עבודת כהן גדול ביום הכיפורים: הבדלים בין גרסאות בדף

עבודת כהן גדול ביום הכיפורים הינה סדר העבודה הייחודי הנעשה כולו בידי הכהן הגדול ביום הכיפורים. סדר העבודה מתואר בתחילת פרשת אחרי מות (ויקרא ט"ז) ובמסכת יומא.

ההכנות ליום כיפור

השבוע שקודם ליום הכיפורים

ערך מורחב - פרישת כהן גדול קודם יום הכיפורים

שבעה ימים לפני יום הכיפורים לוקחים את הכהן הגדול מביתו ללשכה מיוחדת, על מנת שלא יטמא ויפסל מעבודה, וממנים כהן חלופי, למקרה שיקרה בכהן פסול - יפול בו מום, וכד' - ולא יוכל לעבוד. באותם שבעה ימים הוא עובד בבית המקדש, ומתנסה בכל העבודות היומיומיות, כמו שחיטת התמיד, הטבת הנרות והקטרת הקטורת, כדי שיהיה רגיל, כיון שאת העבודה ביוה"כ הוא עושה בעצמו, כולל את העבודות הפשוטות.

ערב יום הכיפורים

באותו יום מבקשים מהכה"ג לומר בעצמו את כל סדר העבודה, כדי שיראו שהוא אכן יודע אותה כראוי. בנוסף, מעמידים אותו בשער המזרח, ומעבירים לפניו בהמות, כדי שיהיה רגיל בהן, ומוכן לעבודה. לאחר מכן, הוא עומד בפני זקני כהונה, ונשבע שלא ישנה דבר ממה שלמד - שבועה שנזקקו לה בגלל הצדוקים, שהיו משנים חלק מהעבודה לפי הבנתם.

בגלל החשש שמא יפסל הכהן בראיית קרי, לא נותנים לו לישון בליל יוה"כ, ולכן הוא לא אוכל הרבה בערב יוה"כ, כי המאכל מביא את השינה. בליל יום הכיפורים נמצא הכהן בעליית בית אבטינס, בה השביעו אותו, והוא דורש וקורא, כדי שתהיה לו תעסוקה ולא ירדם. ואם אינו יודע לדרוש ולקרוא - דורשים לפניו וקוראים לפניו, בספרים כמו איוב, דניאל, עזרא ודברי הימים.

עבודת היום

בגדי העבודה

הכהן מחליף בגדים פעמים רבות במהלך העבודה, כאשר בכל פעם הוא מקדש ידיו ורגליו מן הכיור, פושט את בגדיו, טובל, לובש את סט הבגדים השני ומקדש שוב את ידיו ורגליו: כאשר הוא עובד בעבודות הרגילות של כל יום, הוא לובש את בגדי כהן גדול הרגילים, בגדי זהב - חושן, אפוד, מעיל וציץ, בנוסף לבגדי כהן הדיוט - מכנסים, כתונת, אבנט ןמצנפת. לעומת זאת, כאשר הוא עובד בעבודהות הייחודיות של יום כיפור, הוא לובש בגדי לבן - רק ארבעת הבגדים הפשוטים (מכנסים, כתונת, אבנט ומצנפת), העשויים כולם מבד.

סדר העבודה

הכהן מתחיל את העבודה בבגדי זהב, בעשיית המלאכות הקבועות של כל יום: שחיטת התמיד, הקטרת הקטורת, הטבת נרות המנורה והקרבת המנח שמקריב כהן גדול בכל יום ("מנחת חביתין").

לאחר מכן, טובל הכהן ומחליף לבגדי לבן. הוא נכנס אל האזור שבין האולם למזבח, שם עומד פר יום הכיפורים, והכהן סומך עליו את ידיו ומתוודה על עוונותיו ועל עוונות ביתו. משם הוא פונה למזרח העזרה, ואיתו סגן הכהנים וראש בית האב שלו, ופונה להטיל גורלות על שני השעירים (תיישים): בתוך קלפי של זהב (שבעבר היתה של עץ) יש שני גורלות, שבאחד כתוב ל-ה', ובשני - לעזאזל. הכהן מוציא גורל אחד בכל יד, ומראה אותם לסגן ולראש בית אב - אם הגורל שכתוב עליו "ל-ה' עולה בימינו, אומר לו הסגן, העומד לימינו: "אישי כהן גדול, הגבה ימינך", ואם הוא עולה בצד שמאל, אומר לו ראש בית אב שלשמאלו: "אישי כהן גדול הגבה שמאלך". ואם עולה של שם בימינו הרי זה סימן ברכה, ומובא בגמרא שבכל ארבעים שנות כהונתו של שמעון הצדיק תמיד עלה הגורל של שם בימינו ^[1]. הכהן מניח את הגורלות על ראשי השעירים, ואומר: "ל-ה' חטאת", ומזכיר את השם המפורש, וכל העומדים בעזרה אומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

הכהן חוזר לפר, ומתוודה עליו בפעם השנייה, ומכפר על עוונות כל שבט לוי. אחר כך הוא שוחט אותו ומקבל במזרק את דמו, אבל עדיין לא הולך לזרוק אותו, אלא נותן את המזרק למישהו שמנענע אותו, כדי למנוע את קרישת הדם, ובעצמו הולך אל המזבח ולוקח ממנו גחלים, בעזרת מחתה. הוא נכנס אל תוך הבית, עם מחתה מלאה מלוא חופניו גחלים ביד ימין, וכף מלאה קטורת ביד שמאל. בתוך הבית נכנס הכהן הגדול אל תוך קודש הקדשים, ושם את הקטורת על הגחלים, ויוצא החוצה, כשהבית מלא עשן. במהלך ההליכה החוצה, מתפלל הכהן תפילה קצרה: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שאם שנה זו שחונה - שתהא גשומה, ולא יעדי עבד שולטן מדבית יהודה, ולא יהיו עמך ישראל צריכים פרנסה זה מזה ולא מעם אחר ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים פירוש מפני שהם מתפללין שלא ירדו גשמים^[2].

הכהן יוצא החוצה, לוקח את דם הפר, נכנס ומזה ממנו שמונה פעמים לבין הבדים - פעם אחת למעלה ושבע למטה. הוא יוצא שוב, שוחט את השעיר ל-ה', נכנס ומזה גם ממנו בין הבדים, אחת למעלה ושבע למטה. לאחר מכן הוא מזה על הפרוכת מדם הפר אחת למעלה ושבע למטה, ומדם השעיר אחת למעלה ושבע למטה. הוא מערבב את הדמים, ומזה על ארבע קרנות מזבח הזהב. הוא מזה על המזבח עוד שבע פעמים, ואת השאר שופך אל יסוד מזבח העולה.

משם הוא פונה שוב אל השעיר המשתלח, סומך עליו את שתי ידיו, ומתוודה על כל עוונות עם ישראל. כשהוא מסיים, הוא מוסר אותו למי שמוליך אותו אל המדבר - על פי המנהג לא נותנים את התפקיד לישראל, אלא לכהן ^[3]. האיש לוקח אותו למקום במדבר, במרחק תשעים ריס (קרוב ל-12 ק"מ^[4]) הליכה, כשבכל מיל (קילומטר) מחכה לו סוכה ובה מזון ומים. יושבי הסוכות מלווים אותו מסוכה לסוכה, והאחרון לא מלווה אותו עד הצוק, אלא עומד מרחוק, בזמן שהמשלח דוחף את השעיר מהצוק, והשעיר מתדרדר ומת. המשלח חוזר אל הסוכה, ויושב שם עד צאת החג.

בינתיים, כהן גדול חוזר אל הפר והשעיר, חותכם, מוציא את חלביהם ומקריב אותם על המזבח. ובזמן שהמשלח מגיע עם השעיר למדבר, מעדכנים את הכהן הגדול (בימשנה מובאת מחלוקת כיצד יודעים מתי הוא מגיע), והוא נכנס לקרוא בספר התורה שבעזרה: את הקריאה בפרשת אחרי מות, העוסקת בסדר העבודה ביוה"כ, ואת הפרשייה העוסקת במצוות יוה"כ בפרשת אמור - ואת קריאת מוספי היום, הנמצאת בפרשת פנחס, הוא קורא בעל פה, כי לא רוצים לגלול את הספר עד שם ולהטריח את הציבור. בסוף הקריאה מברך הכהן שמונה ברכות: על התורה, על עבודת ביה"מ,על ההודאה, על מחילת העוון, על המקדש, על ישראל, (יש גירסה שגם על ירושלים), על הכהנים ועל שאר התפלה.

הכהן טובל ומחליף לבגדי זהב (ואם רוצה - מחליף לבגד לבן של עצמו עוד לפני הקריאה, ואז לא טובל פה), ועושה את קרבנות המוסף של יוה"כ - פר, איל ושבעה כבשים. הוא טובל שוב, מחליף לבגדי לבן ונכנס לקודש הקדשים כדי להוציא את הכף והמחתה שהניח שם בבוקר. אחר כך הוא טובל שוב, ומחליף בחזרה לבגדי זהב, ונכנס לעשות את עבודות בין הערביים - הקטרת קטורת והטבת הנרות.

לאחר סיום העבודה

לאחר עבודות אחרונות אלו, מחליף הכהן בגדים בפעם האחרונה - לבגדי עצמו - ויוצא מבית המקדש מלווה באוהביו. נהוג שהוא עושה יום טוב, לכבוד שיצא בשלום מקודש הקדשים, וכן נהוג שמשלח השעיר לעזאזל בא לפגוש אותו ואומר לו: "עשינו שליחותך!"

פיוטים העוסקים בסדר העבודה

בתפילת מוסף של יום הכיפורים נוהגים לקרוא פיוטים המתארים את סדר העבודה, ומבוססים על הפסוקים בתורה, מסכת יומא ומדרשים. במהלך הפיוטים, נוהגים לכרוע ולהשתחוות בכל פעם שמוזכר שבבית המקדש היו עושים כך.