ברכת האילנות: הבדלים בין גרסאות בדף

ברכת האילנות היא ברכה הנאמרת פעם בשנה כאשר האדם רואה אילנות מלבלבים. הברכה היא שבח על התחדשות הבריאה ועל ההנאה הנגזרת לאדם ממנה. לרוב מברכים את הברכה בימי ניסן, אך אין הכרח בדבר.

מקור

בגמרא בברכות (מג, ב) מובאים דברי רב יהודה האומר שמי שיוצא ביומי ניסן ורואה אילנות מלבלבים עליו לברך: " ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם". ברכה זו נפסקה להלכה בראשונים ובשו"ע פסק שיש לאומרה בשם ומלכות.

טעם הברכה

הרא"ה ‏^[1] הסביר שטעם הברכה הוא לשבח את הקב"ה על ההתחדשות שבעצים שהיו יבשים ועתה הם פורחים. ערוך השולחן ‏^[2] כתב שהברכה לה' היא על ההנאות שמגיעות לאדם על אף שהן לא נצרכות לו. האדם מברך על הנאות שאינן הכרחיות כמו פירות האילנות שנועדו רק ליהנות בהן בני אדם.

גדר הברכה

בגמרא בברכות ‏^[3] מובאת ברכה דומה שמברך מי שרואה אילנות יפים " ראה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו". הפוסקים ‏^[4] הסבירו שלמרות הדמיון בין הברכות, אין להשוות ביניהם. בברכת שככה לו בעולמו האדם רשאי לברך רק על אילנות יפים במיוחד, ועל כן בימינו לא נהגו לברך ברכה זו ‏^[5] אך ברכת האילנות איננה על יופי האילן אלא על ההתחדשות הטבעית.

ברכת השבח או ברכת הראייה

בעקבות גדר זה ניתן לברך ברכת האילנות רק פעם בשנה אף אם רואה אילנות יפים יותר לאחר מכן, משום שכבר שיבח את התחדשות הטבע ‏^[6]. יוצא שבעוד ברכת "שככה לו בעולמו" מוגדרת כברכת הראייה (כעין ברכת עושה מעשה בראשית), ברכת האילנות מוגדרת כברכת השבח על ההתחדשות בעולם (כעין ברכת המאורות בקריאת שמע). חלוקה זו ניתן למצוא אף בסדר השו"ע עצמו שכתב את דין ברכת האילנות בסימן בפני עצמו (סימן רכו) ולא כלל אותו יחד עם שאר ברכות השבח (סימן רכה).

יוצא אם כן, שבניגוד לברכות הראייה בהן הראיה גורמת את החיוב בברכת האילנות החיוב כבר קיים והראייה רק מאפשרת את הברכה. אין חיוב על האדם לראות ברק על מנת לברך עליו, אך ברגע שרואהו הוא מתחייב בברכה. מאידך, החיוב לברך ברכת האילנות חל על האדם ללא קשר לנעשה, אבל רק כאשר הוא רואה את הפריחה בפועל הוא יכול לברך את הברכה ‏^[7].

זמן הברכה

מדברי הגמרא משמע שזמן הברכה הוא דווקא בימי ניסן, אך הריטב"א ‏^[8] בפירושו על הגמרא כתב שיומי ניסן הם רק דוגמא, ולמעשה ניתן לברך בכל מקום לפי מה שמלבלב. כשיטת הריטב"א פסק הבאר היטב ‏^[9] וכן רוב הפוסקים כולל המשנ"ב. יש המדייקים דבר זה מדברי השו"ע עצמו שכתב שאחרי שהפירות כבר גדלו אין לברך- משמע שסובר שניתן לברך גם לאחר חודש ניסן משום שלא סביר שהפירות יגדלו קודם לכן ‏^[10]. מנגד, אף שמעיקר הדין ניתן לברך גם לפני או אחרי חודש ניסן, המקובלים כתבו שלכתחילה עדיף לברך בחודש ניסן משום שהברכה יוצרת תיקונים גדולים הנעשים רק בחודש ניסן ‏^[11]. יש האומרים שהמברך ברכת האילנות לאחר שעבר ניסן אינו יכול לברך בשם ומלכות ‏^[12].

מכיוון שיש בדבר מחלוקת, אין אומרים בדין כזה "זריזים מקדימים למצוות" ואף מי שראה עץ מלבלב לפני חודש ניסן, עדיף שיחכה לחודש ניסן על מנת לצאת ידי חובת כל הדעות. המנהג הרווח הוא לברך ברכת האילנות לאחר תפילת שחרית של ר"ח ניסן ועדיף לברך ברכה זו בציבור משום ברוב עם הדרת מלך.

לכל השיטות ניתן לברך את ברכת האילנות בלילה כל עוד רואה את האילנות כראוי ‏^[13].

חיוב נשים בברכה

את ברכת האילנות ניתן לברך רק בזמן הפריחה והלבלוב ולכן על פי הכלל הפוטר נשים ממצוות שהזמן גרמא היו אמורות הנשים להיפטר ממצווה זו. אבל, יש הסוברים שברכת האילנות איננה מוגדרת כמצווה שהזמן גרמא משום שהמצווה איננה תלויה בזמן אלא היא ברכה על ההתחדשות הטבעית בכל זמן שתתרחש. ראיה לדבר ניתן למצוא במצוות הבאת הביכורים. למרות שניתן להביא את הביכורים לבית המקדש רק עד לחנוכה, עדיין הנשים היו מביאות ביכורים. הסיבה לכך היא משום שמעיקר הדין ניתן להביא ביכורים כל השנה, וממילא איננה תלויה בזמן מסוים, אלא שרק עד חנוכה ניתן היה להשיג פירות ‏^[14].

מאידך, יש הסוברים שיש לחלק בין מצוות הבאת הביכורים לברכת האילנות ולכן אין נשים חייבות בברכת האילנות ‏^[15].

ברכת האילנות בשבת

מעיקר הדין אין מניעה לברך ברכת האילנות בשבת, אך כף החיים הביא שיש שחששו שמא יטלטל או יתלוש בשבת ולכן נמנעו מלברך בשבת ‏^[16]. חשש זה נראה חשש רחוק מכיוון שהשו"ע כבר פסק שמותר ‏^[17] להריח הדס מחובר בשבת ואין חשש שיתלשו, וכן אין הסובר שאסור לברך ברכת "שככה לו בעולמו" בשבת על אף שהחשש זהה בשני המקרים. ייתכן להסביר שהחשש נובע מהמנהג לקחת פרח מן האילן לאחר הברכה ולברך עליו בורא עצי בשמים. טעם נוסף המובא בכף החיים הוא טעם קבלי האומר שמאחר שבברכת האילנות בוררים את ניצוצות הקדושה מהמאכל יש בכך איסור בורר ‏^[18] ‏^[19].

מאידך, רוב הפוסקים האשכנזים וחלק מהספרדים קבע שאין לחשוש לטעם הקבלי וניתן לברך ברכת האילנות גם בשבת תבנית:עיין יחווה דעת א, ב. האדר"ת לדוגמא ‏^[20], נהג לברך דווקא בשבת על מנת להשלים למאה ברכות וכן יש הפוסקים גם כיום.

פירות ועלים

מכיוון שיש צורך לברך על ההתחדשות הטבעית של הפרי, צריך לברך רק במידה וכבר רואה את הפרח ואם רואה רק עלים לא יברך ‏^[21]. המרדכי תבנית:ברכות ו רמז קמח כתב שבמידה וכבר גדלו הפירות לא נחשב כבר שרואה את ההתחדשות ולא יכול לברך, אך הטור ‏^[22] כתב שניתן לברך כל עוד הפירות לא גדלו. הב"ח חידש שאין מחלוקת בין הטור והמרדכי אלא שמדובר בשני מקרים- אם כבר ראה את האילן קודם לכן בלי פירות, אינו רשאי לברך לאחר מכן כשיש עליו פירות כדברי הטור. מאידך, אם מדובר באילן שעדיין לא ראה וכעת יש עליו פירות- רשאי לברך עליו כדברי המרדכי וכן נפסק בדברי המשנ"ב כחילוק הב"ח.

לכתחילה יש המהדרים לברך ברכת האילנות על שני עצים ויש המעדיפים ששני העצים יהיו משני זנים שונים, אך אין הדבר מעכב.

ברכה על עצי סרק ועורלה

עצי סרק

בעל ההלכות קטנות ‏^[23] פסק שאין לברך ברכת האילנות על עצי סרק וכן נפסק במשנ"ב. יש שהסבירו שהטעם הוא משום שהברכה היא גם על התחדשות הבריאה וגם על ההנאה שהאדם מקבל מהתחדשות זו ולכן אין לברך על אילנות סרק שאין מהן הנאה ‏^[24]. מנגד, יש האומרים שיש הנאה גם בעצים שיש בהם ריח טוב {{היעב"ץ במור וקציעה}} ולכן מי שכבר בירך על עץ המפיץ ריח לא יברך שוב על עץ מאכל משום ספק ברכות להקל.

עצי עורלה

רבי עקיבא איגר ‏^[25] הסתפק האם ניתן לברך ברכת האילנות על עצי עורלה. מצד אחד יש בהם לבלוב וממילא ניתן לברך על ההתחדשות בהם, ומאידך מכיוון שלא ניתן ליהנות מהם האם ניתן לברך עליהם "ליהנות בהם בני אדם"?

להלכה מכיוון שיש בדבר מחלוקת אחרונים, לכתחילה עדיף שלא לברך על עצי עורלה ואם בירך לא יברך שוב.

ראה גם

• תבנית:הידעת?/ג' ניסן ה'תש"ע
• תבנית:הידעת?/א' ניסן ה'תשע"ב - ברכת האילנות בשבת
• תבנית:הידעת?/ב' ניסן ה'תשע"ב - ברכת האילנות בלילה

קישורים חיצוניים

• ברכת האילנות באתר ישיבה
• הלכות וטעם ברכת האילנות באתר ישיבה