אנציקלופדיה תלמודית:פלגס: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(Added new Talmudit entry)
 

גרסה מ־09:03, 30 בינואר 2020
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - פלגס. כינוי לכבש* שיצא מכלל כבש ולא בא לכלל איל*.

ערך זה עוסק בכבש שגדל ויצא מכלל כבש, ולכלל איל עדיין לא בא. ומצינו לו כמה שמות בדברי תנאים: רבי טרפון קורהו "פלגס"[1], ופרשו ראשונים שהוא מלשון "פלג גס"[2], כלומר חצי גדול[3], ממוצע בין כבש לאיל[4], או מלשון "פלג שה"[5], ויש שפירשו שפלגס הוא נער בלשון יווני, כלומר שהוא כנער זה שיצא מימי הילדות ועדיין לא בא לימי הבחרות, כך זה יצא מכלל כבש ולא בא לכלל איל[6], ויש שפירשו שהוא מלשון "פלגש"*, שאינה לא פנויה ולא נשואה, ואף זה אינו לא כבש ולא איל[7], ויש מפרשים שהוא פלג ס', כלומר חצי מששים יום, שהזמן שנחשב פלגס הוא שלשים יום[8]. ובן עזאי קורהו "נוקד"[9] - שפירושו "רועה צאן"[10], לפי שאינו בכלל כבש או איל אלא בכלל צאן[11], או לפי שמקומו במרעה, שהרי אינו ראוי להיקרב כקרבן, לא בתורת כבש ולא בתורת איל[12]. ור' ישמעאל קורהו "פרכדיגמא"[13], שפירושו ביוונית מטבע שנפסל על ידי מלך חדש, עד אשר יטביעו עליו את צורת המלך החדש, וכך אף כבש בן שלושה עשר חודש יצא מתורת כבש ועדיין אינו נקרא איל[14]. ויש שנתנו טעם לקריאת השמות, שחששו התנאים לבני אדם שקוראים לו כבש או איל, ויבואו להקריבו במקומם, ולכך קראו לו שמות אחרים[15]. וכתבו ראשונים שלא נחלקו תנאים אלו בגדרו של פלגס, שהכל מודים שמשמעותם של שמות אלו היא שיצא מתורת כבש ועדיין אינו חשוב איל[16], אלא שכל אחד נקט את הלשון ששמע מרבו, שהרי חייב אדם לומר בלשון ששמע מרבו[17]. על כך שיש מן האחרונים שכתבו שהמחלוקת אם פלגס הוא ספק כבש ספק איל, או שהוא בריה בפני עצמה, ושלסוברים שהוא בריה בפני עצמה אם כשר הוא להקרבה, תלויה במחלוקת התנאים הנ"ל, עי' להלן[18].

מצינו אף משמעויות נוספות לשם "פלגס": אמצעית הים[19], שם סודר[20], שם מחלה[21].

א. מהותו וגדרו.

מהותו

פלגס, היינו כבש בן י"ג חודש[22], מיום לידתו[23], שאמרו שאי אפשר להקריבו ככבש, שכן יצא מכלל כבש, ואף לא כאיל, שכן לא בא עדיין לכלל איל[24], ונחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שבמשך כל החודש הי"ג, הרי הוא פלגס[25], מהם שכתבו שהיינו שלשים יום[26], ומהם שכתבו שהיינו כ"ט יום[27], ומהם שכתבו שבחודש מלא הוא שלשים יום ובחודש חסר הוא כ"ט יום[28]. ויש סוברים שדוקא ביום השלשים של החודש הי"ג חשוב הוא פלגס[29]. ויש מי שכתב שאף לאחר שעברו עליו י"ג חדשים חשוב הוא פלגס[30].

ביום הראשון שבחודש הי"ד

ביום הראשון של חודש ארבעה עשר, שיוצא בו מכלל פלגס ונכנס לכלל איל[31], נחלקו אחרונים בדעת ראשונים מאיזה שעה הוא חשוב איל: יש סוברים שאינו חשוב איל מתחלת היום, אלא משנשלמו י"ג חדשים שלמים ללידתו משעה לשעה, לפי שמונים שעות לקדשים[32]. ויש סוברים שאין מונים שעות לענין פלגס, אלא מחשבים את היום שנהיה בו בן שנה ליום שלם, שמקצת היום ככולו, ומתחלת יום ל"א חשוב הוא איל[33].

כשנתעברה השנה

נתעברה השנה – לדעת חכמים שחודש מעובר הוא בכלל שנה של כבש[34] – משמע מדברי ראשונים שנחשב פלגס בחודש הי"ד, ולא בחודש הי"ג[35].

גדרו

פלגס, שאינו בכלל כבש ולא בכלל איל[36], נחלקו ראשונים בדעת אמוראים בגדרו: א) יש שביארו בדעת ר' יוחנן שאמר שפלגס הוא בריה בפני עצמה[37], שהוא עומד בפני עצמו, ואינו ספק[38], ואף אינו נידון ככבש ולא כאיל[39], ויש שביארו כן בדעת בן עזאי שקורהו "נוקד", שאינו כבש ולא איל אלא ממין הצאן[40]. ונחלקו אחרונים בדעתם: יש סוברים שבריה בפני עצמה, היינו שהוא בריה שיש בה כבש ואיל, שאיל הוא חזק[41], ופלגס מתחיל להתחזק, ועדיין אינו איל גמור, ועדיין הוא קצת כבש, ומשמשים בו שני הכוחות, של כבש ושל איל[42]. ויש סוברים שאין בו, לא מן הכבש ולא מן האיל, שכיון שעברה שנה אינו נחשב כבש, וכל שלא נתחזק כוחו אינו איל כלל[43], או שאינו נחשב איל אלא מאז שהוא בן שנתיים[44], והיינו מאז שעברו שלשים יום בשנתו השניה – שלדעתם, שלשים יום בשנה חשובים שנה[45] - ומכל מקום בתוך שלשים יום אלו אף אינו חשוב כבש, שכן שלושים יום אלו אינם נגררים אחר השנה שעברה[46]. ב) ויש שביארו בדעת בר פדא שאמר שפלגס הוא ספק כבש ספק איל[47], שספק הוא מאימתי נשלם דין כבש ומתחיל דין איל[48]. מהם שביארו שהספק הוא מתי מתחילה שנתו השניה של הכבש, שבה הוא נעשה איל, אם מתחילה מיד בתחילת השנה השניה, או שאינה מתחילה אלא לאחר שלשים יום[49], ומהם שביארו שהספק הוא מתי הכבש מתחזק ונעשה איל, ולדעתם אין כל הפלגסים שוים, יש שמתחזקים מיד בתחלת חודש י"ג ונעשים איל, ויש המשתהים מלהתחזק עד סוף החודש ועדיין הם כבש[50]. אף בדעת ר' טרפון שקרהו "פלגס" מלשון "פלג", ביארו אחרונים, שנסתפק אם הוא כבש או איל[51]. ג) ויש שביארו בדעת בר פדא, שבחודש הי"ג ודאי אין הוא כבש גמור או איל גמור, אלא ממוצע הוא ביניהם, ונסתפקו אם לדונו ככבש או כאיל[52]. ד) ור' זירא נסתפק בדעת בר פדא, שמא פלגס הוא אף ספק בריה, והרי הוא ספק בריה ספק כבש ספק איל[53]. ה) ויש שכתבו בדעת אמוראים, שפלגס הוא ספק בריה ספק כבש[54]. ו) ויש שכתבו בדעת אמוראים, שפלגס הוא ספק בריה ספק איל[55]. להלכה, יש פוסקים שהוא ודאי בריה כדעת ר' יוחנן[56]. ויש פוסקים שהוא ספק כבש ספק איל ספק בריה[57], שסוברים כבר פדא וספיקת ר' זירא[58], או שנסתפקו אם כבר פדא או כר' יוחנן[59]. ויש סוברים בדעת ראשונים שפסקו שהוא ספק בריה ספק כבש[60], ויש שכתבו בדעתם שהוא ספק בריה ספק איל[61].

לדעת רבי מאיר הסובר שיום אחד בשנה חושב שנה[62], יש סוברים שאף כבש משנכנס יום אחד בשנה שניה קרוי איל[63], ולדעתו אינו חשוב פלגס אלא ביום הראשון של השנה[64], ויש שכתבו שאף ביום זה חשוב איל, שמקצת היום ככולו, ואין כלל שלב של פלגס, אלא משיצא מכלל כבש נכנס לכלל איל[65]. ויש חולקים וסוברים שאף לדעתו חשוב פלגס כל חודש י"ג[66], מפני שדין פלגס אינו משום שאינו חשוב בן שתים, אלא שאינו חשוב ליקרא איל[67].

לדעת רבי אלעזר הסובר ששלשים יום בשנה חשוב שנה[68], יש אחרונים שכתבו שבתוך שלשים יום אלו אינו קרוי איל[69], ולדעת הבבלי בדעתו שימים אלו אינם שייכים לשנה שעברה, אף אינו חשוב כבש אלא הוא בריה בפני עצמה, ולדעת הירושלמי בדעתו שימים אלו הם המשך לשנה שלפניו[70], יש להחשיב את הפלגס לכבש[71]. ויש חולקים וסוברים שדין פלגס אינו תלוי אם חשוב כשנה או לא, ואף לרבי אלעזר אפשר שחשוב איל מתחלת השנה[72], ששם "איל" אינו מותנה בכך שיחשב בן שתים[73], או משום שנתרבה לנסכי איל, משמע שהחשיבתו תורה לאיל[74].

בשאר בהמות

מלבד בכבש, יש סוברים שדין פלגס נוהג אף בבהמות נוספות[75], כגון עגל בחודש י"ג, שיצא מכלל עגל, ולא בא לכלל בן בקר[76], וכן בחודש כ"ה, שיצא מכלל בן בקר, ולא בא לכלל פר[77] - לדעת הסוברים שפר הוא בן שלש שנים[78] - וכן עז בחודש י"ג, שיצא מכלל עז ועדיין אינו קרוי שעיר*[79]. ויש חולקים וסוברים שדין פלגס נאמר דוקא בכבש[80], משום שאיל שהוא לשון קשה וחזק, ופלגס יצא מכלל כבש ועדיין אינו קשה כאיל[81], ומכל מקום יש שצידדו, שעגל בחודש י"ג אינו ראוי להקרבה במקום עגל, כיון שכתוב עגל וכבש בני שנה[82], וכבש משיצא שנתו נפסל[83].

גנב טלה ונעשה פלגס

גנב טלה ונעשה פלגס, או פלגס ונעשה איל, כתבו אחרונים שלדעת הסוברים שהגונב טלה ונעשה איל, קנאו משום שנוי* השם[84], אף הגונב טלה ונעשה פלגס או פלגס ונעשה איל, נחשב שנוי השם - לדעת ר' יוחנן שפלגס הוא בריה[85] - וקנאו[86], ויש שכתבו בגנב טלה ונעשה פלגס, שאינו נחשב שנוי השם, שעדיין מקצת כבש הוא, ולא קנאו[87]. ולדעת הסוברים שהגונב טלה ונעשה איל, קנאו בשנוי מעשה[88], יש סוברים שגנב טלה ונעשה פלגס לא קנאו[89], וכן גנב פלגס ונעשה איל לא קנאו[90], שפלגס אינו שם חדש, אלא כינוי לשלב הביינים שפקע ממנו שם הקודם ועדיין לא בא לשמו החדש[91]. ויש חולקים וסוברים, שכיון שפלגס הוא בריה בפני עצמה, נחשב שינוי מעשה, וקנאו[92].

ב. הקרבתו.

כשרותו לקרבן

המחוייב להביא קרבן כבש* או איל*, והביא פלגס, לא יצא ידי חובתו[93]. לדעת הסוברים שפלגס הוא בריה בפני עצמו[94], לא יצא בתורת ודאי, וצריך להביא קרבן אחר[95], ולדעת הסוברים שהוא ספק כבש או איל[96], כתבו אחרונים שספק אם יצא ידי חובתו, וצריך להביא קרבן אחר ולהתנות שאם יצא בראשון יהיה השני לנדבה[97]. ויש שכתבו שלא יצא כלל, שהמחוייב כבש או איל ויש לו פלגס, אינו מחוייב להביאו מספק, ולכן אף אם הביאו לא יצא בו וחייב להביא קרבן אחר בלא תנאי[98].

אמר הרי עלי עולת בהמה מן האיל או מן הכבש, והביא פלגס, לדעת הסוברים שפלגס הוא בריה, אינו יוצא בפלגס[99], ולדעת הסוברים שהוא ספק, נסתפק ר' זירא אם הספק הוא בין כבש לאיל, ואם כן יוצא ממה נפשך, או שהוא אף ספק בריה, ואינו יוצא[100].

נדר להביא עולה מן הכבשים, והביא פלגס, כתבו אחרונים שלדעת רבי הסובר שהנודר להביא קטן והביא גדול לא יצא[101], אף בפלגס לא יצא, ולדעת חכמים שהמביא קרבן גדול יותר ממה שנדר יצא[102], אף כשהביא פלגס יצא[103], ומכל מקום האומר הרי עלי להביא כבש או איל, אינו יוצא בפלגס - לסוברים שהוא בריה, או ספק בריה[104] - שכיון שפירש להביא אחד משניהם, כוונתו דוקא הקרוי כבש או איל ולא פלגס[105]. ויש החולקים וסוברים שאם פלגס הוא בריה, לא יצא[106]. שהרי הוא כמביא מין אחר, שלא יצא[107], ועוד, שדוקא המביא בהמה שפעמים שחייבה התורה להביאה, יצא, מה שאין כן פלגס שאין מביאים אותו בשום קרבן[108], ואף לסוברים שהוא ספק כבש ספק איל, יש סוברים שהוא מציאות בפני עצמה, אלא שדינה ככבש או כאיל, וכיון שאינו איל ממש לא יצא[109].

קרבנות* חובה של כבש, אין להביא בהם פלגס, ודרשו מן הכתוב "מן הצאן"[110], למעט פלגס[111]. לדעת הסוברים שפלגס הוא ספק כבש, יש סוברים שדוקא הנודר כבש, ספק אם יצא בפלגס, אבל קרבנות חובה שכתוב בהם "בן שנה", משעברה שנתו שוב אינו ראוי לקרבן, אף על פי שנקרא כבש[112], ויש סוברים שאף לענין קרבנות חובה ספק אם כשר לקרבן[113].

וכן קרבנות חובה של איל, דרשו בתורת כהנים האמור באיל "מן הצאן", להוציא את הפלגס[114]. ולדעת בר פדא שפלגס הוא ספק איל, ספק אם יצא בהביאו פלגס[115], ויש שכתבו שדוקא לענין נדר נסתפקו, אבל בקרבנות חובה פסול בודאי[116].

במעשר-בהמה* שאין מעשרים משנה על חברתה, כתבו אחרונים שאין לעשר מכבש על פלגס[117].

אף לדעת הסוברים שפלגס הוא בריה, ואינו בכלל כבש או איל שהכשירה תורה לקרבנות, מכל מקום כתבו הרבה אחרונים שכשר להקרבה[118], וכן חגיגה* או שלמים*, הכשרים בין בכבש בין באיל, אף פלגס כשר בהם[119], שכיון שנתרבה לנסכי איל[120], הרי שכשר להקרבה[121], ועוד שהוא ממין הצאן[122]. ויש שכתבו שלכתחלה אין להקריבו, שמא יקריבוהו במקום חיוב כבש או איל[123]. ויש סוברים שנחלקו בדבר תנאים: לדעת מי שקורהו "פלגס" הרי הוא או כבש או איל, וכן לדעת מי שקורהו "נוקד", משמעו שהוא בכלל מין הצאן הכשר להקרבה, אבל ר' ישמעאל שקורהו "פרכדיגמא", כלומר מטבע פסולה, סובר שפלגס פסול להקרבה[124], אפילו בדיעבד[125], מפני שאינו בכלל צאן אלא כבריה אחרת[126], ואפילו נחשב צאן, מכל מקום דורשים כלל ופרט: "מן הצאן"[127], כלל, "מן הכבשים ומן העזים", פרט, ונתמעט פלגס שאינו כבש[128], או שנתמעט מדרשת חז"ל: "מן הצאן" למעט פלגס[129], ומכל מקום הלכה כר' טרפון ובן עזאי שהכשירוהו[130].

נסכיו

המקריב פלגס, מביא נסכים* של איל, שהם שני עשרונים סולת, שלישית ההין שמן* ושלישית ההין יין*[131]. ונחלקו אמוראים: ר' יוחנן אומר שלמדים מהכתוב: או לאיל תעשה מנחת סולת וגו'[132], לרבות את הפלגס לנסכי איל[133], שאין כתוב לאיל תעשה, אלא או לאיל[134], וכאילו נכתב שאף איל טעון נסכים אלו כמו הפלגס[135]. ובר פדא שאמר שפלגס הוא ספק כבש ספק איל[136], סובר שמביא נסכי איל מספק, ומתנה שאם כבש הוא, המותר על נסכי כבש הם נדבה[137], וכן צריך להביא מנחת כבש ומנחת איל, ולהתנות שהאחד חובה והשני נדבה[138], ולסוברים בדעתו שמלבד ספק כבש ואיל הרי הוא אף ספק בריה[139], ופטור מנסכים, יש לו להתנות שאם בריה הוא יהיה כולו לנדבה[140]. לדעת בר פדא שמביא ומתנה, אין דורשים מהפסוק לרבות פלגס לנסכי איל[141], שלפני המקום גלוי מהו הפלגס[142], ועוד שמספק ודאי יש להחמיר ולהביא נסכי איל[143], וכתבו ראשונים שלדעתו דורשים מאו לאיל דרשה אחרת[144], ויש שכתבו שאכן נדרש לרבות פלגס לנסכים, והספק אם נתרבה לנסכי איל או לנסכי כבש[145], ויש סוברים בדעת אמוראים, שאף על פי שפלגס הוא ספק, נתרבה בפסוק זה שחייב בודאי נסכי איל, שאף אם כבש הוא, כיון שגדול חייב בנסכי איל[146].


הערות שוליים

  1. ↑ פרה פ"א מ"ג; ספרי זוטא פט"ו פ"ו. ועי' הערוך ערך פלג א ומתורגמן ערך פלגס, שהביאו מתרגום תהלים לז כ, עה"פ כיקר כרים: היך יקר פלגיסין.
  2. ↑ פהמ"ש שם, ופירש: ר"ל העדר הגדר, שאינו לא בגדר כבש ולא בגדר איל (עי' ציונים 43, 91, ועי' כתר תורה סי' רכב, שלשון זה אינו מכריח שפסק שפלגס הוא בריה, עי' ציון 37 ואילך, שאפשר לפרש שספק אם יצא מגדר הקודם, ספק שלא בא לכלל גדר חדש), ועי' להלן. ועי' כעי"ז תוס' חכמי אנגליה פסחים מז ב: ולכך נקרא פלגס, פלוג להאי גיסא ופלוג להאי גיסא, ובעטרת זקנים במדבר טו ו: לשון פלג, פי' מחולק. ועי' פי' רב נתן אב הישיבה פרה שם: פלגס, כלומר קרוב לגדול. ועי' תרגומנא ויקרא כה הערה קנג, שביאר מש"כ בתהלים סט לב: ותיטב לד' משור גו' מפריס, פרס לשון פלג, הכוונה לפלגס.
  3. ↑ לחם שמים שם ובספרו בירת מגדל עוז עלית הלשון פ"ג. ועי' תוס' חכמי אנגליה הנ"ל.
  4. ↑ הערוך ערך פלג; רע"ב שם. ועי' פירוש רה"ג שם: פלג, כלומר ששמו צאן ולא כבש, משמע שפלגס הינו חצי מכבש, שכבש יש לו ב' שמות, צאן וכבש, ופלגס יש לו רק שם צאן, ועי' ציון 122.
  5. ↑ מתורגמן (ר"א בחור), ערך פלגס.
  6. ↑ הערך ערך פלגס.
  7. ↑ חזון נחום שם. ועי' יש"ש יבמות פ"ב סי' יא, שפלגש מלשון פלגס.
  8. ↑ עי' ציון 25. מלאכת שלמה שם. וכ"כ חזון נחום שם בשם מצאתי כתוב.
  9. ↑ פרה שם; ספרי זוטא שם. ועי' כפלים לתושיה עמוס א א.
  10. ↑ פהמ"ש ורע"ב. ועי' תפארת ישראל שהגיה "נקוד", שהוא הצאן עצמו, אבל "נוקד" פירושו רועה.
  11. ↑ אליהו רבה שם. ועי' תפארת ישראל הנ"ל. ועי' חי' מהרי"ח שביאר ע"פ לשה"כ בראשית לא יב: עקודים נקודים וברודים, ונזכר נקודים באמצע, כך זה ממוצע בין כבש לאיל.
  12. ↑ עי' ציון 93. תפארת ישראל שם.
  13. ↑ פרה שם. ובספרי זוטא שם: פרוגדוס, ובמדרש הגדול פר' שלח: פרבריגמא, ובמשניות דפ' נאפולי: פרדיגמא, ובמלאכת שלמה הביא גי': פרדגמא.
  14. ↑ פי' רה"ג שם ופהמ"ש ור"ש ורא"ש שם וערוך ערך פרכרגמא. ועי' תפארת ישראל יכין אות לב, שנרמז בשם זה, שכשם שבמטבע שנפסלה הכסף נשאר ורק הצורה משונה, כך פלגס לא נפסל לגמרי מהקרבה, שאל"כ שוב אינו נכשר בהיותו איל, וכדין בהמה שנדחתה מהקרבה ששוב אינה כשרה, ע"ע דחוי, ועי' ציון 118.
  15. ↑ משנה אחרונה שם.
  16. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם שם.
  17. ↑ ע"ע לשון (דרך ביטוי): לשון רבו. תפארת ישראל בועז ס"ק ד (וע"ש יכין אות לב ביאור נוסף, וכן בנמוקי רש"י הירשנסון במדבר אות רנח); זכרון יהודה (אבלסון) ח"ב ראשי עקרים אות ג. ועי' חזו"א פרה סי' א אות יב.
  18. ↑ עי' ציונים 40, 51, 124.
  19. ↑ עי' רש"י שבת יט א ד"ה מפליגין: אמצעיתו של ים נקרא פילגוס ואף בלשון לע"ז פילגס (אך שם "פילגס" עם י', ובדפו"ר: פילגא, וברש"י עירובין מא ב ד"ה הפליגה: ובלשון לעז כו' פילג); עי' ריב"ש סוס"י תמב: פי' פלגוס, לב ים ששם המים עמוקים, והוא מלשון פלגי מים, ע"פ ת"י שמות טו ח, עה"פ קפאו תהומות בלב ים, בגו פילגוס דימא רבא. ועי' מד"ר ויקרא פי"ב א ואסתר פ"ה א: כהדא אילפא דדמכא בפילגוס דימא. ועי' נטעי נעמנים פי' צרוף הכסף למדרש כונן פ"ב אות ו, שפי' פלגס בכבש, הוא ג"כ כאניה בלב ים וסגר עליהם הדרך מפה ומפה, וכ"כ מנחת פתים (גליקסמן) במדבר טו ו.
  20. ↑ עי' ירו' תענית פ"ד ה"ה ואיכ"ר פרשה ב: פ' חנויות של אורגי פלגס היו כו', ועי' הערוך ערך פלגס בשם מפרש, שהוא מין משי; עי' מסכת ציצית י, שפטורה מציצית.
  21. ↑ עי' שארית נתן (לוברט) ויקרא א יד, ע"פ רמב"ן שם: ואפרוחי היונים סגולתם לתועלת גדולה במבוטלי האברים כפלגס וכיוצ"ב.
  22. ↑ פרה פ"א מ"ג. ועי' פענח רזא בראשית לא לח: פירוש תוך י"א חדשים נקרא כבש, והחודש השנים עשר קרוי פלגס כו'. ועי' מהדיר שם שטס"ה, וצ"ל תוך י"ב חדשים נקרא כבש, והחודש הי"ג קרוי פלגס, ועי' מושב זקנים שם.
  23. ↑ עי' ר"ש שם: דבתר שנתו אזלינן ולא בתר שנה של מנין עולם להחשב תשרי ר"ה, וע"ע כבש ציון 18 ואילך. ועי' להלן, שי"ס שמונים משעה לשעה.
  24. ↑ עי' ציון 93, שפסול להקרבה במקום כבש או איל, ועי' ציון 84 ואילך, לענין גנה טלה ונעשה פלגס.
  25. ↑ רש"י פסחים מז א ד"ה מן וחולין כג א ד"ה פלגס ורש"י כת"י מנחות צא ב ד"ה פלגס; סמ"ג עשין קפג; תוס' חכמי אנגליה פסחים מז ב; שימ"ק מנחות צא ב; מהרי"ק בראשית שם; מדרש הביאור פרשת ויקרא; עי' חי' הגר"א דלהלן. וכ"מ בספרי זוטא פט"ו: מבן י"ב חודש ויום אחד עד בן י"ג חודש ר"ט קורהו פלגס כו', וכ"מ בתוספתא זבחים פ"א ה"ב (עי' מנחת בכורים ומנחת יצחק שם, אך הגר"א גרס בן ב' שנים, ועי' ציון 113). ועי' אחרונים שבציון 29, שכ"כ אף בדעת תוס' והרמב"ם. ועי' עזרת כהנים ויקרא דבורא דחטאת פ"ג עמ' יח א, שכ"מ ביומא סה ב, בשעירי יוה"כ שאבדו שפסולים לשנה הבאה משום חטאת שעברה שנתה, משמע שבתוך חודש י"ג ג"כ פסולה (ועי' ציון 79, בדין פלגס בשעיר). ועי' ציון 64, שי"ס בדעת ר"מ שנחשב פלגס רק ביום הראשון של חודש זה.
  26. ↑ עי' סמ"ג שם; מדרש הביאור שם. ועי' ר"ש פרה שם: דלא נחשב איל עד שיכלה שלשים יום כו'. ועי' רמב"ם ותוס' שבציון 29, שביום שלשים פסול. ועי' מלאכת שלמה שבציון 8. ועי' משאת משה שבציון 32, בטעם שאין אומרים מקצת היום ככולו, ועי' פרשת המלך (בן מנחם) אישות פ"ב ה"ד, שכיון שעצם דין ל' יום הוא משום שמקצת השנה ככולה, א"א שוב לומר מקצת היום ככולו.
  27. ↑ עי' חידושי הגר"א פרה שם.
  28. ↑ עי' ברוך מבנים אשר פר' שלח, בדעת הרמב"ם, שתלוי בחודש מלא או חסר (וצ"ב מסתימת הרמב"ם שביום ל' הוא פלגס).
  29. ↑ שו"ת צפ"ו סי' פז ויכהן פאר מעה"ק פ"א הי"ד ונזר הקודש בכורות כו ב, בדעת רמב"ם שם: אבל ביום שלשים אינו כשר לא לכבש ולא לאיל והוא הנקרא פלגס (ועי' שו"ת מהר"ם בן חביב סי' שלח שתמה על הרמב"ם), ועי' רג"ח פישמן בתורת יחיאל סי' לו אות ד, שסבר כר"א ששלשים יום בשנה חשובים שנה, ולכן בתוך זמן זה הוא ודאי כבש, וספיקת פלגס הוא רק ביום ל', ועי' ציון 68 ואילך. ועי' נזר הקודש שם, שכ"מ במכלתא פרשת בא, אין לי אלא בן שנה, כל שנתו מנין כו', משמע שס"ד להכשיר כבש דוקא לאחר שעברה שנתו, וע"כ שלא יצא מכלל כבש עד ל' יום, אך עי' צ"פ שם, שכשכתוב בן שנה, ודאי פסול מתחלת חודש י"ג, ועי' ציון 112 (וכ"מ בכס"מ פסוה"מ פ"ד הכ"ז, באשם נזיר שהביאו בן י"ב חודש ויום אחד, שלא יצא). אך עי' רדב"ז שם, שאכן כל החודש קרוי פלגס, ומש"כ הרמב"ם יום ל' ל"ד, וכ"מ בר"י קורקוס שם ומנ"ח מצוה קצט בדעתו, ועי' פנים יפות במדבר טו ו ועזרת כהנים שם ומער"ק מעה"ק שם ותפארת ישראל פרה שם אות ל וערוה"ש העתיד סי' סג אות כב, שהרמב"ם כתב יום שלשים לרבותא, שאין אומרים מקצת היום ככולו להתיר יום זה, עי' ציון 26. ועי' תוס' ר"ה י א ד"ה בן: וכל אותו יום ל אין דינו כו', ועי' רש"ש ופורת יוסף שם וחזו"א פרה א ה, שהגיהו כל אותן ל' יום (וכן הביאם המלאכת שלמה פרה שם), וכעי"ז בערל"נ שם: כל אותו יום, ור"ל אותו יום לר"מ ול' לר"א (וכ"מ בתוס' רא"ש שם, ועי' ציון 64), ועי' שיח יצחק ר"ה שם ועזרת כהנים שם, שהתוס' כתבו יום ל' לרבותא וכ"ש כל החודש, כנ"ל, ועי' מים טהורים פרה פ"א מ"ב חרד"נ אות ה.
  30. ↑ עי' רגמ"ה חולין כג א וצ ב, שכבש בן שנה ואיל שנתיים, ובן שנה וחצי הוא פלגס, משמע שכל שנה שניה נקרא פלגס, וכ"מ ברש"י מנחות צא ב ד"ה או: פלגס שעברה שנתו ולא בא לכלל שתי שנים; עי' ספר הישר חלק השו"ת סי' סח אות ז: כיון שעברו עליו טו חודש או יו חודש שמו פלגס, יצא מכלל שה ולכלל איל לא בא. וצ"ב ממשנה פרה פ"א מ"ג: בן י"ג חודש ויום אחד הרי"ז איל, ועי' ענף הלל לתו"כ פי"ז פרשה י ס"ק מא, שאפשר שטס"ה ברגמ"ה (ועי' מראה מראה איש ח"א סי' ג אות ה, שנדחק בדבריו), ומש"כ רש"י מנחות לא בא לכלל שתי שנים, י"ל שמשנכנס חודש לשנה שניה חשוב הוא כבן ב' שנים, ועי' עזרת כהנים ח"א עמ' פג א שתמה על ספר הישר, ועי' מהדיר שם שהגיה כיון שעברו עליו יב חודש עד יג חודש כו'. ועי' גאוניקה שבציון 35.
  31. ↑ עי' פרה שם: בן י"ג חודש ויום אחד הרי"ז איל. ועי' ראשונים שבציון 26, שהכוונה ליום ל"א, ולדעת הגר"א שבציון 27, הוא ביום ל', ועי' מאירי חולין כג ב: איל כל שנכנס לשנה שניה אחד ול' יום, ואחד ול' יום אלו הוא נקרא פלגס וכו', וצ"ב.
  32. ↑ ע"ע כבש ציון 37. טו"א ר"ה י א בהשמטות, בד' הירו' שבציון 70, של' יום של תחילת השנה שייכים לשנה שעברה, וא"א לקיים דין "מונים שעות בקדשים" אלא לענין יום ל"א בפלגס; עי' קהלת יעקב (ברוכין) יו"ד סי' א ויד דוד (פרידמן) אישות הכ"א ס"ק סה וחזו"א פרה סי' א אות ו (ושם אות י וע"ש שביעית סי' יז אות כט) וערוה"ש העתיד סי' סג כא (והר המוריה מעה"ק שם וזבח תודה זבחים כה ב: אפשר), בדעת רמב"ם מעה"ק פ"א הי"ג: שעות מונין לקדשים, ואם הוסיפו שעה אחת או פחתו שעה פסולין, ופי' מש"כ פחתו שעה, לענין יום ל"א של פלגס, ועי' על"נ נדה מז ב. ועי' משאת משה (חברוני) זבחים סי' יט אות ב, שמטעם זה אינו נחשב יל בתחלת יום ל', אע"פ שמקצת היום ככולו, משום שעדיין לא נשלמו השעות. ועי' פנים יפות במדבר טו ו ודעת יוסף (דינקלס) פרה מערכה ג, שהקשו למה אינו נחשב איל מאמצע יום ל' משנשלמו שעות של שלשים יום, מדין מקצת היום ככולו (וצ"ב, הרי השעות נשלמות רק ביום ל"א, וכנראה כוונתם לדון על יום השלשים לפי שעות, שמקצתו יחשב ככולו), ותי' שצריך חודש שלם.
  33. ↑ עי' הר המוריה מעה"ק פ"א הי"ד, ע"פ רמב"ם שם שביום ל' הוא פלגס, משמע שביום ל"א כשר; עי' תפארת ישראל חומר בקודש פ"ב: עד התחלת יום לא; עי' חזו"א שם, שצידד כן בדעת תוס' ערכין יח ב ד"ה שנתו, שלענין בן ח' ימים אומרים מקצת היום ככולו. ועי' חי' הגרי"ז ערכין יח ב, שתמה על משמעות הרמב"ם לעיל שמונים שעות, שלא מצינו דין שעות אלא בשנה שצריך מעל"ע ולא ב'ימים'.
  34. ↑ תוספתא פרה פ"א ה"ו, וע"ע כבש ציון 21. ויל"ע לדעת רבי בתוספ' שם, ששנה של כבש הוא שס"ה יום, ע"ע הנ"ל ציון 18, אם נוהג לדעתו דין פלגס בחודש ראשון של שנה שניה (אע"פ שהחדשים הם לפי מנין הלבנה).
  35. ↑ עי' רמב"ם מעה"ק פ"א הי"א: אם נתעברה שנה נתעברה לו, ושם הי"ד: ומאימתי יקרא איל משיכנס בשנה שניה כו'. וכ"מ בר"ש ורע"ב פרה שם. ועי' גאוניקה ח"ב עמ' 105: מן הצאן ולא מן הפלגס, הכין פירושה, שה בן שנה איל בן שתי שנים, כגון שעברו יג חודש, או יב חודש, יצא מכלל שה ולכלל איל לא בא, ופלגס שמו ע"כ, משמע שפעמים שפלגס הוא לאחר יב חודש, היינו בחודש הי"ג, ופעמים לאחר י"ג חודש, היינו בחודש הי"ד, וי"ל שהוא בשנה מעוברת. ועי' שו"ת השבי"ט ח"ה סי' נד ד"ה והנה ההבדל. ועי' תרועת מלך סי' כז אות ג, שהבין בד' א"ר פרה שם, שהספק של פלגס הוא כשנתעברה שנה לאחר שעברו שס"ה יום, אם הלכה כרבי שהוא איל או כרבנן שהוא כבש, ודבריו תמוהים.
  36. ↑ עי' ציון 24.
  37. ↑ מנחות צא ב וחולין כג א.
  38. ↑ עי' מאירי ואחרונים שבציון 56, וכ"מ בשאר ראשונים ואחרונים להלן. ועי' אחרו' שבציונים 55, 54, שחולקים.
  39. ↑ עי' גמ' שבציון 99, באומר הרי עלי עולה מכבשים או אילים, והביא פלגס, שלא יצא; עי' ספרי זוטא פט"ו: או לאיל, לרבות את שהוא לא איל ולא כבש וטעון נסכי איל. ועי' קר"א מנחות צא ב, בדעת הרמב"ם שבציון 100, שאפשר שאף לסוברים שהוא בריה, היינו שהוא אמצעי בין כבש לאיל, והנודר להביא מכבש או איל והביא פלגס יצא, אך תמה שבגמ' מבואר לא כן. ועי' ציונים 57 ואילך, שי"ס בדעת הרמב"ם שאף לר"י פלגס הוא ספק.
  40. ↑ אליהו רבה פרה שם; עץ חיים שם. ועי' ציון 124, שכן סובר אף ר' ישמעאל (ונח' אם כשר להקרבה ע"ש). ועי' תרועת מלך סי' כז אות ב, שלפי"ז פטור לגמרי מנסכים, לדעת בר פדא שחולק על דרשת או לאיל, וסיום המשנה שמביא עליו נסכי איל הוא כר"ט, ועי' אשל אברהם (ניימארק) חולין שם וזכרון יהודה (אבלסון) ח"ב בהשמטה שבסוה"ס, ועי' ציון 125 ואילך.
  41. ↑ ע"ע איל ציון 3. ועי' קרית ספר מעה"ק פ"א: וקודם הוי פלגס דאינו כשר לא לכבש ולא לאיל, דאכתי לא הוה קשה כאיל. ועי' ציון 81, שלכך שייך דין פלגס דוקא בכבש ולא בשאר בהמות, לסוברים כן, ועי' ציונים 43, 50.
  42. ↑ עי' ערכי הספיקות פ"ה; בכורי ארץ חולין סי' קלב, בד' הרמב"ם ע"ש. ועי' תשו' רר"י קמחי הנד' בקובץ אור ישראל מונסי חמ"ה עמ' לה, שמכאן שדבר הממוצע בין שני גדרים, הרי הוא פסול לשניהם, ולמד לאתרוג המורכב מאתרוג ולימון, שפסול ע"ש. ועי' דברות משה חולין יז ענף א, לדעת מה שסברו התוס' מתחלה, שדין פלגס נוהג אף בפר, עי' ציון 77. אמנם עי' דעת יוסף פרה מערכה ג, שפלגס הוא איל, וגזיה"כ שלא להכשירו לקרבנות האמורים באיל, ע"פ ראב"ד לתו"כ דבורא דחובה פ"ב פ"ג ה"ו, שאיל שהוא בן שתי שנים מקורו מהכתוב שכבש הוא בן שנה, משמע שאין שלב נוסף בין כבש לאיל (וכ"מ במכלתא פרשת בא פ"ד: ומה איל שתחלתו פסול כו', משמע שהוא איל אלא שפסול).
  43. ↑ דעת יוסף שם, בדעת רמב"ם שבציון 2, שפלגס הוא 'העדר הגדר', ועי' ציון 91; עי' דברות משה שם ענף ב, לדעת מסקנת התוס' שבציון 80, שדין פלגס נוהג רק בכבש, וביאר (וכ"כ בתפארת זיו ח"ב קו"א סי' יג אות ב) שעדיין לא חל שם איל עד ל' יום, ומכ"מ אינו כבש כיון שנתרבה לנסכי איל. ועי' אחרונים שבציון 107, שאף שהנודר כבש והביא איל יצא, הביא פלגס לא יצא, שהוא כמין אחר. ועי' עץ החיים (חאגיז) פרה פ"א מ"ג, שביאר הטעם שבן עזאי קורה לפלגס נוקד ור' ישמעאל קורהו פרכדיגמא, עי' ציון 9 ואילך, שלדעת בן עזאי הוא בריה וממין הצאן, ולדעת ר' ישמעאל הוא כמטבע שנפסל, שיצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא, וצ"ב, ואפשר כוונתו שלבן עזאי כלול בו כבש ואיל, ולר' ישמעאל אינו לא כבש ולא איל, וכחקירה הנ"ל, ועי' תורת יחיאל (וילנסקי) סי' לו אות ג, בדעת א"ר שבציון 51 ואילך, שלר"ט שקורהו פלגס הוא ספק ולבן עזאי הוה בריה, ולדעת ר"י הסובר שהוא בריה, אף ר"ט מודה לכך, אלא שסובר שהוא בריה הכלול משניהם, ולבן עזאי אינו לא כבש ולא איל אלא ממין הצאן (ומש"כ בא"ר שם שלר"ט בנדר כבש או איל והביאו יצא, אינו בהכרח, ועי' תשו' רג"ח פישמן באות ד שדחה שלשון הגר"א משמע להדיא שיצא).
  44. ↑ ע"ע איל ציון 1 ואילך.
  45. ↑ לדעת רבי אלעזר, עי' ציון 68.
  46. ↑ עי' יומא סה א, בשעיר יוה"כ שאבד, שביוה"כ שלאחריו א"א להכשירו משום שאינו בן שנה, משמע שאף בתוך ל' יום אינו שעיר. טו"א שם.
  47. ↑ חולין ומנחות שם.
  48. ↑ עי' טו"א שבציון 71, ושם ביאר צדדי הספק אם הלכה כר"מ שיום אחד בשנה חשוב שנה, או כר"א שצריך ל' יום; עי' תפארת יעקב חולין שם, לצד שבציון 53, שאינו ספק בריה, אלא או כבש או איל.
  49. ↑ טו"א שם.
  50. ↑ למנצח לדוד מנחות צא ב ופנים יפות במדבר טו י ומים טהורים פרה פ"א מ"ג חרד"נ אות ב, בדעת רמב"ם שבציון 100, שפסק כבר פדא (וכ"מ מר"ז בחולין כג ב, שנסתפק בדעתו), אע"פ שהק' עליו בגמ' איך נתרבה לנסכי איל, והלא לפני המקום גלוי, עי' ציון 142, וע"כ שאינו ספק כללי אלא על כל פלגס בפנ"ע (ועי' מים טהורים שם, שלדעת הגמ' מנחות שסברה בדעת בר פדא שהוא ספק כללי, אפשר שר"י שחולק אינו סובר שהוא בריה, כהבנת הגמ' בחולין, אלא שהוא ספק פרטי כנ"ל); ערכי הספיקות פ"ה. ועי' מעשי למלך מעה"ק פט"ז הי"ד, שהק' שכיון שלמעשה נתרבה לנסכי איל, למה מתנה, ועי' ציון 146, שי"ס שאכן אי"צ להתנות לדעת בר פדא.
  51. ↑ אליהו רבה פרה שם; עץ החיים פרה שם (ועי' תפארת ציון שם להיפך, שפלגס הוא ממוצע בין שניהם, ואינו לא כבש ולא איל אלא בריה, ונוקד היינו שהוא בכלל אחד ממיני הצאן, דהיינו או כבש או איל). ועי' ציון 40, מאחרו' הנ"ל, שבן עזאי שקרהו נוקד, סובר שהוא בריה, ועי' מנ"ח רצט אות ט ותפארת ישראל ורש"ש ורץ למשנה פרה שם וערוגת הבושם שם וחולין כג א, שתמהו מהגמ' חולין ומנחות שנחלקו בדבר אמוראים, ומשמע שלא נחלקו בדבר תנאים, ועי' אהבת איתן ואשל אברהם חולין שם ותרועת מלך סי' כז, שצ"ל שנח' אמוראים כאיזה תנא לפסוק (עי' א"א ותרועת מלך שם, שהמח' היא בסיפא שמביא עליו נסכי איל, אם הוא כר"ט או כבן עזאי ע"ש, ועי' אהבת איתן ותרועת מלך שם, שלצד שפלגס הוא אף ספק בריה, עי' ציון 53, י"ל שנסתפק אם הלכה כר"ט או כבן עזאי), ועי' שיעורי רי"מ פינשטיין והערות רי"ש אלישיב חולין שם, שיש רשות לפרש המשנה שלא כגמ', בדבר שאינו נוגע להלכה (ע"ע הלכה ציון 141 ואילך), ועי' לפלגות ראובן ח"ז חולין שם ותפארת זיו ח"ב קו"א סי' יג אות ב (וכעי"ז בדברות משה חולין סי' יז ענף ד וכן תורת יחיאל שבציון 43), שר"י וב"פ נחלקו בדעת ר"ט מהו 'פלגס', והגר"א פירש כבר פדא ע"ש, ועי' כעי"ז מנחת סולת קמא, ע"פ לב אריה שבציון 55, שלר"י הוא ספק בריה ספק איל, ונח' ר"י ובר פדא בדעת ר"ט אם הוא אף ספק כבש, ועי' שערי זיו קבא דניחותא קו' ו, שאף ר"י מודה שספק בהגדרת הבריה אם דינו ככבש או כאיל, עי' ציון 57, וכעי"ז במנחת סולת מצוה קמא, ע"פ אחרונים שבציון 55 שאף לר"י י"ל שהוא ספק בריה ספק איל, ועי' חזו"א פרה סי' א אות יב מעשי למלך השמטות למעה"ק פ"ב ה"ו עמ' ריג ב וחי' הרא"ה (צימרמן) שם פט"ז ה"ב ויד אברהם ושש המערכת פרה שם.
  52. ↑ עי' רדב"ז שבציון 109; עי' צפ"ו סי' פז, ועי' ציון 116. ועי' תפארת יעקב שם, שכ"כ לפי הצד שהוא אף ספק בריה, עי' ציון 53, שכיון שהוא מין בפני עצמו וספק מה גדרו, יש להסתפק אף בבריה. ועי' ספרי זוטא שבציון 39, שפלגס אינו לא איל ולא כבש, ולגדר זה יתכן אף לדעת בר פדא.
  53. ↑ חולין שם, ועי' תפארת יעקב שבציונים 48, 52, שביאר צדדי הספק, אם פלגס הוא זמן ממוצע שיש לדון בדינו, וא"כ אפשר שדינו כבריה, או שאינו זמן ממוצע אלא המשך זמן הכבש או התחלת זמן האיל, וא"כ ודאי שאינו בריה. ועי' ציון 100, שנפק"מ באומר הרי עלי עולה מן האיל או מן הכבש, והביא פלגס, שאם אינו ספק בריה יצא ממנ"פ. ועי' רא"ש פרה שם, שיצא, ועי' חיים שאל ח"ב סי' מב אות י, שביאר בדעתו, שבר פדא עצמו לא הסתפק בבריה, אלא ר"ז בדעתו, ועי' ציון 146, וכעי"ז במים טהורים חרד"נ א ג אות ב, שר"ז בחולין העלה צד זה כדי ליישב קושיית הגמ' מנחות למה נצרך רבוי של או לאיל, אך הגמ' במנחות סברה בפשיטות שאינו ספק בריה ע"ש. ועי' עין מאיר חולין שם.
  54. ↑ עי' אחרונים שבציון 60, בדעת הרמב"ם שם. ועי' מעיל שמואל ודברות משה שבציון הנ"ל שסבר הרמב"ם שכ"ה דעת ר"י אף לגמ' חולין, וכעי"ז באבה"א שבציון הנ"ל, שהגמ' מנחות סברה כן בדעת ר"י דלא כגמ' חולין, אך עי' שפ"א שם שכ"כ בדעת בר פדא, לפי הצד שמספק"ל בבריה, י"ל שהספק רק בכבש ובריה, והתנאי הוא בשני.
  55. ↑ עי' אחרונים שבציון 61, בדעת רמב"ם שם. ועי' לב אריה ואהל משה (וגנזי יוסף) שם, שמש"כ בגמ' חולין שם שהובא בציון 99, בנדר כבש או איל והביא פלגס, לר"י לא תיבע"ל, אין הכוונה שלר"י ודאי לא יצא, אלא שלדעתו ודאי שהוא ספק, וכ"כ רב פנינים שם שר"י מודה שהוא ספק (וע"ש וכן בספרו ברכת יוסף אליהו רבה פר' שלח והשמטות שם, שמכ"מ לבר פדא ודאי מספק"ל גם בכבש), ועי' אילת אהבים ותרועת מלך שם, שר"י עצמו סובר שהוא ודאי בריה ומכ"מ בזה אין הלכה כמותו ע"ש. ועי' מנ"ח שבציון 71, שלכאו' לדעת הבבלי פלגס הוא ספק בריה או איל, ואם הקריבו במקום כבש ודאי שלא יצא. ועי' תולדות אברהם (איזנברג) חולין שם.
  56. ↑ מאירי חולין שם. וכ"כ ראש יוסף חולין שם בדעת יש"ש שם פ"א סי' מה. וכ"כ רדב"ז מעה"ק פ"ב ה"ו (ועי' רדב"ז בציון הבא להיפך) וקר"א מנחות צא וערוה"ש העתיד צד ב, בדעת רמב"ם שם, שהמקריב פלגס מביא עליו נסכי איל, ולא הצריך להתנות, עי' ציון 132. ועי' לח"מ וצרור החיים שם פט"ז ה"ב, שהק' מרמב"ם שבציון 100, באומר הרי עלי עולה מן הכבשים או האילים, והביא פלגס, שספק אם יצא, והיינו כדעת בר פדא שפלגס הוא ספק כבש איל או בריה כמבואר בציון 99, ועי' קר"א וקרבן חגיגה שבציון 99, ועי' תשו' ר"י הכהן בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' מב אות י ומנחת סולת מצוה קמא וערוגת הבושם (גרינוולד) חולין שם ופרה שם ותורת יחיאל (וילנסקי) סי' לו אות א-ג, שהספק הוא אם נחשב כנדר קטן והביא גדול שיצא, או שכיון שבריה הוא לא יצא, ועי' ערוה"ש שם שאכן ודאי לא יצא ולא נחת הרמב"ם לדקדק בזה כיון שעכ"פ צריך להביא אחר, ועי' ציון 106.
  57. ↑ עי' ר"י קורקוס (הובא בכס"מ) ורדב"ז מעה"ק שם ור"י קורקוס שם פ"ב ה"ו, ע"פ רמב"ם שבציון 100, בנדר עולה מן הכבשים או מן האילים והביא פלגס שהרי"ז ספק אם יצא ידי נדרו או לא יצא, משמע שספק אם הינו כבש או איל ויצא או בריה ולא יצא, עי' ציון 100. ועי' אחרונים שבציון הקודם, שהק' מסתימת הרמב"ם שמשמע שמביא נסכי איל בלא להתנות, וכדעת ר"י, ועי' אחרונים שבציון 146, ועי' שערי זיו וינוגרד קבא דניחותא קו' ו (וכעי"ז בבכורי ארץ טוקר חולין סי' קלב), שאף לדעת ר"י שהוא בריה, כלומר שלב ביניים בין כבש לאיל, ולכן אינו נכלל בדין כבש או איל של תורה, מכל מקום אשר שדין בריה זה הוא ככבש או כאיל, ולכן כתב הרמב"ם שהנודר להביא עולה מכבש או איל מביא פלגס, ובגמ' הלשון שנדר להביא "עולת בהמה", כלומר עולה של תורה, ולכן אינו יוצא בפלגס לדעת ר"י, ועי' ציון 51, ועי' מים טהורים חרד"נ פרה א ג אות ב, שכתב ג"כ שלר"י הוא ספק כבש או איל (וסבר שהוא ספק מציאותי ולכן נצרך רבוי לנסכי איל ע"ש ועי' ציון 50), ועד"ז בעמק המלך מעה"ק פט"ז ה"ב.
  58. ↑ ר"י קורקוס פט"ז שם ורדב"ז שם.
  59. ↑ ר"י קורקוס שם. ועי' חיים שאל ח"ב סי' מב אות י, שהק' למה נקט הרמב"ם לשון ספק אם יצא, והרי יש ס"ס, שמא הלכה כר"י, ואף לב"פ שמא הוא ספק בריה ולא יצא, ועי' בכורי אביב שלח אות ו, שהוא ס"ס משם אחד, ע"ע ס"ס.
  60. ↑ עי' שפ"א מנחות צא ב ומעיל שמואל (שפירא) חולין שם ואבה"א מעה"ק פט"ז ה"ב ודברות משה חולין יז ענף ד, בדעת הרמב"ם הנ"ל, שפסק שהוא ספק, מכ"מ דורש או לאיל ואי"צ תנאי, והספק אם נצרך משום שהוא בריה או כבש, אך ודאי שאינו איל דא"כ לא נצרך ריבוי. ועי' דברות משה שם, שלכן סתם הרמב"ם בפ"ב שלא עלה לו מזבחו, משמע בתורת ודאי, כי ודאי אינו איל. ועי' ציון 54.
  61. ↑ עי' חת"ס וגנזי יוסף (בלוך) ולב אריה (הובא גם באשל אברהם ניימארק שם ולשד הזמן מעה"ק פט"ז ה"ב) ואהל משה (סגל) חולין שם ותרועת מלך סי' כז, בדעת רמב"ם הנ"ל שפסק שהוא ספק ומכ"מ לא הצריך להתנות, והיינו שדורשים או לאיל, ונסתפק אם נתרבה להחשיבו לאיל או שהוא בריה וחייב נסכי איל, אך כבש ודאי אינו מדמביא נסכי איל. ועי' ציון 55.
  62. ↑ עי' ר"ה י א.
  63. ↑ עי' חי' הגר"א פרה שם: סתם מתני' כר"א (ועי' ציון 72); טו"א ר"ה שם; מנ"ח מצוה רצט אות ב; חזו"א פרה סי' א אות ה. וכ"מ בתוס' רא"ש ר"ה י א ד"ה בן. ועי' תוס' ב"ב קכא א ד"ה יום שכלו: שחדש בשנה אחרת חשוב שנה, ולא יום אחד, כדאמרי' גבי פלגס שכל חודש שלם אינו לא שה ולא איל, וע"ע חודש ציון 180 ג, שכ"מ ברש"י חולין ומנחות, שדין פלגס הוא משום ששלשים יום בשנה חשובים שנה.
  64. ↑ עי' תוס' רא"ש שם (וכנראה בקדשים אין אומרים מקצת היום ככולו, כיון שנתגלה שמונים בו שעות). וכעי"ז בתרועת מלך סי' כז אות ג, שביום שנשלם בו שנה של כבש באמצעו (עי' ציון 32), קרוי פלגס עד סוף היום, ועי' חזו"א פרה סי' א אות י. ועי' תרועת מלך שם אות ד, אופן נוסף ששיך דין פלגס לר"מ, בנעשה בן שנה לאחר שחיטתו ע"ש.
  65. ↑ טו"א שם; מנ"ח שם. ועי' טו"א שם, שלפי"ז א"א לרבות פלגס לנסכי איל, ועי' מנחות צא ב שהק' כן על בר פדא, וצ"ב שלא הק' לר"מ, ועי' ציון 141.
  66. ↑ תוס' רי"ד ר"ה ז א, וע"ש שנתקשה בטעם הדבר; עי' מים טהורים חרד"נ פ"א מ"ב אות ג-ד. מנחת סולת מצוה קמא, צ"ל שהיה מקובל להם דין זה בכבש. ועי' צ"פ שבציון 111, ועי' מעשי למלך השמטות למעה"ק פ"ב ה"ו עמ' ריג ב.
  67. ↑ מים טהורים שם ותורת יחיאל סי' לו אות ג, ע"פ תוס' ר"ה י א ד"ה בן, שדין פלגס הוא דוקא בכבש ולא בפר. ועי' ליקוטי הלכות ר"ה שם, שמשמע שלדעת המשנה פרה שם מ"ב יום אחד בשנה חשוב שנה, כר"מ, ולפי"ז מוכח שמודה לדין פלגס.
  68. ↑ ר"ה שם. וע"ע שנה.
  69. ↑ טו"א ר"ה שם. ועי' ציונים 29, 63.
  70. ↑ עי' ר"ה פ"א ה"א: דר"א אמר כל שנה שלא נכנסו לה ל' יום כו'.
  71. ↑ טו"א שם, והובא במנ"ח מצוה רצט אות ב. ועי' אחרונים הנ"ל, שלפי"ז הספק של פלגס הוא אם נחשב כבש, כדעת ר"א לפי הירושלמי, או בריה, כדעת ר"א לפי הבבלי, או איל, כדעת ר"מ, ועי' מנ"ח שלפי"ז להלכה שפוסקים כבבלי ודאי אינו ספק כבש, ונתקשה בד' הרמב"ם שבציון 57, שמשמע שהוא אף ספק כבש.
  72. ↑ מים טהורים שם, ע"פ מסקנת התוס' שם שהוא דין בכבש דוקא, ועי' ציון 67. וכ"כ מהגר"א שבציון 63, שהעמיד את המשנה כר"א, משמע שאף לר"א הוא ספק. ועי' צ"פ ומעשי למלך הנ"ל בציון 66.
  73. ↑ תורת יחיאל סי' לו אות ג, ולדעתו דוקא בקרבנות נדרש שיהיה בן שתים, משא"כ בנדר איל שיכול להביא פלגס (לצד שהוא בריה) כי נחשב כבש איל.
  74. ↑ דברות משה חולין יז ענף א. ועי' דבריו שהובאו בציון 145, ביאור ספיקת בר פדא לפי"ז.
  75. ↑ עי' אחרונים דלהלן. וכ"מ בטו"א ומנ"ח שבציון 71, שהספק בפלגס הוא אם כר"מ או כר"א, ואינו ספק בדיני כבש.
  76. ↑ לחם שמים פרה שם.
  77. ↑ ערוה"ש העתיד סג כג. ועי' תוס' ר"ה י א ד"ה בן, שצידדו כן מתחלה (ועי' מים טהורים חרד"נ פ"א מ"ב אות ד, שסברו כן דוקא לדעת ר"י ולא לבר פדא, ע"ש).
  78. ↑ ע"ע פר וע' פרה אדומה.
  79. ↑ לחם שמים שם. ועי' עזרת כהנים שבציון 25.
  80. ↑ עי' תוס' ר"ה שם, למסקנתם. ועי' שו"ת מהר"ם בן חביב סי' שלח, שתמה בטעם הדבר. ועי' תוס' רא"ש ר"ה שם, שעגל בחודש כ"ה דינו כבן בקר, וכ"כ מנ"ח מצוה שצז וחזו"א פרה סי' א אות ה בדעת התוס' שם, ועי' תפארת ישראל פרה פ"א יכין אות ל, שפי' שנחשב פר מהלמ"מ, ועי' מנ"ח מצוה רצט שתמה בכוונתם. ועי' חזו"א שם אות י, שלפי"ז אף לענין עגלה ערופה, כשרה בחודש כ"ה, דלא כרמב"ם רוצח י ב שפסל בן שתים ויום אחד, ועי' מנ"ח מצוה שצט של"מ כן, וצ"ב. ועי' רמב"ם מעה"ק פ"א הי"ד: פר בן שתים, שעיר בן שתים, כל שנה שניה הוא נקרא שעיר, משמע שאף בחודש י"ג נקרא פר ושעיר, וכ"כ מאירי ר"ה י א לענין פר, וכן דקדק במרכבת המשנה שם מדבריו לענין שעיר שאין בו דין פלגס, וכ"מ ברמב"ם פרה א א ורא"ש פרה פ"א מ"א, לענין פרה אדומה בחודש כ"ה, שכשרה, ועי' מנ"ח מצוה רצט ושצט, שתמה.
  81. ↑ עי' ציון 41, וקרית ספר המצויין שם. ועי' מעשי למלך (זילברשטיין) השמטות למעה"ק פ"א הי"ד עמ' ריז ב ותורת יחיאל סי' לו אות ג, כעי"ז, שהשתנות מכבש לאיל לוקח יותר זמן מאשר בפר. ועי' דברות משה חולין סי' יז ענף ב והערות רי"ש אלישיב ר"ה י א, ועי' ציון 42.
  82. ↑ ויקרא ט ג.
  83. ↑ עי' חזו"א פרה סי' א אות ה. וע"ש, שלדעת בר פדא שפלגס הוא ספק, יל"ד אם בעגל ג"כ הוא ספק, ונפק"מ בעגל של מילואים שצריך בן שנה או בעגלה ערופה לסוברים שהיא בת שנתה (וצ"ב למה נסתפק דווקא לבר פדא).
  84. ↑ ע"ע איל ציון 15, וע"ע שנוי.
  85. ↑ עי' ציון 37.
  86. ↑ יש"ש ב"ק פ"ז סי' ה; הלכה למשה גניבה א יד; חי' מהר"ש (מאמדור) ב"ק סה ב, לענין טלה ונעשה פלגס.
  87. ↑ עי' פני אריה (צינץ) ב"ק שם, למסקנת הגמ' ב"ק שם, שאיל בן יומו קרוי איל (ב"ק שם), ולכן דוקא בנשתנה לאיל שהוא עכ"פ שנוי גמור ולא כשנשתנה שמו לפלגס. ועי' דור רביעי חולין כג ב, במתחייב להביא לחבירו כבש והביא פלגס, שיצא, שבלשון בנ"א אינו קרוי פלגס אלא כבש ע"ש, ולפי"ז לכאו' טלה ונעשה פלגס אינו נחשב שנוי, ופלגס ונעשה איל הוא שנוי, אך עי' שו"ת פנ"י יו"ד סי' יא, שמשמע שפלגס אינו קרוי כבש בלשון בנ"א, ועי' משנה אחרונה פרה פ"א מ"ג, שיש שקורים לו כבש ויש איל.
  88. ↑ עי' ב"ק סה ב, וע"ע איל ציון 13, וע' שנוי. ועי' ב"ק שם, בטעם שאינו נחשב שנוי השם, משום שאיל בן יומו קרוי איל, עי' ציון 114.
  89. ↑ יש"ש שם; הלכה למשה שם; פני אריה שם; קוב"ש ב"ק אות יב; דעת יוסף (דינקלס) פרה מערכה ג. וכ"מ בראש אפרים סי' לט ס"ק ז. ועי' ברוך מבנים אשר עמ' ה ב.
  90. ↑ יש"ש והלכה למשה שם. ועי' קוב"ש שם, שהק' למה גנב טלה ונעשה איל נחשב שנוי, הרי כשנעשה פלגס לא נשתנה, ואח"כ כשנעשה איל שוב לא נשתנה מהיותו פלגס, ותי' שמכ"מ נשתנה מכמות שהיה בשעת גניבה, וע"ש שדוקא לענין גניבה, אבל נתן לזונה כבש לאתנן, ונעשה איל, נשאר באיסור למזבח (ע"ע אתנן זונה ציון 127), כיון שבכל שלב לא נשתנה כנ"ל, ועי' שיח השדה (פרג) חו"מ סי' יט (ולד' האחרונים שבציון 80, שדין פלגס נוהג דוקא בכבש ולא בעגל ועז, עדיין צ"ב למה אתנן עגל ונעשה שור אסור).
  91. ↑ דעת יוסף שם, ע"פ הרמב"ם שבציון 2, שפלגס ושאר השמות שיש לו, משמעותם הוא 'העדר הגדר' (והעיר שלפי מה שביאר בציון 42 בד' הראב"ד, שפלגס הוא איל אלא גזיה"כ שלא להכשירו לקרבן איל, א"כ גנב טלה ונעשה פלגס היה צריך לקנותו). ועי' פסקי תשובה או"ח ציון 129, שנסתפק אם קנין שנוי, הוא שנשתנה מכמות שהיה, וא"כ בנעשה פלגס קנאו כיון שאינו כבש, או שצריך שיחול בו שם חדש, משא"כ בנעשה פלגס.
  92. ↑ פנים יפות במדבר טו י; חידושי מהר"ש שם; ריט"ל זיו בקובץ המאסף ח"ב סי' כב. ועי' פנים יפות שם, שהגמ' שנקטה טלה ונעשה איל, ולא נעשה פלגס, סוברת כבר פדא שפלגס אינו בריה אלא ספק, ועי' המאסף שם, שמטעם זה פסק הרמב"ם כבר פדא, עי' ציון 100 (וע"ע ארבעה וחמשה ציון 60, שלשי' רש"י הגונב טלה ונעשה איל לא קנאו אלא לענין לפוטרו מארבעה וחמשה, ועי' המאסף שם, שלכך נקט נעשה איל, לחדש שאף בשנוי גדול כזה לא קנאו לגמרי).
  93. ↑ משנה פרה פ"א מ"ג: הקריבו כו' ולא עלה לו מזבחו, ועי' רש"י חולין כג א ד"ה ואין: אם היה מחוייב איל לבדו או כבש לבדו, ועי' רגמ"ה מנחות שם: היכא דנדר איל או כבש כו', ועי' תרגומנא ויקרא כה הערה קנג, שהק' שסתימת המשנה נראה שנדר פלגס לבד ע"ש; עי' מכלתא פר' בא פ"ד: ומה איל שתחלתו פסול כו'; עי' תוספ' חולין פ"א ה"ח, כשר בכבשים פסול באילים כו' הפלגס בזה ובזה פסול (ועי' ציון 100), ותוספ' כריתות ד ה, אשם גזילה כו' שהביאן פחות מי"ג חודש כו' פסולים, ועי' תוספ' מנחות פי"ג ה"ו: הרי עלי קירון והביא נימוס לא יצא, ועי' תרגומנא שם, שפי' שנדר איל והביא פלגס. ועי' צ"פ השלמה דף ב טור ד, בהקדיש כבש ונעשה פלגס קודם שהביאו לעזרה, לא יצא (ועי' תפארת ציון פרה שם, שנח' בזה ר"ט ור' ישמעאל, שלבן עזאי כיון שהקדושה חלה על גופו נשאר כשר, ולר"י הוא כמטבע שנפסל אף לאחר שהוכשר), וכשנעשה פלגס לאחר שהביא, יצא.
  94. ↑ עי' ציון 37.
  95. ↑ עי' חולין כג א. ועי' קר"א שבציון 56, שאפשר שיצא, והק' שאינו כסוגיית הגמ'.
  96. ↑ עי' ציון 47.
  97. ↑ עי' מהר"ם בן חביב שבציון 100; קר"א מנחות צא ב, וכ' שלפי"ז מש"כ במשנה ולא עלה לו מזבחו, אף שהוא ספק, הכוונה רק שיש לו להביא אחר, ועי' תפארת ירושלים פרה שם ושו"ת ר' יוסף נחמיה יו"ד נז אות ו, שמשמעות המשנה שבודאי לא יצא, הוא משום ס"ס, שמא הוא המין השני ושמא בריה (לצד בגמ' שהוא אף ספק בריה); חס"ד לתוספ' חולין שם (ומש"כ שם פסול, צ"ל מספק); עי' מנ"ח מצוה רצט, בהקריבו בשבת במקום תמיד, שאינו יכול להקריב אחר מספק (לסוברים שהוא ספק כבש); עי' נצי"ב ושפ"א וליקוטי הלכות שבציון 146, שצריך להביא אחר ולהתנות עליו.
  98. ↑ ע"ע ספק איסור. עי' גור אריה יהודה (זמבא) שו"ת סי' ח אות יח, ע"פ לשון המשנה ולא עלה לו מזבחו, משמע בודאי, ואמנם עי' רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"ב, שהמקריב פלגס ספק אם יצא, אך לדעתו הוא ספק בדין אם פלגס הוא ספק בריה, ובספק ב9דין יש על האדם להחמיר לקיים אף באופן מסופק, משא"כ לבר פדא עצמו שנסתפק במציאות. ועי' משמרת מצוה אות כ, שהשיג.
  99. ↑ עי' חולין כג א. ועי' מאירי ויש"ש שבציון 56, שפסקו כן. ועי' רמב"ם להלן שפסק שיצא מספק, והק' אחרונים שמדבריו שבציון 56, נראה שפסק כר"י שהוא ודאי בריה, כיון שלא הצריך להתנות על נסכיו, שי"ס שאף לר"י הינו ספק בריה, ועי' קר"א מנחות צא ב, שאף אם הוא בריה הרי הוא כלול מכבש ואיל, ואפשר שיצא (אך תמה שבגמ' ל"מ כן, ועי' בכורי ארץ חולין ס' קלב וגנון והציל פרה שם, שפי' ד' הגמ' להיפך, שלר"י ודאי יצא), ועי' קרבן חגיגה מעה"ק פ"ב ה"ו, שכיון שנדר להביא כבש או איל והביא פלגס, נראה מזה שכוונתו היתה מתחלה לכך, ולכן אפשר שיצא (ואמנם מבואר בגמ' שלר"י לא יצא, בזה אין הלכה כמותו ע"ש, וצ"ב), אך עי' ציונים 57 ואילך, שי"ס בדעתו שהלכה כבר פדא ולכן הוא ספק.
  100. ↑ חולין שם. ועי' רמב"ם מעה"ק פט"ז ה"ב, שספק אם יצא, ועי' רדב"ז, שכוונת לספק הנ"ל האם פלגס הוא ספק בריה (ועי' ר"י קורקוס שבציון 59), ועי' ציונים 56 ואילך וציון 146. ועי' פי' הגיון אריה לתוספתא חולין פ"א אות פז, שיש לפשוט הספק ע"פ התוספתא שם ה"ח: הפלגס בזה ובזה פסול, משמע שאינו ראוי להביאו אף ממנ"פ, ועי' ר"ש שלזינגר בנספח לחידושי מהר"ם שי"ף גיטין לחולין כג, שדחה שפסול להביאו במקום כבש או איל. ועי' שו"ת מהר"ם בן חביב סי' שלח, שכ"מ במשנה פרה שם שלא עלה לו מזבחו, וע"כ אפי' בנדר להביא כבש או איל, ולא בנדר כבש לבד או איל לבד, שבזה כבר נשנה שם שפלגס אינו כשר לא לכבש ולא לאיל. ועי' מנחת יהודא (בומבך) סוס"י כח, שיל"פ שלכתחלה פסול, אבל בדיעבד יצא בו משום ס"ס, שמא אינו בריה אלא כבש, ואפי' אינו כבש שמא איל, אך ברש"י שם ד"ה או דלמא משמע שלא יצא (ועי' כעי"ז כתר תורה מצוה רכב, שהק' בנדר איל והביא פלגס שספק אם יצא, והרי יש ס"ס, שמא כבש ושמא בריה, ולהיפך בנדר כבש, יש ס"ס שיצא, שמא כבש, ושמא איל והנודר כבש והביא איל יצא, ע' ציון 103), וצ"ל שאינו נחשב ס"ס.
  101. ↑ מנחות קז ב. וע"ע נדרים ונדבות. ועי' תורת יחיאל סי' לו אות ג או"ק ד, בנעשה פלגס לאחר שחיטה, שמכ"מ כשר, שהטעם שאינו כבש הוא מחמת שעברה שנתו, משא"כ לאחר שחיטה, ע"ש, ועי' אילת השחר זבחים כה ב.
  102. ↑ מנחות שם. וכ"פ הרמב"ם מעה"ק פט"ז ה"א.
  103. ↑ פתוחי חותם (אנג'יל) חולין שם; מרומי שדה חולין כג ב; גנון והציל פרה שם; מעיל שמואל (שפירא) חולין שם; שירי מנחה לתוספ' חולין פ"א ה"ח; דור רביעי חולין שם ע"ש; אחרונים שבציון הבא. ועי' חס"ד חולין פ"א הערה כח. ועי' אחרונים הנ"ל, שבמשנה שלא עלה לו מזבחו, מדובר בקרבן חובה, ועי' להלן, שי"ס שאדרבא מדובר דוקא בנדר ולא בקרבנות חובה.
  104. ↑ עי' ציון 37 ואילך.
  105. ↑ עי' פתוחי חותם שם; דברות משה חולין יז ענף ד; רג"ח פישמן בתורת יחיאל (וילנסקי) סי' לו אות ב; משאת המלך (דיסקין) על הרמב"ם סי' שכה. ועי' מגנזי הגר"ח סי' סד וחי' רמ"ש חולין כג א, שנסתפקו. ועי' תורת יחיאל שם ואות ג, שי"ל טעם נוסף, שהנודר כבש או איל, כוונתו שאם לא יביא כבש לא יצא אלא באיל, ובהביאו פלגס הרי"ז כנודר גדול והביא קטן, שלא יצא, עי' מנחות שם.
  106. ↑ עי' רדב"ז שם; שער המים (מיוחס) חולין כג א; קר"א מנחות צא ב; ראש יוסף חולין שם, ע"פ רא"ש פרה פ"א מ"ג: אם היה חייב כבש, שמא איל כו', ולא כתב אם נדר כבש (כפי שכתב לדעת ר"י הסובר שפלגס הוא בריה), משמע שבמקרה זה יצא; מנ"ח מצוה רצט אות ד; הר המוריה מעה"ק פט"ז ה"ב; תרועת מלך סי' כז אות ו; כנפי שחר סי' כח. ועי' אחרונים שבציון 56, ועבודת משא שבציון 57. ועי' קר"א וראש יוסף שם, שצ"ב במה שנקט הרמב"ם שם בנדר כבש או איל והביא פלגס שספק אם יצא, ולא כתב שאף בנדר כבש לבד ספק אם יצא בפלגס (לשיטתו שבציון 102 שהנודר קטן והביא גדול יצא), ועי' מעיל שמואל שם שנקט לשון הגמ' שנקטה כן אגב רבי, ועי' כנפי שחר שם שמדובר באופן שניכר כוונתו לכבש ולא לאיל, ושם סי' כז תשו' ר"א אב"ד פיעסק כעי"ז שמדובר בנודר כבש שהנודר כבש ואח"כ אמר כבש זה יהיה לנדרי לא יצא כשהוא איל כיון שהדגיש כבש ולכן פלגס לא מועיל.
  107. ↑ ע"ע נדרים ונדבות, ושם שיש חולקים. תרועת מלך שם; עי' צ"פ לירו' ב"מ פ"י ה"ו: דזה מציאות בפנ"ע (ועי' שו"ת צ"פ החדשות סי' פח בהערות אות מד); תורת יחיאל (וילנסקי) סי' לו אות א, וכ' שאף לסוברים שהמביא גדול ממין אחר יצא (עי' תוס' מנחות קז ב ד"ה ורבי), דוקא כשהביא גדול וחשוב יותר, ולא הפלגס שאינו חשוב יותר מכבש, אך כ' שאם הגדרת בריה הוא לא שכלול בו שם כבש ואיל, אלא שפקע ממנו לגמרי שם כבש ועדיין אינו איל, עי' ציון 43, הרי הוא כגדול, ויצא. ועי' חי' רמ"ש שם טעם נוסף בדוחק, שדוקא נדר כבש והביא איל יצא, שמשנולד קרוי איל (עי' ציון 114), לכך נחשב כמיפה מתנתו ויצא, משא"כ המביא פלגס שנתחדש לו שם זה עתה (וצ"ב, שדין הביא גדול שיצא אינו אמור בכבש ואיל דוקא אלא בכל הבהמות).
  108. ↑ צפ"ו סי' פז; עי' אבה"א מעה"ק טז ב; עי' מנחת סולת מצוה קמא (ובפרט לסוברים שפסול לקרבנות חובה, עי' ציונים 112, 116). ועי' קר"א שם, שלדעות שהוא ספק כבש איל או בריה, עי' ציון 53, המביא פלגס במקום כבש לא יצא מטעם נוסף, שאם בריה הוא אינו ראוי להקרבה כלל, עי' ציון 121, ועי' תרועת מלך שם אות ה ומנחת סולת שם, טעם נוסף שלבר פדא לא יצא, משום שהפלגס אינו טעון נסכים, והנודר נתכוון לקרבן עם נסכים.
  109. ↑ עי' רדב"ז בתחלת דבריו. אך בהמשך משמע שיצא, וצ"ב. ועי' ציון 52 בגדר זה, ועי' שערי זיו שבציון 57, שכתב גדר זה לדעת ר"י הסובר שהוא בריה, ומכ"מ ספק אם דינו ככבש או כאיל.
  110. ↑ ויקרא ה ו ויחזקאל מה טו.
  111. ↑ פסחים מז ב, ע"פ יחזקאל שם (ועי' אדר"ת בקובץ הפלס ח"א עמ' 69 וזהב שבא הנספח לתוס' ר"ש שאנץ פסחים שם, שטס"ה וצ"ל ולא הפסח, אך בראשונים הוא כלפנינו, עי' רה"ג פרה פ"א מ"ג ורש"י ור"ח ותוס' חכמי אנגליה פסחים שם והערוך ערך פלג); תו"כ דבורא דחובה פי"ז פרשתא י, ע"פ ויקרא שם, לענין אשם (וע'י עזרת כהנים שם עמ' פג א, שאע"פ שמדובר בנקבה שאינה קרויה פלגס ואיל אלא כבשה, נתמעט השלב שבזכר קרוי פלגס). ועי' שו"ת ר' יוסף נחמיה יו"ד סי' נז אות ו בהערה, שדרשה זו אינה לדעת ר"י הסובר שפלגס הוא בריה, שא"כ פשוט שפסול הוא לדין כבש, ועי' עזרת כהנים ח"א עמ' פג א, שי"ל שזה עצמו נתחדש כאן שאינו כבש אלא בריה. ולדעת בר פדא שהוא ספק, הק' אחרו' שלפני המקום גלוי, עי' ציון 142, ועי' ר' יוסף נחמיה שם (וכעי"ז בעזרת כהנים שם), ע"פ שיטת הרמב"ם שבכל הספיקות בדיעבד הורצה, ע"ע קרבנות, ונתחדש שבפלגס לא יצא, ועד"ז בעזרת כהנים שם, ועי' עבודת משא חולין שם ומנחת סולת מצוה קמא ותפארת זיו קו"א סי' יג אות ב, שאכן דרשה זו סוברת שפלגס הוא בריה, ובר פדא יעמידו כדעת ר' ישמעאל שפוסלו לגמרי מהקרבה, עי' א"ר שבציון 124, ונתמעט כאן משם צאן, או כבן עזאי הסובר שהוא בריה ואך נחשב צאן וכשר להקרבה, ונתמעט מ'מן הצאן' ולא כל הצאן, ומנחת סולת שם, שי"ל שנתמעט לקרבנות חובה, עי' ציונים 112, 116, ועי' שו"ת צ"פ החדשות סי' פח מפתח צפונות אות כח, שכוונת הדרשא למעטו מדין איל, אף לר"מ הסובר שיום אחד בשנה חשוב שנה, עי' ציון 62, ולר"א של' יום בשנה חשובים שנה, נתחדש שביום ל' עצמו פסול, ועי' חי' הגאון האדר"ת תשובה מאהבה אות סב, שלבר פדא דרשה זו היא אסמכתא, ועי' פתוחי חותם (אנג'יל) חולין שם.
  112. ↑ משנה אחרונה פרה פ"א מ"ג; עי' צ"פ שבציון 29, וכ"כ צ"פ החדשות ח"ג סי' פח; עי' הלכה למשה (ניימן) פסחים מז ב; אדר"ת שם; דברות משה חולין יז ענף ד; משאת המלך על הרמב"ם סי' שכה, ע"פ סתימת הרמב"ם מעה"ק פ"ב ה"ו, לענין כבשי מצורע, שלא עלה לו זבחו, משמע בודאי. ועי' הגרי"ז זבחים כה ב, שדוקא במקום שנזכר בכבש בן שנה או בן שנתו (משא"כ בחטאת יחיד או באשם מצורע), ע"ש. ועי' ר"ח פסחים שם: הפלגס פסול שאינו לא כבש ולא איל, משמע שפסול להקרבה לגמרי, ואפשר שכוונתו לענין קרבנות חובה (או שסובר שאינו קרבן כשר אף בנדבה, עי' ציונים 121, 124). ועי' הלכה למשה שם וקובץ הפלס שם, שהק' למה נצרך בפסחים למעט פלגס לענין פסח (ועי' יד מאיר פריש סוס"י טז שפירשו לענין תמיד וכדו' ולא לענין פסח), ועי' אדר"ת שם, שאכן הוא אסמכתא.
  113. ↑ עי' רא"ש שבציון 106; עי' טו"א ר"ה השמטות י א ונזר הקודש שבציון 29, לענין פסח; עי' קר"א שם; עי' מנ"ח שבציון 97; תרועת מלך סי' כז, ע"פ משמעות הגמ' והראשו' שהוא ספק כבש ממש; עי' מרומי שדה כג א, שבמשנה מדובר בקרבן חובה כגון יולדת, ולבר פדא צריך להביא אחר ולהתנות. ועי' קר"א שם שהק' הרי כתוב בן שנה, ועי' תפארת זיו שם, שכל שאינו בן שתים (שלא נכנס ל' יום בשנה), עדיין הוא בכלל בן שנה. ועי' רמב"ם פסוה"מ פ"ד הכ"ז שהביא ד' התוספ' זבחים פ"א ה"ב, בעולת נזיר ומצורע ויולדת שהביאו בני י"ב חודש ויום אחד (שהוא פלגס, עי' ציון 29 בדעתו), כשרים, ועי' כס"מ שהק' שלא הזכיר סיום ד' התוספ' שלא עלתה לו לשם חובה, ועי' מקו"צ במהד' פרנקל בשם מגיה לד' אמ"ד שנרמז בסוף ד' הרמב"ם בין עלת לבעלים בין לא עלת, וכעי"ז בצרור החיים שם, ועי' הר המוריה שם (וכ"מ בקרי"ס שם) ורש"ש נזיר נט ב שהרמב"ם פסק שקטן והביא גדול יצא, ועי' הדרת בנימין עמ' מט ב, שי"ל שפסק כבר פדא שהוא ספק, ומספק אינו יכול להביא אחר שלא יביא חולין לעזרה.
  114. ↑ תו"כ פ"כ אות ו, לענין אשם מעילות, ושם פרשתא יב, לענין אשם תלוי (ועי' יד רמה פוקס סי' א, שהתו"כ סובר שאינו בא מן הכבש, ע"ע אשם תלוי ציון 13), ושם פכ"ב פרשתא יג ו, לענין אשם גזילות; פסיקתא זוטרתא פר' ויקרא, לענין אשם מעילות ואשם תלוי, וע"ש לענין אשם גזילות שדרשו: איל תמים - בן שתי שנים ולא פלגס. ועי' עזרת כהנים עמ' קה א, שמספיק דרשה אחת, אלא שאגב שנכתב הצאן חזר ושנה מן הצאן. ועי' תוס' ב"ק סה ב ד"ה איל ורשב"א שם ופענח רזא ומהרי"ק בראשית לא לח, שאע"פ שאיל בן יומו קרוי איל (ע"ע איל ציון 11), וכ"ש פלגס, מכ"מ בקדשים אינו חשוב איל אלא בן שתים, ועי' תוס' שם שנלמד מהכתוב בכבש בן שנתו משמע שאיל בן שתים, וברשב"א שם, שנלמד ממה שהוצרך הכתוב לרבות פלגס לנסכי איל (ועי' יד רמה פוקס סי' א, שהעיר שבר פדא חולק על דרשה זו, עי' ציון 141). אך עי' עמר נקא בראשית שם, שדוקא כשנכתב איל לצד כבש, אבל סתם איל הוא בן יומו, ועי' ולבש הכהן (חמצי) שם, שהשיג. ועי' שו"מ מהדו"ת ח"ג סי' צא, וע"ע איל ציון 5.
  115. ↑ עי' רא"ש פרה שם, ועי' ציון 106; עי' מנ"ח מצוה רצט, בהקריבו בשבת במקום איל של מוסף, שספק אם יצא. וכ"מ בשות מהרם בן חביב שם. ועי' עבודה ברורה כריתות י ב מילואים סי' ד, במביאו לאשם, אם צריך להביאו שני סלעים דוקא.
  116. ↑ עי' צפ"ו סי' פז (וע"ש הספק בחולין שמא הוא ס' בריה, אינו ספק לנו, אלא הוא גדר ספק, כלומר שהוא ודאי זמן בפנ"ע רק הספק מה גדרו, ולכן באיל של יוה"כ ומוספים ודאי פלגס פסול אף לבר פדא, שצריך י"ג חדשים שלמים, וע"ש שלענין מעילה וכדו' צריך איל גמור בן שתי שנים שלמות) וכן בצ"פ החדשות ח"ג סי' פח, ועי' צ"פ שבציון 111, שנתמעט מ'מן הצאן' ולא כל הצאן.
  117. ↑ עי' חי' הגאון האדרת תשו' מאהבה אות סב ובמפתחות שם, ע"פ גמ' שבציון 111. וע"ש, שכמו"כ אין לפדות עליו פט"ח, ותמוה, שהרי אפשר לפדות אפי' על איל, עי' בכורות יב א ורמב"ם בכורות יב י.
  118. ↑ עי' רדב"ז מעה"ק פט"ז ה"ב, ע"פ פרה פ"א מ"ג: הקריבו מביא עליו נסכי איל; שירי מנחה לתוספ' זבחים פ"א ה"ב, ע"פ תוספתא שם: עולת נזיר וכו' ששחטו בני שנים עשר חודש ויום אחד כו' (כשרים ו)עולים ע"ג המזבח (והגר"א גרס והביא בן שתי שנים, אך עי' הדרת בנימין עמ' מט ב, שברמב"ם פסוה"מ ד כז הוא כלפנינו). ועי' אור הישר חולין שם, שלפי"ז מש"כ הרמב"ם מעה"ק פ"ב ה"ו, שהמביא פלגס לא עלה לו זבחו, אין הכוונה לקרבן עצמו, אלא אלא לחיוב קרבן מצורע, שע"ז מדובר בתחלת ההלכה. ועי' צ"פ מתנ"ע פ"א דף כח טור א (ותפארת ישראל שבציון 14), שבהכרח כשר להקרבה, שאל"כ המקדיש כבש ונעשה איל יפסל, משום שנדחה בהיותו פלגס, ע"ע דחוי. ועי' רדב"ז שם, שלפי"ז האומר הרי עלי מן הצאן, יוצא בפלגס, ועי' עץ החיים (אבולעפיה) פר' ויקרא דף ג טור ב, שאינו יוצא בפלגס לסוברים שהוא בריה, וכ"כ מלאכת חושב תמורה יט ב ד"ה דיליף, שלמ"ד בריה אין פלגס ראוי להקרבה ע"ש, וצ"ב.
  119. ↑ מנ"ח מצוה קמא. ועי' בעה"ט ויקרא ג א ומושב זקנים שם בשם הרא"ש ופענח רזא שם ז, שלמדו מהכתוב בפסוק ו, ואם מן הצאן וגו' זכר או נקבה, או לרבות הפלגס, וצ"ב מקורם.
  120. ↑ עי' ציון 132.
  121. ↑ קר"א מנחות צא ב; עין מאיר חולין שם. וע"ש שכתבו, שלמה שנסתפק ר"ז שמא פלגס הוא בריה, ואינו סובר דרשא של או לאיל, עי' ציון 140, אכן פלגס פסול להקרבה, אך עי' באר יצחק (גליק), שאפשר שאף ר"ז מודה לדרשת או לאיל, עי' ציון 146, ועי' ציון הבא מקורות נוספים להכשיר פלגס.
  122. ↑ אליהו רבה להלן; עי' חת"ס חולין שם. ועי' דעת יוסף פרה מערכה ג, שכ"מ בפי' רה"ג שבציון 4: ששמו צאן. ועי' דור רביעי חולין שם, שכ"מ מלה"כ ומיום השמיני והלאה, משמע שכשר לעולם בלי הפסק. ועי' אור הישר חולין שם, שמסברא יש להכשירו, כיון שראוי להקרבה לפני היותו פלגס ואחריו, מסתמא אינו נאסר באמצע (ועי' משאת המלך על הרמב"ם סי' שכה).
  123. ↑ עי' משנה אחרונה פרה שם, ע"פ לשון המשנה שם: הקריבו, משמע בדיעבד.
  124. ↑ אליהו רבה שם. ועי' עץ החיים שבציון 42, ותפארת ציון שבציון 79 בסוגרים, ביאורים נוסף במחלוקתם.
  125. ↑ עי' רש"ש ואהבת איתן פרה שם ועבודת משא (אבנד) חולין שם וחזו"א פרה סי' א אות יב ותרועת מלך סי' כז ואשל אברהם ניימארק חולין שם, שביארו הסיפא (לדעת אליהו רבה הנ"ל): מביא עליו נסכי איל, לא כר' ישמעאל. ועי' תפארת ישראל ותרגומנא להלן וזכרון יהודה (אבלסון) ח"ב בהשמטה שבסוה"ס. ועי' דברות משה חולין יז ענף ד, שדוקא בהרי עלי כבש והביא פלגס פסול להקרבה אבל במקדיש פלגס מודה ר' ישמעאל שכשר ע"ש, אך כ' שלשון הא"ר ל"מ כן.
  126. ↑ תפארת ישראל בועז אות ד. וע"ש, שמכ"מ כשר להקרבה ומביא נסכי איל, כמבואר בסיפא, משום שדורשים או לאיל לרבות פלגס, ועי' אהבת איתן שתמה מהמבואר באליהו רבה שפסול.
  127. ↑ ויקרא א ב.
  128. ↑ משך חכמה שם.
  129. ↑ עי' ציון 111. מנחת סולת, בדעת אליהו רבה הנ"ל, וכ' שלסוברים שפלגס כשר לכו"ע להקרבה, צ"ל שנתמעט מקרבנות חובה, עי' ציונים 112, 116; עי' תרגומנא ויקרא כה הערה קנג, בדעת ר' ישמעאל הנ"ל, אך מכ"מ בדיעבד כשר ומביא נסכי איל, ועי' ציון 125.
  130. ↑ מנ"ח מצוה רצט אות ט.
  131. ↑ משנה פרה פ"א מ"ג: הקריבו מביא עליו נסכי איל (בחלק מהדפ': והביא עליו כו', ועי' אור הישר חולין כג א, שטס"ה, שלגי' זו משמע שספק איזה נסכים חייב וכבר פדא, ועי' עבודת משא אבנד חולין כג א, שר"י ובר פדא נח' בב' גרסאות אלו); ספרי זוטא פט"ו (הובא בילק"ש רמז תשמו, שם הגי' שמביא נסכי כבש, ונדטס"ה). ועי' משנה אחרונה פרה שם, שלכך בחותמות שבמקדש היה כתוב זכר ולא איל, עי' שקלים פ"ה מ"ג, מפני שאף פלגס דינו כאיל לנסכים, ועי' פרט ועוללות שקלים שם (ועי' משנ"א שבציון 123, שלכתח' אין להקריב פלגס, וצ"ב).
  132. ↑ במדבר טו ו. ועי' רש"י במדבר טו יא: ככה יעשה גו' או לאיל האחד או לשה גו', פרש"י איל בן יג ויום אחד ע"כ, וצ"ב הרי אף בן י"ב ויום אחד חייב בנסכי איל, ועי' נמוקי רש"י (הירשנסון) אות רס, ועי' פי' רע"ב במדבר שם, שכוונת רש"י לאפוקי איל בן יומו, ולפי"ז אכן ה"ה לפלגס מחמת הדרשא.
  133. ↑ חולין כג א ומנחות צא ב, ע"פ ספרי זוטא שם ורש"י במדבר שם. אך עי' רש"י חולין שם, שהלימוד מפסוק יא: או לאיל האחד, ועי' שימ"ק (אופק) שם שי"ג ברש"י או לאיל תעשה, וע"ש שאף לגי' שלפנינו כוונתו כן (אלא שפסק זה מיותר מחמת הפסוק או לאיל האחד).
  134. ↑ רש"י חולין שם. ועי' תוי"ט פרה שם, שהביא מרש"י מנחות צא ב שחולק, שששני התיבות "או לאיל" מיותרים לרבות פלגס (ועי' אור הישר חולין, שכ"ה לסוברים שצריך או לחלק, ע"ע, ותיבת "או" אינה מיותרת, ועי' מים קדושים הלוי שם), ועי' תו"ח שם והמגיד (לפמ"ג) במדבר שם, שתמהו שאינו ברש"י לפנינו (והמגיד שם, שלפי"ז ע"כ היה גדרו כאיל), ועי' מבצר יצחק חולין שם.
  135. ↑ גור אריה במדבר שם; תוי"ט שם.
  136. ↑ עי' ציון 47.
  137. ↑ חולין ומנחות שם. ועי' רש"י חולין שם ד"ה ואמר ומנחות שם ד"ה אלא ותוס' חולין שם ב ד"ה דאמר ומנחות שם ד"ה דמייתי, שמביא רק נסכי איל ומתנה עליהם, ועי' צ"ק ושפ"א מנחות שם, שהק' מנין שאי"צ להביא נסכי כבש ונסכי איל בנפרד ולהתנות שהאחד נדבה (כמו במנחה להלן), ועי' ערוגת הבושם חולין שם, שכ"מ לשון המשנה מביא עליו נסכי איל, משמע שאינו מביא אלא נסכי איל, ועי' משך חכמה במדבר טו ד, שדרש כן מהפסוק ע"ש. ועי' מנ"ח מצוה קמא, שאם הקריב פלגס ביו"ט במקום כבש או איל של חג, אין מביא נסכי איל לדעת בר פדא, כיון שצריך להתנות בנדבה, ואין מביאים נדבה ביו"ט. ועי' רש"י ורמב"ן ושימ"ק בשם רא"ה חולין שם, בטעם שאפשר להתנות שהמותר נדבה אע"פ שאין מתנדבים פחות מלוג, ועי' מש"ח במדבר טו ד ומקד"ד סי' י אות ב. ועי' דיונים נוספים בענין התנאי, תוס' חולין שם ד"ה דאמר ומנחות שם ד"ה דמייתי ותוס' ר"פ ורמב"ן וחי' רבינו ישעיה וחי' ר"י מפוזנא חולין שם ושעה"מ פסוה"מ ו יח וברוך מבנים אשר עמ' לד ב. ועי' ציון 57 ואילך, שי"ס בדעת הרמב"ם שפסק כבר פדא שהוא ספק, ועי' ר"י קורקוס מעה"ק פ"ב ה"ו ושו"ת מהר"ם בן חביב סי' שלח ונאם דוד שם פט"ז ה"ב, שלפי"ז המביא פלגס צריך להתנות, והרמב"ם שם שכתב בסתם שמביא נסכי איל, משום שסמך על משמעות דבריו שפלגס הוא ספק, ועי' ר"י קורקוס שם, שאפשר שלא הזכיר התנאי משום שאינו ברור לשון התנאי, אם להתנות אף שכולו נדבה אם בריה הוא (וכעי"ז מהר"ם בן חביב שם, שלא רצה להכריע בודאי כבר פדא אלא מספק), ועי' עיני אברהם מעה"ק שם, שהרמב"ם סתם משום שנקט לשון המשנה, ומרכבת המשנה שם, שטעמו משום שלכתחלה אסור להביא ולהתנות, שמא הוא בריה (צ"ב, שגם בריה כשר להקרבה, עי' ציון 118, ועי' מים טהורים חרד"נ פ"א מ"ג אות א, שהק' שאף שאסור להביאו, מכ"מ כשהביאו כבר צריך לכתח' להתנות), ועי' ציון 146, שי"ס שחייב בודאי בנסכי איל, והתנאי הוא בבהמה אחרת שמביא לצאת ידי חובתו, ועי' מהר"ם בן חביב שם ומעשי למלך שם הי"ד ועבודת משא (אבנד) חולין שם ודברות משה חולין סי' יז ענף ג, שהרמב"ם שסתם סבר שאכן הנסכים באים על הספק אפי' אם לא התנה, ואי"צ להתנות להדיא, ע"ש הטעם, ועי' אמתחת בנימין (חשין) וחי' ראי"ה צימרמן חולין שם, שכיון שפסק הרמב"ם שלא עלה לו זבחו, א"כ כל הקרבן בא לנדבה עם נסכיו, ואי"צ תנאי, ודוקא הנודר להביא כבש או איל, שצריך להביאו במקום חיוב כבש או איל, ונדריו חובה, צריך להתנות, וכ"מ בקרית ספר פט"ז שם, ועי' שו"ת מהר"ם בן חביב סי' שלח שהשיג וחלק שאף בנדר פלגס צריך להתנות.
  138. ↑ תוס' מנחות ד"ה דמייתי וחולין שם ד"ה דאמר, משום שמנחת כבש בלילתו רכה ומנחת איל עבה, ע"ע נסכים (וכ' שמתנה במנחת נסכים שהיא כליל, שסתם נדבה נקמצת וא"א להתנות בה). ועי' מרומי שדה חולין שם, שצ"ב סתימת המשנה שמביא נסכי איל, ולא פי' שצריך להביא ב' מנחות. ועי' שימ"ק חולין שם, שמשמע שלדעת רש"י מביא מנחה אחת ע"ש. ועי' שו"ת מהר"ם בן חביב סי' שלח, שלשיטת הרמב"ם פסוה"מ יא ט, שריבה שמנה אינו פוסל אלא כשהוסיף ב' לוג לכל עשרון, מספיק להביא מנחה אחת ולהתנות, וע"ש הגהת ר"מ גאלנטי, שהשיג.
  139. ↑ עי' ציון 53.
  140. ↑ חולין כג ב. ועי' תפארת יעקב שם, שמשמע שבר פדא לא דורש מאו לאיל לחייבו נסכי איל, אף לצד שהוא בריה, אך עי' באר יצחק (גליק) שם. ועי' שו"ת מהר"ם בן חביב סי' שלח, שהעיר בלשון הגמ' שם, שלא העמידה את עיקר הספק על הנסכים, ועי' אהל משה (סגל) חולין שם.
  141. ↑ מנחות שם: אצטריך קרא למעוטי ספיקא, לבר פדא קשיא. ועי' טו"א שבציון 65, שכמו"כ ק' לכאו' לר"מ החולק על דין פלגס, ועי' מנ"ח מצוה רצט, שכמו"כ קשה לדעת א"ר שבציון 40, שבן עזאי סובר שפלגס הוא ספק, ואינו יכול לדרוש הפסוק, ועי' מנחת סולת מצוה קמא. ועי' רא"ם במדבר טו ו ותוי"ט פרה פ"א מ"ג, שהביאו דרשת או לאיל לרבות פלגס לנסכי איל, ואח"כ כתבו שאם מחוייב איל לבדו או כבש לבדו אינו יוצא בפלגס, משמע שאם נדר כבש או איל יוצא בפלגס וכבר פדא, ועי' רע"א לפרה שם וביאורי מהרא"ל במדבר שם שהק' שבר פדא אינו דורש או לאיל, ועי' תפארת ישראל ואהבת איתן ותפארת ירושלים וגנון והציל פרה שם וגור אריה יהודה (זמבא) שו"ת סי' ח אות יח.
  142. ↑ רש"י מנחות שם ד"ה אלא; רגמ"ה שם; תוס' חולין כב ב ד"ה אצטריך; בית אהרן לרמ"ה סי' ס תשו' הר"ש משאנץ; פסקי רי"ד שבת קלה א; תוס' רא"ש ב"מ ז א; אחרונים דלהלן בדעת הרמב"ם. ועי' פתוחי חותם (אנג'יל) חולין שם. ועי' חן טוב (ר"א מקופוסט) מנחות שם וברוך מבנים אשר פר' שלח, שבר פדא יתרץ, שהרבוי נצרך ל"ד לפלגס, אלא לכל ספק כבש ספק איל, שצריך להביא נסכי איל, כגון ספק ביה"ש, או ביום שלשים קודם שהגיעו עדים, שספק אם יתעבר החודש ואז הוא פלגס (ועי' ציון 32, שי"ס שהולכים לפי שעות, ועי' שלמת חיים סי' תתתא, שלכן שינה רש"י שבציון הבא מפירושו כאן, מפני שהוקשה לו שמא נתרבה שאר הספיקות, כגון שהובא לפנינו כבש שאינו ידוע אם נעשה כבר איל). ועי' אחרונים שבציון 50, בדעת הרמב"ם, שבר פדא יסבור שפלגס אינו ספק בדין אלא ספק במציאות, ולכן נצרך לרבותו (והגמ' סברה שאין הספק על כל פלגס בפנ"ע אלא על כלל הפלגסים, ועי' אשל אברהם ניימארק חולין שם, שלכך פלגס פסול לקרבנות הטעונים כבש, ואין מעמידים אותו על חזקתו שעדיין הוא כבש, משום שהוא ספק בכולם, ע"ע חזקה (ב'): בספק בדין), ועי' למנצח לדוד מנחות שם, שיתרץ שהיה הו"א שאינו כשר להקרבה כיון שאינו כבש גמור או איל גמור, ונתחדש שכשר. ועי' נצי"ב בג' המקומות, שבר פדא יתרץ שהספק אם נתרבה אע"פ שאינו איל, או הרבוי זה גופא שנחשב איל.
  143. ↑ עי' רש"י חולין כג א ד"ה ואמר (בדעת ר"י שדורש או לאיל, שע"כ אינו סובר שהוא ס' מטעם זה, ועי' רש"י שבציון הקודם, ושלמת חיים המובא שם בטעם ששינה כאן, וכמו"כ אפשר שהוא משום טענת האחרונים הנ"ל שפלגס הוא ספק פרטי על כל פלגס, אך עי' תפארת יעקב חולין שם ושו"מ מהדו"ו סי' לד, שרש"י כאן כ"כ רק לדעת ר"י שבהכרח סובר בריה שאם ספק הוא היה לנו להחמיר, אבל לבר פדא ההכרח הוא משום שאין ספק לפני המקום ע"ש); תורת חיים שם כב ב; תוס' יוה"כ עד ב בתוס' ד"ה אצטריך; אחרונים דלהלן בדעת הרמב"ם. ועי' כעי"ז בשימ"ק (אופק) חולין שם בשם רבינו פרץ ואגרות הרמ"ה סי' עה. ועי' ר"י בנעט בקובץ כנסת חכמים סי' ד ושו"ת ר' יוסף נחמיה יו"ד נז אות ו ומשנת חכמים (הוכגלרנטר) קו' חוט המשולש ע"א באיסורים כלל א ותולדות אברהם (איזנברג) חולין שם וריט"ל זיו בקובץ המאסף ח"ב ס' כב, שקושיא זו היא דוקא לשיטות שספיקא דאורייתא לחומרא מה"ת, ע"ע ספק איסור, אבל לסוברים שמה"ת אפשר להקל בספקות, אין ראיה מרבוי הכתוב שהוא בריה, ועי' ציון 146, ועי' צבי תפארת סי' עג ומעשי למלך השמטות מעה"ק פ"ב ה"ו, שבספק מצוה לדברי הכל צריך להחמיר מה"ת, וע"ע הנ"ל. ועי' חכמת התורה (קלוגר) שלח עמ' תעג ואילך, יישוב בד' בר פדא ע"ד דרוש.
  144. ↑ עי' רש"י חולין כג ב ד"ה מייתי: ואו לאיל דריש ליה לדרשא אחרינא במנחות ע"כ. ועי' לח"מ ור"י קורקוס מעה"ק טז ב שכ"מ מדלא מסיק בתיובתא. ועי' רש"י שם, שבמנחות נדרש לענין אחר, וצ"ב שבמנחות נאמר רק שלבר פדא קשה, עי' רש"ש ולב אריה ושדה יצחק ובאר יצחק חולין שם ולמנצח לדוד מנחות שם, ועי' שימ"ק אופק ומים קדושים חולין שם, שפי' כוונתו שלבר פדא אין הפסוק מיותר ע"ש, ועי' עיני אברהם פט"ז ה"ב, שרש"י פי' מש"כ לבר פדא קשיא, היינו לאיזה ענין ידרוש, וכעי"ז בקשות מיושב מנחות שם, שלבר פדא קשה לדרוש כר"י ולכן חולק, ועי' זכר זאת ליעקב פ"ט אות ב וד' ובכורי אביב פר' שלח אות ו. ועי' קשות מיושב שם ואהבת איתן פרה שם, שפי' באופ"א, שלבר פדא אין הפסוק מיותר לדרשה ע"ש.
  145. ↑ עי' דברות משה חולין סי' יז ענף ב, וביאר שהספק אם נתרבה שנחשב איל, או"ד אף שכבש הוא נתרבה לנסכי כבש, וס"ד שכבש יותר מבן שנה אינו חייב בנסכים, וכעי"ז מעשי למלך מעה"ק פט"ז הי"ד. ועי' פנים יפות במדבר טו י (ומשך חכמה במדבר טו ד ואהבת איתן פרה שם), שהרבוי הוא שאפשר להביא נסכי איל ולהתנות מספק, וקמ"ל שמתנדב אדם מנחת נסכים (עי' ציון 138). ועי' עבודת משא (אבנד) חולין שם, שי"ל שמודה בר פדא שפלגס נתרבה לנסכי איל באופן שהקדיש פלגס, אך כשנדר כבש ומביאו בספק כבש, צריך להביא עליו נסכי כבש, ומספק מתנה (וכעי"ז אמתחת בנימין ודעימיה בציון 137, מטעם אחר).
  146. ↑ עי' חיים שאל ח"ב סי' מב אות י והר המוריה מעה"ק פט"ז ה"ב ואהל משה (סגל) חולין שם, בדעת ר"ז חולין שמשמע שסובר כבר פדא, ולא הוקשה לו קושיית הגמ' אצטריך קרא למעוטי ספיקא, שסבר שנתרבה לנסכי איל, אלא שספק אם משום שנחשב איל או שאף אם הוא כבש חייב נסכי איל; עי' הרחב דבר במדבר טו ו ועמק הנצי"ב שם ומרומי שדה חולין כג א ושפ"א מנחות שם, שאף בר פדא עצמו סובר כן, ומש"כ שמביא ומתנה, היינו בבהמה השניה שמביא מספק שמא לא יצא יד"ח בפלגס, ומתנה בה שמא כבר יצא יד"ח (ועי' ליקוטי הלכות מנחות פי"ג שפי' כן, אך כתב שמסתמא ה"ה על הראשון), וקו' הגמ' חולין רק שכלפי שמיא גליא, ועי' נצי"ב ושפ"א שם מש"כ בישוב דעת בר פדא; עי' חת"ס חולין שם, שי"ל כן בדעת ר"י, שאינו ודאי בריה אלא ספק, ומש"כ בגמ' שם שהנודר כבש או איל לר"י לא תיבע"ל, היינו שלדעתו הוא ודאי ספק בריה, ועי' אחרונים שבציון 143, שלדעת הסוברים שספיקא דאוריתא מה"ת לקולא י"ל שאף לר"י הוא ספק ומכ"מ נצרכה התורה לרבותו, וכעי"ז עי' נתיב מאיר מץ מעה"ק פט"ז שם, שצ"ל שהיה מקובל בידם שר"י סובר שהוא בריה אך בזה לא פסק הרמב"ם כוותיה. ועי' כל אחרונים הנ"ל וכן מעשי למלך (זילברשטין) פ"ב ממעה"ק ה"ב ותורת יחיאל סי' לו אות ד, שלפי"ז מיושב דעת הרמב"ם שם שפסק שפלגס הוא ספק, ומכ"מ סתם בפ"ב ה"ו שמביא נסכי איל, ולא הזכיר להתנות, ועי' תרועת מלך סי' כז ובאר יצחק (גליק) חולין שם ומנחת סולת מצוה קמא ובכורי אביב (ביק) שלח אות ו, שהרמב"ם סבר שספק אם דורשים או לאיל, ופסק שאין להתנות משום ס"ס, ספק שמא הוא איל, ואפילו אינו איל שמא נתרבה לנסכי איל.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:פלגס&oldid=136877"