הידיעה והבחירה: הבדלים בין גרסאות בדף

שאלת הידיעה והבחירה היא אחת השאלות היסודיות והחשובות באמונה היהודית.

השאלה

הרמב"ם (רמב"ם תשובה ה א) מקשה, שכיון שהאלוקים יודע מראש את כל מה שעתיד להתרחש וכל מה שהאדם עתיד לעשות (ידיעה), א"כ כיצד ישנה אפשרות של בחירה חופשית- הרי כבר ידוע מראש אם יעשה טוב או יחטא:

"שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו".

תשובות

הרמב"ם עצמו משיב על השאלה שהציג:

"דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר, כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שניים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד. ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא, שנאמר (שמות לג כ): 'כי לא יראני האדם וחי', אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא. הוא שהנביא אמר (ישעיה נה ח): 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי', וכיון שכן הוא, אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך. ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה, ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו".

כלומר, תשובת הרמב"ם היא כי השאלה כלל לא מתחילה, כיוון שאין בידינו להבין מהי ידיעת ה', ולכן המוח האנושי חושב שישנה סתירה בין הידיעה לבחירה, אולם באמת, ידיעתו של ה' שונה מידיעתו של האדם, ואינה סותרת את בחירת האדם.

בעלי המוסר מבארים יותר את הסברו של הרמב"ם, שהסיבה שידיעת ה' לא מעכבת את הבחירה היא משום שידיעת ה' על העתידות נובעת מכך שאלוקים נמצא מחוץ למימד ה"זמן", שאצלו אין עבר, הווה ועתיד, וממילא אין ידיעה על "העתיד", מציאות העתידית אינה קיימת ב"הווה", אלא, שהשכל האנושי מוגבל ולא יכול להבין דבר שמחוץ לזמן, מפני שהמושג של זמן הוא ענין גשמי, ובעלי שכל גשמי לא יכולים להבין מימד רוחני, ולכן גם אנחנו לא יכולים להבין מהי המציאות של בלי מושג של זמן, ומכאן הסיבה שמתעוררת אצלנו השאלה על הסתירה בין ידיעת האלוקים של העתיד לבחירה החופשית.

הראב"ד (בהשגות שם) כתב תשובה אחרת לשאלה:

"אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא יתברך, היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד. ועכשיו, שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה".

כלומר, הראב"ד סובר כי ידיעת ה' אינה החלטה על עתיד האדם, מכיוון שהאדם הוא היחיד המחליט על מעשיו, אלא שה' יודע מה יחליט האדם, כמו החוזים בכוכבים, שיודעים את עתידו של האדם אולם לא קובעים ולא יכולים לשנות בו כלום. כמובן שתשובה זו קשה משום שהיא נופלת שוב לאותו הבור. אם העתיד ידוע -אף אם הקב"ה אינו זה שקובעו- כיצד נשארה לאדם הבחירה? כלומר, השאלה נותרת על כנה כל עוד העתיד ידוע, כי אם ידוע מה יהיו בחירותיו של האדם בזמן קבלת ההחלטה אינו יכול לבחור בדרך האחרת, משום שידוע מראש שיבחר בזו.

יש לדעת כי כמה וכמה חכמים כתבו כי אין אלוקים יודע את מעשי האדם העתידיים, בתוכם ניתן למנות את השל"ה בבית הבחירה (שכתב שזו גם דעת הרמב"ן ובעל הפרדס. ע"ש), הרלב"ג בתועלת השישה עשר, על פרשת 'וירא', רש"י במס' סוטה ב. ד"ה "איני", ר' רפאל בירדוגו בספרו מי מנוחות, פרשת וירא עמ' 83-86. וכעי"ז (אך שונה, ודו"ק) כתב גם אור החיים בבראשית ו', ה-ח.

קישורים חיצוניים

• הרב אהרן לוי, מאמר אודות שאלת הידיעה והבחירה ופרדוקסים דומים, באתר "הידברות".