כיבוש הארץ: הבדלים בין גרסאות בדף
(←אגרות אל-עמרנה: מחקתי משפט שכתבתי שלא בדקדוק.) |
(←מצות כיבוש הארץ בזמן הזה: הפניה) |
||
| שורה 35: | שורה 35: | ||
==מצות כיבוש הארץ בזמן הזה== | ==מצות כיבוש הארץ בזמן הזה== | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[מצוות ירושת ארץ ישראל]]}} | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
גרסה אחרונה מ־23:09, 21 באוגוסט 2019
|
|
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
מתולדות כיבוש הארץ[עריכה]
לפני מותו, משה רבינו כבש את עבר הירדן המזרחי מעוג מלך הבשן ומסיחון מלך האמורי ומנחיל אותה לשבטים: ראובן, גד ולחצי שבט המנשה.
יהושע בן נון עבר את נהר הירדן, כבש את הערים: יריחו והעי, כרת ברית עם הגבעונים, ולחם בחמשת המלכים מחבל ארץ יהודה, הביס 31 מלכים ואת יבין מלך חצור והנחיל את עבר הירדן המערבי לשאר שבטי ישראל.
דוד המלך השלים את כיבוש הארץ ושלמה המלך (המאה ה-10 לפנה"ס) הגיע לגבולות המירביים של ארץ ישראל (ראו מפה) ובספר מלכים מתואר המצב אליו הגיע העם בארצו: "יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים, כַּחוֹל אֲשֶׁר-עַל-הַיָּם לָרֹב, אֹכְלִים וְשֹׁתִים, וּשְׂמֵחִים (ד',כ').
השלכות הלכתיות הנובעות מתקופת הכיבוש[עריכה]
ראה ערך כיבוש עולי מצרים וערך כיבוש עולי בבל.
כיבוש הארץ בממצא הארכיאולוגי[עריכה]
הארכיאולוג פרופסור אדם זרטל חקר למשך 30 שנה את כיבוש הארץ, ע"י חפירות באתרים רבים, ופרסם בספרו עם נולד[1] את תוצאות מחקרו: בתקופה המתאימה ליהושע בן נון המקראי, נכנסה לארץ אומה בעלת תרבות ייחודית שלא מחזיקה פסלים ואלילים ואינם אוכלת חזיר, וקוברים את מתיהם ישירות בקרקע (בניגוד לקבורה הכנענית), ואומה זו כבשו חלקים גדולים של ארץ כנען. סוג הקראמיקה של עם זה מצביע על כך שלא היו מקומיים, אלא הגיעו ממקום אחר, דרך עבר הירדן.
תמצית ממצא ניתן לראות בקונטרס "עלה רש" של ד"ר יגאל כהן (ראה להלן ב"קישורים חיצוניים").
ממצא מעניין, אשר לדעת החוקרים מצביע על כיבוש הארץ ע"י בני ישראל (ומראה גם שבאו ממצרים), הם התגליות על צורת כף רגל בבקעת הירדן.
אגרות אל-עמרנה[עריכה]
ידועים המכתבים הנקראים "אל עמארנה" (למעלה משלוש מאות מכתבים), שבהם מתכתבים מלכי הערים (בעיקר מלכי ארץ כנען) עם מלך מצרים.
בכמה ממכתבים אלו, מבקשים מלכי ערי כנען ממלך מצרים, שיבוא לסייע להם במלחמה נגד העם המכונה "עבירו" (שם שמשתמע כ"עברים"), כיון שהעם הזה נלחמים לכבוש את ארץ כנען.
במכתבים אלו ניכר גם שאותו עם ה"עבירו", הוא עם שהתמרד במלכות מצרים[2].
במכתב 287, מלכי כנען מתלוננים על לביה מלך שכם, על שמשתף פעולה עם ה"עבירו" - עובדה שמתאימה מאוד למה שמסופר בספר יהושע (ח, ל) שיהושע ועם ישראל היה להם רשות כניסה לשכם עוד לפני שכבשו את האיזור.
במכתב 273 ובמכתב 299 מציינים מלכי כנען שה"עבירו" אכן מנצחים במלחמות, וכובשים בפעול את הארץ.
במכתב 256 (שורה 18), בהקשר לכיבוש ע"י ה"עבירו", מופיע השם: "ישע" - והחוקרים מצביעים על כך שסביר מאוד לייחס שם זה ל"יהושע" בן נון[3].
בחלק מהמכתבים ישנם שמות פרטיים או סימנים שונים שמחזקים את ההשערה שאותו עם ה"עבירו" היינו בני ישראל[4].
התיישבות בני גד[עריכה]
בכפר דיבון, בשנת 1868, התגלתה מצבה מאבן, שהוקמה על ידי מישע מלך מואב, במאה ה-9 לפני הספירה, לציון ניצחונותיו על ממלכת ישראל. בשורה העשירית של הכתובת נאמר: "ואיש גד ישב בארץ עטרות מעולם". והדברים תואמים היטב לנאמר בספר במדבר, שעוד לפני כיבוש הארץ ("מעולם") בני גד ובני ראובן ביקשו ממשה רבינו להתיישב מעבר לירדן, ומיקום היישוב של גד מפורש בפסוק (במדבר לב): "ויבנו בני גד את דיבון ואת עטרות ואת ערוער"[5].
מצות כיבוש הארץ בזמן הזה[עריכה]
- ערך מורחב - מצוות ירושת ארץ ישראל
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
- מלכה שוורץ, מאמר בנושא כיבוש הארץ, באתר דעת.
- ד"ר יגאל כהן, עלה רש, כיבוש הארץ לאור הארכיאולוגיה העדכנית.
הערות שוליים
- ↑ אדם זרטל, עם נולד-מזבח הר עיבל וראשית ישראל , הוצאת משכל, 2000
- ↑ "Habiru and Hebrew: The Transfer of a Social Term to the Literary Sphere." Journal of Near Eastern Studies. pag 275
- ↑ Weippert, M. 1962. "Canaan, Conquest and Settlement of."The Interpreter's Dictionary of the Bible Supplementary Volume. Nashville: Abingdon Press, pag 128 Ancient Near Eastern Texts Relating to the Old Testament. 1969 ed. by James Pritchard. Princeton: Princeton University Press. pag 486; Moran, William. Ed. 1992. The Amarna Letters. Baltimore: Johns Hopkins University Press, pag 309
- ↑ Paton, Lewis. 1913. "Israel's Conquest of Canaan." Journal of Biblical Literature pag 32
- ↑ מתוך מאמר של ד"ר יואל אליצור, על אפנות במחקר תולדות ישראל