פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמג ב: הבדלים בין גרסאות בדף
Shirayhayam (שיחה | תרומות) (Added shirat haram's seif.) |
מ (Try fix category tree) |
||
| שורה 68: | שורה 68: | ||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | [[קטגוריה:שולחן ערוך]] | ||
[[קטגוריה:שירת הים]] | [[קטגוריה:שירת הים]] | ||
[[קטגוריה:יורה דעה (פרשני)]] | |||
גרסה אחרונה מ־16:05, 20 בינואר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב – שאילת שלום כשיש מת בעיר[עריכה]
אבל רבתי פרק א הלכה ז[עריכה]
אין שואלין שלום זה את זה בעיר, במה דברים אמורים: בכפר קטן, אבל בעיר גדולה מותר.
כתב השו"ע ע"פ הראשונים: "בכפר קטן {"וכל פחות ממאה כפר קטן" (רמב"ם הלכות ע"ז פ"ד ה"ב)}, אין שואלים שלום זה לזה כשהמת בעיר".
וכתב ערוה"ש (סע' ד): "דהוא הדין עיר קטנה כל שהמת נרגש בהעיר. ומזה יראה לי דכשמת אדם גדול אפילו בעיר גדולה אין שואלין שלום זה לזה".
שאילת שלום בבית הקברות במסע הלוויה[עריכה]
כתב הרמ"א ע"פ מהרא"י בשם ספר חסידים: "וכל שכן שאין שואלים בשלום {בבית הקברות אפילו בעיר גדולה (ש"ך ס"ק ג)} כשיש מת על בית הקברות. אבל כשאין מת שם, שואלין ברחוק ד' אמות מן הקבר".
וכתב גשר החיים (פי"ד אות טז) שגם במסע הלוויה אסור בשאילת שלום, להראות שהם בצער. וכ"פ הפני ברוך (סי' ה סע' ב). וכ"פ החזו"ע (ח"א "דיני לוית המת" סע' טו עמ' שכד).
שאילת שלום אחר שנמסר לחברה קדישא ובבית האבל[עריכה]
- מדוע אין שואלים בשלום כשהמת נמצא לפנינו: (שו"ת ציץ אליעזר ח"ה רמת רחל סימן נא)
ערוה"ש (סע' ד) – "מפני שהמת נרגש בעיר... כיון דהוא מקום צער לא נאה להתראות בשלום".
לבוש (סי' שמג סע' ב) – "שאינו עת שלום... שהכל צריכין להתעסק עמו".
-
- נפק"מ בין הדעות:
- האם מותר בשאילת שלום קודם הקבורה, כשיש מי שמתעסק בצרכי המת (חברה קדישא):
לדעת ערוה"ש – אסור לשאול שלום, משום שהמקום היא מקום צער ולא נאה להתראות בשלום.
לדעת הלבוש – מותר לשאול שלום, משום שאין צורך להתעסק בצרכי הקבורה.
- האם בבית האבל (אחר הקבורה) מותרים בשאילת שלום:
לדעת ערוה"ש – אסור לשאול שלום, משום שבית האבלים הוא מקום צער ולא נאה להתראות בשלום.
לדעת הלבוש – מותר לשאול שלום, משום שאין צורך להתעסק בצרכי הקבורה, שהמת כבר נקבר.
- נפק"מ בין הדעות:
- הכרעה: הצי"א (חלק ה רמת רחל סי' נא) פסק כדעת הלבוש: "וכל שאין חיוב התעסקות אין גם איסור שאילת שלום, וממילא אין לפי זה גם יסוד לאסור השאילת שלום בבית האבל".
- אך החזו"ע (ח"א "דיני לוית המת" סע' טו עמ' שכד) פסק כדעת ערוה"ש: "מושב קטן שנמצא שם מת, אין נותנים שלום זה לזה כל זמן שהמת שם, ואין הבדל אם יש שם חברה קדישא, אם לאו... וכן בבית האבל אין לשאול בשלום זה לזה". וכ"פ הפני ברוך (סי' ה סע' ב).
-
מתוך הספר שירת הים - לפרטים