פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שסב ד: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שסב ד

סעיף ד – נתינת שני ארונות זה על זה[עריכה]

אבל רבתי פרק ב הלכה ד[עריכה]

אין נותנין שתי ארונות זה על גב זה, ואם נתן כופין את בעל העליון שיפנה, שאין נוהגין בזיון במתים; ודוקא בנוגעין אבל בשתי קברות זה למעלה מזה וקרקעיתו של עליון מפסיק בנתים - שלשה טפחים מותר.

• כמה יש להרחיק בין ארון המונח על גבי ארון אחר: (ב"י, ב"ח סע' ג, טור סי' שסג, ש"ך ס"ק ד)

• רמב"ן – 3 טפחים (והב"ח כתב שנראה שבדברי הרמב"ן כפי שהביאם הב"י יש טעות סופר, או שניתן לפרש שכוונתו היא שכל צד צריך שלושה טפחים).^[1]

• רב האי גאון, טור ושאר פוסקים – 6 טפחים.

  • הכרעה: השו"ע פסק כרוה"פ: "אין נותנין ב' ארונות זה על זה; ואם נתן - כופין העליון שיפנה. ואם יש ביניהם עפר 6 טפחים – מותר".
  • וכתב הש"ך, שאע"פ שהב"ח כתב שאין לקבור מת אחד על גבי מת אחר בפחות מ-6 טפחים רווח ביניהם, אם אי אפשר אחרת – יש להקל בזה.

קבר גדול לכמה מתים[עריכה]

• כתב החזו"ע (אבלות ח"א "דיני ליקוט עצמות" עמ' רמה-רמו) לגבי ליקוט עצמות: "אסור לערב עצמות הנפטרים ביחד, משום צערם של הנפטרים בתחיית המתים בעת שיקרב עצם על עצמו, ולכן צריך שיהיו העצמות של כל מת בנפרד... ומכל מקום מותר לעשות קבר גדול, ולתת את העצמות של כל מת בארון נפרד, והארונות ינתנו זה לצד זה באותו קבר, ואח"כ ישימו עליהם עפר, ויקימו על הקבר מצבה בציון שמותם של כל הנפטרים הקבורים שם".

מת שנשרף[עריכה]

• כתב החזו"ע (אבלות ח"א "דיני קבורה" עמ' שצט): "מי שציוה לשרוף את גופתו, וקיימו את דבריו ורוצים בניו להביא את אפרו לבית הקברות של ישראל... אסור לקבור את אפר נשרפים האלה בקבר ישראל".

• כתב שו"ת חלקת יעקב^[2] (יו"ד סי' ריט) שנכון לקבור את האפר של הנשרף, ומונים שבעה למת משעה שנשרף, ולא משעת הקבורה.

• וכתב גשר החיים (ח"א עמ' קנד): "{הנשרפים במזיד} יש נוהגין לתתו תוך כלי, וקוברים הכלי בקרקע... אבל הנשרפין ע"י אסון... רצוי יותר לקבור את האפר באדמה... שאכתי נשאר עצם הלוז. ועוד שהרי זה שנשרף באונס מחזיר לו יוצר הכל את אבריו לעתיד תחיתו".

• עוד כתב החזו"ע (אבלות ח"א "דיני קבורה" עמ' שצ): "בענין אפר נשרפים הקדושים ה' יקום דמם, אשר נרצחו על ידי הגרמנים הארורים באושוויץ... נראה שיש מצוה לקבור את האפר".

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים[עריכה]