פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ד כח: הבדלים בין גרסאות בדף
(Added yair hashulchan's seif.) |
מ (Added credit) |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
'''שו"ת רשב"א,שו"ת רא"ש''': פסקו כלישנא השניה, שגם כשחשודה מעלמא תולים בארוס, כשידוע שבא עליה הארוס. '''הח"מ והב"ש''' הביאו דבריהם. | '''שו"ת רשב"א,שו"ת רא"ש''': פסקו כלישנא השניה, שגם כשחשודה מעלמא תולים בארוס, כשידוע שבא עליה הארוס. '''הח"מ והב"ש''' הביאו דבריהם. | ||
</blockquote> | </blockquote> | ||
'''מתוך הספר יאיר השולחן''' | '''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/706 לפרטים ורכישה]. | ||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
גרסה מ־11:18, 28 באפריל 2019
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כח
היו העם מרננים אחריה שזינתה עם ארוסה ועם אנשים אחרים, אע"פ שבא עליה הארוס בבית חמיו, הולד ספק ממזר, שכשם שהפקירה עצמה לארוס כך הפקירה עצמה לאחרים (רמב"ם כל"ק ביבמות סט,ב). ואם נבדקה ואמרה: לארוס נבעלתי, הולד כשר (כשמואל שם). (וכן אם ידוע שהארוס בא עליה, ולא יצא קול שזנתה מאחרים). (וכן משמע פרק אלמנה לכ"ג הביאו הר"ן ספ"ק דכתובות והמ"מ בפט"ו מהל' א"ב).
יבמות סט,ב: איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי. אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דדיימא מעלמא אבל לא דיימא מעלמא בתרא דידיה שדינן ליה... איכא דאמרי בבא עליה כ"ע לא פליגי דבתריה דידיה שדינן ליה והכי איתמר ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי. אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דלא דיימא מיניה ודיימא מעלמא אבל דיימא מניה אע"ג דדיימא מעלמא בתריה דידיה שדינן ליה.
רב ושמואל נחלקו אם היא נאמנת כשטוענת שהולד ממנו. וביאר הרי"ף את דברי שמואל שהולד שתוקי, כלומר בדוקי, שבודקים את אימו ונאמנת לומר שנבעלה לכשר ואם אינה יודעת הולד ספק ממזר, וכתב שהלכה כשמואל משום שהוא כדעת אבא שאול בקידושין סט,א שהלכה כמותו. נמצא להלכה שלפי הלישנא הראשונה אם ידוע שבא עליה ואינה חשודה מעלמא תולים בו ואם חשודה מעלמא הוי ספק אא"כ טוענת שהולד ממנו שאז נאמנת. ולפי הלישנא השניה אם ידוע שבא עליה תולים בו בכל מקרה, ואם לא ידוע אז אם חשודה גם ממנו תולים בו ואם חשודה רק מהעולם לא תולים בו אא"כ טוענת שהולד ממנו שאז נאמנת.
רמב"ם,שו"ע: פסקו לחומרא כלישנא הראשונה, שאם חשודה מעלמא לא תולים בארוס[1]. הב"ש מבאר שבארוס לא אומרים רוב בעילות מארוס.
שו"ת רשב"א,שו"ת רא"ש: פסקו כלישנא השניה, שגם כשחשודה מעלמא תולים בארוס, כשידוע שבא עליה הארוס. הח"מ והב"ש הביאו דבריהם.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים
- ↑ עיין בסיכום לסע' כו, שהקשה הח"מ שמדברי הרמב"ם והשו"ע שם משמע שאף כשאינה חשודה מעלמא לא תולים בארוס, וזה שלא כאף לישנא, ועיין בתירוציו שם. מכל מקום מסעיפנו נראה בפירוש שפסק בדיוק כלישנא הראשונה ודוקא כשחשודה מעלמא לא תולים בארוס, שהרי טרחו להעמיד שמדובר כאן בחשודה מעלמא, אך אפשר לדחות שכתבו "חשודה מעלמא" רק לרבותא שאפי' בכך אם טוענת שהולד ממנו נאמנת.