פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קה ג: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (Added credit) |
מ (Updated article link) |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
לשון '''הרא"ש''' היא "כל זמן שלא נשבעה ולא הגבוה", ומדייק '''הח"מ''', שאף אם נשבעה, הבכור נוטל פי שניים כיוון שלא גבתה, ותמה על '''השו"ע''' שכתב שדוקא אם לא נשבעה נוטל פי שניים. '''הב"ש''' שאל מהי סברת השו"ע ומדוע הדין שונה מנכסי לווה המשועבדים למלווה, שהבכור נוטל פי שניים אף אם נשבע המלווה, והשיב שאפשר לומר שכאן הפשוטים גומרים בדעתם להקנות לה כדי שלא יטול הבכור פי שניים, וכמו שמצאנו סברא זו בגמ' לגבי בכור שלווה מאביו ומת אביו, שמתכוון להקנות לאביו חובו כדי שלא יחשב ראוי ויוכל לגבות פי שניים. לגבי בכור שלווה הגמ' הסתפקה ולכן הדין הוא שיחלוקו, ועפי"ז כתב הב"ש שאולי גם כאן יש להכריע שיחלוקו. ומבאר שבמקרה שלא נשבעה א"א לומר שהפשוטים מוחלים על השבועה ומקנים לה, כיוון שהבכור אינו מוחל ויכול לעכב. עוד השיב, שאם נשבעה אף אם נחשב עדיין מוחזק וצריך לירש פי שניים מ"מ למעשה אין לכך משמעות, כיוון שלאחר מכן הפשוטים יחזרו ויגבו ממנו חלק זה ע"י הכתובה של אימם. | לשון '''הרא"ש''' היא "כל זמן שלא נשבעה ולא הגבוה", ומדייק '''הח"מ''', שאף אם נשבעה, הבכור נוטל פי שניים כיוון שלא גבתה, ותמה על '''השו"ע''' שכתב שדוקא אם לא נשבעה נוטל פי שניים. '''הב"ש''' שאל מהי סברת השו"ע ומדוע הדין שונה מנכסי לווה המשועבדים למלווה, שהבכור נוטל פי שניים אף אם נשבע המלווה, והשיב שאפשר לומר שכאן הפשוטים גומרים בדעתם להקנות לה כדי שלא יטול הבכור פי שניים, וכמו שמצאנו סברא זו בגמ' לגבי בכור שלווה מאביו ומת אביו, שמתכוון להקנות לאביו חובו כדי שלא יחשב ראוי ויוכל לגבות פי שניים. לגבי בכור שלווה הגמ' הסתפקה ולכן הדין הוא שיחלוקו, ועפי"ז כתב הב"ש שאולי גם כאן יש להכריע שיחלוקו. ומבאר שבמקרה שלא נשבעה א"א לומר שהפשוטים מוחלים על השבועה ומקנים לה, כיוון שהבכור אינו מוחל ויכול לעכב. עוד השיב, שאם נשבעה אף אם נחשב עדיין מוחזק וצריך לירש פי שניים מ"מ למעשה אין לכך משמעות, כיוון שלאחר מכן הפשוטים יחזרו ויגבו ממנו חלק זה ע"י הכתובה של אימם. | ||
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/ | '''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה]. | ||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | [[קטגוריה:שולחן ערוך]] | ||
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]] | [[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]] | ||
גרסה אחרונה מ־13:02, 19 במאי 2019
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
מי שמת והניח בנים ואלמנה, ומתה האלמנה קודם שנשבעה על הכתובה, הבכור נוטל פי שנים (שו"ת רא"ש).
לשון הרא"ש היא "כל זמן שלא נשבעה ולא הגבוה", ומדייק הח"מ, שאף אם נשבעה, הבכור נוטל פי שניים כיוון שלא גבתה, ותמה על השו"ע שכתב שדוקא אם לא נשבעה נוטל פי שניים. הב"ש שאל מהי סברת השו"ע ומדוע הדין שונה מנכסי לווה המשועבדים למלווה, שהבכור נוטל פי שניים אף אם נשבע המלווה, והשיב שאפשר לומר שכאן הפשוטים גומרים בדעתם להקנות לה כדי שלא יטול הבכור פי שניים, וכמו שמצאנו סברא זו בגמ' לגבי בכור שלווה מאביו ומת אביו, שמתכוון להקנות לאביו חובו כדי שלא יחשב ראוי ויוכל לגבות פי שניים. לגבי בכור שלווה הגמ' הסתפקה ולכן הדין הוא שיחלוקו, ועפי"ז כתב הב"ש שאולי גם כאן יש להכריע שיחלוקו. ומבאר שבמקרה שלא נשבעה א"א לומר שהפשוטים מוחלים על השבועה ומקנים לה, כיוון שהבכור אינו מוחל ויכול לעכב. עוד השיב, שאם נשבעה אף אם נחשב עדיין מוחזק וצריך לירש פי שניים מ"מ למעשה אין לכך משמעות, כיוון שלאחר מכן הפשוטים יחזרו ויגבו ממנו חלק זה ע"י הכתובה של אימם.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.