פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קנד י: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (Added credit)
מ (Updated article link)
 
שורה 14: שורה 14:
'''נו"ב''': אסור.
'''נו"ב''': אסור.


'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/706 לפרטים ורכישה].
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה].


[[קטגוריה:שולחן ערוך]]
[[קטגוריה:שולחן ערוך]]
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]]
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]]

גרסה אחרונה מ־13:19, 19 במאי 2019


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קנד י

סעיף י[עריכה]

נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, יוציא ויתן כתובהא או ישא אשה הראויה לילד. ואם לא ירצה, כופין אותו עד שיוציא (משנה יבמות סד,א וגמ'). ואם אמר: איני בועלה והריני שוכן עמה בפני עדים כדי שלא אתייחד עמה, בין שאמרה היא בין שאמר הוא, אין שומעין לו, אלא יוציא וישא אשה הראויה לילד (כתובות עז,ב). הגה: י"א דכ"ז דלא הוליד כלל, אבל אם הוליד זרע קיימא, אע"פ שלא קיים עדיין פריה ורביה, אין כופין להוציאב (ריב"ש סימן ט"ו). ועיין לעיל סימן א' דבזמן הזה אין נוהגין לכוף כללג. ונאמן האיש לומר שיודע בעצמו שאינו מוליד, ואין כופין אותו לישא אשה (נ"י פרק הבא על יבמתו).

א. כתובה: הב"ש בסע' ו ביאר שלדעת הרמב"ם והשו"ע יש לה רק כשטוענת שאינו יורה כחץ, ותמה שכאן השו"ע סתם ולא הצריך שתיטען.

ב. הוליד אך לא קיים עדיין פו"ר: ב"ש – דוקא כשעוד ראויה להוליד אבל זקנה כופין להוציא.

ג. כפייה בזה"ז: ריב"ש,רמ"א – אין נוהגים לכוף וכבר נהגו חכמי הדורות להעלים עיניהם בענייני הזיווג כל שאין איסור בנישואין, כי אחרת היה צריך לכוף את כולם. בגדי כהונה – נשאל מאיש ירא אלוקים אם ראוי לגרש, וצירף כמה טעמים במקרה שם שלא יגרשה: א. לחלק מהראשונים בחו"ל אין דין זה. ב. זמן מחלה אינה עולה למנין אף אם משמשים. ג. אין אדם מחוייב לבזבז יותר מחומש מהונו למצוות עשה, וכאן הכתובה והתוספת מרובים יותר. ד. הואיל ולומד תורה ויתכן שלא תזדמן לו אשת חייל שיוכל להמשיך לשבת וללמוד, יכול להתאחר כדברי הרמב"ם שהלומד וירא שאם ישא יבטל רשאי להתאחר אף לעולם, ואף שלרא"ש אינו רשאי לעולם יתכן שמודה במי שכבר נשוי עשר שנים שיתכן מאוד שגם מאשה אחרת לא יצליח להיבנות.

לגרשה בעל כרחה לאחר חדר"ג: ב"ש סקל"ה: מותר אם שהה עשר שנים. הרמ"א בסי' א,י הביא שתי דעות לגבי לשאת אשה נוספת אם שהה, ועיין סיכום כללי שם לגבי חדר"ג במקום מצווה.

נו"ב: אסור.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.