אנציקלופדיה תלמודית:ס: הבדלים בין גרסאות בדף

'''הגדרת הערך - '''האות החמישה עשר מכ"ב אותיות* של אל"ף בי"ת.   

האות סמ&quot;ך<ref>'''עי' מקנה אברם (דבלמש) ש&quot;ב ד&quot;ה סמך, שניקודו: סַמֵךְ (ולפי&quot;ז לכאו' הקריאה היא במלרע, וצ&quot;ל סַמֵּךְ), ושם ד&quot;ה ואם, שניקודו: סַמֶךְ (ולפי&quot;ז לכאו' הקריאה היא במלעיל), וצ&quot;ב (ואולי בד&quot;ה סמך הוא טה&quot;ד, וצ&quot;ל כמו בד&quot;ה ואם).'''</ref> מאותיות* האל&quot;ף בי&quot;ת של כתב-אשורי* - בכתיבת-סת&quot;ם*, וכן בגט* אשה, לסוברים שיש לכותבו בכתב אשורי<ref>'''ע&quot;ע גט ציון 858 ואילך.'''</ref> - אורכה ורוחבה כמו בי&quot;ת<ref>'''אלפא ביתא (רי&quot;ט ליפמן מיהלהויזן) בא&quot;ב הב' (נד' בקובץ ספרי סת&quot;ם עמ' רז).'''</ref>, תהיה גגה למעלה ארוכה<ref>'''עי' תקון תפלין סמ&quot;ך (שם עמ' קלט); אלפא ביתא בא&quot;ב הא' (שם עמ' רב), והובא בב&quot;י או&quot;ח סי' לו; עי' מקנה אברם שם; מ&quot;ב סי' לו משנת סופרים צורת אות סמ&quot;ך.'''</ref>, דהיינו שתהא גגה שוה לכתחילה<ref>'''מ&quot;ב שם.'''</ref>, ולמטה מושבה קצר<ref>'''עי' תקון תפלין שם; אלפא ביתא בא&quot;ב הא' שם, והובא בב&quot;י שם; עי' מקנה אברם שם; מ&quot;ב שם.'''</ref>, ותהיה עגולה מאוד<ref>'''תקון תפלין שם; מקנה אברם שם.'''</ref> בעקמימות<ref>'''מקנה אברם שם.'''</ref>, דהיינו עגולה משלוש זויותיה<ref>'''עי' לבוש שם ס&quot;ב; עי' מ&quot;ב שם.'''</ref>, למעלה לצד ימין, ולמטה עגולה לצד ימין ולצד שמאל<ref>'''אלפא ביתא שם, והובא בב&quot;י שם; עי' אלפא ביתא בא&quot;ב הג' (שם עמ' רלז), והובא בב&quot;י שם; עי' מ&quot;ב שם. ועי' ציון''' '''26, שבכתיבה ספרדית אינה עגולה לצד שמאל. '''</ref>, שלא תראה בה זוית<ref>'''מקנה אברם שם.'''</ref>, כדי שלא תדמה למ&quot;ם סתומה<ref>'''ע&quot;ע מ, ם. תקון תפלין שם; אלפא ביתא שם, והובא בב&quot;י שם; מקנה אברם שם; עי' לבוש שם.'''</ref>. ומה שצורתה עגולה ובה נקודה למעלה רומז לסוד הסודות אשר הוא יתעלה מקומו של עולם ומקיף הכל, ותמונת הסמ&quot;ך החלוק בפני עגול לגמרי מורה על סוד פנימי כי כל דבר שוה בלתי עגול כדורי אין לו לא סוף ולא ראש רומז לסוד שה' יתברך הוא ראשון והוא אחרון בלתי סוף<ref>'''אלפא ביתא בא&quot;ב מס' התמונה (שם עמ' רמח), בשם הרוקח. ועי' לבוש שם ס&quot;א.'''</ref>. ויסתום אותה לגמרי<ref>'''אלפא ביתא בא&quot;ב הא' שם, והובא בב&quot;י שם; אלפא ביתא בא&quot;ב הג' שם, והובא בב&quot;י שם; עי' אלפא ביתא בא&quot;ב מס' התמונה שם, בשם הרוקח.'''</ref>, כי סוד ה' ליראיו<ref>'''תהלים כה יד. אלפא ביתא שם.'''</ref>. וגגה למעלה יהיה עובר - לכתחילה<ref>'''מ&quot;ב שם.'''</ref>, לצד שמאל<ref>'''אלפא ביתא בא&quot;ב הב' שם; מ&quot;ב שם. '''</ref> - חוץ לסתימתה כשיעור עובי קולמוס<ref>'''אלפא ביתא בא&quot;ב הא' שם, והובא בב&quot;י שם; עי' אלפא ביתא בא&quot;ב הב' שם; עי' אלפא ביתא בא&quot;ב הג' שם, והובא בב&quot;י שם; עי' לבוש שם ס&quot;ב.'''</ref>, כשיעור גג הוי&quot;ו<ref>'''ע&quot;ע ו (א) ציון 28. לבוש שם; מ&quot;ב שם. '''</ref>, כמו שעושים בצורת מ&quot;ם סתומה<ref>'''ע&quot;ע מ, ם ציון 67 ואילך. עי' אלפא ביתא שם.'''</ref>, שכן תמונתה של האות ס כ&quot;ף וי&quot;ו<ref>'''אלפא ביתא שם, בשם ס' התמונה, והובא בב&quot;י שם; אלפא ביתא בא&quot;ב מס' התמונה שם, בשם הרוקח.'''</ref>, ויעלה מספרם כמנין השם המיוחד<ref>'''אלפא ביתא שם, בשם הרוקח. '''</ref>. וכתבו ראשונים שמקצת סופרים עושים סתימתה בסוף גגה, ושגגו, כי אין חילוק בין מ&quot;ם סתומה לסמ&quot;ך, רק שזו בעלת זויות ולזו אין לה זויות<ref>'''אלפא ביתא בא&quot;ב הג' שם, והובא בב&quot;י שם. ועי' שלט&quot;ג שם ס&quot;ק כב, שהביא ראיה לסופרים הנוהגים כן, ומ&quot;מ הכריע למעשה כראשונים ואחרונים שבציון''' '''16 ואילך.'''</ref>.

על כך שהאות ם, יש להיזהר שלא לעשותה עגולה, שלא תדמה לאות ס, ע&quot;ע מ, ם<ref>'''ציון 73.'''</ref>.

בכתיבה ספרדית ס למטה בשמאל אינה עגולה - כבכתיבה אשכנזית<ref>'''עי' ציון''' '''9 ואילך. '''</ref> - אלא שרגלה השמאלי אינו נמשך מלמעלה בשוה, אלא מתעקם מעט לצד ימין קרוב לסופו, עד שפוגע במושבה בזוית רחב ונעשה מושבה קצר<ref>'''מו&quot;ק או&quot;ח סי' לו.'''</ref>.

באותיות שבתורת מספרים<ref>'''ע&quot;ע אותיות: אותיות בתורת מספרים וע' גימטריא.'''</ref>, אות ס משמשת במקום שישים<ref>'''עי' אלפא ביתא בא&quot;ב מס' התמונה (נד' בקובץ ספרי סת&quot;ם עמ' רמח), בשם הרוקח.'''</ref>, כי ס רומז לסוד שה' יתברך הוא ראשון והוא אחרון בלתי סוף<ref>'''עי' ציון''' '''13.'''</ref>, וזהו סוד הבכורים* להביא לו ראשית כל פרי האדמה<ref>'''עי' דברים כו ב.'''</ref>, ועל כן נתנו בו חכמים שיעור אחד משישים - לסוברים כן<ref>'''ע&quot;ע בכורים ציון 224. ושם, ציון 225, שי&quot;ח וסוברים שלא נאמר השיעור אלא לתוספת-בכורים (ע&quot;ע).'''</ref> - וכתוב: ושמת בטנא<ref>'''דברים שם.'''</ref>, טנא בגי' ס, וגוף הס עולה שישים כנגד שישים רבוא מנין ישראל, המביאים ביכורים להקב&quot;ה<ref>'''אלפא ביתא שם, בשם הרוקח.'''</ref>.

ס היא מאותיות השיניים זסשר&quot;ץ<ref>'''מקנה אברם (דבלמש) ש&quot;ב ד&quot;ה והטעם.'''</ref>, שהלשון שכובה ושטוחה בין השיניים<ref>'''עי' ס' יצירה פ&quot;ב מ&quot;ג, לגי' ר&quot;מ בוטריל, ור&quot;מ בוטריל שם; עי' פי' רס&quot;ג לס' יצירה שם.'''</ref> ויוציא האויר בחניכיים<ref>'''מקנה אברם שם ד&quot;ה ואם: בחִנְכַיִם.'''</ref>.

בין האותיות הגדולות שיש במקרא<ref>'''ע&quot;ע אותיות ציון 62 ואילך.'''</ref>, הוזכרו בספרי המסורה, במדרשים ובראשונים ס של סוף דבר הכל נשמע<ref>'''קהלת יב יג. מסורה גדולה ריש בראשית; מחז&quot;ו עמ' 683, מכתיבת ר&quot;י טוב עלם; מדרש ר&quot;ע על אותיות גדולות בבתי מדרשות ח&quot;ב עמ' תפו; מנחת שי קהלת שם. '''</ref>, וס של ויהס כלב<ref>'''במדבר יג ל. מחז&quot;ו שם, מכתיבת ר&quot;י טוב עלם. ועי' הערות המהדיר למדרש ר&quot;ע שם, בשם כ&quot;י מצרים, שהזכיר אף ס של שה&quot;ש א ט: לסֻסתי, וצ&quot;ב אם היינו הס הראשונה או השניה. '''</ref>. ובין האותיות הקטנות<ref>'''ע&quot;ע הנ&quot;ל שם.'''</ref> הוזכרו ס של בסופה ובשְׂערה דרכו<ref>'''נחום א ג. מחז&quot;ו שם, מכתיבת ר&quot;י טוב עלם; מנחת שי נחום שם, בשם ס&quot;א, ושכ&quot;ה בריש מסורה גדולה בין האותיות הקטנות ושכן מצא במקצת מסורת כ&quot;י.'''</ref>, וס של כי יצפנני בסכה<ref>'''תהלים כז ה. מנחת שי שם, שכ&quot;ה בריש מסורה גדולה באלפ&quot;א בית&quot;א ובמקרא גדול בריש ס' ויקרא, ושלא מצאה קטנה בשום ספר, גם לא בנוסח א' כ&quot;י מאותיות קטנות, ושטעות הוא.'''</ref>.