פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ק א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר ק א

סעיף א

מדינא דגמרא הכתובה, דהיינו עיקר כתובה ותוספת, אינם נגבים אלא מן הקרקע (כתובות סח,ב). ומתקנת הגאונים נגבים אף מן המטלטלים (רי"ף^[1]). וה"ה לכל תנאיה, חוץ מכתובת בנין דכרין^א. לפיכך אם גבו היורשים מעות בחובת אביהם, גובה מהם^ב (רא"ש מב"ב קכה,א). (ומיהו רשות ביד היורשים לסלקה בקרקע) (הגהות אלפסי פ' הכותב). ודוקא ממטלטלי בני חרי, אבל אם מכרם הבעל או נתנם במתנת בריא, אינה גובה מהם (תוס',רא"ש^[2]). הגה: וי"א דוקא שנתן לאחרים, אבל אם נתן ליורשיו במתנת בריא, אשה גובאת כתובתה מהם^ג (הגהות מיימוני פי"ו ומהרא"י סימן פ"ו ומהרי"ו סימן קנ"ו), דכל מה שנתן ליורשיו אינו אלא כירושה, והאשה גובאת כתובתה משם (מרדכי פרק נערה בשם מוהר"ם). מי שצוה לתת מנכסיו לאחר מותו כך וכך, אע"פ שצוה כך כשהיה בריא, אשה גובאת כתובתה משם^ד, דאינה אלא כמתנת שכיב מרע^ה דגובאת כתובתה משם (מהר"ם). ועיין בח"ה סימן רנ"א ורנ"ב ורנ"ז. ואם מכרום יורשים אחר מותו, גובה מהם^ו (טור, דלא כרי"ו). ועכשיו נוהגים לכתוב בכל הכתובות ששיעבד לה כל נכסיו מקרקעי ומטלטלי מטלטלי אגב מקרקעי דקנאי' ודאקנה (רמב"ם). ומכל מקום לא נהגו לגבות ממטלטלין שמכר או נתן במתנת בריא, ולא אפילו ממטלטלין שמכרו היורשים^ז, מפני תקנת השוק (ע"פ שו"ת רא"ש). (וע' בח"ה סימן קי"ג. עיין לקמן סימן קי"ח אם אשה חייבת לקבור בעלה קודם שתגבה כתובתה).

תקנת הגאונים: לדעת הרמב"ם ראוי להתנות במפורש בכתובה שמשעבד אף מטלטלין, מכיוון שרק אם ידוע לנו שידע מתקנת הגאונים הולכים לפיה כיוון שודאי השתעבד על דעתה, אך אם מסופקים אם ידע לא, משום שאין כח בתקנת הגאונים לפי שלא נתפרסם הדבר כדין תנאי כתובה שהם תקנת סנהדרין הגדולה. הב"י ביארו שאין לתקנתם תוקף משום שנתחדשה אחר התלמוד. ובכס"מ בשם הריב"ש סייג, שמדובר במקום שרגילים לכתוב בפירוש מטלטלין, שאז יתכן שלא ידע שזוהי תקנה כי תמיד כשראה שגבו ממטלטלין חשב שגבו רק משום שכתבו במפורש. עוד כתבו, שבימי הרמב"ם לא נתפשטה עדיין התקנה, ועפי"ז כתב הב"ש שבזמן הזה שנתפשטה התקנה הולכים לפיה אף אם לא שיעבד בפירוש. הב"ש הקשה שיש סתירה משולשת בדברי הרא"ש. בפ' מציאת האשה כתב שגובים מטלטלין בגלל שכותבים בשטר מטלטלין, ובפ' נערה שנתפתתה הביא תקנת הגאונים, ובפ' הראשון בב"ק כתב שבזה"ז משתעבדים מעיקר הדין בגלל שכל משאנו ומתננו בהם והריהם כגמלא דערביא.

כתב מטלטלין ולא כתב אגב: רמב"ם,רשב"א – אע"פ שלא גובה מטלטלין מלקוחות מ"מ גובה מיורשים.

א. כתובת בנין דכרין: ח"מ – לפי דברי הרשב"א והרא"ש שבזה"ז גובים מטלטלין מעיקר הדין, ה"ה בכתובת בנין דכרין.

ב. גבייה מחוב של אביהם: הרא"ש מנמק שאע"פ שלענין בכור וירושת הבעל – חוב נחשב ראוי, לענין כתובת אשה לא נחשב ראוי משום שהלווה משתעבד לאשה מדר' נתן. ודייק מכך הב"ש שהשו"ע פוסק שאומרים שדר"נ בכתובה^[3]. הח"מ מעיר שגם לפני שגבו חוב אביהם אפשר לגבות מהם את שטר החוב משום שהוא נחשב מטלטלין.

ג. מתנה ליורשיו: הגה"מ,מהרא"י,מהרי"ו,רמ"א: הוי כירושה והאלמנה גובה ממנה כתובתה.

מהר"ם: יש סתירה בדברי המרדכי בשמו בין ב"ב לכתובות, והד"מ נשאר בצ"ע.

רש"ך,ח"מ,ב"ש: מספק אינה יכולה לגבות. הח"מ כתב שאף המהרי"ו כתב כן להלכה ולא למעשה, אך הב"ש כתב שאינו יודע מנ"ל. בסי' צג,כ לגבי מזונות כתב הח"מ בשם המרדכי שגובה.

ד. ציווה לתת לאחר מותו: המרדכי עצמו עסק באדם שציווה לתת לבנו ונימק שאינו זוכה אלא מצד מצווה לקיים דברי המת. הב"ש מדייק שסובר שאם היה נותן בחייו לא היתה גובה, שלא כדעת מהרא"י שנפסקה ברמ"א לעיל, שמתנה ליורשים הוי כירושה, ובדברי הרמ"א צריך לבאר שעוסק כאן במצווה לתת לאחר ולא ליורשיו.

ה. מתנת שכ"מ: תוס',מהר"ם^[4],מהרא"י,שו"ע,רמ"א: גובה ממנה. כך מדוייק מהשו"ע ומהרמ"א, וטעמם הוא שלאחר תקנת הגאונים שגובה המטלטלי מיתמי ק"ו שגובה ממתנת שכ"מ, כעין דברי הגמ' בב"ב קלג,א שאם גובים מירושה דאורייתא כ"ש ממתנת שכ"מ שהיא מדרבנן. הב"ש הקשה מהרמ"א בסי' צג,כ שכתב לגבי מזונות שאינה גובה מטלטלין שניתנו במתנת שכ"מ, וענה שאפשר לחלק אך מ"מ הב"ש עצמו פסק גם לענין מזונות שגובה מהם.

ר"ש בר ברוך^[5]: אינה גובה ממנה.

ו. יורשים שמכרו מטלטלין: טושו"ע: גובה מהם. הב"ש ציין שרי"ו והנ"י חולקים. הבית יעקב מבאר סברת השו"ע, שבשונה מבע"ח שאינו גובה מיתומים שמכרו מטלטלין, באלמנה הנכסים בחזקתה.

רי"ו,נ"י,טור חו"מ קז,ש"ך שם: אינה גובה מהם. הב"י הבין שכן גם דעת התוס', אמנם הב"ח והדרישה ביארו שדברי התוס' "אפילו נתנו יתומים" מוסבים רק על מזונות ולא על כתובה.

ז. תקנת השוק: ח"מ,ב"ש – דייקו מהשו"ע שדוקא אם אביהם מכר או נתן או היורשים מכרו אינה גובה מהם, אך אם היורשים נתנו גובה. ונימק הח"מ, שאחרת יש לחוש שכל היתומים יעשו כן ולא תועיל התקנה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים