אנציקלופדיה תלמודית:שבעה עשר בתמוז: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(Added new Talmudit entry)
 
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
LoadWithMetadata
{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
'''הגדרת הערך - '''שבעה עשר בתמוז. תענית ציבור, משום דברים רעים שאירעו בו.  
'''הגדרת הערך - '''שבעה עשר בתמוז. תענית ציבור, משום דברים רעים שאירעו בו.  

גרסה מ־12:58, 25 באוגוסט 2019
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - שבעה עשר בתמוז. תענית ציבור, משום דברים רעים שאירעו בו.

ערך זה עוסק במקורות, במאורעות ובמנהגים המיוחדים לתענית שבעה עשר בתמוז, או לתענית תשעה בתמוז. על ההלכות והמנהגים שבכל תענית ציבור, ע"ע תענית ציבור.

א. מקורה וטעמה

מקורה

תענית ציבור בחודש תמוז – בתשיעי בו, או בשבעה עשר בו [1]– מצינו בכתובים, שאמר זכריה: כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ושמחה[2], ודרש רבי עקיבא, ש"צום הרביעי" הוא הצום שבחודש תמוז – בתשיעי, או בשבעה עשר בו[3] – שחודש תמוז הוא החודש הרביעי לחודשים[4], שמונים מניסן, שהוא ראשון לחודשים[5]. ואמר רב פפא, בדעת רב חנא בר ביזנא בשם ר' שמעון חסידא, בביאור הכתוב שקרא את הימים הללו "צום" וקרא אותם "ששון ושמחה", שבזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה, יש גזירת המלכות צום, אין גזירת מלכות ואין שלום רצו מתענים רצו אין מתענים[6].

לאחר חורבן בית ראשון

"צום הרביעי"[7], האמור בכתוב, שצמו לאחר חורבן בית ראשון[8], שהוא הצום שבחודש הרביעי, חודש תמוז[9], נחלקו בו ראשונים בדעת תנאים: יש סוברים שהיינו בשבעה עשר בתמוז[10], שבו נבקעה העיר בראשונה[11] - לסוברים כן[12] - ויש שכתבו שאף לסוברים שבקיעת העיר בראשונה היתה בתשיעי לחודש[13], הוקבעה התענית בבית ראשון בשבעה עשר בו, לפי שידעו ברוח הקודש, שבשניה תבקע העיר בשבעה עשר בו, ועליה תקנו את צום הרביעי לדורות[14], או לפי שבו בטל התמיד, בבית ראשון[15], לסוברים כן[16]. ויש סוברים שהיינו בתשעה בתמוז[17], שבו נבקעה העיר בראשונה - לסוברים כן[18] - ובו נקבעה התענית בתחילה[19], או משום שלדעתם טעו וחשבו שנבקעה העיר בתשעה בתמוז - אף שנבקעה בשבעה עשר[20].

יום התענית

קביעת התענית ביום מסויים בחודש, יש ראשונים שכתבו שמתחילה לא קבעו נביאים ראשונים את התענית ליום מסויים בחודש, אלא קבעו שתהא תענית בחודש זה[21], כמו שאמר הכתוב "צום הרביעי"[22], לפי שהנביאים הראשונים היו יודעים שבבית שני תבקע העיר בשבעה עשר בו[23], או שכל התעניות לא נקבעו ביום מסויים בחודש[24], והניחו את הדבר מסור ביד בית דין להעביר את התענית מיום אל יום בחודש זה, על צרה כיוצא בה, ובתחילה התענו בתשיעי לחודש, שבו נבקעה העיר בראשונה, ולאחר חורבן בית שני העבירו את התענית לשבעה עשר בחודש, שבו נבקעה העיר בשניה[25]. ויש שמשמע מדבריהם שמתחילה קבעו את התענית ליום מסויים, ליום תשיעי בחודש[26], או ליום שבעה עשר בו[27].

שבעה עשר בתמוז

תענית ביום שבעה עשר בתמוז, כתבו ראשונים שתענית זו מוזכרת במשנה ששנינו במסכת תענית, שארעו חמשה דברים בשבעה עשר בתמוז[28], ולפי שהוא יום תענית הביאוהו במסכת זו, לפרש את ענין תעניות ציבור הקבועים על ישראל, שעניינם אינו מפורש בכתוב[29], וכתבו שכן מצינו לתענית זו בימי התנאים[30], ויש גורסים כן בברייתא שאמר רבי שמעון בשם רבי עקיבא, ש"צום החמישי"[31] הוא שבעה עשר בתמוז[32], ואף על פי שקביעת התענית היתה בתחילה בתשעה לחודש - לסוברים כן[33] - כתבו ראשונים לפי שמתחילה הוקבעה התענית על בקיעת העיר, ובשניה נבקעה העיר בשבעה עשר בו, נהגו להתענות בשבעה עשר בו[34] - על הטעם שתלו את התענית בבית שני, עי' להלן[35] - או לפי שביום זה נהרגו הכהנים בבית השם[36], וארעו בו חמשה דברים[37], קבעו בו את התענית[38], ויש שהוסיפו שהנביאים שהיו בבית שני שקבעו את תעניות הציבור לדורות, לפי שידעו שיחרב הבית - לסוברים כן[39] - עקרו את התענית מתשעה בחודש לשבעה עשר בו, שידעו שהבקיעה השניה תהא בשבעה עשר בו[40].

בטעם שהתענית תלויה בבית שני

בטעם שהתענית תלויה בבית שני, ולכן מתענים בשבעה עשר בתמוז, ולא בתשעה בו, אף על פי שבבית ראשון נבקעה העיר בתשעה בו - לסוברים כן[41] - כתבו ראשונים שהבקיעה השניה היתה חמורה יותר[42], וקשה יותר[43], שמאז נדלדלנו ונתפזרנו לארבע רוחות העולם[44], והיא אבלות חדשה[45], ויש שכתבו טעם לפי שהבית הראשון נחרב בגלל עבודה זרה[46], ובעת שגלו, נתרפאה מכתם, וכמו שאמר הנביא "תם עונך בת ציון"[47], שהתנבא שלא יעבדו עבודה זרה, ובבנין בית שני בטל יצר עבודה זרה[48], אבל בית שני נחרב בגלל שנאת חינם[49], שעדיין מרקד בינינו, לפיכך מתענים לחורבן הבית השני[50].

ביטול תקנת נביאים ראשונים

בטעם ששינוי התענית מתשיעי לחודש לשבעה עשר בו, אינו ביטול תקנת נביאים ראשונים, שתקנו את התענית בתשיעי בחודש - לסוברים כן[51] - ואין בית דין יכול לבטל דברי חבירו אלא אם כן גדול הוא ממנו בחכמה ובמנין, ולא פשטה התקנה בכל ישראל[52], ותענית תשעה בתמוז, פשט בכל ישראל[53], נחלקו ראשונים: יש שכתבו שגזירת נביאים ראשונים לא היתה אלא בגלות ראשון בלבד, ודין הוא שיתבטלו בבית שני, אלא שעמדו נביאים בבית שני וקבעום לדורות[54], והם עקרו את התענית ליום שבעה עשר בתמוז[55]. ויש שכתבו שמתחילה לא קבעו את התענית ליום מסויים בחודש אלא שיתענו בחודש הרביעי[56].

חומרת התענית

בחומר תענית זו, שאינה אלא כשאר תעניות ציבור, ואינה חמורה כתשעה באב - כגון לענין שאין חייבים להתענות בזמן שאין שמד[57], ושאין התענית מתחילה בלילה[58], ואין בה איסור אלא באכילה ובשתיה, ולא בשאר עינויים[59], ואף על פי שהוכפלו בו צרות[60], שמטעם זה תשעה באב חמורה[61], וארעו בו חמשה דברים[62], כמו שארעו בתשעה באב[63] - מצינו כמה טעמים בראשונים ובאחרונים בדעת אמוראים: יש שכתבו שהיינו לפי שלא קבלו רוב ציבור עליהם[64], בזמן גלות הבית הראשון[65], או משום שדוקא תשעה באב חמור, שהוכפלה בו צרה אחת - שחרב בו הבית בראשונה ובשניה[66], וכן נחרשה העיר ונחרבה ביתר[67] - ואילו בשבעה עשר בתמוז לא הוכפלה צרה אחת[68], ואף בקיעת העיר לא היתה ביום אחד בחודש, שבבית ראשון נבקעה בתשיעי בתמוז, ובבית שני בשבעה עשר בו[69] - לסוברים כן [70]- ואף לסוברים שבשני הבתים נבקעה העיר בשבעה עשר בו[71], לא הוכפלו בו צרות כל כך, כמו בתשעה באב[72], ששתי צרות הוכפלו בו פעמיים[73]. ויש שכתבו שהיינו לפי שהדברים שארעו בשבעה עשר בתמוז, חזרו לאחר מכן[74]. ויש שכתבו שהיינו לפי שנאמר: אשר יעשה אותם האדם וחי בהם[75], ואין מאור עיניו של אדם חוזר - לאחר שהוא נחלש בתענית[76] - אלא לאחר ארבעים יום[77], ואם יתענה שוב בתוך זמן זה מעת לעת, חולשת עיניו אינה חוזרת לעולם[78], ולכן לא קבעו שיצומו שתי תעניות - שבעה עשר בתמוז ותשעה באב - בתוך ארבעים יום[79]. ויש שכתבו ששבעה עשר בתמוז אינה דומה לתשעה באב, שחורבן בית המקדש, הוא דבר תקיף יותר[80].

בדורו של מנשה

בדורו של מנשה שהעמיד צלם בהיכל, בעל כרחם של בני דורו - לסוברים כן[81] - כתבו אחרונים בדעת אמוראים שלא קבעו את יום שבעה עשר בתמוז לתענית, לפי שלא קבלו רוב הציבור עליהם את התענית באותו זמן[82].

בתשיעי לחודש

בטעם שאין מתענים בתשיעי בחודש, אף על פי שבקיעת בית ראשון היתה בתשיעי בחודש, ובתחילה היתה התענית קבועה ליום זה - לסוברים כן[83] - מצינו כמה טעמים: יש שכתבו בדעת אמוראים שהיינו לפי שלא קבלו עליהם רוב ציבור[84], או לפי שהעיר שהובקעה בבית ראשון, חזרה ונבנתה בבית שני[85], או לפי שאם כן יתענו שתי תעניות בזמן קרוב - בתשעה בתמוז, ובשבעה עשר, שבו הובקעה העיר בבית שני, לסוברים כן[86] - ואי אפשר לעמוד בזה, ונאמר "וחי בהם"[87], ושתי תעניות בזמן קרוב, מפסידים כוחו של אדם[88], וכן כתבו ראשונים שארבעה צומות קבלו עליהם[89], ואין מטריחים על הציבור יותר מדאי[90], וקשה לגזור שתי תעניות בחודש אחד[91], והתענית שבשבעה עשר נקבעה אף על הבקיעה הראשונה שהיתה בתשיעי לחודש[92].

לבעלי נפש

תענית בתשיעי בתמוז לבעלי נפש, נחלקו אחרונים: יש סוברים שהדבר תלוי בתאריך בקיעת העיר בבית ראשון: שלדעת הסוברים שבבית ראשון נבקעה העיר בתשיעי[93], בעלי נפש יתענו גם ביום זה[94], ולסוברים שאף בבית ראשון נבקעה העיר בשבעה עשר[95], אף בעלי נפש אין צריכים להחמיר ולהתענות בו[96]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם, שאף בעל נפש אין צריך להחמיר בכך[97], שאין בעל נפש צריך להחמיר בדבר שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בו[98].

על תענית בתשיעי לחודש, כאשר הוא חל בערב שבת פרשת חוקת, משום שריפת התורה שאירעה בו בצרפת, ע"ע תמוז.

ב. המאורעות שארעו בו

מאורעות היום

חמשה דברים אירעו לאבותינו בשבעה עשר בתמוז – שמשום כך נקבע היום לתענית[99], וכל מאורע בפני עצמו, הוא סיבה לתענית[100] - נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטומוס את התורה, והעמיד - ויש גורסים: והועמד[101] - צלם בהיכל[102]. ויש מן הראשונים שהוסיף שביום זה נהרגו הכהנים בבית השם[103]. ויש מן הראשונים שכתב שהתעניות נקבעו על עניינים הגורמים את חורבן נפשנו, המונעים הערת שכלנו ושלמותנו[104], כגון שבירת הלוחות, שבהיותנו בלא תורה, הרי זה חורבן נפשנו, ובביטול התמיד תתבטל קצת הערה, ובקיעת ירושלים העיר השלמה, שמשם תצא תורה, ושריפת התורה, שהיא השלמות האמיתי – והתענית היא על גזירת המלכות, שרצו לבטל תורה מישראל[105] - והעמדת צלם בהיכל, שהוא הפך המבוקש אלינו לשלמות נפשנו[106].

תיקון המאורעות

המאורעות שהיו בשבעה עשר בתמוז, כתבו אחרונים בדעת אמוראים שאותן פרעניות חזרו ונתקנו[107], שהלוחות נשתברו[108], וחזרו ונתנו להם לוחות שניות[109], והתמיד שנתבטל בימי היוונים - לסוברים כן[110] - חזר על ידי החשמונאים[111], ובקיעת העיר בבית ראשון - לסוברים כן[112] - חזר ונבנה בבית שני[113], והתורה שנשרפה על ידי אפוסטומוס, עדיין היא נמצאת אצלנו[114], והצלם שהועמד בהיכל[115], בימי רבי מסדר המשנה, כבר לא היה בהיכל[116].

מזלו רע

יום שבעה עשר בתמוז, מזלו רע, שמיום זה ואילך כשל כוחו של שבט יהודה, והיה דבר זה ידוע עוד מתקופת השופטים, שהוא יום שאין בו סימן טוב לנשיאת אשה[117].

שבירת הלוחות

הלוחות* שנשתברו ביום זה,[118] כתוב בתורה על משה "וירא את העגל, וישלך מידיו את הלחות, וישבר אתם תחת ההר[119]" והיה זה בשבעה עשר בתמוז, שהרי בשבעה בסיון, עלה לשמים, שנאמר "ויקרא אל משה ביום השביעי[120]", ונאמר "ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר[121]", ושהה ברקיע ארבעים יום שנאמר "ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה[122]", נמצא שירד מההר בשבעה עשר בתמוז, ובו שבר את הלוחות[123], והיתה זו צרה עצומה וגדולה לכל ישראל, הן בעצם שבירת הלוחות עצמן, והן הדבר שגרם לכך, והוא עשיית העגל, שהיא היתה סיבת כל רעותינו ונפילת עטרת ראשנו, ואף על פי שעשייתו לא היה ביום זה, כיון שנשתברו הלוחות בסיבתו ביום זה, נדמה עלינו כאלו היום נעשה ונהפך לאבל מחולנו, וראוי הוא לבכות שתי הרעות כאחד להתאונן על כך[124].

ביטול התמיד

ביטול התמיד מצינו בכתובים, שנאמר בדניאל "ומעת הוסר התמיד"[125], ודרשוהו בתלמוד על ביטול התמיד[126], ואמרו שקבלה היא מאבותינו, שהיה זה בשבעה עשר בתמוז[127], ויש מהראשונים שכתבו שזהו מה שניבא דניאל על טיטוס "וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה" [128], כלומר מקצת השבוע שלפני החורבן יבטלו הקרבנות[129]. וכתבו אחרונים שיום ביטול התמיד היה יום צרה ותוכחה לישראל כולו[130].

הביטול

במהות הביטול, משמע בתלמוד שמאותו היום התבטלה הקרבת התמיד לגמרי, ושוב לא חזרו להקריבו עד חורבן הבית[131], ויש מן הראשונים שכתב שלאחר שבעה עשר בתמוז חזרו להקריב עד תשעה באב, שבו בטל התמיד לגמרי[132], ויש שכתבו – לדעת הסוברים שביטול התמיד היה שנים רבות קודם החורבן [133]- שבטלה הקרבתו למשך ימים רבים שלא נודעו לנו[134].

סיבת הביטול

בסיבת ביטול קרבן התמיד, נחלקו אמוראים וראשונים: בתלמוד ירושלמי אמר ר' לוי שבימי מלכות הרשעה - היא מלכות רומי[135] - היו משלשלים להם שתי קופות של זהב, והיו מעלים להן שני גדיים, ובסוף שלשלו להם שתי קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים, לא הספיקו להגיעה למחצית החומה, עד שנעץ החזיר וקפץ מארץ ישראל ארבעים פרסה, באותו השעה גרמו העונות, ובטל התמיד וחרב הבית[136], וכן כתבו ראשונים שבטל התמיד משום שלא היה שם כבשים להקריב, שבאה העיר במצור[137]. ויש שכתבו שגזרה המלכות - היא מלכות רומי[138], או אנטיוכוס[139] - גזירה שלא יקריבו עוד[140]. ויש שכתבו שאפוסטומוס ביטל את התמיד, ביום ששרף את התורה, והעמיד צלם בהיכל[141]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שמנשה ביטלו, ביום שהעמיד צלם בהיכל[142].

זמן הביטול

בזמן ביטול התמיד, בשבעה עשר בתמוז, נחלקו אמוראים וראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים שנתבטל בימי בית ראשון[143]. ויש סוברים שנתבטל בימי בית שני[144]. ויש סוברים שבשניהם נתבטל[145].

בבית ראשון

ביטול התמיד בבית ראשון – לסוברים כן [146]– נחלקו אחרונים אימתי נתבטל: יש שכתבו שהתבטל בזמן המצור, ולא בשנת החורבן, אלא בשנים שקודם לכן[147]. ויש שכתבו שהיה זה בשנת החורבן, לאחר שנבקעה העיר בתשיעי בחודש[148], לסוברים כן[149]. ויש שהתבטל שמנשה ביטל את הקרבתו ביום שהעמיד צלם בהיכל[150].

בבית שני

ביטול התמיד בבית שני – לסוברים כן[151] – נחלקו ראשונים ואחרונים, בזמן הביטול: יש שכתבו שהתבטל שש שנים לפני החורבן[152], שכך ניבא דניאל על טיטוס, "וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה" [153], כלומר מקצת השבוע שלפני החורבן יבטלו הקרבנות, ומכאן למדנו שלא בטל התמיד שבוע שלם קודם החורבן[154], ויש מי שכתב שהתבטל שלוש וחצי שנים קודם חורבן הבית[155]. ויש שכתבו שהיה זה שנים רבות קודם לכן, בימי החשמונאים[156].

בקיעת העיר

בקיעת העיר ששנינו שהיתה בשבעה עשר בתמוז, נחלקו בה אמוראים וראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים שהדבר היה בבית ראשון[157]. ויש סוברים שהדבר היה בבית שני[158]. ויש סוברים שהדבר היה בין בבית ראשון ובין בבית שני[159], שמגלגלים חובה ליום חייב[160]. וכתבו אחרונים שלאחר בקיעת העיר, לא היתה תקומה לאנשי העיר עוד, מרעה ורעב וחוסר כל, ולכן ראוי להתאונן על זה ביום זה[161].

בבית ראשון

בקיעת העיר בבית ראשון נחלקו בה אמוראים: בתלמוד בבלי אמר רבא, שנבקע בתשיעי לתמוז[162], כמו שנאמר בנביא: בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר וכו', ותבקע העיר[163], ואירע הדבר בשנת אחת עשרה למלך צדקיהו, ולפי שהיה רעב גדול בעיר, ולא היה לחם לעם הארץ, כשהכשדיים התקרבו לבקע את החומה, הארץ לא מיחו בידיהם, מפני הרעב שהיה בתוכם[164]. ובתלמוד ירושלמי אמר רבי תנחום בר חנילאי, שמה שנאמר שנבקעה העיר בתשיעי לחודש[165], הוא קלקול חשבונות[166], ובארו ראשונים שהעיר נבקעה בשבעה עשר לחודש, אלא שטעו בחשבונם[167], מתוך טרדתם[168], מפני הצרות והמלחמות[169], ולא רצה הנביא לשנות מכמות שהיו סבורים[170], כביכול "אנכי עמו בצרה"[171], ובאחרונים יש שבארו את ענין קלקול החשבונות, שכיון שחרב הבית, נתקלקל החשבון, כאדם שאינו יודע מתי הוא עומד, ולכן מונה את בקיעת העיר שהיתה עשרים ואחד יום קודם לכן, בתשיעי בחודש, דהיינו עשרים ואחד ימים קודם קלקול החשבון[172]. ויש שכתבו שבתשעה בחודש נבקעה החומה, וזהו שנאמר בנביא שבתשעה לחודש הובקעה העיר[173], ובשבעה עשר בתמוז, שבו להרחיב פרץ העיר, וזהו ששנינו שבשבעה עשר בתמוז נבקעה העיר[174].

שריפת התורה

שריפת התורה על ידי אפוסטומוס ביום שבעה עשר בתמוז, אמרו בתלמוד, שהוא "גמרא"[175], שכך קבלה היא מאבותינו[176]. וכתבו אחרונים שזו צרה גדולה לקדוש ברוך הוא כביכול, ולישראל עמו[177].

זמן שריפת התורה

בזמן שריפת התורה על ידי אפוסטומוס, יש מן הראשונים שכתב שהיה שש שנים קודם לחורבן בית שני[178], ויש שכתבו שהיה בימי החשמונאים[179],

אפוסטומוס ששרף

אפוסטומוס ששרף את התורה, כתבו ראשונים שהיה אחד משרי יון[180], ויש שמשמע מדבריהם שהיה בתקופת הרומאים[181]

התורה ששרף

התורה ששרף אפוסטמוס, נחלקו אחרונים: יש מצדדים שהיה זה ספר תורה שכתב עזרא, שהיה מונח בעזרה[182], או ספר התורה שכתב משה, להשמר מכל שינוי והיה לעדות לכל הדורות אשר ראו אותו[183]. ויש מצדדים ששרף כל תורה שמצא[184], ומה ששנינו ששרף "את התורה" בלשון יחיד[185], היינו לפי שכוונתו היתה לבטל תורה בכללה מישראל[186].

מקום השריפה

במקום שריפת התורה, נחלקו אמוראים בירושלמי: רבי אחא אמר ששרפה במעברתא דלוד[187], היינו בגשר לוד[188], או בדרך ללוד[189], וחכמים אמרו ששרפה במעברתא דטרלוסה[190], והוא שם מקום[191].

צלם בהיכל

צלם שהועמד בהיכל בשבעה עשר בתמוז, אמרו בתלמוד שכן נלמד מהכתוב "ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ בהיכל"[192], שבעת שהוסר ונתבטל התמיד, באותו היום, נתן שקוץ שמם, דהיינו הועמד צלם בהיכל[193], למדנו שבשבעה עשר בתמוז, שבו נתבטל התמיד[194], הועמד צלם בהיכל[195], וכתבו אחרונים שדבר זה גרם לחורבן הבית וגלות ישראל[196], ושזו הנאצה גדולה בעיני המקום, שנעשה על ידי זרע ישראל[197], לסוברים שמנשה העמידו[198].

מעמיד הצלם

הצלם שהועמד נחלקו בו בירושלמי אמוראים בדעת תנאים בירושלמי: יש אומרים שהוא צלמו של מנשה[199], והועמד בעל כרחם של בני דורו, ולא הסכימו עמו[200]. ויש אומרים שהוא צלמו של אפוסטומוס[201], שהעמידו על ידי רשעי ישראל[202], לאחר שמטה ידם של ישראל, והעמיד את הצלם באין מוחה[203], ומשמע בדברי ראשונים שהעמידו שש שנים קודם לחורבן בית שני[204].

הצלם

הצלם שהועמד – על ידי מנשה[205] - אמר רבא, ששני צלמים היו, שנאמר "ועל כנף שקוצים משמם" [206] – "שקוצים" לשון רבים[207] - ונפל אחד על חבירו ושבר את ידו, ונמצא כתוב – על היד שנקטעה[208], או על הצלם שנפל[209] - "אנת צבית לחרובי ביתא, ידך אשלימת ליה"[210], דהיינו הצלם אומר לחבירו, אתה רצית להחריב ביתו של מקום, שהטית ישראל אחריך, ואני עשיתי בך נקמה[211], ושלמתי את ידך שחתכתי לקדוש ברוך הוא[212], או "אושלית" מלשון שאילת כלים, כלומר, ועלה בידי[213], ולכן נאמר בכתוב אחר: ולתת שקוץ שמם[214], "שקוץ" בלשון יחיד, שאותו שנקטעה ידו לא החשיבוהו הכתוב[215]. על הצלם שהעמיד מנשה, אמרו במדרש, שהיה צלם של ארבעה פנים, והעמידו בהיכל, כדי שלא יתפלל שם אדם[216].

ג. מנהגי התענית

הכרזת התענית

בטעם הנוהגים להכריז על תענית זו בשבת שלפניה – שיש נוהגים להכריז בתעניות ידועות בשבת שלפניהן, ויש שנתנו טעם לכל תענית שמכריזים בה[217] – יש שכתבו שהוא מפני שבתחילה היתה התענית בתשעה בתמוז[218].

חובת האדם

בחובת האדם ביום זה, כתבו אחרונים שביום זה שאירעו לאבותינו חמשה דברים קשים ומרים[219] - שמהם כביכול הגיע צער גדול לבורא, וסבל גדול לבניו[220] - יש לבכות ולהתאבל[221], על חילול השם ועל חילול התורה, שנעשה על ידי קלקול מעשינו הרעים, ולעורר את הלב להתענות על קושי הענינים שאירעו ביום זה, ולשוב בתשובה, ולהצר ולהתאנח על צרותינו ועל יגוננו, ולחלות בתפילה, שיחננו וינחמנו מאבלינו[222], ודברים אלו יעלה על לבו כמעט בכל רגע של היום, ויקונן ויצטער בלבו מאוד על כל אלו, וזהו עיקר ושורש התענית[223].

ליל התענית

התחלת התענית מהלילה לבעלי נפש - שבשאר תעניות ציבור, בעלי נפש מחמירים להתענות מתחילת הלילה, לסוברים כן[224] - יש שכתבו שבשבעה עשר בתמוז אין מתחילים את התענית מהלילה, לפי שלדעתם אמרו אמוראים שלא תקנו להתענות בשבעה עשר בתמוז מהלילה - אף על פי שהיה ראוי לתקן כך - לפי שהדבר מזיק למאור עיניו של אדם[225]. ויש שמצדדים שבעלי נפש מתענים מהלילה[226], לפי שאפשר שיש יחידים שאין להם היזק בכך[227].

סליחות

בסליחות שבתענית – שבתענית ציבור אומרים סליחות, מענין היום[228] – מתפללים מעניין חמשת הדברים שארעו בו[229].

קריאת התורה

במנהג קריאת התורה ביום זה – שבתענית ציבור קוראים בתורה פרשת "ויחל", ומדלגים את מעשה העגל[230] - נחלקו גאונים וראשונים: יש שכתבו שאין מדלגים בקריאה – כדרך שמדלגים בשאר תעניות [231]- אלא קוראים את כל מעשה העגל[232], לפי שביום זה נשתברו הלוחות[233], והוא מעין המאורע[234]. ויש שכתבו שמדגלים וקוראים כמו בשאר תעניות[235], וכן כתבו אחרונים שכבר נתפשט המנהג לקראו בדילוג, כמו בשאר התעניות[236].

שיר של יום

במזמור שיר של יום – שיש נוהגים לומר שיר של יום, כפי ענין היום[237] – יש שכתבו שנוהגים לומר מזמור "אלוקים באו גויים בנחלתך[238]".

על סיום התענית במקומות הרחוקים, שבימות הקיץ מתארך שם היום, שיש שהקלו לסיים את התענית בעוד היום גדול, לפי שמלכתחילה לא קבלו עליהם להתענות יותר מכך, ע"ע תעניות ציבור.


הערות שוליים

  1. ↑ עי' להלן.
  2. ↑ זכריה ח יט.
  3. ↑ עי' להלן.
  4. ↑ ברייתא ר"ה יח ב.
  5. ↑ טור או"ח סי' תקמט.
  6. ↑ גמ' ר"ה יח ב. ןע"ע תעניות ציבור.
  7. ↑ ירמיה נב ו. ועי' ציון 2.
  8. ↑ עי' להלן.
  9. ↑ עי' ציון 4.
  10. ↑ עי' תוספתא סוטה פ"ו ה"י וירושלמי תענית פ"ד ה"ה, שאמר ר"ש בשם ר"ע שצום הרביעי הוא שבעה עשר בתמוז. ועי' ריטב"א ר"ה יח ב, שי"ג כן בבבלי שם.
  11. ↑ עי' תוס' שם.
  12. ↑ עי' ציון 157.
  13. ↑ עי' ציון 162.
  14. ↑ תשב"ץ ח"ב סי' רעא; עי' מעשה רוקח הל' תעניות פ"ה ה"ד בדעת הרמב"ם שם שצום הרביעי הוא י"ז בתמוז, וכעי"ז בפיה"מ ר"ה פ"א מ"ג, ובדעת הרד"ק זכריה ח יט, שהיו צמים בגלות בי"ז לחודש.
  15. ↑ עי' צפנת פענח הל' תעניות פ"ה ה"ב, בדעת הרמב"ם שם שבטל התמיד בבית ראשון בי"ז בתמוז, ומציין לגירסא שבגמ' ר"ה שצום הרביעי הוא י"ז בתמוז (עי' ציון 10) ונראה כוונתו שלבבלי א"א לפרש שצמו בי"ז משום בקיעת העיר (כדעת הירושלמי, עי' ציון 11) שלדעת הבבלי בבית ראשון לא נבקעה העיר בשבעה עשר, עי' ציון 162. ועי' מעשה רוקח לרמב"ם שם שאין לומר שצמו בבית ראשון בי"ז בתמוז בגלל שבירת הלוחות וביטול התמיד, שלא מצאנו שהתענו על כך בימים קדמונים, ועוד שבפיה"מ ר"ה פ"א מ"ג מבואר שהתענו בי"ז תמוז אף בבית שני, ואף שחזר התמיד לקדמותו, ועי' ציון 14, שמפרש בדעת הרמב"ם בע"א.
  16. ↑ עי' ציון 143. צפנת פענח שם.
  17. ↑ עי' ברייתא ר"ה יח ב לגירסת רש"י שם ד"ה ועל אחרון ותוס' שם ד"ה זה, שאמר ר"ש בשם ר"ע שצום הרביעי הוא תשעה בתמוז; עי' תורת האדם שער האבל ענין אבלות ישנה. ועי' רשב"א וחי' הר"ן שם, שכן היא גירסת רוב הספרים. ועי' ריטב"א שכן מצינו הגירסא בנוסחי דוקני.
  18. ↑ עי' ציון 143.
  19. ↑ עי' תורת האדם שם; ריטב"א שם.
  20. ↑ עי' טורי אבן ר"ה יח ב, לדעת הבבלי. ועי' טורי אבן שם, ונראה שהיינו לגירסת הברייתא שלפנינו שצום הרביעי הוא התשיעי בחודש (עי' ציון 17) ולביאור הירושלמי בענין בקיעת העיר, שהיתה אף בראשונה בי"ז תמוז, אבל לדעת הבבלי שבציון הנ"ל, התענו בתשיעי בו משום שבו נקבעה העיר, ואילו לגירסת הירושלמי התענו בשבעה עשר בו, עי' ציון 10, ועי' ציון 157.
  21. ↑ ריטב"א ר"ה שם: ואפשר עוד לומר וכו'; ריטב"א תענית: ואף בתחילה; תשב"ץ שם. ועי' ריטב"א שם שאף שאפשר לומר כן אין צריך לכך, אבל בריטב"א תענית כתב כן בפשיטות. ועי' תורת האדם שער האבל ענין אבלות ישנה, שאף שבתחילה הוקבעה התענית לתשיעי בחודש, י"ז בתמוז שנהגו בו "מכל מקום צום רביעי הוא", ועי' תשב"ץ שם שאינו מספיק אא"כ נוסיף שלא קבעו ליום מסויים.
  22. ↑ עי' ציון 2. ריטב"א שם; מנ"ח מצוה שא אות ב.
  23. ↑ ריטב"א שם.
  24. ↑ ע"ע תעניות ציבור. מנ"ח שם.
  25. ↑ תשב"ץ שם.
  26. ↑ עי' קרן אורה שבציון 55. ועי' ריטב"א שם שאף שאף שאפשר לומר שלא קבעו את התענית ליום מסויים, אין צריך לכך.
  27. ↑ עי' תשב"ץ שבציון 14.
  28. ↑ עי' ציונים 99 ואילך.
  29. ↑ עי' תורת האדם שער האבל ענין אבלות ישנה: ומתני' דקתני חמשה דברים, פורעניות דתעניות קתני; ריטב"א ר"ה יח ב; עי' שבלי הלקט סי' רסג.
  30. ↑ עי' תורת האדם שם; ריטב"א ר"ה יח ב ותענית כו ב, ע"פ מגילה ה ב, שרבי רחץ בשבעה עשר בתמוז;
  31. ↑ עי' ציון 2.
  32. ↑ עי' ציון 10.
  33. ↑ עי' ציון 18.
  34. ↑ תורת האדם שער האבל ענין אבלות ישנה. ועי' ציון 21.
  35. ↑ עי' ציונים 42 ואילך.
  36. ↑ עי' ציון 103.
  37. ↑ עי' ציונים 99 ואילך.
  38. ↑ אבן עזרא זכריה ח יח. ועי' ציון 218.
  39. ↑ ע"ע תעניות ציבור.
  40. ↑ ריטב"א ר"ה שם.
  41. ↑ עי' ציון 34.
  42. ↑ תורת האדם שער האבל ענין אבלות ישנה; ריטב"א ר"ה יח ב ותענית כו ב.
  43. ↑ ריטב"א ר"ה שם.
  44. ↑ ערוה"ש או"ח סי' תקמט ס"ד.
  45. ↑ עי' ריטב"א שם ושם; ר"י מלוניל שם; מאירי ר"ה שם.
  46. ↑ ע"ע תשעה באב.
  47. ↑ איכה ד כב.
  48. ↑ ע"ע עבודה זרה.
  49. ↑ ע"ע תשעה באב.
  50. ↑ ישועות יעקב או"ח סי' תקמט ס"ק ב.
  51. ↑ עי' ציונים 17 ואילך.
  52. ↑ ע"ע אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו.
  53. ↑ ריטב"א ר"ה יח ב.
  54. ↑ ע"ע תעניות ציבור.
  55. ↑ עי' ציון 40. ריטב"א שם. ועי' ריטב"א תענית כו ב: ועוד כיון שהדבר נתלה וכו'. ועי' קרן אורה תענית שם.
  56. ↑ עי' ציון 21. ריטב"א שם.
  57. ↑ ע"ע תעניות ציבור וע' תשעה באב. קרבן העדה דלהלן בביאור הירושלמי דלהלן, וכן נראה בביאור התוס' והראשונים דלהלן, ע"פ הגמ' ר"ה דלהלן, בחילוק שבין ת"ב לשאר תעניות ציבור.
  58. ↑ ע"ע תעניות ציבור וע' תשעה באב. קרבן העדה ואור שמח דלהלן בביאור הירושלמי דלהלן.
  59. ↑ ע"ע תעניות ציבור וע' תשעה באב. עי' ריטב"א דלהלן בביאור הגמ' ר"ה דלהלן, שבזה החילוק בין ת"ב לשאר תעניות, וע"ז הנידון דלהלן.
  60. ↑ עי' ציונים 99 ואילך.
  61. ↑ ע"ע תשעה באב.
  62. ↑ עי' ציונים 99 ואילך.
  63. ↑ ע"ע תשעה באב.
  64. ↑ עי' ירושלמי תענית פ"ד ה"ה בשם חיננא אבוי דר ינטה, ע"פ גירסת קרבן העדה שם, ואו"ש הל' תעניות פ"ה ה"ו. ועי' ציונים 82, 84, שי"מ דברי הירו' בע"א.
  65. ↑ קרבן העדה שם.
  66. ↑ ע"ע תשעה באב. רשב"א וריטב"א דלהלן; קרבן העדה דלהלן.
  67. ↑ ע"ע תשעה באב. רשב"א וריטב"א דלהלן. ונראה כוונתם ששניהם ענין אחד, של חורבן ערי ישראל. ועי' ציון 73.
  68. ↑ עי' ירושלמי תענית פ"ד ה"ה בשם רבי יהושע בן לוי ע"פ קרבן העדה שם; תוס' ר"ה שם בתי' שני; רשב"א ר"ה שם; ריטב"א שם. ועי' ציונים 85, 107, שי"מ דברי ריב"ל בע"א.
  69. ↑ רשב"א ר"ה שם.
  70. ↑ עי' ציון 158. רשב"א שם.
  71. ↑ עי' ציון 159.
  72. ↑ רשב"א שם.
  73. ↑ ריטב"א שם, שחרב הבית בראשונה ובשניה, ונחרשה העיר ונחרבה ביתר, ע"ע תשעה באב. ועי' ריטב"א שם בסו"ד שהכפל הראשון הוא שנגזר במדבר שלא יכנסו לארץ וחרב הבית, וצ"ב הכפלות בזה, ועוד שבתחילה פי' באופ"א, עי' ציון 67.
  74. ↑ עי' ציונים 107 ואילך. אור שמח שם בדעת ריב"ל בירו' שם.
  75. ↑ ויקרא יח ה.
  76. ↑ עי' קרבן העדה ושו"ת התעוררות בתשובה דלהלן.
  77. ↑ עי' ירושלמי שם, בשם ר' לוי, ע"פ קרבן העדה שם.
  78. ↑ שו"ת התעוררות בתשובה ח"ג סי' נג, בדעת הירושלמי שם.
  79. ↑ קרבן העדה שם.
  80. ↑ תוס' ר"ה יח ב ד"ה הואיל בתי' ראשון
  81. ↑ עי' ציונים 199 ואילך.
  82. ↑ עי' ירושלמי תענית פ"ד ה"ה בשם חיננא אבוי דר ינטה, ע"פ גירסת ופי' הפני משה שם ד"ה מפני מה לא קבעו. ועי' ציונים 64, 84, שי"מ דברי הירו' בע"א.
  83. ↑ עי' ציונים 17 ואילך.
  84. ↑ עי' ירושלמי תענית פ"ד ה"ה בשם חיננא אבוי דר ינטה, ע"פ גירסת ופי' שדה יהושע שם, וצפנת פענח הל' תעניות פ"ה ה"ב. ועי' ציונים 64, 82, שי"מ דברי הירו' בע"א.
  85. ↑ עי' ירושלמי שם, בשם רבי יהושע בן לוי, ושדה יהושע וצפנת פענח שם. ועי' ציון 107, שי"מ דברי ריב"ל בע"א.
  86. ↑ עי' ציונים 158, 159.
  87. ↑ ויקרא יח ה.
  88. ↑ עי' ירושלמי שם, בשם ר' לוי, ושדה יהושע וצפנת פענח שם. ועי' ציון 77, שי"מ בע"א.
  89. ↑ תורת האדם שער האבל ענין אבלות ישנה.
  90. ↑ אבן עזרא זכריה ח יח; תורת האדם שם.
  91. ↑ ריטב"א שם.
  92. ↑ עי' תורת האדם שם: ומכל מקום; ריטב"א שם.
  93. ↑ עי' ציונים 157, 159.
  94. ↑ מג"א סי' תקמט ס"ק ב.
  95. ↑ עי' ציון 159.
  96. ↑ עי' מג"א ומחצית השקל שם.
  97. ↑ עי' פתחי תשובה או"ח סי' תקמט ס"ב ושעה"צ שם ס"ק ה. ועי' תורת חיים (סופר) או"ח סי' תקמט ס"ק א, שצ"ע למה בעל נפש יתענה, והלא תענית ט' בתמוז כבר נתבטלה, ולא קבלו עליהם אלא את שבעה עשר בו (עי' ציונים 34 ואילך) ועי"ש שמביא את ב' תירוצי התשב"ץ, שאין מתענים בט' משום שמלכתחילה לא נקבע יום מסויים בחודש, (עי' ציון 21) או משום שאף בתחילה התענו בי"ז (עי' ציונים 10 ואילך) ונראה שר"ל שלפי"ז אין טעם לבעל נפש להתענות.
  98. ↑ פתחי תשובה שם.
  99. ↑ עי' רמב"ם הל' תענית פ"ה ה"א – ב; עי' רמב"ן תורת האדם; ריטב"א ר"ה יח ב ותענית כו ב.
  100. ↑ אגר"מ או"ח ח"ג סי' ג. ועי' מעשה רוקח הל' תעניות פ"ה ה"ד, שלא מצינו שהתענו בזמנים קדמונים בגלל שבירת הלוחות.
  101. ↑ עי' ציונים 199, 201.
  102. ↑ משנה תענית פ"ד מ"ו; רמב"ם הל' תעניות פ"ה ה"ב ; טשו"ע או"ח סי' תקמט. . על הסדר שבו נמנו חמשת הדברים במשנה, עי' גבורת ארי תענית כו ב ושושנים לדוד על המשנה שם.
  103. ↑ אבן עזרא זכריה פ"ח פי"ח. ועי' ציון 36. וצ"ב מקורו, ועי' תולדות מלחמות היהודים (שמחוני) ספר ו פ"ב, שבי"ז לחודש פנמוס (תמוז) שבת קרבן האלקים, הנקרא בשם קרבן התמיד, מחוסר אנשים הראויים להקריבו כהלכה, ועי' ציונים 143, 144, 155.
  104. ↑ ע"ע תעניות ציבור.
  105. ↑ אגר"מ ח"ג סי' ג. ועי"ש שא"א להביא מכאן מקור לתענית בשריפת ס"ת באופן אחר.
  106. ↑ ספר הבתים מגדל דוד ספר מצוה מצוה נז.
  107. ↑ עי' ירושלמי תענית פ"ד ה"ה בשם רבי יהושע בן לוי, ע"פ פי' הפני משה שם ד"ה כל מה בפי' שני ואו"ש הל' תעניות פ"ה ה"ו. ועי' פני משה שם בפי' ראשון, ובציונים 68, 85, שי"מ דברי הירושלמי בע"א. ועי' ירושלמי שם ופ"מ שם, שהפרענויות שהיו בתשעה באב לא חזרו. ועי' ציון 74.
  108. ↑ עי' ציון 102.
  109. ↑ פני משה שם.
  110. ↑ עי' ציונים 135 ואילך.
  111. ↑ שערי תורת ארץ ישראל לירושלמי שם.
  112. ↑ עי' ציון 157, 159.
  113. ↑ שערי תורת א"י שם.
  114. ↑ שערי תורת א"י שם.
  115. ↑ עי' ציונים 102, 192 ואילך.
  116. ↑ שערי תורת א"י שם.
  117. ↑ עי' דרשות חת"ס ח"ב מגילת רות (משנת תקס, דף שג ע"א) שלכן הזדרז בועז בנישואי רות קודם יום זה. ועי' חת"ס שם, שבליל י"ז בתמוז היתה תחילת צמיחת קרן דוד, בביאת בועז ורות, שהקב"ה מכה ואח"כ מרפא.
  118. ↑ עי' ציון 102.
  119. ↑ שמות לב יט.
  120. ↑ שם כד טז.
  121. ↑ שם כד ח.
  122. ↑ שם.
  123. ↑ גמ' תענית כח ב.
  124. ↑ סדר היום ענין י"ז בתמוז.
  125. ↑ דניאל יב יא.
  126. ↑ גמ' תענית כח ב.
  127. ↑ עי' גמ' שם: ובוטל התמיד גמרא, וברש"י שם ד"ה גמרא, שכך קבלנו מאבותינו.
  128. ↑ דניאל ט כז.
  129. ↑ רש"י שם ח יד. ועי' להלן ציון 152. ועי' להלן ציון 155, שיש סוברים שחצי השבוע היינו שלוש ומחצה שנים. ועי' רש"י שם שיבטלו הקרבנות, ומשמע שבשבעה עשר בתמוז בטלו כל הקרבנות, והרי בגמ' ערכין יא ב, מבואר שהקריבו ביום החורבן, וכן במשנה שבציון 102, לא נכתב אלא שהתמיד התבטל, ואפשר שאין כוונתו שכל הקרבנות התבטלו.
  130. ↑ סדר היום ענין י"ז בתמוז.
  131. ↑ עי' גמ' ערכין יא ב, שביום החורבן לא הקריבו קרבן תמיד, מפני שכבר בטל בי"ז בתמוז.
  132. ↑ ספר המנהיג הל' תשעה באב. וצ"ב מהגמ' שבציון 131.
  133. ↑ עי' ציון 156.
  134. ↑ דקדוקי חברים תענית כח ב.
  135. ↑ גבורת ארי תענית כו ב. ועי' ציון 136.
  136. ↑ עי' ירושלמי תענית פ"ד ה"ה, ומובא בר"ח תענית כו ב. ועי' גמ' ב"ק פב ב שמובא מעשה כעי"ז בכמה שינויים, ועי' מטה יהודה או"ח סי' תקמט אות ב, והגהות יפה עיניים ב"ק שם וברכת אהרן (לוין) ברכות מאמר רי, שהוא אותו מעשה, ועי' גמ' שם, שהיה הדבר בימי בית חשמונאי. ועי' ירושלמי ברכות פ"ד ה"א שהובא כעי"ז, ושם בימי מלכות יון, ובביהגר"א שם גרס בימי החשמונאים.
  137. ↑ רש"י ערכין יא ב ד"ה בטל; רע"ב תענית פ"ד מ"ו.
  138. ↑ עי' גבורת ארי תענית כו ב. ועי' רש"י שבציון 129, שביטול התמיד נאמר בנבואה על טיטוס.
  139. ↑ שערי תורת בבל תענית כו ב.
  140. ↑ רש"י תענית כו ב ד"ה ובטל. ועי' בגירסת רש"י שקודם הצנזורה היא "מלכות ברשעה", שהיא רומי. ועי' דקדוקי חברים תענית כח ב, שכ"מ מלשון המשנה שבציון 102, "בוטל" התמיד, משמע ע"י אחרים. ועי' חקרי לב סוף סי' לח, וכתר המלך הל' תענית פ"ה ה"ב שתמהו מגמ' שבציון 131, שמשמע שבוטל מחמת שלא היה להם כבשים, ועי' יד דוד תענית כו ב, שלדעת רש"י שהגמ' שם בבית ראשון, ורש"י שם כתב על בית שני.
  141. ↑ רש"י דניאל ח יד.
  142. ↑ עי' גמ' שבציון 192, שביום שהתמיד בוטל ביום שהועמד צלם בהיכל, ורש"י שם ד"ה ומעת שהוסר, שהיינו באותו היום, ועי' רש"י שם כו ב ד"ה שמנשה הוא זה שהעמיד את הצלם, ועי' קרבן תודה תענית כח ב, משמע שגם ביטול התמיד נעשה על ידי מנשה . ועי' מאירי תענית כז ב, שביום שהוסר התמיד, ביום הדומה לו ניתן בהיכל שקוץ, ומשמע שהיה זה באותו התאריך אבל לא באותו היום. ועי' קרבן תודה שם. ועי' גמ' סנהדרין קג ב, שמנשה הרס את המזבח.
  143. ↑ עי' גמ' ערכין יא ב, כשחרב הבית בראשונה וכו' ואמרו שם, שבי"ז בתמוז בטל התמיד, ועי' צפנת פענח לרמב"ם שם, שמבואר בגמ' זו, שנתבטל בבית ראשון; רמב"ם הל' תענית פ"ה ה"ב; סמ"ג הל' תשעה באב; עי' רע"ב תענית פ"ד מ"ו, שבטל התמיד מחמת שלא היו כבשים ושושנים לדוד שם בדעתו שהיינו בבית ראשון; תפארת ישראל תענית פ"ד מ"ו בפי' ראשון; עי' קרבן תודה שבציון 142, בדעת רש"י; עי' ברכת אהרן (לוין) ברכות מאמר רי, בדעת רש"י. ועי' מטה יהודה או"ח סי' תקמט אות ב, שכ"מ בגמ' שבציון 127, שמה שבוטל התמיד ביום זה הוא "גמרא", ומשמע שהוא בבית ראשון, ולכן הוצרכו לומר שאין לזה מקור מן הכתוב. ועי' צפנת פענח לרמב"ם הל' תעניות פ"ה ה"ב, שכ"מ בגמ' שבציון 192, שהתמיד בוטל ביום שהועמד צלם, והיינו בבית ראשון, ועי' ציון 199, שי"א שהצלם הועמד בבית ראשון, אבל צ"ב שברמב"ם שם, שאפוסטמוס העמיד את הצלם, והיינו בבית שני (עי' ציונים 180 ואילך). ועי' גבורת ארי תענית כח ב, שלדעה שנתבטל בבית שני, לא נתבטל בבית ראשון, שבמשנה תענית שבציון 102, משמע שרק בתשעה באב אירעו בו דברים גם בראשון וגם בשני, ושכ"מ בגמ' ר"ה יח ב, שדוקא בית שני הוכפלו בו צרות, ועי' ציון 145, שיש חולקים, שי"ל שבשתיהם נתבטל. ועי' ציון 156, שי"מ דברי הרע"ב בע"א. ועי' אבן עזרא דניאל ט כד, שבבית שני התמיד בוטל שלוש וחצי שנים קודם החורבן, (ועי' בפסוק שבציון 153), וצ"ב האם לדעתו מש"כ שהתמיד בוטל בי"ז בתמוז היינו בבית ראשון, שי"ז בתמוז, אינו שלוש וחצי שנים קודם תשעה באב, אבל עי' ציון 144, וציון 155 בשם המלאכ"ש.
  144. ↑ רש"י דניאל ח יד; עי' ירושלמי שבציון 136, שנתבטל בימי מלכות הרשעה, וגבורת ארי תענית כו ב, שהיינו מלכות רומי, שהיתה בבית שני, וכ"כ המטה יהודה והיפה עיניים והברכת אהרן שבציון 136; מלאכת שלמה תענית פ"ד מ"ו; תפארת ישראל שם בפי' שני. ועי' גבורת ארי תענית כו ב, שכן משמע ממה שאמרו בגמ' שביטול התמיד נאמר בכתוב בדניאל "מעת הוסר התמיד" (עי' ציון 192) והיינו בבית שני, כמשמעות הכתובים. ועי' יד דוד שבציון 145, שלדעת הרמב"ם דוקא בבית ראשון נתבטל בשבעה עשר, וכן משמע במשנה שבציון 102, שלא מנו אלא חמשה דברים שארעו בי"ז בתמוז. ועי' ציון 145, שיש חולקים, שי"ל שבשתיהם נתבטל. ועי' מלחמות היהודים ברומאים שבציון 103, שבבית שני בי"ז בתמוז בטל התמיד, משום שלא היו אנשים כשרים, ועי' אבן עזרא שבציון 103 שהביאו, ומשמע שאף לדעת האבן עזרא, התמיד שבוטל בי"ז בתמוז היה בבית שני, ועי' ציון 155.
  145. ↑ יד דוד (זינצהיים) תענית כו בדעת רש"י שבציון 140, שנתבטל התמיד בגלל גזירה, והיינו בבית שני, ומש"כ בגמ' ערכין שם שנתבטל משום שלא היו כבשים, היינו בבית ראשון. ועי' גמ' ר"ה יח ב שדוקא בתשעה באב הוכפלו בו צרות, ועי' יד דוד שם שלדעת רש"י צ"ל שביטול התמיד לא היה חמור כל כך, ולכן לא חשוב שהוכפלו בו צרות.
  146. ↑ עי' ציונים 143, 145.
  147. ↑ תפארת ישראל תענית פ"ד מ"ו, בפי' ראשון. ועי"ש שא"א לפרש שהיינו בשנת החורבן, שכאשר הובקעה העיר פשוט שפסק הכל וגם הקרבת התמיד.
  148. ↑ ליקוטי חבר בן חיים ח"ו ליקוטי בתר ליקוטי רמב"ם תעניות פ"ה ה"ז (דף נח ע"ב). ועי,ש שכתב שהדבר תימה שהיה להם מה להקריב לאחר שהובקעה העיר.
  149. ↑ עי' ציונים 162 ואילך.
  150. ↑ עי' קרבן תודה תענית כח ב, בדעת רש"י שבציון 142.
  151. ↑ עי' ציונים 144 ואילך.
  152. ↑ רש"י דניאל ח יד.
  153. ↑ דניאל ט כז.
  154. ↑ רש"י שם. ועי' רש"י שם שאין בידו ראיה מפורשת שהיה זה שש שנים, אלא שלא היה שבוע שלם. ועי' ציון 155.
  155. ↑ מלאכת שלמה תענית פ"ד מ"ו. וצ"ב ששלוש וחצי שנים קודם החורבן, אי"ז בי"ז בתמוז, ואפשר שכוונתו שלוש שנים ועוד (עי' דברי משלם עמ' מט, שמצינו שהביאו מנין זה שלא במדוייק). ועי' בפסוק שבציון 153 "וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה", ועי' אבן עזרא שם כד, ושם יב יא, ששלוש וחצי שנים קודם החורבן בטל התמיד בבית שני, (ועי' רש"י שבציון 154) ומביא שכן הוא בספר יוסף בן גוריון, אמנם לא פירש שהיה זה בי"ז בתמוז, ולדעתו י"ל שמה ששנינו שהתמיד התבטל בשבעה עשר בתמוז, היינו בבית ראשון, ועי' ציון 143, 144.
  156. ↑ עי' ברכת אהרן (לוין) ברכות מאמר רי, שכן צ"ל בדעת הירושלמי שבציון 136 ; עי' שערי תורת בבל שבציון 179. וכן צ"ל בדעת המטה יהודה ויפה עינים שבציון 136; עי' תפארת ישראל תענית פ"ד מ"ו, בפי' שני. ועי' ברכת אהרן שם שמש"כ בירושלמי שם שבאותה שעה בטל התמיד וחרב הבית, היינו שלאחר זמן חרב הבית. ועי' דקדוקי חברים תענית כח ב, בדעת הרע"ב תענית פ"ד מ"ו, שמאותו מעשה שהיה עם בימי החשמונאים בטל התמיד ימים רבים לא נודעו לנו, או שכאשר נכנסו הרומאים לירושלים במלחמה ההיא וכבשוה לא הקריבו יותר תמידים, ועי' ציון 143, שי"מ את דברי הרע"ב בע"א.
  157. ↑ עי' ירושלמי שבציון 166 ואילך, שבבית ראשון הובקעה העיר בשבעה עשר לחודש, ונהר שלום סי' תקמט ס"ק א ומרומי שדה ר"ה יח ב, בדעתו, שבבית שני לא נבקעה העיר ביום זה. ועי' מרומי שדה שם, שלא קבעו תענית ביום שנבקעה העיר בשניה, שלא הוסיפו תעניות חדשות בבית שני. ועי' נהר שלום שהוכיח כן, ממה שנדחק הירושלמי לומר שהיה קלקול חשבונות, ועוד ממה שלא שנינו שהובקעה העיר בראשונה ובשניה, כמו ששנינו שם לענין חורבן הבית. ועי' ציון 159, שי"ס בדעת הירושלמי בע"א. ועי' טורי אבן ר"ה יח ב, שכן הוא גם לדעת הבבלי, ועי' ערול"נ שם, שתמה עליו מגמ' תענית שם, ועי' מש"כ בציון 20, ולפי"ז מתורץ.
  158. ↑ עי' גמ' תענית כח ב.
  159. ↑ עי' ירושלמי שבציון 166, שנבקע בבית ראשון בשבעה עשר בו, ורשב"א וחי' הר"ן ר"ה יח ב, בדעתו שה"ה בבית שני. ועי' ציון 157, שי"מ דברי הירו' בע"א. ועי' טורי אבן שם, שמכל מקום שנינו במשנה שחמשה דברים ארעו בשבעה עשר בתמוז, ולא ששה דברים, לפי שהיה קלקול חשבונות, והם טעו שהיה זה בתשיעי (עי' ציון 166) ואף הנביא לא שינה מטעותם, וכתב כמו טעותם, (עי' ציון 170) לכן גם התנא לא שינה מטעותם.
  160. ↑ חי' הר"ן שם.
  161. ↑ סדר היום ענין י"ז בתמוז.
  162. ↑ גמ' תענית כח ב.
  163. ↑ ירמיה נב ו-ז. רבא תענית שם.
  164. ↑ אברבנאל מלכים ב כה ב-ד וירמיהו לט ב.
  165. ↑ עי' ציון 163.
  166. ↑ ירושלמי תענית פ"ד ה"ה.
  167. ↑ תוס' ר"ה יח ב ד"ה זה; רשב"א שם; ריטב"א שם.
  168. ↑ תוס' שם.
  169. ↑ עי' רשב"א שם; ריטב"א שם.
  170. ↑ תוס' שם.
  171. ↑ תהלים צא טו. קרבן העדה שם.
  172. ↑ מהר"ל חי' אגדות ר"ה יח ב. ועי' אהל משה (לרא"מ הורביץ) ר"ה שם, שכיון שנתבטל קביעות החודש, תשעה באב הוא חשוב כראש חודש, וכ"א יום לפניו חשוב תשיעי לחודש.
  173. ↑ עי' ציון 163.
  174. ↑ עי' ציון 102. אברבנאל מלכים ב כה ב-ד וירמיהו לט ב. ועי' ציונים 158, 162 ואילך, 166 ואילך, שבבבלי ובירושלמי מיישבים את הסתירה שבין המקרא והברייתא בע"א.
  175. ↑ גמ' תענית כח ב.
  176. ↑ רש"י שם ד"ה גמרא.
  177. ↑ סדר היום ענין י"ז בתמוז.
  178. ↑ עי' רש"י דניאל ח יד, שמשמע שהיה זה באותו יום שהוסר התמיד, וכתב שהיה זה שש שנים קודם חורבן, ועי' ציון 154, המקור לכך. ועי' בשערי תורת בבל תענית כו ב, שי"א שהדבר אירע בימי אנדריינוס, לאחר חורבן הבית, ועי"ש שלא נראה לפרש כן.
  179. ↑ עי' ראשונים שבציון 180, שאפוסטומוס היה מן היוונים. ועי' בשערי תורת בבל תענית כו ב, שמציין לחשמונאים א, שאנטיוכוס צוה לשרוף את התורה, וי"א שאפוסטומוס היה שלוחו, ועי' ציון 139, שמוכיח כן בדעת הבבלי. ועי' בהערת המו"ל לשערי תורת בבל שם, על השערה נוספת על אפוסטומוס ותקופתו.
  180. ↑ ר"י מלוניל תענית כו ב; מאירי שם; רע"ב תענית פ"ד מ"ו.
  181. ↑ עי' רש"י שבציון 178, שהיה זה שש שנים קודם החורבן, והיה זה בתקופת הרומאים, עי' גמ' ע"ז ט א. . ועי' דברי יוסף (שורץ) ח"ג עמוד לט, שלא נזכר בשום מקום, מיהו אפוסטומוס ומתי שרף את התורה, ומציין שם למש"כ במלחמת היהודים עם הרומאים ספר שני פי"ב פיסקא ב, שלאחר מות הורדוס (עי"ש פיסקא א) אירע מאורע עם "סטיפנוס", ולאחר מכן אחד מאנשי חיל הרומאים, מצא באחד הכפרים בסביבות בית חורון, ספר תורה ושרפו באש, עי"ש כל המאורע, וכתב דברי יוסף שאפשר שהיה זה אפוסטומוס בשבעה עשר בתמוז, שהרי בירושלמי שבציונים 187 ואילך, י"א שהיה זה במעברתא דלוד, ויש לפרש שהיינו בדרך ללוד, והיא בסביבות בית חורון.
  182. ↑ תפא"י תענית פ"ד מ"ו, בפי' ראשון; עי' דברי ירמיהו שם, שי"ל כן. ועי' תפא"י שם, המקור שהיה להם ס"ת שכתבו עזרא.
  183. ↑ דברי ירמיהו שם, שי"ל כן,
  184. ↑ תפא"י שם בפי' שני. ועי' דברי ירמיהו הל' תעניות פ""ה ה"ב, שמצדד לומר כן, והקשה מלשון המשנה ששרף "ספר תורה" בלשון יחיד, ועי' להלן. ועי' שנו"ס לרמב"ם פרנקל הל' תעניות פה" ה"ב, שי"ג בדברי הרמב"ם ששרף "ספר תורה", ולא משמע ששרף את כל התורה שמצא. ועי' במובא בדברי יוסף שבציון 181, שהוא ספר תורה אחד שנמצא בכפרים.
  185. ↑ עי' משנה תענית כו ב.
  186. ↑ תפא"י שם.
  187. ↑ ירושלמי תענית פ"ד ה"ה.
  188. ↑ קרבן העדה לירושלמי דלהלן.
  189. ↑ שדה יהושע שם.
  190. ↑ ירושלמי שם.
  191. ↑ קרבן העדה שם.
  192. ↑ דניאל יב יא. גמ' תענית כח ב.
  193. ↑ רש"י שם ד"ה ומעת. ועי' רש"י שבציון 204, שמשמע שהיה זה באותו היום ממש, אבל עי' מאירי תענית כז ב שביום שהוסר התמיד "ביום הדומה לו" ניתן בהיכל שקוץ, וכעי"ז בר"י מלוניל שם.
  194. ↑ עי' ציונים 102, 127.
  195. ↑ רבינו גרשום שם.
  196. ↑ חיי אדם חלק ב ג כלל קלג; קיצור שו"ע סי' קכא ס"ד.
  197. ↑ סדר היום ענין י"ז בתמוז.
  198. ↑ עי' ציון 199. סדר היום שם.
  199. ↑ ירושלמי תענית פ"ד ה"ה: אית תנייא וכו'; רש"י תענית כו ב ד"ה והועמד. ועי' גבורת ארי תענית כז ב, שצ"ב למה רש"י לא פי' כמו משמעות הבבלי, עי' ציון 201. ועי' רש"י שם שמציין לתרגום ירושלמי בפרשת השמים כסאי, שמנשה העמיד צלם, (ראה בילקוט שמעוני ישעי' סו). על הצלם שהעמיד מנשה עי' להלן ציונים 206 ואילך, והוא מוזכר גם בירושלמי יומא פ"ד ה"ד, וסנהדרין פ"י ה"ב. ועי' ירושלמי שלדעתם הגירסא במשנה שבציון 102, היא "והועמד", דהיינו שהועמד קודם אפוסטומוס (קרבן העדה שם) או שהועמד בעל כרחם, (פני משה שם).
  200. ↑ עי' ירושלמי הנ"ל שי"ג "והועמד" צלם, והוא צלם של מנשה, ופני משה בדעתם, שהעומד בע"כ.
  201. ↑ ירושלמי שם: ואית תנייא; עי' רש"י דניאל ח יד; עי' גבורת ארי תענית כז ב, שכ"מ בדעת הבבלי, שהביאו מקור להעמדת הצלם, מהפסוק בדניאל (עי' ציון 192) וזה היה בבית שני, כמו שמוכח שם, ועי' ציון 199, שי"מ בדעת הבבלי בע"א. על אפוסטומוס, עי' ציונים 180 ואילך. ועי' ירושלמי שם שלפי"ז הגירסא במשנה שבציון 102, היא "והעמיד" צלם, דהיינו אפוסטמוס המוזכר במשנה (עי' ציון 201) או לפי שלא מיחו בו (עי' ציון 203).
  202. ↑ עי' חיי אדם חלק ב ג כלל קלג. ועי' קיצור שו"ע שבציון 196, שכתב כעין דברי החיי אדם שם, אלא שכתב שהועמד ע"י רשעי ישראל.
  203. ↑ עי' ירושלמי שבציון 201, שי"ג ש"העמיד" צלם, והיינו צלם של אפוסטומוס, ופני משה שם בדעתם.
  204. ↑ עי' רש"י דניאל ח יד, לענין ביטול התמיד (עי' ציון 152) ושבאותו יום העמיד צלם, ומשמע שהוא באותו יום ממש, שלא כתב שהוא ביום שבירת הלוחות ובקיעת החומה.
  205. ↑ עי' ציון 199. רש"י תענית כח ב ד"ה תרי. ועי' ציון 201, שיש סוברים שהצלם הוא של אפוסטומוס, ולכאו' לדעתם ה"ה כאן.
  206. ↑ דניאל ט כז.
  207. ↑ רש"י תענית שם ד"ה הכי גרסינן.
  208. ↑ תוס' שם ד"ה ואשתכח, בפי' ראשון.
  209. ↑ תוס' שם בשם יש מפרשים.
  210. ↑ גמ' תענית כח ב - כט א.
  211. ↑ רש"י שם ד"ה אנת בפי' ראשון; עי' תוס שם, בפי' שני. ועי' תוס' שם שלפי"ז הכתיבה היתה על הצלם שנפל.
  212. ↑ עי' רש"י שם; תוס' שם.
  213. ↑ רש"י שם, בפי' שני. ועי' תוס' שם: אשלמת ליה, כלומר וכחך נתת לו. ושלפי"ז הכתיבה היתה על היד הקטועה.
  214. ↑ דניאל ב יא. גמ' שם.
  215. ↑ רש"י שם ד"ה ונפל.
  216. ↑ תנא דבי אליהו זוטא פרשה ט ד"ה בימי.
  217. ↑ ע"ע תעניות ציבור.
  218. ↑ עי' ציון 17. מנהג מרשלייאה תפלת תעניות עמוד 119 ד"ה וכל. ועי"ש מתענים בתשעה, שבו הובקעה העיר בחורבן בית שני ודברים אחרים אירעו גם כן בו, ונראה שהוא ט"ס ונשמטו כמה תיבות, שהטעם שכתב הוא מפני מה מתענים בי"ז, עי' ציון 38.
  219. ↑ עי' לעיל: המאורעות שארעו בו.
  220. ↑ יסוד ושורש העבודה דלהלן.
  221. ↑ סדר היום ענין י"ז בתמוז; עי' יסוד ושורש העבודה, שער התשיעי פרק יא. וע"ע תעניות ציבור על חובת האדם בתעניות ציבור.
  222. ↑ סדר היום שם.
  223. ↑ יסוד ושורש העבודה שם.
  224. ↑ ע"ע תענית ציבור.
  225. ↑ עי' ציונים 87 ואילך. התעוררות תשובה (סופר) ח"ג סי' נג; תורת חיים (סופר) או"ח תקנ אות ג.
  226. ↑ תורת חיים שם. וע"ע תעניות ציבור שהפוסקים לא חילקו בין התעניות, (ועי' אחרונים שם שלדעתם אף בצום גדליה אין לבעל נפש להתענות משום יוהכ"פ, וכ"ז לא משמע מסתימת הפוסקים).. ועי' חשוקי חמד מגילה טו א, שהרי"ח זוננפלד החמיר להתענות מהלילה.
  227. ↑ תורת חיים שם.
  228. ↑ ע"ע סליחות, וע' תעניות ציבור.
  229. ↑ עי' ציונים 99 ואילך. מחזור ויטרי סי רסא.
  230. ↑ ע"ע תענית ציבור.
  231. ↑ ע"ע הנ"ל.
  232. ↑ ליקוטי הפרדס מרש"י דף ל עמוד א או"ז ח"ב סי' שצב ד"ה בשבעה עשר בשם הגאונים פסקי ריא"ז מסכת מגילה פ"ד ה"ה אות ה שבלי הלקט סי' רסג.
  233. ↑ עי' ציונים 119 ואילך. לקוטי הפרדס שם.
  234. ↑ שבלי הלקט שם.
  235. ↑ או"ז שם, שכך הם נוהגים.
  236. ↑ נוהג כצאן יוסף שבעה עשר בתמוז אות א. (עמ' רמד).
  237. ↑ ע"ע תפילה.
  238. ↑ תהלים עט א. מנורת המאור (אלנקאוה) פ"ב, תפילה נפילת אפיים (עמוד 161).
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שבעה_עשר_בתמוז&oldid=134758"