פרשני:בבלי:נדרים כ א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים כ א

חברותא[עריכה]

מתניתין:
מי שנדר ב"חרם", ואמר: לא נדרתי אלא בחרמו ברשת של ים, שצדים בה דגים, ולא התכונתי לחרם של גבוה.
או מי שנדר ב"קרבן", ואמר: לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים, שמביאים לפניהם.
או מי שאמר "הרי עצמי קרבן", ואמר: לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי בביתי, להיות נודר בו.
או מי שאמר "קונם אשתי נהנית לי", ואמר: לא נדרתי אלא באשתי הראשונה, שגירשתי
-
על כולן - אין נשאלין להם. אין החכמים נזקקים לשאלתם להתיר את נדריהם, כי אין ממש בדבריהם (ובגמרא יבואר שאין נדרם כלום, ואינו צריך כלל התרה).
ואם נשאלו על נדריהם - עונשין אותן, ומחמירין עליהן -
דברי רבי מאיר.
ויבואר בגמרא שהענישה כאן היא תקנת חכמים, לנהוג את הנדר לחומרא, על אף שנדרם לא היה נדר, ולא היו צריכים להשאל עליו כלל.
וחכמים אומרים: פותחין להן "פתח" להתיר את נדריהם ממקום אחר, לחרטה, שאילו היו יודעים בו הם לא היו נודרים, ומלמדין אותן ומוכיחים אותם על שנדרו, כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.
גמרא:
והוינן בדברי רבי מאיר:
הא גופא קשיא!
תחילה אמרת: אין נשאלין להן. ומשמע, לכאורה, שאין טענתם נחשבת לפתח, וחל נדרם.
ואילו הדר, אחר כך תני בדברי רבי מאיר: אם נשאלו - עונשין אותן, ומחמירין עליהן!
ומשנינן: אמר רב יהודה, הכי קתני: וכולן, אין צריכין שאלה, לפי שאין נדרם נדר.
במה דברים אמורים - בתלמיד חכם, היודע שאין זה נדר, ולכן גם אינו בא להשאל עליו.
אבל בעם הארץ, החושב שהוא נדר הזקוק להתרה, שבא לישאל עליו לפני חכם - עונשין אותו, ומחמירין עליו.
ומבארת הגמרא: בשלמא "מחמירין עליו"
- דלא פתחינן ליה בחרטה.
אלא "עונשין אותו" - היכי דמי? כדתניא: מי שנזר, ועבר על נזירותו - אין נזקקין לו חכמים להשאל עליה מיד - עד שינהוג בו איסור של נזיר כימים שנהג בהן היתר, דברי רבי יהודה.
אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים שצריך לנהוג איסור כימים שנהג בהם היתר - בנזירות מועטת, שהיא שלשים יום.
אבל בנזירות מרובה - דיו שינהג איסור ל' יום, ואפילו אם נהג ימי היתר יותר משלושים יום.
אמר רב יוסף: הואיל ואמרי רבנן אין נזקקים לו - בי דינא דמזדקקי לו, להשאל על נזירותו מיד - לא עביד שפיר! אין בית דין זה עושה כשורה.
רב אחא בר יעקב אומר: משמתינן ליה, מנדים בית דין שכזה.
שנינו במשנה: וחכמים אומרים: פותחין לו פתח ממקום אחר.
תנא: לעולם אל תהי רגיל בנדרים - שסופך לבוא למעול בשבועות.
ואל תהי רגיל אצל עם הארץ - שסופך להאכילך טבלים.
אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ - שסופך להאכילך תרומה.
ואל תרבה שיחה עם האשה - שסופך לבא לידי ניאוף.
רבי אחא ברבי יאשיה אומר: כל הצופה בנשים - סופו שהוא בא לידי עבירה. וכל המסתכל בעקבה של אשה - הויין לו בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף: והמדובר הוא אפילו במסתכל בעקבה של אשתו כשהיא נדה.
אמר רבי שמעון בן לקיש: "עקבה" דקתני
- במקום הטנופת, שהוא מכוון כנגד העקב.
תניא: כתיב (שמות כ) "בעבור תהיה יראתו על פניכם" - זו בושה. "לבלתי תחטאו" - מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא.
מיכן אמרו חכמים: סימן יפה באדם שהוא ביישן.
אחרים (רבי מאיר) אומרים: כל אדם המתבייש - לא במהרה הוא חוטא. ומי שאין לו בושת פנים - בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני.
אמר רבי יוחנן בן דהבאי: ד' דברים סחו לי מלאכי השרת:
בנים חיגרין, מפני מה הויין? - מפני שהופכים הוריהם את "שולחנם", בשעת תשמיש.
בנים אילמים, מפני מה הויין? -
מפני שמנשקים על אותו מקום.
בנים חרשים, מפני מה הויין? -
מפני שמספרים בשעת תשמיש.
בנים סומין מפני מה הויין? -
מפני שמסתכלים באותו מקום.
ורמינהו סתירה לכך, מברייתא ששנינו בה:

דרשני המקוצר[עריכה]