פילגש

הגדרת הערך - אשה המיוחדת לאיש בלא נישואין

א. מהותה

פילגש, היא אשה המיוחדת לאיש אבל בלא חופה ונשואין^[1], ולכך הכונס אשה לביתו לחיות עמה בקביעות, צריך לייחדה לעצמו כדי שתצא מכלל קדשה*^[2], וכשייחדה לעצמו, אינה קדשה אלא פילגש^[3].

על יעוד אמה עבריה לאדון, ע"ע.

הלשון פילגש

בביאור הלשון "פילגש", נאמרו כמה פירושים, יש שפירשו ש"פילגש" היא מלשון "פי שגל", כלומר, פעמים שעומדת לשמש את הבית ופעמים למשגל^[4]; ויש שפירשו שהיא מלשון "פלג אשה", שאינה אלא כחצי אשה^[5], שיש בה קידושין ואין לה כתובה, או שעומדת לשכיבה ולא לפריה ורביה^[6]; ויש שפירשו ש"פילגש" היא כמו "פלגס" שנאמר במשנה^[7], שמשמעה דבר שיצא מגדר אחד ולא הגיע לגדר שלאחריו^[8], כמו נער שיצא מימי הילדות ולא בא עדיין לכלל הבחרות^[9], וכן זו, יצאה מגדר פנויה ולכלל אשת איש לא הגיעה, וכן יצאה מכלל שפחה ולא נכנסה לכלל אישות^[10]; ויש שנראה מדבריהם ש"פילגש" היא שם נרדף ל"שפחה"^[11].

בימי קדם

מנהג ישראל היה מימי קדם לקחת פילגש: וכן מצינו אצל אברהם אבינו שלקח פילגש, שנאמר ובני קטורה פילגש אברהם^[12], ונאמר ולבני הפילגשים וגו' נתן אברהם מתנות^[13]. וכן מצינו אצל יעקב, שנאמר וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו^[14]. וכן לשאול היתה פילגש שנאמר ולשאול פלגש^[15].

גדרה

בדעת הסוברים שפילגש היא בקידושין בלא כתובה, יש שכתב שהיא כאומר לאשה התקדשי לי לחציי^[16], שקידושיו קידושין^[17].

קניינה

כיצד נקנית הפילגש? יש שכתבו שהיא נקנית בביאה^[18], ויש שכתבו שנקנית בייחוד שמייחדה אליו^[19]. ויש מהראשונים שכתב, שהפילגש אינה קנויה לו, ולכך לדעתם אינה אסורה על אחרים^[20].

ב. ההבדל בין אשה לפילגש

בחילוק שבין אשה לפילגש, אמר רב יהודה אמר רב, אשה היא על ידי קידושין*, וכותבים לה כתובה*, ופילגש היא בלא קידושין ובלא כתובה^[21]. ויש סוברים על פי גירסתם בדבריו, שאף פילגש היא בקידושין, וההבדל בין פילגש לאשה הוא שאשה יש לה כתובה ופילגש אין לה כתובה^[22], אמנם יש מהראשונים שכתבו שהבדל זה הוא רק בבני-נח*^[23]. ויש מהראשונים שסוברים ששני מיני פילגש הן, יש פילגש בקידושין בלא כתובה ויש פילגש בלא כתובה ובלא קידושין^[24].

בירושלמי הביאו מחלוקת תנאים, שר' מאיר אומר אשה יש לה כתובה פילגש אין לה כתובה, ור' יהודה אומר שבין לאשה ובין לפילגש יש כתובה, אלא שלאשה יש לה כתובה ותנאי-כתובה* - דהיינו תוספת-כתובה*, וכתובת-בנין-דיכרין*^[25] ומזונות^[26] - פילגש יש לה כתובה ואין לה תנאי כתובה^[27], וכל שכן שקידושין יש לה^[28]. יש מהראשונים שכתבו שדעת ר' מאיר היא דעת התלמוד שלנו, ולדעתו אין לה כתובה ואין לה קידושין^[29]. ויש מהאחרונים שסוברים שלדעתו אין לה כתובה אבל יש לה קידושין^[30], ולשיטתם טעם המחלוקת הוא, שר' מאיר סובר שלא תיקנו לה כתובה כדי שתהא קלה בעיניו להוציאה, שלא חששו בפילגש שיקיימנה אף על פי שקידשה, הואיל ולא לקחה לפריה ורביה אלא לשכיבה בלבד, ור' יהודה סובר שתיקנו לה כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, מאחר שקידשה^[31]. וכן בדעת ר' יהודה יש סוברים שאין לה קידושין, ומכל מקום תיקנו לה כתובה, לפי שהפילגש מותרת לו^[32], הלכך חששו חכמים שמא יתעולל בה כמה ימים ואחר כך יוציאנה מביתו ויהיו בנות ישראל הפקר כזונות, ולכך תיקנו לה כתובה^[33].

פילגש של מלך

פילגש של מלך, יש סוברים שאינה כפילגש של שאר אדם, ולשיטתם פילגש של מלך היא בלא כתובה ובלא קידושין – ובה אמרו בתלמוד שלנו שפילגש היא בלא כתובה ובלא קידושין^[34] - אבל פילגש של הדיוט היא בקידושין – ובה נחלקו התנאים שבירושלמי^[35] – ואין דין פילגש של הדיוט כדין פילגש של מלך^[36].

הבדלים נוספים

הבדלים נוספים מצינו בין אשה לפילגש, שאשה עומדת לפריה ורביה, ופילגש אינה עומדת אלא לשכיבה בלבד^[37]; וכן מצינו שכשכונסים אשה היו מכניסים לחופה ועושים משתה, מה שאין כן בפילגש^[38].

ג. היתר פילגש

אדם – שאינו מלך^[39] - הרוצה לקחת פילגש, נחלקו הפוסקים אם מותר בכך, יש שכתבו שאסור בכך^[40], לפי שאסורה לו מדין קדשה*^[41], ולדעתם לוקה עליה^[42]. ויש סוברים שאסורה משום לאו-הבא-מכלל-עשה* שמבטל מצות כי יקח איש אשה^[43], שמצוה על הרוצה לשאת אשה לקחתה בקידושין^[44], ולשיטתם אינו לוקה עליה^[45]. ויש סוברים שאסורה ממה שנאמר לא תחלל את בתך להזנותה^[46], ופירשו בתורת כהנים שזה המוסר בתו פנויה או המוסרת עצמה שלא לשם אישות^[47]. ויש סוברים שאסורה מדרבנן^[48], לפי שמאכילתו איסור, שבושה מלטבול^[49]. מהם שכתבו שאיסור זה כלול בגזירת דוד ובית דינו שגזרו על הפנויה^[50]. ויש חולקים וסוברים שהפילגש מותרת^[51]. בדעת חלק המתירים, יש שכתבו שאין כוונתם שמותר לשאת פילגש, אלא כוונתם שאין בה לאו ומלקות, אבל הכל מודים שהפילגש אסורה מאיסור עשה או מדרבנן^[52].

לדעת המתירים פילגש, יש שפירשו הטעם שאין שייך בה הדין של "כל הפוחת לבתולה ממאתיים הרי זו בעילת זנות"^[53], לפי שדין זה נאמר רק במי שמקדש אשה, שכל המקדש על דעת חכמים הוא מקדש, מה שאין כן בפילגש שהיא בלא קידושין^[54]; וכן יש שפירשו הטעם שאין בה איסור "כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה"^[55], שלא נאמר איסור זה אלא בלוקח אשה גמורה, שצריך לכנסה כתקנת חכמים, אבל פילגש אינה אצלו לפי תקנת חכמים אלא כפי מה שסיכמו ביניהם^[56].

ד. פילגש של מלך

הפילגש מותרת למלך מן התורה^[57], ויכול המלך לקחת לו מכל גבול ישראל נשים ופילגשים^[58], ויש לו רשות לעשות הפילגשים שלוקח לארמונו טבחות ואופות ורקחות, שנאמר ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות^[59].

מקור ההיתר

במקור היתר פילגש למלך – לסוברים שאסורה להדיוט^[60] - כתבו ראשונים שדבר זה מתורת משה לא למדנו, אלא מתורת שמואל הנביא למדנו, שאמר בפרשת מלך ואת בנותיכם יקח וגו'^[61], הרי שיש רשות למלך ליקח פילגשים כרצונו מאשר יבחר^[62].

טעם ההיתר

טעם היתר פילגש למלך - לסוברים שאסורה להדיוט^[63] - הוא לפי שאימת המלך מוטלת על הבריות, ולא יזנו אחרים עמה, ונמצא שהיחוד שמייחד את הפילגש לעצמו הוא כעין אישות^[64]. ויש שהוסיפו שהייחוד של המלך הרי הוא כקידושין של הדיוטות^[65], ועוד, שהאיסור בשאר אנשים – לסוברים כן – הוא משום שאין בה קידושין ולכך היא עדיין מופקרת לכל, אבל אצל המלך שאסורה לכל כשרביטו של מלך, אין טעם לאוסרה, והרי היא כאשתו גמורה^[66]. ויש שכתבו טעם אחר להיתר המלך, שההדיוט אסור בפילגש כיון שמבטל מצות עשה של כי יקח, שהוא לקחת אשה בקידושין, ובמלך ודאי לא ציותה התורה לקחת בקידושין, שהרי אין קידושין אלא מדעתה ואצל המלך התירה התורה לקחת פילגשים אף שלא מרצונן^[67]. ויש שפירשו – לשיטתם שהפילגש אסורה להדיוט מדרבנן^[68] - שלא גזרו אלא על פילגש כיון שבושה לטבול, אבל המיוחדת למלך ודאי שאינה בושה לטבול, אדרבה תפארת היא לה להיות פילגש המלך^[69].

קניינה

קניינה של הפילגש למלך הוא על ידי שהמלך מייחדה אליו^[70]. ויש שכתבו שלדעות שפילגש מותרת להדיוט רק בקידושין, אבל בלא קידושין הרי זה כזנות, הוא הדין אצל המלך שמותרת רק על ידי קידושין^[71].

מניין הפילגשים

מנין הפילגשים שמותר למלך לשאת, נחלקו בו ראשונים, יש סוברים שמאחר שמותר לו לשאת לכל היותר שמונה עשרה נשים^[72], מספר זה כולל גם פילגשים, שבין הכל לא יהיו לו יותר משמונה עשרה^[73]. ויש חולקים וסוברים שמותר לו לשאת שמונה עשרה נשים, אבל פילגשים כמה שירצה^[74], שפילגשים אינן בכלל "לא ירבה לו נשים"^[75].

בדעת הסוברים שפילגש אסורה להדיוט בזמן הזה מדרבנן כי דוד גזר על הפנויה^[76], ובכלל זה על פילגש, יש סוברים שגם המלך אסור בפילגש מדרבנן^[77].

שופט ונשיא

לדעת הסוברים שהדיוט אסור בפילגש ולא הותרה אלא למלך^[78], יש מהראשונים שכתבו שאסורה גם לשופט הממונה על כל ישראל, ואף על פי שיש לו שררה על כל העם^[79]. ויש שנראה מדבריהם שחולקים, שכתבו שנשיא הוא כמלך ומותר בפילגש^[80]. ויש שכתבו שאף לתלמיד חכם מותרת, שהרי הטעם שהותרה למלך ולא להדיוט הוא משום שפילגש של מלך משתמרת יותר, ואם כן הוא הדין בתלמיד חכם שפילגשו משתמרת^[81].

ה. אישותה

פילגש שזינתה

פילגש שזינתה ברצון, יש סוברים שנאסרה לבועלה מדין קדשה*, לפי ששוב אינה מיוחדת לו אלא הפקירה עצמה לאחרים, ולכך נאסרה עליו^[82].

אשת איש

פילגש בלא קידושין, יש סוברים שהיא כפנויה גמורה^[83], ויש סוברים שהיא אשת איש לכל דבר, מלבד חיוב מיתה על ביאתה^[84], שכיון שאינה אשת איש גמורה אין בה חיוב מיתה^[85].

פילגש המלך

פילגש המלך, יש שכתבו שמותרת למלך אחר אף בחיי הראשון^[86], ויש חולקים וסוברים שאינה מותרת למלך אחר אלא לאחר מותו של הראשון או לאחר שהוציאה מביתו, אבל לא בעודה פילגשו, שהרי אף פילגשו של הדיוט אסורה לכל בעודה תחתיו^[87], ולא יהא כוח מלך גרוע בזה משל הדיוט^[88].

פילגש לכהן

בהיתר פילגש לכהן, יש סוברים שמותרת לו, ואף לדעת הסוברים שפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה^[89], וזונה אסורה לכהן^[90], מכל מקום פילגש אינה כזונה אלא כאשת איש^[91].

לכהן גדול

כהן גדול הרוצה ליקח פילגש, יש שכתבו שמותר לו, לפי שלא הוזהר אלא שיקח בתולה, ומשכך אם הפילגש בתולה הרי היא מותרת לו^[92].

גירושיה

הרצה לגרש פילגש, יש סוברים שצריכה גט כשאר אשת איש^[93]. ויש סוברים שאינה צריכה גט^[94], לפי שלא מצינו גט בלא קידושין^[95], ולכך אם רוצה להפרישה ממנו צריך לעשות מעשה המראה שאין לו חפץ בה עוד כל ימי עולם^[96]. ויש סוברים שאין נוהג בה גט, אלא שמשהפקיעה מן הייחוד שלו חוזרת להיות פנויה כבתחילה^[97]. ויש סוברים שאין אפשרות לגרש פילגש, ואין גט מועיל להוציאה^[98]. להלכה יש שכתבו שהדבר מוטל בספק ולכך ראוי שיתן גט^[99].

קרובותיה וקרוביו

קרובותיה של הפילגש אינן נאסרות על הבועל, לפי שלא נאסרו קרובותיה של אשה על האיש אלא כשלקחה בנשואין או בקידושין, אבל כל שהיא אצלו בלא קידושין אפילו היא פילגשו, קרובותיה מותרות^[100]. וכן היא מותרת בקרוביו^[101].

פילגש אביו

פילגש אביו, יש סוברים שמותרת^[102], וכן פילגש אחי אביו מותרת^[103], וכן פילגש חמיו^[104]. ויש סוברים שפילגש אביו אסורה^[105], וכן פילגש חמיו^[106].

ו. בבני נח

פילגש חבירו

פילגש חבירו של בן נח, יש שכתבו שאפשר שמותרת לו, לפי שלא נאסר בן נח אלא באשת חבירו, ולא בפילגש חבירו^[107]. ויש סוברים שאין לחלק בזה בין אשה לפילגש, ולכך בן נח הבא על פילגש נהרג כמו בן נח הבא על אשת חבירו^[108], והוא הדין שחייב על פילגש אביו משום אשת אב אפילו לסוברים שישראל מותר בפילגש אביו^[109].

ז. דיני הפילגש

בעילת זנות

חזקה שאמרו באשה, שאין-אדם-עושה-בעילתו-בעילת-זנות*, וודאי לשם קידושין בעל^[110], יש שכתבו שנוהגת אף בפילגש^[111] - ואף על פי שפילגש היא בלא קידושין^[112] - ולכן כתבו שאם אמרה הפילגש "קידשתני", היא אסורה בקרוביו והוא אסור בקרובותיה – ואף על פי שבכל אשה שאמרה לאיש קידשתני, היא אסורה בקרוביו והוא אינו נאסר בקרובותיה^[113] – לפי שחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות^[114]. ויש סוברים שאין אומרים בפילגש חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות^[115], שכיון שלקחה בתחילה להיות פילגש ודר עמה זמן רב אדרבה הרי החזיק עצמו להיפך^[116], ועוד שכיון שמתחילה התנה עמה שתהיה מיוחדת לו בלא קידושין, אין לחוש שחזר בו ובא עליה לשם קידושין^[117], ויש שכתבו שאדרבה, מסתבר שלא לשם קידושין הוא בועל, שהרי אם יכוון לשם קידושין יתחייב בשבע ברכות, והרי היא אסורה עליו, לפי שכלה בלא ברכה אסורה לבעלה^[118], ולכך מסתבר שבועל שלא לשם קידושין כדי שלא תאסר עליו^[119].

מחזיר פילגש גרושתו

פילגש שנתעברה, והלכה ונתקדשה לאחר ונתגרשה ממנו, כתבו אחרונים שמותרת לחזור לראשון – כשאר נשים שמותר להחזירה באופן זה, ואין עליה איסור מחזיר-גרושתו* - לפי שפילגש שם אישה הראשון עליה^[120].

דין קטלנית

פילגש שמתו בעליה הראשונים, נסתפקו אחרונים אם יש לה דין קטלנית*, וצידדו לומר שאף בפילגש נאמר דין קטלנית^[121].

חיובי הבעל

אין הבעל מחויב בשאר-כסות-ועונה* של הפילגש^[122], וכן אין לה תנאי-כתובה*^[123], ואינו אוכל פירותיה, ואינו יורשה, ואינו חייב לפדותה אם נשבתה^[124].

ביאתה

הבא על הפילגש, יש מהראשונים שכתבו שהיה המנהג שהבא על אשתו היה מייחד לה את המיטה הכבודה, ואל הפילגש היה בא על הארץ^[125].

ח. בזמן הזה

אף על פי שמצד הדין מותר לשאת פילגש, כתבו ראשונים שמכל מקום יש להזהיר את העם מן הפילגש, לפי שאם ידעו מההיתר יזונו ויפרוצו ויבואו עליהן בנידותן^[126], ובשל כך יש שסוברים שבזמן הזה כל פילגש אסורה לכל אדם, ואפילו לגדול שבישראל, בין על ידי קידושין בין שלא על ידי קידושין, ואין ראוי להורות להם היתר אפילו בדבר המותר, כדי לתת גדר וסייג לתורה^[127]. ויתר על כן כתבו, שבזמן הזה אם אינו רוצה להוציאה מנדין אותו עד שיוציאנה או עד שישא אותה כדת משה וישראל בקידושין וחופה ושבע ברכות וכתובה^[128]. אבל יש סוברים שאין חילוק בין הזמנים, ומנהג ישראל היה בשנים קדמוניות לקחת פילגש, והיתר זה לא נשתנה לעולם^[129], ואפילו בזמן שגזרו על הפנויה^[130], לא אסרו אלא כשלא ייחדה בקביעות, אבל המיוחדת לו מותרת^[131], ולדעתם אדרבה, כל המקומות הפרוצים בעריות הרי זה מחמת שנעלו דלת ההיתר מפניהם, ואילו היתה פילגש מפורסמת להיתר לא היו נכשלים בחמורות, על כן כדי להצילם מאשת איש, נדה, בנות אל נכר והוצאת זרע לבטלה יש לדרוש ברבים שהפילגש מותרת^[132], וכעין זה מצינו מהראשונים שהעידו שנהגו בימיהם בספרד לקחת פילגש בפרהסיא^[133]. ויש סוברים שמעיקר הדין פילגש מותרת, אבל יותר נכון שיקחנה כמנהג הכשרים^[134].

הוצאת פילגש

מי שיש לו פילגש ורוצה להוציאה, יש מהאחרונים שכתבו שלדעת הראשונים שסוברים שפילגש בזמן הזה אסורה^[135], אם בא לפרוש ממנה צריכה ממנו גט, שמאחר שיודע שבעילתה אסורה כבעילת זנות, יש להעמידו על החזקה שאין-אדם-עושה-בעילתו-בעילת-זנות*, ובודאי בעל לשם קידושין^[136].

הבא על פילגש

הבא על פילגש בזמן הזה, אף לדעת הסוברים שאסורה^[137], כתבו אחרונים שאין להחזיקו כחשוד על העריות, לפי שיש לתלות שלא ידע שיש בה איסור, וכיון שאין זה ידוע לאיסור לכל, לא נפסל בכך^[138], שלא פשט איסור פילגש בישראל שידעו הכל שהיא עבירה^[139].

מדין חדר"ג

בדורות אלו שפשט חרם-דרבינו-גרשום* בכל ישראל שלא לשאת אשה שניה, יש שכתבו שכל שכן שאין לקחת פילגש על אשתו^[140], ואם לקח כופים אותו להוציאה^[141], ואם מסרה עצמה לפילגשות מנדים אותה^[142], ואף במקומות שלא נתקבל החרם ראוי לגזור שלא לקחת פילגש, אם רואים שאין העם נזהרים בכך^[143]. ויש סוברים שחרם שרדינו גרשום נאמר רק שלא לקחת אשה שניה, ואין אשה אלא בנישואין או באירוסין, אבל פילגש אינה בכלל החרם^[144].

הערות שוליים