פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמ ז: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שמ ז על חכם ועל תלמיד חכם ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה קורעין עליו אפילו לאחר קבורה ביום שמועה אם הוא תוך ל' יום וקורע עליו בשעת הספדו (לא קרע ביום שמועה וכבר עבר זמן הספדו ולא קרע שוב אינו קורע) (כך משמע בטור בב"י) וקורעין עליו עד שמגלין את לבם וכבר נהגו תלמידי חכמים בכל מקום לקרוע זה על זה טפח אע"פ שהם שוים ואין אחד מהם מלמד את חבירו.

הגה: י"א שאין קורעין על חכם אלא א"כ הוא רבו או שיודעין משמועותיו שחדש דהיינו רבו (הרא"ש והגמי"י בשם הר"מ) וכן נהגו להקל במדינות אלו

פירוש סעיף ז – קריעה על ת"ח שמת

זמן הקריעה על תלמיד חכם

ירושלמי מועד קטן פרק ג הלכה ז, דף פט טור ב כשם שקורעין על החכמים, כך קורעין על תלמידיהן.

• וכ"פ השו"ע: "על חכם ועל תלמיד חכם... קורעין עליו אפילו לאחר קבורה, ביום שמועה, אם הוא תוך ל' יום. וקורע עליו בשעת הספדו".
• והוסיף הרמ"א ע"פ הטור והב"י: "לא קרע ביום שמועה, וכבר עבר זמן הספדו, ולא קרע, שוב אינו קורע".

שיעור הקריעה על תלמיד חכם

• כתב השו"ע ע"פ הרמב"ם (הל' אבל פ"ט הי"א): "וקורעין עליו עד שמגלין את לבם. וכבר נהגו תלמידי חכמים בכל מקום לקרוע זה על זה טפח, אע"פ שהם שוים ואין אחד מהם מלמד את חבירו".
• וכתב הב"י שיש לדייק מדברי הרמב"ם שת"ח גדול לא קורע על ת"ח קטן שלא למד ממנו משהו. והוסיף שכן משמע מהרמב"ן והר"ן.

סוג החכם שקורעים עליו

שבת קיד ע"א אמר ר' יוחנן איזהו ת"ח? כל ששואלין אותו דבר הלכה ואומר אפילו במסכת כלה.

מועד קטן כה ע"א

כי נח נפשיה דרב ספרא לא קרעו רבנן עליה. אמרי: לא גמרינן מיניה. - אמר להו אביי: מי תניא הרב שמת? חכם שמת תניא. ועוד: כל יומא שמעתתיה בפומין בבי מדרשא.

ירושלמי מועד קטן פרק ג הלכה ז

אי זהו תלמיד חכם? חזקיה אמר כל ששנה הלכות ועד תורה... רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל שהוא מבטל עסקיו מפני משנתו. תני: כל ששואלין אותו והוא משיב.

על איזה חכם שמת חייבים לקרוע^[1]

• רמב"ם ורא"ש – כל ת"ח ששואלים אותו דבר הלכה - ואומר, ואפילו במסכת כלה (מחמירים יותר).
• מהר"ם – דווקא חכם שיודעים הציבור את חידושיו, כדברי אביי (מיקל יותר).
  • הכרעה: השו"ע פסק כרמב"ם והרא"ש: "על חכם ועל תלמיד חכם ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה, קורעין עליו אפילו לאחר קבורה, ביום שמועה, אם הוא תוך ל' יום".
  • אך הרמ"א פסק כמהר"ם וסיעתו: "וי"א שאין קורעין על חכם אלא אם כן הוא רבו, או שיודעין משמועותיו שחידש דהיינו רבו. וכן נהגו להקל במדינות אלו".
  • ותמה הש"ך, מדוע העולם לא נהגו לקרוע כלל על תלמידי חכמים, ואפילו לא על ת"ח שיודעים משמועותיו. ויישב, שאולי סומכים על הגמרא, שת"ח נחשב רק כשבקיא בכל התורה ואפילו במסכת כלה, וכבר כתב האגודה שהיום (בזמנו) אין כזה ת"ח, וכל שכן בדורנו שאין כזה ת"ח.
  • וכתב הילקוט יוסף, שלא נוהגים לקרוע על חכם כי אין לדבר סוף, אלא אם כן הוא רבו המובהק.

מתוך הספר שירת הים

לפרטים http://www.shirathayam.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=1020020