אנציקלופדיה תלמודית:שאלת גשמים: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - בקשה על הגשמים בתפילת שמונה עשרה. == '''השאלה''' == ==== מקומה בתפילה ==== גשמים...")
 
אין תקציר עריכה
 
שורה 95: שורה 95:
שאלת גשמים על ידי מתורגמן - בדרשה שהוא דורש<ref> רבינו גרשום תענית ד ב; רש&quot;י שם ד&quot;ה אמר.</ref>, או שבית דין היו מעמידים מתורגמן לשאול דברים שהציבור צריכים<ref> ר&quot;ח תענית שם</ref>, שהיה אומר ברכת השנים לבדה<ref> רש&quot;י שם.</ref>, או שהיה אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן טל ומטר על פני האדמה<ref> ר&quot;ח שם.</ref> - ביום טוב הראשון של פסח, לדעת רבי יהודה הסובר שהציבור בתפילתם מזכירים גשמים עד הפסח - לסוברים כן<ref> עי' ציון 161.</ref> - נחלקו אמוראים: לדעת רב יוסף המתורגמן שואל עד שיעבור שליח צבור הראשון<ref> גמ' תענית שם.</ref>, המתפלל תפילת שחרית<ref> עי' רש&quot;י שם ב ב ד&quot;ה הראשון.</ref>, ולדעתו זוהי ששנינו רבי יהודה אומר, העובר לפני התיבה ביום טוב ראשון של פסח, הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר<ref> משנה תענית ב א. גמ' שם.</ref>, ונחלק עליו אביי שאין המתורגמן שואל דבר שאינו צריך לציבור<ref> גמ' שם.</ref>, שכיון שאין זה זמן שאילת גשמים<ref> עי' ציון 162.</ref>, אין דרך לשאול בציבור דבר שאינו צריך<ref> רש&quot;י שם.</ref>, וביאר את דברי רבי יהודה בענין אחר<ref> עי' ציון 161, שלעולא נחלקו תנאים בדעת רבי יהודה, ומשום קושית אביי אמרו שכך מחוורתא.</ref>.
שאלת גשמים על ידי מתורגמן - בדרשה שהוא דורש<ref> רבינו גרשום תענית ד ב; רש&quot;י שם ד&quot;ה אמר.</ref>, או שבית דין היו מעמידים מתורגמן לשאול דברים שהציבור צריכים<ref> ר&quot;ח תענית שם</ref>, שהיה אומר ברכת השנים לבדה<ref> רש&quot;י שם.</ref>, או שהיה אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן טל ומטר על פני האדמה<ref> ר&quot;ח שם.</ref> - ביום טוב הראשון של פסח, לדעת רבי יהודה הסובר שהציבור בתפילתם מזכירים גשמים עד הפסח - לסוברים כן<ref> עי' ציון 161.</ref> - נחלקו אמוראים: לדעת רב יוסף המתורגמן שואל עד שיעבור שליח צבור הראשון<ref> גמ' תענית שם.</ref>, המתפלל תפילת שחרית<ref> עי' רש&quot;י שם ב ב ד&quot;ה הראשון.</ref>, ולדעתו זוהי ששנינו רבי יהודה אומר, העובר לפני התיבה ביום טוב ראשון של פסח, הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר<ref> משנה תענית ב א. גמ' שם.</ref>, ונחלק עליו אביי שאין המתורגמן שואל דבר שאינו צריך לציבור<ref> גמ' שם.</ref>, שכיון שאין זה זמן שאילת גשמים<ref> עי' ציון 162.</ref>, אין דרך לשאול בציבור דבר שאינו צריך<ref> רש&quot;י שם.</ref>, וביאר את דברי רבי יהודה בענין אחר<ref> עי' ציון 161, שלעולא נחלקו תנאים בדעת רבי יהודה, ומשום קושית אביי אמרו שכך מחוורתא.</ref>.


== כשזקוקים למטר בימות החמה ==
== '''כשזקוקים למטר בימות החמה''' ==


==== יחידים שזקוקים  ====
==== יחידים שזקוקים  ====

גרסה אחרונה מ־16:32, 3 באוגוסט 2020

הגדרת הערך - בקשה על הגשמים בתפילת שמונה עשרה.

השאלה

מקומה בתפילה

גשמים שואלים בברכת השנים[1] – היינו הברכה התשיעית בתפילת שמונה-עשרה* – בטעם הדבר אמר רב יוסף, מתוך שהיא פרנסה – שהגשמים מביאים פרנסה[2], ויש גורסים מפני שהיא שקולה כפרנסה[3] - קבעוה בברכת פרנסה[4].

נוסחה

בנוסח שאלת גשמים, מצינו מנהגים חלוקים: יש נוהגים שבברכת "ברך עלינו" מוסיפים "ותן טל ומטר לברכה"[5] - על הזכרת טל, ע"ע טל[6] - וכתבו ראשונים שכן משמע מלשון המשנה ששנינו שמזכירים שאלה בברכת השנים[7]. ויש נוהגים לשנות את נוסח הברכה[8], שבימות הגשמים מברכים ברכת "ברך עלינו" ובימות החמה מברכים "ברכנו"[9].

גדרה

בגדר שאלת גשמים, כתבו אחרונים שהשאלה היא מסדר התפילה, וכאשר לא שאל בתפילתו, הרי הוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בתפילה, וכאילו לא התפלל כלל, ואינה דומה להזכרות אחרות - כגון יעלה-ויבא* - שאינן אלא חיוב הזכרה, ואף כאשר לא הזכירן, אינו חשוב כאילו לא התפלל כלל, אלא שחיסר הזכרה, ואינו מתפלל שוב אלא בשביל שיוכל להזכיר את ההזכרה שהחסיר[10].

בתפילת היחיד

אף יחיד בתפילתו, שואל גשמים בברכת השנים[11], ומה שאמרו בגמרא שיחידים אין שואלים בברכת השנים[12], היינו כשאין צורך לגשמים אלא ליחידים, אבל בזמן שיש צורך לרבים, אף היחידים שואלים[13].

גרירת היחיד אחר הציבור

ציבור שהתפללו בשעה שאין שואלים את הגשמים, ויחיד איחר את תפילתו, ומתפלל בשעה הראויה להזכרת גשמים, כגון לדעת הסוברים שמחשבים את התקופה מעת לעת[14], ונפלה התקופה בשלוש שעות ביום, והציבור התפללו קודם שלש שעות ולא שאלו גשמים, והיחיד מתפלל לאחר שלש שעות[15], נגרר היחיד אחר רוב הציבור, ואינו שואל גשמים, שאין עושים תורה כשתי תורות וחבילות חבילות[16].

שאלה שלא לצורך

שאלת גשמים בימים שאין בהם צורך, אפילו בברכת שומע תפילה, כתבו אחרונים שיש סכנה בדבר, לפי שמטריח את הקדוש ברוך הוא שלא לצורך[17], וכמו שמצינו שרבא הסתכן כששאל גשמים בתקופת תמוז, כאשר לא היה בהם צורך[18], אלא בשביל להראות למלכות שיש בידו כח להתפלל על הנס[19], וכתבו אחרונים שהוא הדין במקום שיש צורך קצת בגשמים, אלא שאין בהם צורך גדול[20].

סכנה בשאלה שלא בזמן שתקנו חכמים

שאלת גשמים שלא בזמן שתקנו חכמים בברכת בשומע תפילה - כגון יחיד, או בני עיר הצריכים למטר בימות החמה, לסוברים כן[21] -נחלקו אחרונים האם יש סכנה בדבר: יש שכתבו שקבלה בידם שיש להזהר שלא לשאול גשמים כלל, שלא בזמן שתקנו חכמים, אלא מרצים בתעניות ובסליחות, ובשלש עשרה מדות, ואומרים פסוקים ומזמורים של מטר, אבל אין שואלים בנוסח "ותן טל ומטר", שיש סכנה בדבר שמטריחים את המקום [22], וכעין מה שמצינו בחכמי התלמוד שהסתכנו כששאלו גשמים בתקופת תמוז שלא לצורך[23], כל שכן שיש סכנה בדבר בדורות שלנו אף כשמטריחים לצורך[24]. ויש שתמהו על דבריהם, שאין חשש סכנה בכך[25], שאין הדבר גרוע משאר בקשות, שאדם שואל צרכיו בשומע תפילה[26], וכתבו שאין סכנה אלא דוקא בשליח ציבור ששואל בשומע תפילה, שלדעתם לא הותר אלא ליחיד[27], ושליח ציבור ששואל שלא כהוגן, מסתכן[28], או כשאין צורך גדול בגשמים, שאין שואלים בימות החמה, והשואל שלא כהוגן, מתסכן[29].

תחילת זמן השאלה

בארץ ישראל

תחילת זמן שאילת גשמים בארץ ישראל - שהיא ארץ גבוהה, הצריכה ביותר לגשמים, ובזמן שהבית קיים, שמצוייים עולי רגלים[30] - נחלקו תנאים: לדעת תנא קמא - היינו רבי מאיר[31] - בשלשה בחשון[32], שהוא זמן הגשמים[33], שלדעתו זהו זמן רביעה ראשונה[34] – שגשמי היורה יש בהם שלושה זמנים[35], וזמן שאלת גשמים תלויים בזמן רביעה ראשונה[36] - ויש ראשונים מפרשים שאף לדעת רבי מאיר, מן הראוי לשאול תיכף לאחר חג סוכות, שהוא זמן גשמים, אלא שמשום עולי רגלים, שלא יעצרם הגשם וימנעו מלבוא לעתיד, איחרו את השאלה עד שלושה בחשון, שלדעתו זהו זמן רביעה ראשונה[37], ולא חשש רבי מאיר, אלא לרוב ישראל שיחזרו לבתיהם, והם יכולים לחזור עד יום שלושה בחשון, והמיעוט הרחוקים יותר – שיש שחששו להם, ואיחרו מחמתם את השאלה לשבעה בחשון[38] - יש להם תקנה שילכו ביום ובלילה[39], ויש שכתבו שלדעת רבי מאיר אין מאחרים את השאלה כלל מפני עולי רגלים, אלא זמן השאלה הוא בזמן רביעה ראשונה, שהיא לדעתו בשלושה בחשון[40]. לדעת רבן גמליאל זמן שאילת גשמים בשבעה בחשון[41], וכן הלכה[42], שזהו חמשה עשר יום לאחר חג סוכות[43], כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת[44] –שמא ירבו מימי פרת כל כך, שלא יוכל לעבור[45], או שיעצרהו הגשם בחזרתו, וימנע לעלות שוב לרגל[46] – וחשש רבן גמליאל לכל עולי הרגל, עד לאחרון שבהם[47], ואף על פי שלפי חשבון הליכת אדם בינוני, אין יכולים להגיע לבתיהם עד שבעה בחשון[48], הטילו עליהם ללכת מהר יותר, או ללכת קצת בלילה, כדי שיגיעו לבתיהם עד שבעה בחשון, שזהו זמן רביעה שניה[49] – לסוברים כן[50] - ואף על פי שזמן רביעה ראשונה לדעתו הוא בשלושה בחשון - לסוברים כן[51] – והיה ראוי לשאול מזמן זה, משום עולי רגלים, מתאחרים לשבעה בחשון[52], או לפי שזהו זמן רביעה ראשונה, וכמו שאמרו ראשונה לשאול[53]. ויש סוברים שזמן שאלת גשמים, כזמן הזכרת גשמים בברכת גבורות*[54]: ולכן אמר רב אסי בדעת רבי יוחנן שלרבי יהודה, שזמן ההזכרה מיום שמיני של חג[55], מזמן זה מתחילים לשאול[56], וכן בדעת רבא יש אומרים שסובר שלרבי יהושע, שזמן ההזכרה מיום שביעי של חג סוכות[57], מזמן זה מתחילים לשאול[58]. בדעת רבי יוסי הסובר שזמן רביעה ראשונה הוא בשבעה עשר בחשון, יש שכתבו שלדעתו אין שואלים את הגשמים, עד ליום זה, שלדעתם זמן שאלה תלוי בזמן רביעה ראשונה[59].

לאחר החורבן

זמן שאלת גשמים לאחר החורבן, נחלקו בו תנאים: רבי יהודה אמר שבזמן הזה שאין השנים כתיקנן, ואין ישראל על אדמתם, שואלים גשמים לפי השנים והמקום[60], שאם צריכים באותה שנה גשמים, שהיא שחונה - ששנה שחונה צריכה גשמים הרבה[61] - וכן במקום שצריכים גשמים כמו בני נינוה - שהיו זקוקים לגשמים בימות החמה[62] - שואלים ותן טל ומטר בברכת השנים[63]. לדעת רבי אף בזמן הזה שואלים לפי סדר השאלה שתקנו חכמים[64].

בארץ ישראל לאחר החורבן

שאילת גשמים בארץ ישראל לאחר החורבן - לדעת הסוברים שבזמן המקדש מאחרים את השאלה, משום עולי רגלים[65] - נחלקו אמוראים וראשונים בדעתם: בדעת רבי יוחנן שאמר שזמן שאלת גשמים מתחיל בזמן שבו מזכירים גבורות גשמים[66], היינו לאחר חג הסוכות[67], אמרו בגמרא שהיינו בזמן הזה, שאף שבזמן הבית סובר שהלכה כרבן גמליאל ששואלים בשבעה בחשון, משום עולי רגלים[68], בזמן הזה שואלים תיכף לאחר סוכות[69], שזהו זמן הגשמים, וכמו שמצינו שמזמן זה מזכירים את הגשמים[70], ויש שכתבו כן אף בדעת רבי מאיר, הסובר שזמן שאלה בשלושה בחשון[71], ופירשו שלדעתו מאחרים את השאלה, משום עולי רגלים[72], אבל לאחר החורבן שואלים בזמן הגשמים, שהוא תיכף לאחר הסוכות[73], וכן יש ראשונים שפסקו להלכה, שמזכירים תיכף לאחר חג סוכות[74], ויש שכתבו כן אף לענין חוץ לארץ, שבכל מקום שאין להם היזק בגשמים, והם צריכים לגשמים, כמו ארץ ישראל, שואלים תיכף אחר החג[75]. ויש סוברים שגם בזמן הזה, זמן שאלה בארץ ישראל הוא בשבעה בחשון[76], ואף על פי שאין עולי רגלים בזמן הזה, משום שאף לאחר החורבן מתאספים ברגלים בירושלים, ומשום מתאספים אלו ראוי לאחר את השאלה כפי עיקר התקנה בארץ ישראל[77], ומן האחרונים יש שפרשו הטעם, שהיינו לדעת הסוברים שהטעם ששואלים משבעה בחשון, הוא משום שזהו זמן רביעה, ולא משום עולי רגלים[78], ולכן אף בזמן הזה שואלים משבעה בחשון[79]. ויש מצדדים שלדעת רבן גמליאל זמן השאלה לאחר החורבן הוא בשלושה בחשון, שלדעתם סובר רבן גמליאל שזהו זמן רביעה ראשונה, אלא שבזמן הבית משום עולי רגלים דוחים לשבעה בחשון[80], וכיון שאין עולי רגלים שואלים בזמן רביעה ראשונה[81].

במקומות שטבעם כארץ ישראל

מקומות שטבעם כטבע ארץ ישראל, בעונת הגשמים והזרע והקציר, ושצריכים הרבה לגשמים, כגון במקומות הסמוכים לארץ ישראל, דינם לענין שאלת גשמים כארץ ישראל, ששואלים בשבעה בחשון[82], שאין הדבר תלוי בקדושת ארץ ישראל, אלא בטבע הארצות[83].

במקומות שאין צריכים כל כך מטר

במקומות שאין צריכים כל כך מטר – כגון בבל, שהיא מקום נמוך[84], או שזמן הזרע אצלם מאוחר[85] - כתבו ראשונים שעל מקומות אלו אמר חנניא שבגולה עד שישים בתקופה[86], שאין שואלים את הגשמים עד שישים[87], לתקופת תשרי[88] - על חשבון יום שישים, עי' להלן[89] - שבגולה זמן רביעה ראשונה הוא ביום שישים לתקופה[90], וזמן שאלה תלוי ברביעה ראשונה[91], לסוברים כן[92], ואין אומרים בזה שנתנו חכמים דבריהם לשיעורים, אף על פי שתקופת תשרי אין לה יום קבוע בחודש תשרי[93], שזמן התבואה לעולם הולך אחר זמן התקופה, לפיכך קבעוה לפי חשבון התקופה[94], ויש שכתבו שאין הכרח לשאול את הגשמים דוקא מיום זה, אלא שמיום זה ואילך, טוב שירד מטר ברוב השנים, ולא רצו לעשות חילוק בין השנים[95]. בביאור ענין יום שישים לתקופה אמרו בגמרא שהוא הזמן שהיו מכניסים בו עצים[96], לאוצר[97], שהיו יודעים שזמן גשמים הוא מכאן ואילך, ואין יכולים לחטוב עצים ביער[98], או שעד זמן זה היו מניחים את העצים בשדות לייבשם[99], ונתנו סימן שכאשר יראו את הבקיאים בזמן הרביעה מכניסים את העצים, ידעו שהוא יום שישים לתקופה[100].

במקומות שהגשמים מזיקים

במקום בהן הגשמים מזיקים - כגון במקומות שבתחילת החורף הפירות מצויים בשדות, או שהארץ רטובה והגשמים מזיקים[101] - נחלקו אמוראים וראשונים בדעתם: יש סוברים שמטעם זה אמרו בגמרא שלדעת רבי יוחנן בבבל אין שואלים אלא עד שבעה בחשון, לפי שיש להם פירות בשדות[102], כל חודש תשרי[103], אף על פי שלדעתו בארץ ישראל, מתחילים לשאול מיד לאחר חג הסוכות, שאין להם בזמן זה פירות בשדות[104], ואף על פי שלפעמים אין צריכים לדחות את השאלה משום הפירות עד לשבעה בחשון, כיון שמאחרים את זמן השאלה, נתנו חכמים זמן שאלה אחד, בשבעה בחשון[105], ומטעם זה יש מפרשים כן בדעת חנניה, שאמר שבגולה אין שואלים עד יום שישים לתקופה[106], אף על פי שבארץ ישראל שואלים קודם לכן - לסוברים כן[107] - משום שלדעתו עד לזמן זה הגשמים מזיקים בבבל[108], שפירותיהם מצויים בשדות[109], ואם ירדו גשמים יפסדו[110], ואינם חפצים בגשמים כל כך[111], או שהארץ שם רטובה, ועד לזמן זה הגשמים מזיקים[112], ויש שנראה מדבריהם שהיינו דוקא לדעת רבן גמליאל שמשום עולי רגלים דוחים בארץ ישראל את השאלה לשבעה בחשון, ולדעתו הוא הדין בכל מקום שיש היזק בגשמים מאחרים את השאלה לשבעה בחשון[113]. ויש חולקים וסוברים שמשום חשש קלקול הפירות בשדות אין דוחים את השאלה, לפי שאין דוחים את השאלה אלא משום עולי רגלים, או משום סימן קללה לכל ישראל, כגון בחג הסוכות, ולא משום צורך למיעוט ישראל, שיש להם פירות בשדות, ועוד שאפשר להם לאסוף את הפירות קודם שיתקלקלו, ומשום חשש קטן אין דוחים שאלת גשמים[114], ומטעם זה כתבו ראשונים שבארצות שבחודש חשון קיץ, ואין הגשמים בו לברכה, אלא מאבד ומשמיד, אין שואלים גשמים, שזהו דבר שקר[115]. על מקומות שהגשמים מזיקים כל ימות החורף עי' להלן[116].

זמנים נוספים

איחור שאלת גשמים לזמן שלישי, שלא כזמן בני ארץ ישראל ולא כזמן בני בבל, כגון במקומות שיש להם פירות בשדות, והזמן הראוי להם הוא בשבעה בחשון[117], ובזמן שלאחר החורבן שבארץ ישראל שואלים תיכף לאחר סוכות – לסוברים כן[118] – ובבבל שואלים בשישים יום לאחר התקופה[119] נחלקו בו ראשונים: יש שכתבו שלא קבעו חז"ל אלא שני זמנים בלבד: לבני ארץ ישראל ולבני בבל, ששאר כל המקומות נמשכים אחריהם בכלל ענייני התורה והתלמוד[120], ולכן באותם מקומות שיש להם פירות בשדות, ואין יכולים לשאול תיכף לאחר חג סוכות, שבזמן הבית היו שואלים בשבעה בחשון, כמנהג ארץ ישראל[121], לאחר החורבן, שבארץ ישראל שואלים תיכף לאחר החג – לסוברים כן [122]– דוחים את השאלה כמנהג בני בבל, לשישים יום לאחר התקופה[123], ואם צריכים לגשמים לאחר אסיפת הפירות, ישאלו כיחידים הזקוקים למטר, בברכת שומע תפילה[124]. ויש סוברים שמקומות אלו שואלים בזמן הראוי להם בשבעה בחשון, אף על פי שאינו זמן שאלה לא לבני ארץ ישראל,ולא לבני בבל[125], ולדעתם זהו שפסק רב אלעזר שהלכה כרבן גמליאל ששואלים בשבעה בחשון[126], אף על פי שדברי רבן גמליאל נאמרו בארץ ישראל ומשום עולי רגלים, ולאחר החורבן אף בארץ ישראל שואלים תיכף לאחר החג – לסוברים כן[127] – מכל מקום פסקו להלכה כמותו, שבכל מקום שהגשמים מזיקים מאחרים את השאלה לשבעה בחשון[128].

חשבון התקופה

יום שישים לחשבון התקופה - שבמקומות מסויימים הוא תחילת זמן שאלה[129] - מחשבים לפי דעת שמואל בחשבון התקופות*[130], ואף על פי שחשבון התקופה של רב אדא מדוייק יותר, ולענין כמה דברים מחשבים להלכה כדעתו[131], לענין שאלת גשמים מחשבים כפי חשבון שמואל, לפי שתקופת ר' אדא נתנה בצנעה, ולא רצו לגלותה[132], ולפי שאין בדבר מצוה גדולה לחוש לה[133], ואין הכרח לשאול את הגשמים דוקא מיום זה, אלא שמיום זה ואילך טוב שירד מטר ברוב השנים[134], וכיון שחשבון התקופה לשמואל הוא יותר קל[135], הולכים לפי חשבון זה[136]. ויש מי שכתב שיום שישים לתקופה לענין שאלת גשמים, מחשבים לפי דעת רב אדא[137].

יום שחלה בו התקופה

יום שחלה בו התקופה - לדעת הסוברים ששישים יום מחשבים בימים שלמים, ולא מעת לעת[138] - כתבו ראשונים שהוא בכלל מנין יום השישים[139], לפי שהלכה כרבי יוסי, שיום תקופה מתחיל[140], היינו שהיום שהתקופה נופלת בו, הוא מתחיל להימנות מהתקופה חדשה[141], ויש מן הראשונים שכתבו שהיה מנהג מקום ידוע שלא חשבו את יום התקופה למנין שישים יום, וכתבו שטעות היא בידם[142]. חלה תקופת תשרי לאחר שעבר רובו של היום, יש מן הראשונים שמשמע מדבריהם שאינו נמנה לתקופה החדשה, ואינו בכלל מנין שישים יום[143], ובאחרונים כתבו שכל שחלה התקופה קודם הלילה, הרי הוא היום הראשון לתקופה החדשה, ובכלל מנין שישים יום[144].

חצאי ימים

חשבון שישים יום לתקופה, אם מחשבים אותו מעת לעת, נחלקו בו אמוראים וראשונים: בשם הירושלמי כתבו ראשונים - ולדעתם כן הוא דעת הבבלי[145] - שמחשבים מעת לעת[146], ולפעמים מתחילים בשאלה בתפילת שחרית - כאשר חלה התקופה בלילה[147] - ולפעמים בתפילת מנחה[148] - כאשר חלה התקופה קודם שעת התפילה[149] - ויש סוברים - ויש שכתבו שכן משמעות הבבלי[150], ושכן המנהג[151] - שלעולם שואלים מתפילת ערבית של יום שישים לתקופה[152].

יום שישים

יום שישים - במקומות ששואלים גשמים משישים לתקופה[153] - נחלקו בו אמוראים: רב אמר יום שישים כלפני שישים[154], ואין שואלים עד שימלאו כל הששים, דהיינו ביום ששים ואחד[155]. שמואל אמר - ואמר רב פפא שכן הלכה[156] - יום שישים כלאחר שישים[157], ושואלים בו את הגשמים[158].

לנמצא שלא במקומו הקבוע

בן ארץ ישראל, שבה מתחילים בשאלת גשמים משבעה בחשון, שהלך למקום שאין שואלים עד שישים יום לאחר התקופה, יש שכתבו שאם לא השאיר אשה וילדים בארץ ישראל, אם דעתו לחזור בזמן שאלת הגשמים, שואל כבני ארץ ישראל בשבעה בחשון, ואם אין דעתו לחזור אלא לאחר שיעבור זמן הגשמים, שואל כבני המקום שהוא שם, שאין לו להקדים להתפלל על הגשמים, והוא אינו צריך להם[159], וכדרך שמצינו כעין זה, לענין ההולך בימי הפורים ממקום למקום[160], ואם הניח אשה וילדים בארץ ישראל, אף על פי שאין שאין דעתו לחזור אלא לאחר שיעבור זמן הגשמים שואל כבני ארץ ישראל, שהרי הוא צריך להם, ובזמן זה אף בשאר מקומות אין הגשמים סימן קללה, שהרי זו עונת גשמים, אלא שאין בהם צורך[161]. ויש סוברים שלעולם שואל כבני המקום שנמצא שם[162]. ויש סוברים שלעולם שואל כבני ארץ ישראל[163].

סוף זמן שאלה

סוף זמן שאלה

סוף זמן שאילת גשמים נחלקו בו תנאים ואמוראים בדעתם: יש סוברים בדעת רבי יהודה ששואלים עד יום טוב ראשון של חג הפסח[164], ששוב אין צורך בגשמים[165]. לדעת רבי יהודה, שואלים עד שיעבור הפסח[166]. לדעת רבי מאיר - ויש גורסים רבי יוסי[167] - שואלים עד שיעבור ניסן[168], שנאמר ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון[169], שלדעתו כל חודש ניסן, הוא זמן גשמים[170], שבמקום שלא ירד גשם עד עכשיו, זהו זמן גשמים[171], ולכן בכל המקומות שייך לשאול על הגשמים[172], או שאפשר שתמיד נמצא מקום שלא ירד בו הגשם עד עכשיו, ויכול עוד לירד בו[173].

כשנראה שאין צריך גשמים

אף כאשר נראה שאין הגשמים צריכים לעולם, אין נמנעים מלשאול עד סוף זמן שאילת גשמים[174].

שאלה על ידי מתורגמן

שאלת גשמים על ידי מתורגמן - בדרשה שהוא דורש[175], או שבית דין היו מעמידים מתורגמן לשאול דברים שהציבור צריכים[176], שהיה אומר ברכת השנים לבדה[177], או שהיה אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן טל ומטר על פני האדמה[178] - ביום טוב הראשון של פסח, לדעת רבי יהודה הסובר שהציבור בתפילתם מזכירים גשמים עד הפסח - לסוברים כן[179] - נחלקו אמוראים: לדעת רב יוסף המתורגמן שואל עד שיעבור שליח צבור הראשון[180], המתפלל תפילת שחרית[181], ולדעתו זוהי ששנינו רבי יהודה אומר, העובר לפני התיבה ביום טוב ראשון של פסח, הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר[182], ונחלק עליו אביי שאין המתורגמן שואל דבר שאינו צריך לציבור[183], שכיון שאין זה זמן שאילת גשמים[184], אין דרך לשאול בציבור דבר שאינו צריך[185], וביאר את דברי רבי יהודה בענין אחר[186].

כשזקוקים למטר בימות החמה

יחידים שזקוקים

יחידים שצריכים גשמים בימות החמה, אין שואלים בברכת השנים, אלא בשומע תפילה[187]. ונחלקו ראשונים בדבר: יש סוברים שהיינו דוקא לדעת הסוברים שאין היחיד מוסיף בקשות בברכות שבשמונה עשרה, ואפילו מעין הברכה, אלא בשומע תפילה[188]. ויש סוברים שהיינו אף לדעת הסוברים שהיחיד מוסיף בקשות מעין הברכה בברכת שמונה עשרה, כגון הצריך לפרנסה מבקש עליה בברכת השנים[189], שהיינו דוקא בכגון זה, ששואל פרנסה לעצמו, ולא לענין שאלת גשמים, שהיא צרכי רבים ופרנסתם, והוקבעה בציבור בימות הגשמים בברכת השנים, ולא בימות הקיץ[190], ואינו בדין שנשוה היחידים לציבור[191], ואין שואלים אלא בזמן שהוא הגון לכל, ולא בזמן שהוא קשה לרוב העולם[192], או לפי שאין לשאול בברכת השנים משום שבימות החמה המטר מזיק לרוב העולם[193], כמו שנאמר בפסוק הלוא קציר חיטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה[194], ולפיכך אסור לשנות בזה מטבע ברכה[195], שנראה כמקלל לשאר הארצות[196], אלא שואל בברכת שומע תפלה, שבברכה זו שואל כל דבר שרוצה לשאול עליו[197], ואינו נראה כמקלל לשאר הארצות[198], או לפי שאין היחיד מוסיף בברכה אלא כאשר אינו משנה ממטבע הברכה שאומרים הציבור, אלא שמוסיף מעין מה ששואלים הציבור[199], אבל יחיד השואל גשמים בימות החמה הרי הוא משנה ממטבע הציבור, שהם אינם שואלים מטר, ואם שאלו, הם צריכים לחזור על התפילה[200], ואינו בדין שיהיו היחידים משנים מטבע הברכה, מפני צורך עצמם וישאלו מטר באותה ברכה[201]

עיר שזקוקה

עיר הזקוקה לגשמים בימות החמה - ואפילו עיר גדולה[202] - נחלקו תנאים ואמוראים מתי שואלים את הגשמים: רבי שלח לבני נינוה, שהיו זקוקים למטר אף בתקופת תמוז, שישאלו בשומע תפילה[203], כדין יחידים שזקוקים למטר בימות החמה[204], וכן דעת רב ששת[205], וכן להלכה[206]. לדעת רבי יהודה - וכן דעת רב נחמן[207] - שואלים בברכת השנים[208], שבשאלת גשמים הכל לפי המקומות, והכל לפי הזמן[209] .

ארץ שזקוקה

ארץ הזקוקה לגשמים בימות החמה - כגון ארץ אשכנז, שהיא רחבת ידים, ועיקר קיום התבואה היא על ידי הגשמים שבין פסח לעצרת[210] - נחלקו ראשונים האם שואלים גשמים בברכת השנים: יש סוברים ששואלים גשמים בברכת השנים, שדוקא במקומות שבימות החמה הם ימי הקציר, והתבואה צריכה להתייבש ולהתבשל בשדות, הגשמים הם סימן קללה, אבל במקומות שאי אפשר לתבואה להתקיים בלי מטר בימות החמה, סימן ברכה הוא להם[211], וכמו שמצינו שארץ ישראל ובבל חלוקים במנהגם בשאלה, ובכל מקום עושים לפי צרכם[212], כן הוא הדין בשאר ארצות ששואלים לפי צרכם[213], ודוקא יחידים או בני עיר אחת שדינם כיחידים, אין שואלים שלא בזמן הקבוע[214], אבל בני ארץ כולה שואלים לפי צרכם[215]. ויש סוברים שלא קבעו חז"ל אלא שני זמנים בלבד, לבני ארץ ישראל ולבני בבל, ששאר כל המקומות נמשכים אחריהם בכלל ענייני התורה והתלמוד[216].

בחזרת הש"צ

שאלת גשמים בחזרת הש"צ בימות החמה בברכת בשומע תפילה - כגון בעיר שצריכים בה מטר בימות החמה, שהיחידים שואלים מטר בברכת שומע תפילה, לסוברים כן[217] -נחלקו אחרונים בדעת אמוראים: יש סוברים שלא התירו לשאול גשמים בימות החמה, אלא ליחידים, ואף על פי שהם מתפללים בציבור, כיון שכל יחיד מתפלל בלחש, ולא לשליח ציבור המתפלל בקול רם, לפי שאין שואלים גשמים בציבור אלא בזמן שתקנו חכמים[218], ואין מזכיר אלא פסוקים ושאר לשונות, ולא מזכיר מזכירים בפירוש תיבות "ותן טל ומטר"[219], וכתבו אחרונים שכך סובר רב יוסי בירושלמי, שאין שליח ציבור שואל גשמים בשומע תפילה, אלא בתפילת תענית גשמים שמוסיפים בה ברכות בתפילת שמונה עשרה – במקומות ובזמנים שנוהגים כן[220] – כולל בהן גם שאלת גשמים[221]. ויש שכתבו שמשמע בתלמוד בבלי שאף שליח ציבור שואל בברכת שומע תפילה[222] , וכן כתבו אחרונים בדעת רבי ירמיה בירושלמי[223], שלדעתם אף שליח ציבור יכול להוסיף בקשות הצריכים לציבור בברכת שומע תפילה[224]

במקומות שהאקלים הפוך משאר העולם

במקומות הרחוקים שהאקלים שם הפוך משאר העולם, שימות החורף אצלם בזמן שבשאר מקומות קיץ, ולהפך, כתבו אחרונים שבחודשי הקיץ של שאר העולם אין שואלים, אלא בשומע תפילה[225], ובימות החורף של כל העולם, אם אין הגשמים מזיקים להם, ישאלו כמו שאר העולם[226], היו הגשמים מזיקים להם בזמן זה, עי' להלן[227].

במקומות שהגשמים מזיקים

מקומות שהגשמים מזיקים להם בכל ימות החורף - כגון במקומות הרחוקים שהאקלים שלהם הפוך משאר העולם, והגשם היורד שם בזמן החורף של שאר המקומות, אינו לברכה, אלא מאבד ומשמיד[228], או מזיק להם ונהפך לחלאים רעים[229] - אין שואלים גשמים[230], שכיון שאין הגשמים יורדים שם לברכה, איך ישאלו דבר שקר[231].

טעות בימות הגשמים

נזכר בתוך ברכת השנים

טעה בימות הגשמים ולא שאל, ונזכר קודם שסיים את הברכה, שואל במקום שנזכר, וממשיך במקום שבו הוא אוחז[232]. נזכר לאחר חתימת הברכה - היינו המילים האחרונות שאומרים קודם "ברוך אתה השם", קודם להזכרת השם שבאמירת "ברוך אתה השם" - יחזור ויחתום בנוסח החתימה, שצריך לחתום מעין חתימה סמוך לחתימה[233], ויש שכתבו שטוב שיתחיל לומר "ותן טל ומטר" ויגמור כסדר הברכה[234]. נזכר לאחר אמירת ברוך אתה השם, יסיים "למדני חוקיך"[235], כדי שלא תהא ברכה לבטלה, ויחזור לתחילת הברכה[236]. נזכר לאחר שסיים ברכת השנים, קודם שהתחיל ברכה שלאחריה, דינו תלוי במחלוקת ראשונים, בדין המסיים ברכה, ולא התחיל ברכה שלאחריה, האם חשוב כאילו לא סיים את הברכה, וישאל גשמים קודם שיתחיל בברכה שלאחריה, או שחשוב כאילו סיים את הברכה, ושואל בשומע תפילה, עיין על כך בערך שמנה-עשרה*[237].

נזכר קודם שומע תפילה

טעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים - ונזכר לאחר שעבר את ברכת השנים[238] - אמר רבי תנחום בשם רב אסי, אין מחזירים אותו, מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה[239], ופרשו בגמרא, שהיינו כשנזכר קודם שומע תפילה[240]. על סדר ההוספה בברכת שומע תפילה כאשר צריך להוסיף בה דברים נוספים, כגון שהוא בתענית שאומר בה עננו*, ע"ע שמנה עשרה.

נזכר לאחר שומע תפילה

טעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים, ונזכר לאחר שומע תפילה, שנינו בברייתא שמחזירים אותו[241], ונחלקו אמוראים וראשונים להיכן חוזר, כשנזכר קודם שעקר רגליו: יש סוברים שחוזר לברכת השנים[242] - ויש שכתבו שכן משמע בדעת הבבלי[243] - שהוא המקום הראוי לשאלה מתחילה[244], וכיון שחוזר, חוזר למקום הראוי ממש[245], שכל שנתנו מקום לתשלומין וטעה בו, חוזר למקומו הראשון[246]. ויש אומרים - וכך אמר אמר רבי שמעון בשם ר' יוחנן בתלמוד ירושלמי[247] - שחוזר לשומע תפילה[248], ושואל בה מטר[249], שכיון שיכול לאמרה בשומע תפילה, למה יחזור לברכת השנים[250], ומאחר שכל השמנה עשרה ברכות הן כתפלה אחת הן, לא הטריחוהו חכמים לחזור למקומו הראוי[251]. נזכר לאחר שסיים את ברכת שומע תפילה, קודם שהתחיל ברכה שלאחריה, דינו תלוי במחלוקת ראשונים, בדין המסיים ברכה, ולא התחיל ברכה שלאחריה, האם חשוב כאילו לא סיים את הברכה, ושואל במקומו, או שחשוב כאילו סיים את הברכה, ודינו כמי שנזכר לאחר שומע תפילה, עיין על כך בערך שמנה-עשרה*.

נזכר לאחר עקירת רגליו

נזכר לאחר שעקר רגליו - על גדר עקירת רגלים, עיין ערך שמנה-עשרה* - חוזר לראש התפילה[252].

נזכר לאחר שעבר זמן התפילה

טעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים, ולא נזכר עד שעבר זמן התפילה, דינו כמי שלא קיים חובת תפילה - באופנים מסויימים[253] - שמשלים ומתפלל תפילה שלאחריה פעמיים, לתשלומים עבור התפילה הקודמת שהחסיר[254]. וכן הוא הדין אף באופן שבתפילה שלאחריה אין שאלת גשמים, כגון ששכח במנחה של ערב שבת, ובשבת אין שואלים גשמים[255], והיינו משום ששאלת גשמים היא מסדר הברכה, וכשאינו שואל הרי הוא משנה ממטבע הברכה, וכאילו לא התפלל כלל[256]. על הטועה בתפילת שבת, והמשיך בתפילת שמנה עשרה של חול, וטעה בשאלה, באופן שבימות החול מחזירים אותו משום כן, האם אף בשבת חוזר, או שמאחר שמלכתחילה בשבת אין מתפללים תפילה של חול, אף כשטעה אינו חוזר, ע"ע שמנה-עשרה*.

שאל טל ולא מטר

טעה ולא שאל מטר, אבל שאל טל, אין מועילה לו שאלת טל[257], אף על פי שלענין הזכרה, אם הזכיר טל ולא הזכיר מטר, אין מחזירים אותו - לסוברים כן[258] - היינו דוקא לענין הזכרה[259] - שאינה אלא שבח בלבד[260] - שמאחר ויש שבח והודאה בשבח על הטל שאינו נעצר[261], כמו שיש במטר שהוא נעצר, לפיכך הזכרת ריצוי וגבורת הטל עומדת במקום גשמים[262], אבל לענין שאלה, שאלת טל שאין צריך לשאול[263], אינה עולה במקום שאלת מטר, שצריך לשאול[264], ואין תועלת בשאלתו, שהרי הטל אינו נעצר ויורד אף בלא שאלה[265], ועוד שבשאלה צריך לשאול כל דבר המביא לידי ברכה, הן טל והן גשם, ואין שאלת טל עולה במקום שאלת גשם[266], ויש מן הראשונים בדעת אמוראים שכתב שהשואל טל, אף שלא שאל מטר, אין מחזירים אותו[267], ולדעתם זו היא שאמר רבי זעירא בשם רבי חנינא, היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו[268], היינו בשאלה[269].

המתפלל בציבור

המתפלל בציבור וטעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים, אין מחזירים אותו, לפי ששומע משליח ציבור[270], ואף על פי שאין שליח ציבור מוציא את הבקי ידי חובה, כשאינו אנוס - לסוברים כן[271] - מכל מקום לאחר שהתפלל, והוצרך לחזור על תפילתו, הקלו בו שיוכל לצאת ידי חובתו על ידי שמיעה מהשליח ציבור[272], ובלבד שישמע את תפילת הש"צ מתחילתה ועד סופה[273].

טעות בימות החמה

שאל מטר בימות החמה

טעה ושאל מטר בימות החמה, מחזירים אותו[274], שהרי לא התפלל תפילתו כהוגן, שהגשמים בקיץ, הם סימן קללה, מפני הקציר[275], ואף על פי ששאל גם טל וגם מטר - שלענין הזכרה יש סוברים שאם הזכיר שניהם בימות החמה, אין מחזירים אותו[276] - מחזירים אותו[277], ונחלקו אחרונים בדעת ראשונים בפירוש מחזירים אותו שאמרו כאן: יש אומרים שלא ממש מחזירים אותו, שהרי כבר שאל שלא כהוגן, ואין תועלת במה שחוזר, אלא מלמדים אותו ומחזירים אותו מזה הענין שיזהר בפעם האחרת ומוחים וגוערים בו שלא יעשה כן[278], אבל רוב הראשונים סוברים שחוזר ומתפלל כהוגן[279] - על המקום שאליו הוא חוזר, עי' להלן[280] - שבכך שחוזר ואומר את הברכה כתיקונה, מתקן את הברכה, שהרי הוא חוזר ועוקר את דיבורו הראשון[281].

המקום שאליו חוזרים

נזכר קודם שסיים הברכה, חוזר לראש הברכה[282], כדי שיהיה היכר[283]. נזכר לאחר סיום הברכה ועדיין לא עקר את רגליו, חוזר לברכת השנים, ומשם חוזר על שאר הברכות[284], לפי שסדר הברכות מעכב[285]. עקר את רגליו, חוזר ומתפלל[286].

תיקון הטעות

טעה ושאל מטר בימות החמה, ותיקן ואמר "ותן ברכה" בתוך-כדי-דיבור*, בדיעבד אינו צריך לחזור, שתוך כדי דיבור חשוב כדיבור[287], ובמה שחוזר, עוקר את דבריו הראשונים[288], ואפילו אם תיקן שלא בתוך כדי דיבור, יצא בדיעבד ידי חובתו, שבדיעבד יוצאים ידי חובת הברכה אף כאשר מקצרים בנוסחה[289].

לאחר שבעה בחשון

טעה ושאל גשמים לאחר שבעה בחשון - שהוא זמן שאילת גשמים בארץ ישראל, לסוברים כן[290] - במקום שאין שואלים גשמים עד שישים יום לאחר התקופה[291], נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שאין צריך לחזור[292], שהטעם שהשואל בימות החמה צריך לחזור, הוא משום שבימות החמה הגשמים הם סימן קללה[293], ואילו בימים אלו, אף בגולה אין הגשמים סימן קללה, אלא שאין בהם צורך[294], וכמו שמצינו לענין הזכרת גשמים בברכת גבורות*, שאף במקומות אלו מזכירים מיום טוב אחרון של חג סוכות, לפי שאינם סימן קללה[295] .

בארץ הזקוקה למטר בימות החמה

בארץ הזקוקה למטר בימות החמה שלהלכה אין שואלים גשמים[296], שלא כדעת ראשונים הסוברים ששואלים[297], וטעה יחיד ושאל, נחלקו אחרונים: יש סוברים שבדיעבד אינו חוזר[298]. ויש סוברים שצריך לחזור[299], אלא שראוי לצאת מידי ספק ולחזור ולהתפלל בתורת נדבה[300].

קודם מעת לעת של תקופה

ביום שישים לתקופה, קודם שעבר מעת לעת מן התקופה, במקומות שזמן שאלת גשמים ביום שישים לתקופה - שלהלכה שואלים את הגשמים, ויש סוברים שאין שואלים[301] - נחלקו אחרונים לענין דיעבד האם חוזר כאשר לא שאל: יש שכתבו שמי שלא שאל גשמים אינו חוזר[302], לפי שלענין דיעבד יש לסמוך על הדעות שאין שואלים[303], ואינו דומה לשאר ספק אם מחוייב בתפילה, שיכול להתפלל ולהתנות שאם אינו חייב תהא התפילה לנדבה[304], לפי שאם יחזור וישאל גשמים, הרי יש כאן "תרתי דסתרי" שבתחילה התפלל כימות החמה, וחוזר ומתפלל כימות הגשמים[305]. ויש שכתבו שחייב לחזור, לפי שהדעה שאין שואלים את הגשמים בזמן זה דחויה מההלכה[306]. ויש שכתבו שהדבר ספק, ויחזור ויתפלל ויתנה בנדבה[307].

הערות שוליים

  1. ↑ משנה ברכות לג א; רמב"ם הל' תפילה פ"ב הט"ז; טשו"ע או"ח קיז א.
  2. ↑ עי' הרוקח סי' שכב; פי' ר' אליהו מלונדריש לגמ' ברכות שם. ועי' רש"ש שם, שמציין לגמ' תענית ב ב: גשמים היינו פרנסה.
  3. ↑ עי' נמו"י שם.
  4. ↑ גמ' ברכות שם.
  5. ↑ עי' סדר ר' עמרם סדר תפילה; מחז"ו סי' פט; עי' רמב"ם סדר תפילה נוסח ברכות התפילה; עי' ריטב"א תענית ג א והל' ברכות פ"ז ה"ט, שכך המנהג הנכון; עי' אבודרהם שמונה עשרה: ושמעתי שיש מקומות; עי' טור או"ח סי' קיד שבאשכנז אין שינוי בין ימות הגשמים לימות החמה, וב"י שם ופרישה שם ס"ק ב בדעתו. ועי' ריטב"א תענית ג א, שכ"מ מלשון התלמוד, שאין חילוק בין ימות החמה לימות הגשמים אלא בהזכרה, וכן בדין, שהרי בימות החמה צריכים להתפלל על ברכת הארץ ופירותיה כמו בימות הגשמים או יותר. ועי' ב"ח שם שפי' דברי הטור בע"א, ועי' מאמר מרדכי שם ס"ק ב שדחה דבריו.
  6. ↑ ציונים 53 ואילך.
  7. ↑ עי' ציון 1. טור שם וב"י שם בדעתו. ועי' טור שם, שכך משמע מלשון הגמרא, ולכאו' כונתו למשנה שם.
  8. ↑ עי' ריטב"א תענית ג א: בארצות הללו נהגו להחליף הברכה בין ימות החמה לימות הגשמים, ואין לנו סמך למנהגם; עי' טור שם, על מנהג ספרד וב"י שם ופרישה שם ס"ק ב בדעתו; עי' אבודרהם שמונה עשרה: ובספרד נוהגים וכו'. ועי' מאירי ברכות לג א. ועי' שער הכוונות (דף נא). ועי' ברכי יוסף קיז א, שכן מנהג רוב ערי הספרדים. ועי' ב"ח שם שפי' דברי הטור בע"א.
  9. ↑ עי' ב"י שם.
  10. ↑ ע"ע שמנה עשרה. חי' הגר"ח ברכות כו ב.
  11. ↑ רש"י תענית יד ב ד"ה ובשומע.
  12. ↑ עי' ציון 184.
  13. ↑ רש"י שם.
  14. ↑ עי' ציון 145.
  15. ↑ ראבי"ה דלהלן.
  16. ↑ ראבי"ה הל' תענית סי' תתמח ומובא במרדכי תענית סי' תריז ובטור או"ח סי קיז.
  17. ↑ ב"ח או"ח קיז, ע"פ גמ' תענית דלהלן.
  18. ↑ עי' גמ' תענית כד ב.
  19. ↑ ט"ז או"ח סי' קיז ס"ק ב.
  20. ↑ א"ר שם ס"ק ו.
  21. ↑ עי' ציונים 184 ואילך, 200 ואילך.
  22. ↑ ב"ח או"ח קיז, ומובא במג"א שם ס"ק ג, ועי' משנ"ב שם ס"ק ט שכן המנהג. ועי' ב"ח שם מעשה ששאלו גשמים בימות החמה בשומע תפילה ולא השלימו שנתם, ועי' ט"ז שבציון 25, שדחה שאפשר שהיינו דוקא משום ששאלו בחזרת הש"צ, ועי' א"ר שבציון הנ"ל, שדחה שהיינו דוקא משום שלא היה צורך גדול.
  23. ↑ עי' גמ' תענית כד ב, וציונים 17 ואילך.
  24. ↑ ב"ח שם.
  25. ↑ ט"ז שם ס"ק ב; א"ר שם ס"ק ו.
  26. ↑ ע"ע תפילה. ט"ז שם.
  27. ↑ עי' ציון 215.
  28. ↑ עי' ט"ז שם.
  29. ↑ א"ר שם.
  30. ↑ עי' להלן.
  31. ↑ ירושלמי תענית פ"א ה"ג, ועי' להלן.
  32. ↑ תענית י א.
  33. ↑ רש"י תענית ד ב.
  34. ↑ עי' תוספתא תענית פ"א ה"ג שכן דעת ר"מ. ירושלמי שם; ר"ח תענית ו א; ר"ן תענית שם.
  35. ↑ עי' תוספתא שם וגמ' תענית ו א.
  36. ↑ עי' ציון 53.
  37. ↑ עי' ברייתא תענית ו א.
  38. ↑ עי' ציון 47.
  39. ↑ ריטב"א תענית י א. ועי' ציון 73, שלפי"ז לאחר החורבן שואלים מיד לאחר סוכות.
  40. ↑ גבורת ארי תענית י א.
  41. ↑ משנה תענית י א.
  42. ↑ עי' גמ' תענית י א: אמר ר"א הלכה כר"ג; רמב"ם הל' תפלה פ"ב הט"ז; טשו"ע או"ח קיז א.
  43. ↑ משנה שם.
  44. ↑ משנה שם.
  45. ↑ מאירי שם.
  46. ↑ ריטב"א שם.
  47. ↑ ריטב"א שם. ועי' ציון 39, שיש שלא חששו אלא לרוב עולי הרגל.
  48. ↑ עי' ריטב"א שם.
  49. ↑ ריטב"א שם. ועי' האשכול הל' תפילה שמיו"ט האחרון של סוכות הוא זמן ימות הגשמים, לכן מתחילים להזכיר בו גשמים (ע"ע) אבל עדיין אי"צ גשמים לעולם עד ז' חשון, ולכן אין שואלים, וצ"ב שבגמ' משמע הטעם משום עולי רגלים, ואפשר שסובר כריטב"א הנ"ל, שהדברים תלויים זה בזה.
  50. ↑ עי' ברייתא תענית ו א, כמה דעות, ובריטב"א הנ"ל מבאר שכן צ"ל דעת ר"ג.
  51. ↑ עי' מאירי דלהלן.
  52. ↑ עי' מאירי תענית ו א. ועי' ציון 81, שלפי"ז י"א שלאחר החורבן שואלים לדעתו מג' חשון.
  53. ↑ עי' גמ' תענית ו א. עי' חזו"א או"ח סי' יח ס"ק יא.
  54. ↑ עי' תענית ד ב בשם ר' יוחנן, ועי' להלן.
  55. ↑ ע"ע הנ"ל, ציון 76.
  56. ↑ גמ' תענית ד ב.
  57. ↑ ע"ע גבורות, ציון 68. עי' רבינו גרשום ור"ח תענית ד א סברוה וכו'. ועי' בגמ' שם איכא דאמרי שרבא לא ס"ל כן. ועי' רש"י שם שפי' גם בל"ק בע"א, ועי' ריטב"א שם.
  58. ↑ עי' ציון 53.
  59. ↑ עי' ברייתא וגמ' תענית ו א, ועי' רש"י שם ד"ה כרבי יוסי ולח"מ הל' תענית פ"ג ה"י וש"ך יו"ד סי' רכ ס"ק לא, בדעתו. ועי' ראשון לציון ושפת אמת תענית שם, בדעת הרמב"ם, שפסק כרבי יוסי לענין רביעה, וסובר ששאלה אינה תלויה בזמני רביעה.
  60. ↑ ברייתא תענית יד ב ורבינו גרשום ותוס' וריטב"א שם בדעתו שהיינו לענין שאלת גשמים. ועי' רש"י שם שפי' לענין סדר תענית, ועי' קרן אורה שאף לדעתו ה"ה לענין שאלה.
  61. ↑ ר"ג שם.
  62. ↑ עי' גמ' שם.
  63. ↑ תוס' שם.
  64. ↑ ברייתא שם.
  65. ↑ עי' ציונים 39, 44 ואילך.
  66. ↑ גמ' תענית ד ב.
  67. ↑ ע"ע גבורות: זמן הזכרת גשמים.
  68. ↑ עי' ציונים 41 ואילך.
  69. ↑ גמ' שם.
  70. ↑ ע"ע גבורות.ריטב"א תענית י א.
  71. ↑ עי' ציון 32.
  72. ↑ עי' ציון 39.
  73. ↑ ריטב"א תענית י א.
  74. ↑ עי' ריטב"א תענית שם; עי' ר"ן על הרי"ף תענית י א (ב א מדהרי"ף) שכך היא הדרך המחוורת.
  75. ↑ עי' ר"ן על הרי"ף שם.
  76. ↑ רמב"ם הל' תפלה פ"ב הט"ז; טשו"ע או"ח קיז א. ועי' שו"ת ברכת אברהם סי' לג ור"ן שם, שמשמע שהמקור לשיטה זן מהגמ' הוא מה שפסקו הלכה כר"ג ששואלים בז' בחשון, ופי' שהיינו אפי' בזה"ז.
  77. ↑ ר"ן על הרי"ף שם בדעת הרי"ף והרמב"ם.
  78. ↑ עי' ציונים 41 ואילך.
  79. ↑ חזו"א או"ח סי' יח ס"ק יא.
  80. ↑ עי' ציונים הנ"ל.
  81. ↑ עי' מאירי תענית ו א.
  82. ↑ עי' פיה"מ פ"א מ"ג, שכן הוא הדין בכל מקום שאוירו קרוב לאוירה; שו"ת דברי יוסף (שורץ) ח"ב סי' ד. ועי' דבריו יוסף שם באורך. ועי' ברית כהונה מערכת ג אות א' ואות ב' על מנהג ג'רבא לשאול מז' חשון, ועי' ארצות החיים (פלאג'י) שער י אות מט, שתמה על מנהגם, וכתב שאפשר שהיינו משום שיש להם גשמים מועטים.
  83. ↑ דברי יוסף שם.
  84. ↑ רש"י תענית י א.
  85. ↑ שו"ת הרא"ש כלל ד סי' י.
  86. ↑ גמ' תענית שם; רמב"ם הל' תפילה פ"ב הט"ז; טשו"ע או"ח קיז א. ועי' שו"ת ברכת אברהם סי' לג, שהרמב"ם שם פסק כן, אף שר' יוחנן חולק.
  87. ↑ רש"י שם ד"ה ובגולה.
  88. ↑ רש"י שם ד"ה תתאי; רמב"ם שם.
  89. ↑ ציונים 129 ואילך.
  90. ↑ ע"ע תקופות.
  91. ↑ ש"ך יו"ד סי' רכ ס"ק לב.
  92. ↑ עי' ציון 53.
  93. ↑ ע"ע תקופות.
  94. ↑ שבלי הלקט ענין תפילה סי' כא בשם רבינו יצחק ב"ר יהודה; ליקוטי הפרדס מרש"י דף טו ע"א.
  95. ↑ אג"מ או"ח ח"ד סי יז.
  96. ↑ עי' גמ' שם, מזמן שמכניסים עצים וכו', ומבואר שהוא ביום שישים לתקופה.
  97. ↑ רש"י שם ד"ה מכי.
  98. ↑ רש"י שם.
  99. ↑ שו"ת רש"י סי' טז.
  100. ↑ שו"ת רש"י שם.
  101. ↑ עי' להלן.
  102. ↑ עי' גמ' תענית ד ב.
  103. ↑ רש"י שם ד"ה הא לן.
  104. ↑ עי' ציונים 66 ואילך.
  105. ↑ ריטב"א תענית י א.
  106. ↑ עי' גמ' תענית י א.
  107. ↑ עי' ציונים 31 ואילך.
  108. ↑ עי' ריא"ז תענית פ"א אות ז; ריטב"א תענית י א; ר"י מלוניל תענית שם. ועי' ציונים 86 ואילך, שי"מ הטעם לשישים לתקופה בע"א. ועי' ציון 284.
  109. ↑ ריא"ז שם.
  110. ↑ ר"י מלוניל שם
  111. ↑ ריא"ז שם.
  112. ↑ ריטב"א שם.
  113. ↑ ר"ן תענית י א (ב א מדהרי"ף). ומשמע מדבריו שלדעת ת"ק אין מאחרים עד ז' חשון, וצ"ב מתי ישאלו.
  114. ↑ ריטב"א תענית י א, בדעת יש מקומות ששואלים בחו"ל מיד במוצאי יו"ט, שדברי הגמ' שם שבמקומות שיש להם פירות בשדות שואלים בז' בחשון, לא נשארו למסקנא (לאחר שחילקו בגמ' שם בין זמן הבית ללאחר החורבן, עי' ציונים 66 ואילך). ועי' ריטב"א שם, שהוא מנהג יפה ושיטה נכונה, אלא שאין לשנות מפני זה את המנהג לאחר את השאלה בחו"ל. ועי' ר"ן תענית ו א (מדהרי"ף) שעמד על השטמת הרי"ף והרמב"ם, שבמקומות שיש פירות בשדות, שואלים משבעה בחשון, ולא פי' הטעם, וצ"ב האם סובר כנ"ל. ועי' שו"ת ברכת אברהם סי' לג, שמשמע שהרמב"ם לא פסק כן להלכה, משום דברי חנניה שבציון 106, שבגולה שואלים בשישים יום, ושפסקו בגמ' הלכה כדבריו, אבל עי' ריטב"א תענית י א, שלא נחלקו, אלא דברי חנניה אמורים דוקא לענין בבל, שהיא מקום טובעני והגשמים מזיקים, עד שישים לתקופה, ודברי הגמ' "הא לן" היינו בשאר חוץ לארץ.
  115. ↑ פיה"מ תענית פ"א מ"ג.
  116. ↑ ציונים 227 ואילך.
  117. ↑ עי' ציון 102.
  118. ↑ עי' ציונים 67 ואילך.
  119. ↑ עי' ציון 64.
  120. ↑ עי' ר"ן תענית ב א מדהרי"ף.
  121. ↑ עי' ציונים 102 ואילך.
  122. ↑ עי' ציונים 66 ואילך.
  123. ↑ ריטב"א תענית י א בשם "מורי נר"ו" בביאור מנהג ספרד בשם הגאונים, לשאול בשישים לתקופה, כמנהג בני בבל, וכתב שכן דעת הרי"ף, שהשמיט את הגמ' שבמקומות שיש להם פירות בשדות שואלים בז' בחשון. ועי' ריטב"א שם, שהטעם שהשוו את בני ספרד לבני בבל, ולא לבני א"י ששואלים תיכף לאחר חג סוכות, הוא משום ששני הזמנים אין מתאימים לבני ספרד, שתיכף לאחר החג אין הגשמים סימן ברכה, משום הפירות בשדות, ושישים יום לתקופה הוא זמן מאוחר הרבה, והעדיפו להשוותם לבני בבל, משום שהם נגררים אחריהם בכל העניינים, ועוד משום פשטות לשון חנניה הוא שב"גולה" שואלים בשישים יום, משמע שדין אחד לכל הגולה, ועוד שיכולים לשאול כיחידים בשומע תפילה, (עי' ציון 123). ועי' ר"ן שבציון 124, בדעת הרי"ף שבא"י שואלים בז' חשון, וצ"ב בדעת הריטב"א, שהרי"ף העתיק את המשנה שלר"ג שואלים בז' בחשון, ולא כתב שבזה"ז הדין שונה.
  124. ↑ עי' ציון 184. ריטב"א שם. ועי' ריטב"א שם, שמ"מ לא נהגו לשאול אף בשומע תפילה.
  125. ↑ ר"ן על הרי"ף תענית ב א (מדהרי"ף) שזהו הדרך המחוור, וכך מנהג קצת מקומות לשאול בזה"ז בז' בחשון. ועי' ר"ן שם, שמ"מ מדברי הרי"ף והרמב"ם לא משמע כן.
  126. ↑ גמ' תענית ו א.
  127. ↑ עי' ציונים 66 ואילך.
  128. ↑ ר"ן שם.
  129. ↑ עי' ציונים 86 ואילך.
  130. ↑ ע"ע תקופות. ספר העבור מאמר ג סוף שער ג; שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' כג בשם הר' וידאל אפרים שכך קבלה מהגאונים. ועי' אג"מ או"ח ח"ד סי' יז, שכך נהגו כל הדורות הראשונים והאחרונים.
  131. ↑ ע"ע תקופות.
  132. ↑ ע"ע תקופות. ספר העבור מאמר ג שער ה.
  133. ↑ ספר העבור שם.
  134. ↑ עי' ציון 95.
  135. ↑ ע"ע תקופות.
  136. ↑ אגר"מ שם. ועי"ש עוד לפי ששמואל היה מרא דבבל יותר מר' אדא נהגו כמותו, ועי' מאמר מרדכי (כרמי) לשו"ע או"ח שם ס"ק ג.
  137. ↑ ילקוט מעם לועז פרשת בראשית (לאחר בראשית ב ה). ועי' שו"ת ישועות יעקב או"ח סוף סי' קיז ומאמר מרדכי לשו"ע שם ס"ק ג, ופורת יוסף (צוייג) סי' ג ואגר"מ שם.
  138. ↑ עי' ציונים 145 ואילך.
  139. ↑ פרי"ד סנהדרין יג א ותענית י א; מאירי תענית שם; או"ז הל' הזכרת גשם וטל סי' ת; הגה"מ הל' תפילה פ"ב הט"ז אות י; טור או"ח קיז א; רמ"א שם.
  140. ↑ ע"ע תקופות. פרי"ד שם ושם; עי' מאירי שם; או"ז שם; עי' הגה"מ שם.
  141. ↑ פרי"ד סנהדרין שם.
  142. ↑ עי' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קכג, בשם הריב"ש על מנהג סרקסטה.
  143. ↑ עי' מחז"ו סי' כד.
  144. ↑ עולת תמיד סי' קיז ס"ק ב; א"ר שם ס"ק ג; משנ"ב שם ס"ק ד.
  145. ↑ עי' זרע אמת סי' יג, שכך צ"ל אף שבבלי הדברים סתומים (עי' ציון 149).
  146. ↑ ראבי"ה הל' תענית סי' תתמח בשם הירושלמי (ואינו בירושלמי שלפנינו, וכ"כ קרבן נתנאל לרא"ש תענית פ"א סי' ד אות ב); האגודה תענית פ"א סי' ג; מרדכי תענית סי תריז; ארחות חיים הל' תפילה סי' קי וכלבו סי' נד ותשב"ץ קטן סי' רטו בשם הר"ם, שכך כתוב בירושלמי.
  147. ↑ חי"א ח"א כלל כד סעי' יב.
  148. ↑ שו"ת מהרי"ל סי' כא.
  149. ↑ חי"א שם. ועי' מהרי"ל שם, שלעולם אין מתחילים במעריב, והיינו משום שהתקופה חלה בלילה בשעה שלישית או תשיעית (ע"ע תקופות) והוא קודם זמן תפילת ערבית לציבור, ועי' ראבי"ה שם, שלפעמים מתחילים ביום ולפעמים בלילה, ועי' תשב"ץ קטן שם, שאם נפלה התקופה בלילה, מונים שישים יום ומתחילים לשאול באותו הלילה, וצ"ב.
  150. ↑ עי' הגה"מ הל' תפילה פ"ב הט"ז אות י, שכ"מ מסתימת הבבלי. ועי' ציון 144, שיש לדחות.
  151. ↑ רא"ש תענית פ"א סי' ד; הגה"מ שם.
  152. ↑ עי' רא"ש שם; הגהות ר"פ לתשב"ץ קטן סי' רטו; עי' טור או"ח סי' קיז; שו"ע שם ס"א; עי' כנה"ג הגהות טור שם אות ג בשם ספר תקון יששכר דף נב, שנראה שכן היא דעת הרמב"ם; ועי' זרע אמת סי' ג' שכ"מ מלשון הרמב"ם הל' תפילה פ"ב הט"ז ששואלים ביום שישים; ושכ"מ מסתימת הסמ"ג עשין יט והרי"ף תענית שם. ועי' הגהות ר"פ שם, שמשמע שהיינו משום שקי"ל שיום תקופה גומר, וצ"ב.
  153. ↑ עי' ציונים 86 ואילך.
  154. ↑ גמ' תענית י א.
  155. ↑ או"ז הל' הזכרת גשם וטל סי' ת.
  156. ↑ גמ' תענית שם; עי' רמב"ם הל' תפילה פ"ב הט"ז; עי' טשו"ע או"ח קיז א. ועי' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קכג בשם ריב"ש, שיש מקומות מחשבים יום שישים כלפני שישים, וטעות בידם.
  157. ↑ גמ' תענית שם.
  158. ↑ או"ז שם; עי' רמב"ם שם; עי' טשו"ע שם.
  159. ↑ שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים נה.
  160. ↑ ע"ע פורים שתלוי אם דעתו לחזור למקומו בשעת הקריאה. רדב"ז שם.
  161. ↑ רדב"ז שם. ועי' ציונים 282 ואילך.
  162. ↑ שו"ת דבר שמואל (אבוהב) סי' שכג.
  163. ↑ עי' בהגהה לשלמי ציבור סי' ח.
  164. ↑ עי' גמ' תענית ד ב, שכך סובר רב חסדא, ונדחו דבריו; עי' גמ' שם שלעולא יש תנאים הסוברים כן.
  165. ↑ עי' גמ' תענית שם: דבר שאינו צריך.
  166. ↑ משנה תענית ה א.
  167. ↑ רא"ש שם סי' ב.
  168. ↑ משנה תענית ה א.
  169. ↑ יואל ב כג. משנה שם. ועי' גבורת ארי שם, שתמה שבימי יואל ירד גשם בה' בניסן, ומנ"ל שכל החודש זמן גשמים, ועי' רש"ש שם, שלומדים כן מסתימת הנביא שלא ביאר באיזה יום בחודש ירדו גשמים. ועי' גבו"א שם שתמה איך מתפללים על דבר שהוא שנוי ומנהג העולם, ועי' להלן בשם השפ"א.
  170. ↑ מאירי שם, שכך לומדים מהפסוק ביואל שם.
  171. ↑ שפת אמת שם, ע"פ גמ' שם, שבימי יואל היה היורה בניסן.
  172. ↑ שפ"א שם, בפי' ראשון.
  173. ↑ שפ"א שם, בפי' שני.
  174. ↑ שבלי הלקט ענין תפילה סי' כא, בשם ר' שניאור כהן צדק.
  175. ↑ רבינו גרשום תענית ד ב; רש"י שם ד"ה אמר.
  176. ↑ ר"ח תענית שם
  177. ↑ רש"י שם.
  178. ↑ ר"ח שם.
  179. ↑ עי' ציון 161.
  180. ↑ גמ' תענית שם.
  181. ↑ עי' רש"י שם ב ב ד"ה הראשון.
  182. ↑ משנה תענית ב א. גמ' שם.
  183. ↑ גמ' שם.
  184. ↑ עי' ציון 162.
  185. ↑ רש"י שם.
  186. ↑ עי' ציון 161, שלעולא נחלקו תנאים בדעת רבי יהודה, ומשום קושית אביי אמרו שכך מחוורתא.
  187. ↑ גמ' תענית יד ב; רמב"ם הל' תפילה פ"ב הי"ז; טשו"ע או"ח קיז ב.
  188. ↑ ע"ע תפילה. רש"י תענית יד ב ד"ה ובשומע, שכך שמע. ועי' גבו"א שם, שתמה שבגירסא שלפנינו בגמ' ע"ז ח א, המסקנא היא שיחיד שואל מעין הברכה.
  189. ↑ ע"ע תפילה.
  190. ↑ פרי"ד תענית שם; ריטב"א תענית שם.
  191. ↑ פרי"ד שם.
  192. ↑ ריטב"א שם.
  193. ↑ ר"ן תענית שם (ה א מדהרי"ף) ומובא במג"א קיז ס"ק ג, והיינו לכאו' ע"פ משנה תענית יב ב.
  194. ↑ שמואל א יב יז. ר"ן שם.
  195. ↑ מאירי תענית שם.
  196. ↑ לבוש או"ח ס"ב.
  197. ↑ מאירי תענית שם.
  198. ↑ לבוש שם.
  199. ↑ ע"ע תפילה.
  200. ↑ עי' להלן: טעות בימות החמה.
  201. ↑ ב"י או"ח קיז.
  202. ↑ עי' להלן שאפי' נינוה. טור שם.
  203. ↑ גמ' תענית יד ב.
  204. ↑ עי' ציונים 184 ואילך.
  205. ↑ גמ' תענית שם.
  206. ↑ עי' גמ' שם; עי' רמב"ם הל' תפילה פ"ב הי"ז: מקומות הצריכים וכו'; טשו"ע או"ח קיז ב. ועי' ר"ח תענית שם, שהיינו משום שהלכה כר' ששת באיסורים.
  207. ↑ גמ' תענית שם.
  208. ↑ גמ' תענית שם, ע"פ דברי ר"י שם לענין תענית גשמים (עי' רש"י שם).
  209. ↑ עי' גמ' וריטב"א שם. ועי' ברייתא שם, לענין תענית גשמים, שהיינו דוקא לאחר החורבן, וצ"ב האם ה"ה לענין שאלה.
  210. ↑ שו"ת הרא"ש דלהלן.
  211. ↑ שו"ת הרא"ש כלל ד סימן י וטור או"ח סי' קיז בדעתו; עי' ב"י שם, שכ"מ בדעת הר"ן. ועי' רא"ש שם שכן דן לפני רבותיו באשכנז ולא ערערו, אבל לא הנהיג כן להלכה, משום שאחרים לא הסכימו עמו, אבל בטור שם הביא דבריו להלכה, ועי' דרישה שם שתמה ע"ז.
  212. ↑ עי' לעיל: תחילת זמן שאלה.
  213. ↑ שו"ת הרא"ש שם.
  214. ↑ עי' ציון 200 .
  215. ↑ שו"ת הרא"ש שם. ועי"ש שדייק כן מהגמ' שבציון 200, שדוקא לבני ננוה הורו שדינם כיחידים. ועי"ש שכן משמע מדברי הרמב"ם, ועי' ב"י שם, שמדברי הר"ן לא משמע שלמד כן בדעת הרמב"ם ועי' מור וקציעה סי' קיז.
  216. ↑ עי' ר"ן תענית ב א מדהרי"ף; עי' שו"ת הרא"ש שם וב"י שם, שדברי הרא"ש לא נתקבלו להלכה, וכל העולם לא נהגו כן; שו"ע שם ס"ב.
  217. ↑ עי' ציונים 200 ואילך.
  218. ↑ ט"ז או"ח קיז ב. ועי' ט"ז שם שכ"כ ע"פ גמ' שבציון 200 ורש"י שם, שהצריכים גשמים בימות החמה, אין שואלים אלא כיחידים, ועי' מגן גיבורים שם ס"ק ב שדחה.
  219. ↑ עי' א"ר שם ס"ק ו. ועי' פמ"ג משב"ז שם ס"ק ב, שאומרים נוסח יהי רצון וכו' בלא להזכיר תיבות "ותן טל ומטר".
  220. ↑ ע"ע תענית גשמים.
  221. ↑ עי' שיירי קרבן לירושלמי תענית פ"א ה"א. ועי"ש שצ"ע כיצד ינהגו כשאין ברכות אלו.
  222. ↑ פי' מבעל ספר חרדים לירושלמי ברכות פ"ה ה"ב וא"ר סי' קיז ס"ק ה, שכ"מ מסתימת הבבלי שלא חילקו בין ש"צ ליחיד.
  223. ↑ עי' שלטי גיבורים סי' קיז ס"ק ב בדעת ר' ירמיה שבירושלמי שם.
  224. ↑ ע"ע תפילה. חרדים שם; א"ר שם.
  225. ↑ תורת חיים (מהרח"ש) ח"ג סי' ג. ועי' תורת חיים שאף לדברי הרא"ש שבציון 210, שבמדינה אחת שואלים בזמן שצריכים, כיון שהשאלה שהובאה לפניו היתה בענין יחידים שהתאספו בעיר אחת, ועי' מנחת יצחק ח"ו סי' קעא, שתמה שהשאלה נוגעת לכל אותו הקוטב.
  226. ↑ עי' תורת חיים שם.
  227. ↑ ציונים 227 ואילך.
  228. ↑ עי' פיה"מ דלהלן.
  229. ↑ עי' בשאלה שבתורת חיים דלהלן.
  230. ↑ עי' פיה"מ תענית פ"א מ"ג; תורת חיים (מהרח"ש) ח"ג סי' ג. ועי' פיה"מ שעוסק לענין תעניות, ועי' תורת חיים שם, שהביא דבריו לענין שאלה בברכת השנים. ועי' תורת חיים שם, שכ"מ מהגמ' שבציונים 102 ואילך.
  231. ↑ פיה"מ שם. ועי' שו"ת דברי חזקיה ח"א סי' ד ובתשובות שהובאו שם, ועי' שו"ת דבר שאול (סתהון) סי' ג ושו"ת מילי דעזרא סי' י, ומנחת יצחק ח"ו סי' קעא ושו"ת שבט הלוי ח"א סי' כא. על המציאות בזה"ז, עי' הלכה ברורה ח"ו אוצרות יוסף סי ד.
  232. ↑ משב"ז סי' קיז ס"ק ג; משנ"ב שם ס"ק טו. ועי' אור לציון ח"ב פ"ז סעי' לב בביאורים, על הנוהגים לשנות את נוסח הברכה בין ימות הקיץ לימות הגשמים, ונזכרו קודם סיום הברכה.
  233. ↑ ע"ע שמנה עשרה. משנ"ב סי' קיז ס"ק ד.
  234. ↑ משנ"ב שם.
  235. ↑ תהלים קיט יב.
  236. ↑ חי"א ח"א כלל כד סעי' יד.
  237. ↑ ועי' משנ"ב סי' קיז ס"ק טו, על ההלכה למעשה.
  238. ↑ עי' ציון 227, בגדר גמר הברכה.
  239. ↑ גמ' ברכות כט א.
  240. ↑ גמ' שם; רמב"ם הל' תפילה פ"י ה"ט; טשו"ע או"ח קיז ד, ה.
  241. ↑ ברכות כט א.
  242. ↑ עי' בה"ג הל' ברכות סי' א פרק ה שחוזר לראש, ורא"ש ברכות פ"ד סי' יד בדעתו, שהיינו ברכת השנים; רמב"ם הל' תפילה פ"י ה"ט; ראב"ד מובא ברשב"א ברכות שם; ריטב"א תענית ג ב, בשם רבינו; מאירי ברכות שם א, בשם גדולי המפרשים; טשו"ע או"ח קיז ה. ועי' רא"ש ומאירי שם, שהוא כעין מה שמצינו לענין מי שלא הבדיל בכוס ובתפילה, שחוזר לשתיהם (ע"ע הבדלה ציונים 377 ואילך).
  243. ↑ עי' רא"ש ברכות שם, בדעת הבה"ג שם, שי"ל שהבבלי חולק על הירושלמי שבציון 237; ריטב"א תענית שם, שמסתימת הלשון מחזירים אותו, משמע ברכת השנים.
  244. ↑ מאירי שם.
  245. ↑ א"א שם ס"ק ה.
  246. ↑ ריטב"א שם.
  247. ↑ ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב, ומובא בתוס' וברשב"א ובמאירי ברכות שם.
  248. ↑ ר' האי גאון מובא ברשב"א ברכות שם; ר"ח תענית ג ב; תוס' שם ב ד"ה הא.
  249. ↑ טור שם.
  250. ↑ ר' האי שם.
  251. ↑ עי' רא"ש ברכות פ"ד סי' יד, בטעם החילוק בין טעות בברכה זו לטעות בהבדלה.
  252. ↑ רמב"ם הל' תפילה פ"י ה"ט; טשו"ע או"ח קיז ה.
  253. ↑ ע"ע תפלה וע' תפלת תשלומין.
  254. ↑ עי' כתבי הגר"ח להלן.
  255. ↑ כתבי הגר"ח ברכות כו ב.
  256. ↑ כתבי הגר"ח שם.
  257. ↑ תר"י ברכות יט ב מדהרי"ף בשם הרב מורי; עי' רמב"ם הל' תפלה פ"י ה"ח שמועיל לענין הזכרה, וב"י או"ח קיז ד, בדעתו, שאין מועיל לענין שאלה; רא"ש ברכות פ"ד סי' יד; ר"ן תענית דף א ע"ב מדהרי"ף בשם הרמב"ן; טשו"ע או"ח קיז ד; עי' ב"י וב"ח שם, שדברי המרדכי שבציון 257, הם דברים דחויים. ועי' רא"ש שם, שדברי הירושלמי שבציון 258, עוסקים בענין הזכרה (ע"ע גבורות ציון 133) ואע"פ שלשון הירושלמי שלא הזכיר "מטר", היינו מוריד הגשם.
  258. ↑ ע"ע גבורות ציון 133 ואילך.
  259. ↑ עי' ר"ן שם בשם הרמב"ן, שלא מצינו אלא לענין הזכרה, והבו דלא לוסיף עלה.
  260. ↑ תר"י ברכות שם.
  261. ↑ ע"ע טל ציונים 13 ואילך.
  262. ↑ ע"ע גבורות שם.
  263. ↑ עי' ר"ן שם. וע"ע טל, ציונים 53 ואילך.
  264. ↑ ר"ן שם.
  265. ↑ עי' תר"י שם.
  266. ↑ ט"ז או"ח קיז ס"ק ד.
  267. ↑ עי' מרדכי תענית סי' תריג, שמהירושלמי דלהלן, יש נוהגים לומר בימות החמה "ותן טל" בשביל שאם ישכחו מטר בימות הגשמים יצאו יד"ח; עי' שלטה"ג לתר"י ברכות יט ב מדהרי"ף אות ד, שכך דעת רבני צרפת שבתר"י שם, אבל עי' ב"ח או"ח קיז (אות ו) שאין זה פירוש דבריהם.
  268. ↑ ירושלמי תענית פ"א ה"א.
  269. ↑ עי' מרדכי שם. ועי' ב"ח שם, שמלשון הירו' "מטר", משמע שהיינו בשאלת ותן טל ומטר, ושלא כמפרשים שבציון 247, שהיינו בהזכרה, שנוסחה מוריד ה"גשם", ועי' ציון הנ"ל שהרא"ש כתב שהוא לאו דוקא.
  270. ↑ עי' גמ' ברכות כט א, ורשב"א ורא"ש ומאירי שם, שאע"פ שנדחה התירוץ שם בסוגיא, היינו דוקא לענין האוקימתא שם, ולא לענין הלכה.
  271. ↑ ע"ע תפלה וע' שמנה עשרה.
  272. ↑ רשב"א שם.
  273. ↑ רשב"א שם.
  274. ↑ טשו"ע או"ח קיז ג. ועי' ב"ח או"ח קיז אות ו, שלומדים כן מדברי רבי חנינא בגמ' תענית ג ב, לענין הזכרת גשמים בימות החמה, שמזירים אותו, וכ"ש בשאלה.
  275. ↑ עי' רש"י תענית שם ד"ה מוריד, לענין הזכרת גשמים, וב"ח שם.
  276. ↑ ע"ע גבורות: טעות בהזכרה.
  277. ↑ ב"י או"ח קיז ג.
  278. ↑ ע"ע גבורות: טעות בהזכרה, לענין טעות בהזכרה ונשמ"א ח"א כלל כד ס"א, שה"ה לענין שאלה.
  279. ↑ ע"ע הנ"ל, לענין טעות בהזכרה, ועי' נשמ"א שם, שה"ה לענין שאלה.
  280. ↑ עי' ציונים 272 ואילך.
  281. ↑ נשמ"א שם.
  282. ↑ פמ"ג משב"ז סי' קיז ס"ק ג, שהוא כמו לענין הזכרה (ע"ע גבורות: טעות בהזכרה).
  283. ↑ פמ"ג שם.
  284. ↑ פמ"ג שם.
  285. ↑ ע"ע שמנה עשרה. פמ"ג שם.
  286. ↑ נשמ"א שם.
  287. ↑ ע"ע תוך כדי דיבור.
  288. ↑ נשמ"א ח"א כלל כד ס"א.
  289. ↑ ע"ע שמנה עשרה. נשמ"א שם.
  290. ↑ עי' ציונים 41 ואילך.
  291. ↑ עי' ציונים 86 ואילך.
  292. ↑ שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים נה; שו"ת חיים שאל ח"ג סי' ג.
  293. ↑ עי' ציון 265.
  294. ↑ עי' ציון 160. רדב"ז שם; שו"ת חיים שאל שם. ועי' רדב"ז שם שכ"מ, שהרי יש כמה מקומות שאינם מא"י ושואלים את הגשמים מז' חשון. ועי' ציון 108, שי"א שבבבל קודם שישים יום הגשמים מזיקים, וצ"ב.
  295. ↑ שו"ת חיים שאל שם.
  296. ↑ עי' לעיל: כשזקוקים למטר בימות החמה.
  297. ↑ עי' דעת הרא"ש שבציון 208.
  298. ↑ מהר"י אבוהב בב"י או"ח סי' קיז, כיון שהאמת נראה כדעת הרא"ש שם; דרכי משה ורמ"א שם ס"ב.
  299. ↑ ב"י שם, כיון שלא נתקבלו דברי הרא"ש ולא נהגו כן.
  300. ↑ ב"י שם; שו"ע שם ס"ב.
  301. ↑ עי' ציונים 144 ואילך.
  302. ↑ לקט יושר ח"א או"ח עמוד כא ענין ג בשם תרוה"ד; פר"ח או"ח סי' קיז ס"ק א והביאו חיי אדם ח"א כלל כד סעי' יב.
  303. ↑ לקט יושר שם; פר"ח שם.
  304. ↑ ע"ע תפילה.
  305. ↑ זרע אמת סי' ג.
  306. ↑ זרע אמת שם, שהראבי"ה שבציון 145, יחיד נגד הרבה פוסקים שבציונים 149 ואילך. והעתיקו במחז"ב או"ח סי' קיז ס"ק ד; עי' ביאוה"ל שם ס"א ד"ה בתפילת שכ"מ מביאור הגר"א שם.
  307. ↑ פמ"ג א"א שם ס"ק א.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שאלת_גשמים&oldid=139924"