
- משום שבני המלכות קיבלוהו על עצמם (רשב"ם בבא בתרא נד ד"ה והאמר).
- דין המלכות כמלכי ישראל (מאירי בבא קמא קיג).
- כסיטומתא, שהרי גם דינא דמלכותא הוא כמנהג (רבנו יונה המובא בשיטה מקובצת בבא בתרא נה, וברשב"א גיטין י: (רבנו נר"ו)).
הנכס
הנכסים הנקנים הם ממונות.
עבד עברי, אע"פ שאינו שייך ממש לאדון כשאר חפצים[1], דינא דמלכותא כן שייך בו, משום שהמלך קנאו במלחמה והוא שלו (קונטרסי שיעורים טו-ב).
פרטי הדין
בהקנאה דנו האם מועיל רק להפקיע מהבעלים הקודם (והקונה צריך לעשות מעשה קניין כדי לקנותו), או שמועיל גם להקנות לקונה (שיעורי ר' שמואל גיטין עמוד קצ).
הערות שוליים
- ↑ בחילוק בין קנייני עבד עברי לשאר הקניינים הארכנו בערך מוכר עצמו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.