פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמו א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שמו א

סעיף א – איסור שהיה בעיר שקרובו צלוב

מסכת שמחות פרק ב הלכה יא

מי שהיה בעלה צלוב עמה בעיר, אשתו צלובה עמו בעיר, אביו ואמו צלובין עמו בעיר - לא ישרה באותה העיר {שגורם לבזות המת כי יגידו שהצלוב אחיו של זה, אבל בעיר גדולה שלא מכירים זה את זה – מותר (נימוק"י מו"ק יח ע"ב ד"ה לא ישראל)} אלא אם כן היתה עיר גדולה כאנטוכיא, לא ישרה בצד זה אבל ישרה בצד אחר. עד מתי הוא אסור? עד שיכלה הבשר ואין הצורה ניכרת בעצמות.

• וכ"פ השו"ע: "מי שהיה בעלה עמה צלוב בעיר, או שאשתו עמו צלובה בעיר, או אביו ואמו, ועדיין לא כלה הבשר כולו – לא ישהה בתוכה אא"כ היתה גדולה כאנטוכיא, שאין אלו מכירין את אלו, ולא ישהה בצד זה אלא בצד זה".

• וכתב הפרישה (ש"ך ס"ק א) שכאשר יש צלוב בעיר והקרוב יצא ממנה, לאחר שקברו את המת – מותר לו לחזור לעיר.

• וכתב הב"ח (סע' א, והובא בש"ך ס"ק א) שאם נצלב קרובו מחוץ לעיר – מותר לו לשהות בתוך העיר.

מתוך הספר שירת הים - לפרטים