פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר צ א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר צ א

סעיף א

הבעל יורש את אשתו. בין נכסי מלוג בין נכסי צאן ברזל (משנה כתובות סה,ב). בד"א, במוחזק; אבל לא בראוי, כגון ירושה שראויה ליירש, ומתה בחיי מורישה, אינו עומד במקומה לירש (ב"ב קכה,ב). הגה: שטר חצי זכר, שנוהגין בו האידנא שכותב האב לבתו ליטול בירושתו כחלק חצי זכר, ואם תלך הבת בלא זרע קיימא יתבטל החוב, ומתה הבת בחיי אביה והניחה זרע קיימא, ומת הזרע ואחר כך מת אביה, הבעל יורש כח אותו השטר, מכח זרעו שיירש אמו והוא יורש זרעו^א (מהרי"ו סי' ט"ז). כתבו לה מורישיה קרקע מחיים ופירות לאחר מיתה, הבעל יורש אותה קרקע ממנה^ב. (מרדכי ריש יש נוחלין) אבל שבח נוטל במה שיורש ממנה, שהרי ברשותו השביח (רא"ש). ואינו יורש מלוה אשתו, כגון שמתו מורישיה והיתה להם מלוה ביד אחרים משנשאה, ומתה קודם שגבתה אותם^ג (רי"ף,רא"ש, דלא כר"י מיגש). הגה: אבל אם הניחו מורישיה נכסים, אע"פ שלא גבתה הבת מחיים, ואפילו אם היו משועבדים לכתובת אלמנה, נקראים מוחזקים לבת והבעל יורש אותם. (מרדכי כל הנשבעין). וכן אם היה לה מלוה ביד אחרים כשנשאה, ומתה האשה קודם שגבתה אותה, אינו יורשה, אבל אם הלותה מנכסי מלוג, ומתה קודם שגבתה, בזו יורש אותה בעלה (רא"ש). הגה: כל הנכסים שהיו לאשה שאין לבעלה רשות בהן, והלוותה אותן לאחרים, אין הבעל יורש אותן^ד. (ב"י בשם תשובת הרשב"א).

א. חצי זכר: הח"מ נימק שלא הולכים כאן אחר האומדנא שרצונו היה לתת דוקא אם יהיה לה זרע בשעת מותו, משום שלא אומרים אומדנא בהתחייבות דרך הודאה. הב"ש הקשה במה שונה מסי' נג, ששם אמרנו שאם האבא התחייב לחתנו נדוניא ומתה ביתו לפני שנתן, נפטר משום שכוונתו היתה שתהנה מכך ביתו. מחצית השקל בשם ההפלאה מתרץ שמדובר שם שלא ניתן דרך הודאה.

כתב הב"ש בשם הצ"צ, שאם כתב שטר חצי זכר לאחת מבנותיו ולא הניח בן, אינה זוכה בשטר משום שאומדנא שכוונתו היתה לתת לה רק כנגד הזכרים. הצ"צ מבאר שאע"פ שלא אומרים אומדנא בהודאה, כאן זוהי אומדנא דמוכח ואומרים.

ב. קרקע מחיים ופירות לאחר מיתה: מרדכי,רמ"א: לא נחשב ראוי והבעל יורש אותה.

ח"מ: כיוון שמוחזק בקרקע יורש גם הפירות.

ב"ש: יורש רק הקרקע, אך לגבי הפירות נחשב ראוי.

ג. מלווה: ב"ב קכה,ב: אמר רב פפא הלכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק, ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק, ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה.

ר"י מיגש: הבעל נוטל מלווה של אשתו. כך משמע מכך שהגמ' חילקה בין מלווה לראוי ולגבי מלווה כתבה רק שבכור לא נוטל. המ"מ כתב שכך משמע קצת גם מהרמב"ם שכתב שבעל יורש כל נכסי אשתו ולא חילק.

ר"ח,רי"ף,רא"ש,שו"ע: אינו נוטל. גם מלווה הוי ראוי.

במלווה שיש עליו משכון כתב המרדכי לגבי בכור שנחשב מוחזק, וכתב הח"מ שה"ה לגבי בעל. כאשר היה ביד הבכור חוב מאביו הגמ' הסתפקה ופסקה שיחלוקו, והח"מ הבין משו"ת הרשב"א שה"ה לגבי בעל, אמנם הב"ש כתב שהרשב"א כתב כן דוקא כשהבעל כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך. אם גנבו נכסי מילוג והחזירו רק לאחר מיתתה נחשב ראוי אא"כ גזלו קרקע משום שאינה נגזלת.

ד. הלוותה נכסים שאין לבעל רשות בהם: שו"ת רשב"א,רמ"א: הוי ראוי ואין הבעל יורש.

ח"מ,ב"ש: מדובר שאמר לה דין ודברים אין לי בנכסייך, שאז מותר לה למכור ולהלוות.

מילוג כשאין לבעל פירות: ח"מ – מסתפק אם רשאית להלוות משום שאין לבעל פירות ואז הוי ראוי, או שלא רשאית בגלל שהבעל נחשב כלוקח ראשון וכמו שאינה יכולה למכור כך אינה יכולה להלוות. והב"ש תמה במה הוא מסתפק, שכן ישנם שלושה מקרים בהם אין לבעל פירות: א. מברחת. בכך מכירתה קיימת וא"כ כ"ש שיכולה להלוות. ב. מוכרת כתובתה בטוה"נ. בכך רשאית לתת הדמים למי שרוצה וא"כ יכולה גם להלוות. ג. בעל שנתן מתנות לאשתו. בכך יש לבעל פירי פירות וא"כ אינה יכולה להלוות.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.