פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים ערב ג: הבדלים בין גרסאות בדף
(Added ben shmuel book.) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אורח חיים | {{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אורח חיים רעב ג|שולחן-ערוך-אורח-חיים|רעב|ג}} | ||
גרסה מ־11:47, 7 בפברואר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג | יין משולי החבית
הגמרא אומרת (שם) שמותר לקדש על יין שבפי החבית ובשוליה כיוון שאם הביא למזבח יצא בדיעבד. וכן אם הביא יין שחור, או לבן (שהוא גרוע) או מתוק, או של מרתף (שלא ידוע אם הוא בריח של חומץ).
נחלקו הראשונים לגבי יין משולי החבית:
◄ טור: יין משולי החבית כשר למרות שיש בו קמחים.
☜ כך פוסק שו"ע.
◄ הגהות מרדכי ואורחות חיים בשם תוספות: אסור לקדש עליו כיוון שיש בו קמחים.
☜ כך פוסק רמ"א בשם יש אומרים.
הטור מסיים: ומכל מקום מצווה מהמובחר לקדש על היין הטוב.
☜ שו"ע מתיר את כל היינות שבגמרא, וכן פסק את דברי הטור.
קמחים היינו נקודות לבנות שיש ביין, אבל אם יש קרום על גבי היין אין לקדש עליו. ובאליה רבה התיר לאחר שיסיר את הקרום (משנ"ב).
יין מתוק כשר בין אם המתיקות באה מחמת השמש, ובין אם באה מחמת הפירות למרות שהוא פסול לנסכים, כשר לקידוש (משנ"ב). בביה"ל התקשה מדוע באמת יין שמתוק מחמת עצמו כשר לקידוש, שהרי פסול לנסכים. ונראה קצת מדבריו שבאמת יש לאסור לקדש בו.
❖ ריחו חומץ וטעמו יין
בגמרא (ב"ב צו.) נחלקו רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי מה קובע אם יין הפך לחומץ. לרבי יוחנן הכל הולך אחר הטעם ולריב"ל הכל הולך אחר הריח.
רשב"ם, רא"ש, רי"ף, רמב"ם וטור: הלכה כרבי יוחנן שהכל הולך אחר הטעם. (ואם טעמו כחומץ וריחו כיין - דינו כחומץ (רמב"ם וטור)).
☜ כך פוסק שו"ע.