פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רמד א: הבדלים בין גרסאות בדף
(Added ben shmuel book.) |
(Added ben shmuel book.) |
||
| שורה 80: | שורה 80: | ||
[[קטגוריה:בן שמואל]] | [[קטגוריה:בן שמואל]] | ||
[[קטגוריה:אורח חיים]] | [[קטגוריה:אורח חיים]] | ||
== סעיף א | עבודת גוי בקבלנות == | |||
<blockquote>הירושלמי אומר (שבת א, ח) שאומנים גויים שעשו מלאכה בתוך בתיהם מותר, וראב"ש סובר שרק בתלוש מותר ולא במחובר. וכך הלכה. | |||
בהמשך הירושלמי איתא שדווקא בתוך התחום אסור, אבל מחוץ לתחום בין בתלוש ובין במחובר מותר. | |||
גם הגמרא במועד קטן (יב.) אומרת שקבלנות בתוך התחום אסורה ומחוץ לתחום מותרת. | |||
</blockquote> | |||
רמב"ם ☜ ושו"ע: מותר לפסוק עם גוי דמים ויעבוד הגוי אפילו בשבת. במה דברים אמורים: בצנעא, אבל בפרהסיא כמו בניית בית או קצירת שדה, אסור מפני מראית עין<ref>לקמן יובאו מחלוקות הראשונים לגבי קבלנות בית ולגבי קבלנות שדה בהרחבה.</ref>. אבל מחוץ לתחום מותר (אם אין עיר קרובה לשם). | |||
רמ"א (על פי המהר"ם): אסור לפסוק גם בעיר שכולה גויים משום האורחים ובני ביתו (הרמ"א מדבר על מלאכה במחובר, לכן יש מראית עין אפילו במיעוט אנשים (משנ"ב)). | |||
<ol> | |||
<li><blockquote><p>מותר שגוי יעשה מלאכת תלוש אפילו בפרהסיא כשלא ידוע שהיא של יהודי, אפילו אם מעט אנשים יודעים<ref><p>ומה שאסר השו"ע בסעיף ב אם מעט יודעים, למרות שהמלאכה לא ידועה שהיא של היהודי, שם מדובר במחובר ופה בתלוש. '''(שער הציון).'''</p></ref>. '''אבל''' סתם מלאכת מחובר נחשבת כידועה שהיא של היהודי ואין להקל בה בשום אופן (משנ"ב ושער הציון).</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>מחוץ לתחום מותר. אך בעיר שכולה גוים אסור כיוון שיש חשש שיבואו אורחים ויראו את המלאכה (שהרי ביתו של היהודי שם) לעומת מחוץ לתחום, שאין חשש שילכו אנשים לראות את המלאכה (שהרי רק המלאכה שם) (משנ"ב).</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>אם יש יהודי שגר בתוך התחום של מקום העבודה אסור משום מראית עין (משנ"ב), שודאי לא גרע מהחשש שמא יבואו אורחים ויראו (שער הציון).</p></blockquote></li></ol> | |||
== == | |||
=== ❖ קבלנות בבניית בית === | |||
<blockquote>רשב"ג מתיר (ע"ז כא:) לתת שדה באריסות לגוי שיעבוד בו גם בשבת, משום שהאריס עוסק באריסותו ואין איסור שהיהודי יהנה מכך. | |||
</blockquote> | |||
◄ ר"ת: משמע מהגמרא שמותר לתת לגוי לבנות את בית היהודי בשבת, וקל וחומר, אם אריסות שיש ריווח לעבודת הגוי בשבת בכל זאת התירו, בניית בית בקבלנות שאין בה ריווח לעבודה בשבת, כל שכן שמותר<ref>אמנם בעניין נתינת שדה כתבו הראשונים שאם קצץ דמים – מותר. טעם החילוק: משום שהרגילות בשדה היא להוריד באריסות ואין חשד שהוא שכיר יום, אבל בבית יחשדו ביהודי שהגוי שכיר יום שלו '''(תוספות)'''.</ref> (ומה שהגמרא במועד קטן אסרה מדובר על אבלות ולא בשבת (תוספות)). | |||
'''''◄''''' ר"י, רמב"ן ור"ן: אסור, כיוון שהרואה יאמר שהיהודי השכירו לאותו יום. אבל מחוץ לתחום שאין יהודי שיוכל לראות את העבודה מותר. | |||
☜ כך פוסק שו"ע (ואם מנהג כל העיר יש מתירים, עיין לקמן). | |||
=== ❖ קבלנות בשדה === | |||
'''''◄''''' רמב"ם, ר"ן, מ"מ, תוספות, מרדכי, סמ"ג, סמ"ק ותרומה: אסור לתת לגוי שדה בקבלנות, ולא מדינא אלא משום מראית עין שיחשדו שהוא שכיר יום. (ומה שמותר בתוך התחום (בסימן רמג, א) רק אם מוריד לאריסות ממש ולא בקבלנות (משנ"ב)). | |||
☜ שו"ע: אסור לתת שדה לגוי שיקצור אותה בקבלנות. | |||
'''''◄''''' יש מתירים (מובאים בר"ן וברב המגיד) בשדה [וכל האיסור בתוך התחום הוא רק בבית]. | |||
'''''◄''''' רב נטרונאי גאון: מותר לתת ריחיים בקבלנות. (א. הוא סובר כיש מתירים. ב. הוא אוסר, אלא שבריחיים אין איסור כי זה רק כלים ואין איסור להשכיר כלים). | |||
=== ❖ '''אם מנהג כל העיר להשכיר בקיבולת ''' === | |||
'''''◄''''' ר"ן, תוס' ישנים, ר"מ בתוס', רז"ה, הגהות סמ"ק, הגהות אשרי, תרומה, נודע ביהודה<ref>אמנם, דעתו שונה משאר הראשונים, כיוון שלראשונים טעם האיסור הוא משום שאם אין לגוי חלק ברווחים אסור בכל מקרה (ולא תעזור העובדה שכל העיר בקבלנות) ולנוב"י טעם האיסור הוא משום חשש שיבואו אורחים שלא ידעו ממנהג העיר ויבוא לידי חשד (עיין מהדו"ק א, יב).</ref>, מהר"י הלוי, ט"ז וחיי אדם: אף אם מנהג כל העיר להשכיר בקיבולת, אסור, כיוון שעדיין ייתכן ויתלו שהוא שכיר יום (שאסור מדינא). | |||
'''''◄''''' רמב"ן, רא"ש, ריטב"א, רעק"א ופרי מגדים<ref>'''הפרי מגדים''' כותב (מש"ז ס"ק ב) שלפי הר"ן שאסר קבלנות בשדה משום שנראה לאנשים כשכירות יום ויבואו להתיר, גם אם כל העיר בקבלנות אסור, (כי אם אנשים רואים שהגוי לא מקבל ריווח מהשדה (כאריס) וחושדים שהוא שכיר יום ויתירו לעצמם), אבל לשו"ע שכתב לאסור קבלנות שדה משום שאנשים אינם יודעים שהיהודי קצץ לגוי דמים ויחשבו שהוא שכיר יום, משמע שאם אכן התפרסם הדבר יהיה מותר. ואם כך לדעתו '''גם השו"ע יתיר בקבלנות שדה.'''</ref>: מותר. | |||
☜ הביה"ל סומך על המתירים בשדה (שהרי יש ראשונים שמתירים קבלנות בשדה בכל מקרה, ואפשר לצרפם), ובקבלנות בית משאיר בצ"ע<ref>'''באגרות משה''' (או"ח ג, לה) תמה מדוע החמיר בספק דדבריהם, וסיים שאין להחמיר אלא אם כן הדבר פרוץ. ('''בשו"ע הרב''' (קנב, מהדו"ב ס"ק ה) החמיר גם אם מנהג העיר לתת בקבלנות אם הגוי התחיל את עבודתו בשבת עצמה. וייתכן שאף האג"מ מודה בזה לאיסור).</ref> (שכן רק ר"ת התיר קבלנות בבית לכתחילה). | |||
=== '''❖''' דינים שונים בקבלנות === | |||
א. קבלנות היא כשכל הפועלים מקבלים שכרם בקבלנות ולא רק האדריכל (משנ"ב). ואם האדריכל דואג להביא פועלים ובעל הבית לא מתערב בכל העסק, נחשב לקבלנות (ביה"ל). | |||
ב. אסור לפנות זבל מהחצר על ידי גוי בקבלנות שזה בכלל מלאכת מחובר (משנ"ב)'''.''' | |||
ג. מלאכת רבים: '''המג"א''' כותב שאין חשד במלאכה של רבים (והסכים שאין להתיר אם נהגו לאסור) '''והאחרונים''' חלקו עליו. '''בבניית בית כנסת''' גם המג"א אוסר כי זה חילול ה' שהגוים אוסרים לעבוד בימי חגם ואנחנו נתיר בפרהסיא. ואם יתבטל הבניין משום כך, מותר. | |||
סיכום: | |||
קבלנות בשדה: לרוב הראשונים אסור משום מראית עין ויש מי שמתיר, השו"ע אוסר. | |||
קבלנות בבית: ר"ת מתיר ושאר הראשונים אוסרים ושו"ע אוסר. | |||
קבלנות כשכל העיר נוהגת בקבלנות: נחלקו הראשונים והאחרונים ולדינא פסק במשנ"ב אפשר להקל בשדה ובבית נשאר בצריך עיון. | |||
מחוץ לתחום: כל קבלנות מותרת. בעיר שכולה גויים: אסור כדין עיר שיש בה יהודים. | |||
==הערות שוליים== | |||
גרסה מ־17:27, 22 בדצמבר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | עבודת גוי בקבלנות
רשב"ג מתיר (ע"ז כא:) לתת שדה באריסות לגוי ויעבוד בו גם בשבת משום שהאריס עוסק באריסותו ואין איסור שהיהודי יהנה מכך.
ר"ת לומד מכך שמותר לתת לגוי לבנות את ביתו בשבת, וקל וחומר, שאם אריסות שיש ריווח לעבודת הגוי בשבתף בכל זאת התירו, אז בניית בית בקבלנות שאין בה ריווח לעבודה בשבת, לא כל שכן שמותר.
לקמן יבואר שהרבה ראשונים חלקו על היתר בניית בית, אמנם בעניין נתינת שדה כתבו הראשונים שאם קצץ דמים - מותר [טעם החילוק: משום שהרגילות בשדה היא להוריד באריסות ואין חשד שהוא שכיר יום, אבל בבית יחשדו ביהודי שהגוי שכיר יום שלו (תוספות)].
הירושלמי אומר (שבת א, ח) שאומנים גויים שעשו מלאכה בתוך בתיהם מותר, וראב"ש סובר שרק בתלוש מותר ולא במחובר. וכך הלכה.
בהמשך הירושלמי שם: דווקא בתוך התחום אסור, אבל מחוץ לתחום בין בתלוש ובין במחובר מותר.
גם הגמרא במועד קטן (יב.) אומרת שקבלנות בתוך התחום אסורה ומחוץ לתחום מותרת.
רמב"ם ☜ ושו"ע: מותר לפסוק עם גוי דמים ויעבוד הגוי אפילו בשבת. במה דברים אמורים: בצנעא, אבל בפרהסיא כמו בניית בית או קצירת שדה, אסור מפני מראית עין[1]. אבל מחוץ לתחום מותר [אם אין עיר קרובה לשם].
רמ"א (על פי המהר"ם): אסור לפסוק גם בעיר שכולה גויים משום האורחים ובני ביתו [הרמ"א מדבר על מלאכה במחובר, לכן יש מראית עין אפילו במיעוט אנשים (משנ"ב)].
מותר שגוי יעשה במלאכת תלוש אפילו בפרהסיא אם לא ידוע שהיא של יהודי, אפילו אם מעט אנשים כן יודעים[2] (משנ"ב). אבל סתם מלאכת מחובר נחשבת כידועה שהיא של היהודי ואין להקל בה בשום אופן (משנ"ב ושער הציון).
מחוץ לתחום מותר אבל בעיר שכולה גוים אסור למרות שבשניהם אין יהודים, כיוון שבעיר שכולה גוים יש חשש שיבואו אליו אורחים ויראו את המלאכה (שהרי ביתו של היהודי שם) אבל מחוץ לתחום, אין חשש שילכו אנשים לראות את המלאכה (שהרי רק המלאכה שם) (משנ"ב).
אם יש יהודי שגר בתוך התחום של מקום העבודה אסור משום מראית עין (משנ"ב) שודאי לא גרע מהחשש שמא יבואו אורחים ויראו (שער הציון).
❖ קבלנות בבניית בית
כנזכר לעיל, הגמרא בעבודה זרה (כא:) מתירה לתת שדה לגוי באריסות. ר"ת למד מכך להתיר לתת לגוי לבנות בית בקבלנות בשבת, הזכרנו ששאר הראשונים חלקו עליו.
◄ ר"ת: מותר לתת לגוי לבנות בית בקבלנות כמו שמותר לתת שדה באריסות. ומה שהגמרא במועד קטן אסרה מדובר על אבלות ולא בשבת (תוספות שם).
◄ ר"י, רמב"ן ור"ן: אסור, כיוון שהרואה יאמר שהיהודי השכירו ליום. אבל מחוץ לתחום שאין יהודי שיוכל לראות את העבודה מותר.
☜ כך פוסק שו"ע (ואם מנהג כל העיר יש מתירים, עיין לקמן).
❖ קבלנות בשדה
הבית יוסף מביא מחלוקת בין הראשונים לגבי נתינת שדה לגוי בקבלנות:
◄ רמב"ם, ר"ן, מ"מ, תוספות, מרדכי, סמ"ג, סמ"ק ותרומה: אסור, ולא מדינא אלא משום מראית עין שיחשדו שהוא שכיר יום. (ומה שמותר בתוך התחום (בסימן רמג, א) רק אם מוריד לאריסות ממש ולא בקבלנות).
☜ שו"ע: אסור לתת שדה לגוי שיקצור אותה בקבלנות.
◄ יש מתירים (מובאים בר"ן וברב המגיד) בשדה [וכל האיסור בתוך התחום הוא רק בבית].
◄ רב נטרונאי גאון: מותר לתת ריחיים בקבלנות: א. הוא סובר כיש מתירים. ב. הוא אוסר, אלא שבריחיים אין איסור כי זה רק כלים ואין איסור להשכיר כלים.
❖ אם מנהג כל העיר להשכיר בקיבולת
◄ ר"ן, תוס' ישנים, ר"מ בתוס', רז"ה, הגהות סמ"ק, הגהות אשרי, תרומה, נודע ביהודה[3], מהר"י הלוי, ט"ז וחיי אדם: אסור כי עדיין יתלו שהוא שכיר יום.
◄ לרמב"ן, רא"ש, ריטב"א, רעק"א ופרי מגדים[4]: מותר.
☜ הביה"ל סומך על המתירים בשדה (שהרי יש ראשונים שמתירים קבלנות בשדה בכל מקרה, ואפשר לצרפם), ובקבלנות בית משאיר בצ"ע[5] (שכן רק ר"ת התיר קבלנות בבית לכתחילה).
❖ דינים שונים בקבלנות
א. קבלנות היא כשכל הפועלים מקבלים שכרם בקבלנות ולא רק האדריכל (משנ"ב). ואם האדריכל דואג להביא פועלים ובעל הבית לא מתערב בכל העסק, נחשב לקבלנות (ביה"ל).
ב. אסור לפנות זבל מהחצר על ידי גוי בקבלנות שזה בכלל מלאכת מחובר (משנ"ב).
ג. מלאכת רבים: המג"א כותב שאין חשד במלאכה של רבים (והסכים שאין להתיר אם נהגו לאסור) והאחרונים חלקו עליו. בבניית בית כנסת גם המג"א אוסר כי זה חילול ה' שהגוים אוסרים לעבוד בימי חגם ואנחנו נתיר בפרהסיא. ואם יתבטל הבניין בגלל זה, מותר.
סיכום:
קבלנות בשדה: לרוב הראשונים אסור משום מראית עין ויש מי שמתיר, השו"ע אוסר.
קבלנות בבית: ר"ת מתיר ושאר הראשונים אוסרים ושו"ע אוסר.
קבלנות כשכל העיר נוהגת בקבלנות: נחלקו הראשונים והאחרונים ולדינא אפשר להקל בשדה ובבית צריך עיון.
מחוץ לתחום: כל קבלנות מותרת. בעיר שכולה גויים: אסור כדין עיר שיש בה יהודים.
הערות שוליים
סעיף א | עבודת גוי בקבלנות
הירושלמי אומר (שבת א, ח) שאומנים גויים שעשו מלאכה בתוך בתיהם מותר, וראב"ש סובר שרק בתלוש מותר ולא במחובר. וכך הלכה.
בהמשך הירושלמי איתא שדווקא בתוך התחום אסור, אבל מחוץ לתחום בין בתלוש ובין במחובר מותר.
גם הגמרא במועד קטן (יב.) אומרת שקבלנות בתוך התחום אסורה ומחוץ לתחום מותרת.
רמב"ם ☜ ושו"ע: מותר לפסוק עם גוי דמים ויעבוד הגוי אפילו בשבת. במה דברים אמורים: בצנעא, אבל בפרהסיא כמו בניית בית או קצירת שדה, אסור מפני מראית עין[6]. אבל מחוץ לתחום מותר (אם אין עיר קרובה לשם).
רמ"א (על פי המהר"ם): אסור לפסוק גם בעיר שכולה גויים משום האורחים ובני ביתו (הרמ"א מדבר על מלאכה במחובר, לכן יש מראית עין אפילו במיעוט אנשים (משנ"ב)).
מותר שגוי יעשה מלאכת תלוש אפילו בפרהסיא כשלא ידוע שהיא של יהודי, אפילו אם מעט אנשים יודעים[7]. אבל סתם מלאכת מחובר נחשבת כידועה שהיא של היהודי ואין להקל בה בשום אופן (משנ"ב ושער הציון).
מחוץ לתחום מותר. אך בעיר שכולה גוים אסור כיוון שיש חשש שיבואו אורחים ויראו את המלאכה (שהרי ביתו של היהודי שם) לעומת מחוץ לתחום, שאין חשש שילכו אנשים לראות את המלאכה (שהרי רק המלאכה שם) (משנ"ב).
אם יש יהודי שגר בתוך התחום של מקום העבודה אסור משום מראית עין (משנ"ב), שודאי לא גרע מהחשש שמא יבואו אורחים ויראו (שער הציון).
❖ קבלנות בבניית בית
רשב"ג מתיר (ע"ז כא:) לתת שדה באריסות לגוי שיעבוד בו גם בשבת, משום שהאריס עוסק באריסותו ואין איסור שהיהודי יהנה מכך.
◄ ר"ת: משמע מהגמרא שמותר לתת לגוי לבנות את בית היהודי בשבת, וקל וחומר, אם אריסות שיש ריווח לעבודת הגוי בשבת בכל זאת התירו, בניית בית בקבלנות שאין בה ריווח לעבודה בשבת, כל שכן שמותר[8] (ומה שהגמרא במועד קטן אסרה מדובר על אבלות ולא בשבת (תוספות)).
◄ ר"י, רמב"ן ור"ן: אסור, כיוון שהרואה יאמר שהיהודי השכירו לאותו יום. אבל מחוץ לתחום שאין יהודי שיוכל לראות את העבודה מותר.
☜ כך פוסק שו"ע (ואם מנהג כל העיר יש מתירים, עיין לקמן).
❖ קבלנות בשדה
◄ רמב"ם, ר"ן, מ"מ, תוספות, מרדכי, סמ"ג, סמ"ק ותרומה: אסור לתת לגוי שדה בקבלנות, ולא מדינא אלא משום מראית עין שיחשדו שהוא שכיר יום. (ומה שמותר בתוך התחום (בסימן רמג, א) רק אם מוריד לאריסות ממש ולא בקבלנות (משנ"ב)).
☜ שו"ע: אסור לתת שדה לגוי שיקצור אותה בקבלנות.
◄ יש מתירים (מובאים בר"ן וברב המגיד) בשדה [וכל האיסור בתוך התחום הוא רק בבית].
◄ רב נטרונאי גאון: מותר לתת ריחיים בקבלנות. (א. הוא סובר כיש מתירים. ב. הוא אוסר, אלא שבריחיים אין איסור כי זה רק כלים ואין איסור להשכיר כלים).
❖ אם מנהג כל העיר להשכיר בקיבולת
◄ ר"ן, תוס' ישנים, ר"מ בתוס', רז"ה, הגהות סמ"ק, הגהות אשרי, תרומה, נודע ביהודה[9], מהר"י הלוי, ט"ז וחיי אדם: אף אם מנהג כל העיר להשכיר בקיבולת, אסור, כיוון שעדיין ייתכן ויתלו שהוא שכיר יום (שאסור מדינא).
◄ רמב"ן, רא"ש, ריטב"א, רעק"א ופרי מגדים[10]: מותר.
☜ הביה"ל סומך על המתירים בשדה (שהרי יש ראשונים שמתירים קבלנות בשדה בכל מקרה, ואפשר לצרפם), ובקבלנות בית משאיר בצ"ע[11] (שכן רק ר"ת התיר קבלנות בבית לכתחילה).
❖ דינים שונים בקבלנות
א. קבלנות היא כשכל הפועלים מקבלים שכרם בקבלנות ולא רק האדריכל (משנ"ב). ואם האדריכל דואג להביא פועלים ובעל הבית לא מתערב בכל העסק, נחשב לקבלנות (ביה"ל).
ב. אסור לפנות זבל מהחצר על ידי גוי בקבלנות שזה בכלל מלאכת מחובר (משנ"ב).
ג. מלאכת רבים: המג"א כותב שאין חשד במלאכה של רבים (והסכים שאין להתיר אם נהגו לאסור) והאחרונים חלקו עליו. בבניית בית כנסת גם המג"א אוסר כי זה חילול ה' שהגוים אוסרים לעבוד בימי חגם ואנחנו נתיר בפרהסיא. ואם יתבטל הבניין משום כך, מותר.
סיכום:
קבלנות בשדה: לרוב הראשונים אסור משום מראית עין ויש מי שמתיר, השו"ע אוסר.
קבלנות בבית: ר"ת מתיר ושאר הראשונים אוסרים ושו"ע אוסר.
קבלנות כשכל העיר נוהגת בקבלנות: נחלקו הראשונים והאחרונים ולדינא פסק במשנ"ב אפשר להקל בשדה ובבית נשאר בצריך עיון.
מחוץ לתחום: כל קבלנות מותרת. בעיר שכולה גויים: אסור כדין עיר שיש בה יהודים.
הערות שוליים
- ↑ לקמן נביא את מחלוקות הראשונים לגבי קבלנות בית ולגבי קבלנות שדה בהרחבה.
- ↑
(ומה שאסר השו"ע בסעיף ב אם מעט יודעים, למרות שהמלאכה לא ידועה שהיא של היהודי, שם מדובר במחובר ופה בתלוש. שער הציון).
- ↑ אמנם, דעתו שונה משאר הראשונים, כיוון שלראשונים טעם האיסור הוא משום שאם אין לגוי חלק ברווחים אסור בכל מקרה (ולא תעזור העובדה שכל העיר בקבלנות) ולנוב"י טעם האיסור הוא משום חשש שיבואו אורחים שלא ידעו ממנהג העיר ויבוא לידי חשד (עיין מהדו"ק א, יב).
- ↑ הפרי מגדים כותב (מש"ז ס"ק ב) שלפי טעם הר"ן שאסר קבלנות בשדה משום שזה נראה לאנשים כשכירות יום ויבואו להתיר, אז גם אם כל העיר בקבלנות אסור, (כי אם אנשים רואים שהגוי לא מקבל ריווח מהשדה (כאריס) הוא חושדים שזה שכיר יום ויתירו לעצמם), אבל לטעמו של השו"ע שכתב שאסור קבלנות שדה משום שאנשים לא יודעים שהיהודי קצץ לגוי דמים ויחשבו שהוא שכיר יום, משמע שאם אכן התפרסם הדבר יהיה מותר. ואם כך לדעתו גם השו"ע יתיר בקבלנות שדה.
- ↑ באגרות משה (או"ח ג, לה) תמה מדוע החמיר בספק דדבריהם, וסיים שאין להחמיר אלא אם כן הדבר פרוץ. (בשו"ע הרב (קנב, מהדו"ב ס"ק ה) החמיר גם אם מנהג העיר לתת בקבלנות אם הגוי התחיל את עבודתו בשבת עצמה, ואולי גם האג"מ מודה בזה לאיסור).
- ↑ לקמן יובאו מחלוקות הראשונים לגבי קבלנות בית ולגבי קבלנות שדה בהרחבה.
- ↑
ומה שאסר השו"ע בסעיף ב אם מעט יודעים, למרות שהמלאכה לא ידועה שהיא של היהודי, שם מדובר במחובר ופה בתלוש. (שער הציון).
- ↑ אמנם בעניין נתינת שדה כתבו הראשונים שאם קצץ דמים – מותר. טעם החילוק: משום שהרגילות בשדה היא להוריד באריסות ואין חשד שהוא שכיר יום, אבל בבית יחשדו ביהודי שהגוי שכיר יום שלו (תוספות).
- ↑ אמנם, דעתו שונה משאר הראשונים, כיוון שלראשונים טעם האיסור הוא משום שאם אין לגוי חלק ברווחים אסור בכל מקרה (ולא תעזור העובדה שכל העיר בקבלנות) ולנוב"י טעם האיסור הוא משום חשש שיבואו אורחים שלא ידעו ממנהג העיר ויבוא לידי חשד (עיין מהדו"ק א, יב).
- ↑ הפרי מגדים כותב (מש"ז ס"ק ב) שלפי הר"ן שאסר קבלנות בשדה משום שנראה לאנשים כשכירות יום ויבואו להתיר, גם אם כל העיר בקבלנות אסור, (כי אם אנשים רואים שהגוי לא מקבל ריווח מהשדה (כאריס) וחושדים שהוא שכיר יום ויתירו לעצמם), אבל לשו"ע שכתב לאסור קבלנות שדה משום שאנשים אינם יודעים שהיהודי קצץ לגוי דמים ויחשבו שהוא שכיר יום, משמע שאם אכן התפרסם הדבר יהיה מותר. ואם כך לדעתו גם השו"ע יתיר בקבלנות שדה.
- ↑ באגרות משה (או"ח ג, לה) תמה מדוע החמיר בספק דדבריהם, וסיים שאין להחמיר אלא אם כן הדבר פרוץ. (בשו"ע הרב (קנב, מהדו"ב ס"ק ה) החמיר גם אם מנהג העיר לתת בקבלנות אם הגוי התחיל את עבודתו בשבת עצמה. וייתכן שאף האג"מ מודה בזה לאיסור).