פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קנד ו: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קנד ו

סעיף ו[עריכה]

האשה שתובעת גט בטענה שאינה ראוייה לבנות ממנו, אין שומעין לה. ואם טענה שחפצה לילד כדי שיהיה לה בן שתשען עליו, (ואין לה כבר שום בן) (רי"ו), ואומרת שהוא גורם שאינו יורה כחץ (יבמות סה,א), אם שהתה עמו עשר שנים ולא נתעברה (מ"מ), ואינה תובעת כתובתה כדי שנחוש שתובעת גט כדי לגבות כתובתה, וגם אין לתלות תביעות הגט בשום דבר אחר (שו"ת רא"ש מיבמות קיז,א), שומעין לה (סה,א), אפילו יש לו בנים מאשה אחרת, דשמא נתקלקל אח"כ, וכופין אותו להוציא (רא"ש), ויתן מנה מאתים (סה,א), אבל לא תוספת, ויתן נדוניתה מה שהכניסה לו (רי"ף,רמב"ם,רא"ש). ויש לו להחרים סתם על מה שטוענת דבר שאינה יודעת בו בודאי, ואח"כ יתן כתובה (שו"ע). ואם אמר אשא אשה אחרת עליה ואבדוק עצמי, שומעין לו. ואם ילדה השניה, תצא הראשונה בלא כתובה, ואם לאו יוציא שתיהן ויתן כתובה, או ישא אשה שלישית, אם אפשר ליה למיקם בסיפוקייהו (סה,א). ויש מי שאומר שאם אמרה גם השניה שאינו יורה כחץ, יוציא שתיהן ויתן כתובה (טור). ובכל גוונא, אם ידוע שהוא עקר, והיא באה מחמת טענה, יוציא מיד^א (תוס', דלא כרא"ש). הגה: והוא הדין אם שהה י' שנים ולא ילדה, ובאה מחמת טענה, שכופין אותו להוציא ליתן כתובה, והתם לא מהני מה שאומר: אבדוק עצמי ואשא אחרת, דמ"מ לא אבדה הראשונה כתובתה, הואיל ולא הוחזקה בג' אנשים. והא דצריכה לטעון שאינו יורה כחץ, היינו שידוע שהיו לו כבר בנים, אז תלינן בדידה אם לא שטוענת שאינו יורה כחץ, או בבעל השלישי שכבר הוחזקה, כך נראה סברת הטור והוא מסקנת התוס' והאשר"י.

שהו עשר שנים: יבמות סד,א: ת"ר נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה להבנות ממנה.

יבמות סה,א: הוא אמר מינה והיא אמרה מיניה אמר רבי אמי דברים שבינו לבינה נאמנת. וטעמא מאי? היא קיימא לה ביורה כחץ הוא לא קים ליה. הראשונים והשו"ע העמידו אחר עשר שנים, אחרת חוששים שעיניה נתנה באחר.

קשה – בדף סה משמע שמקבלת כתובה רק אם טוענת שאינו יורה כחץ, ואילו בדף סד משמע שאף אם יורה הואיל ולא זכה להיבנות ממנה?

תוס',רא"ש,רמ"א: כשהיו לו ילדים מאחרת או כשזה בעלה השלישי ששוהה עימו עשר שנים תולים בה ופטור מכתובה אלא אם טוענת שאינו יורה, אחרת תולים בו וחייב כתובה אף אם יורה. כשטוענת תולין בו למרות שהיו לו ילדים מאחרת כיוון שתולים שעתה התקלקל.

רי"ף ע"פ רמב"ן ורא"ש: כשהבעל טוען ברי שהיא פולטת פטור מכתובה אלא אם טוענת שגם הוא אינו יורה, אחרת תולים בו וחייב אף אם יורה.

ב"ש ברמב"ם ובשו"ע: תמיד פטור אלא אם טוענת שיורה. ותמה על הרמ"א שהביא דעת הרא"ש על השו"ע כאילו אינם חלוקים, וכן תמה בסע' י על השו"ע שכתב שיש לה כתובה ולא ציין שמדובר דוקא בטוענת שאינו יורה. כך משמע ברמב"ם, וכן מסתימת השו"ע שלא חילק משמע שחש לרמב"ם ולכן תמיד פטור אם אינה טוענת, וביאור הגמ' בדף סד הוא שגם יורה כחץ תלוי בזכות ולפיכך שמא לא זכה להיבנות ממנה ולכן אינו יורה כחץ.

אבדוק עצמי ואשא אחרת: ב"ש – בכל מקום שצריכה לטעון שאינו יורה וטוענת כך יכול הוא לטעון אשא אחרת, ותלוי בשיטות הנ"ל. לכן לדעת הרמב"ם תמיד יכול לטעון; לדעת הרי"ף כשטוען ברי שהיא פולטת; ולדעת התוס' והרא"ש כשהיו לו ילדים מאחר או כששהתה כבר עשר שנים גם עם שני בעלים נוספים.

א. ידוע שהוא עקר: תוס',טור,שו"ע,גר"א,בית מאיר: אם באה מחמת טענה יוציא מיד.

רא"ש: אינו חייב להוציא, כי גם בכך תוך עשר שנים חוששים שנתנה עיניה באחר. הובא בב"ש.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.