פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רעט א: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (Try fix category tree) תגית: ריקון |
(Added ben shmuel book.) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אורח חיים רעט א|שולחן-ערוך-אורח-חיים|רעט|א}} | |||
== סעיף א | מותר שמן שבנר == | |||
<blockquote>המשנה אומרת (מד.) שמותר לטלטל נר חדש אבל לא ישן ורבי שמעון מתיר לטלטל את כל הנרות חוץ מנר הדולק בשבת. הגמרא מביאה שלדעת רבי יהודה מותר לטלטל נר חדש ולא ישן, לדעת רבי מאיר מותר לטלטל כל נר חוץ מנר שדלק בבין השמשות שהוא מוקצה מחמת איסור שהוקצה לכל היום בביה"ש ולדעת רבי שמעון מותר לטלטל כל נר חוץ מנר הדולק. | |||
הברייתא אומרת (שם) שמותר השמן שבנר ושבקערה אסור ורבי שמעון מתיר. | |||
נחלקו רב אבא ורבינא (קנז.) בפסיקת ההלכה: אחד אמר שהלכה כרבי שמעון חוץ ממוקצה מחמת מיאוס, ואחד אמר שגם במוקצה מחמת מיאוס הלכה כמותו חוץ ממוקצה מחמת איסור (שהוקצה בבין השמשות). | |||
הגמרא בחולין אומרת (צג:) שבכל מקום שנחלקו רב אחא ורבינא הלכה כדברי המקל. | |||
</blockquote> | |||
רמב"ם, ר"ן וטור: אין הלכה כרבי שמעון במוקצה מחמת איסור, ולכן נר שדלק בבין השמשות וכבה במשך היום, אסור לטלטלו גם אחרי שכבה. (אבל במוקצה מחמת מיאוס הלכה כרבי שמעון ולכן מותר לטלטל נר של חרס חדש למרות שהוא מאוס (סימן שי, א)). | |||
<blockquote>☜ שו"ע: נר שדלק באותה שבת אסור לטלטלו ולא להסתפק מהשמן שנשאר בו. | |||
</blockquote> | |||
א. במקום שירא שאם ישאר הנר במקומו יראו אותו גוים ויש לו אימה מהם מותר לטלטלו (אחרונים ודלא כמג"א). ואם ירא שמא יכוהו או יפסידו ממונו מותר לכו"ע (פרי מגדים<ref>והשאיר '''הפרמ"ג''' בצ"ע. ועיין בסימן שלד, ב שנחלקו הראשונים האם מותר לטלטל מוקצה מפני הדליקה. ובפשטות היתר הפרי מגדים מסתמך על הדעה הראשונה שם. ו'''שער הציון''' מקשה שבגמרא משמע שרק לרבי שמעון מותר אבל לא לרבי יהודה, אם כן כיצד התירו בסימן שלד לטלטל, הרי קיי"ל כרבי יהודה במוקצה. ויישב שלפי '''המג"א''' שכתב שהראשונים התירו רק משום בהלה שמא יבוא לידי איסור תורה, אין קושי מהגמרא. (אך אז לכאורה דברי הפרי מגדים אינם נכונים, וצ"ב).</ref>). | |||
ב. נר שדלק בערב שבת הוקצה לכל היום כיוון שהוא היה בסיס לשלהבת שאסורה בטלטול. והשמן שבנר הוקצה גם מחמת בסיס וגם מחמת שהיה אסור בשימוש בזמן שהנר דלק, שהרי המסתפק מהשמן חייב משום מכבה (משנ"ב). ובמקום שלא שייך איסור (כמו ביו"ט) שייך לאסור מצד מצווה (ביה"ל). | |||
==הערות שוליים== | |||
[[קטגוריה:בן שמואל]] | |||
גרסה אחרונה מ־20:15, 22 בדצמבר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | מותר שמן שבנר[עריכה]
המשנה אומרת (מד.) שמותר לטלטל נר חדש אבל לא ישן ורבי שמעון מתיר לטלטל את כל הנרות חוץ מנר הדולק בשבת. הגמרא מביאה שלדעת רבי יהודה מותר לטלטל נר חדש ולא ישן, לדעת רבי מאיר מותר לטלטל כל נר חוץ מנר שדלק בבין השמשות שהוא מוקצה מחמת איסור שהוקצה לכל היום בביה"ש ולדעת רבי שמעון מותר לטלטל כל נר חוץ מנר הדולק.
הברייתא אומרת (שם) שמותר השמן שבנר ושבקערה אסור ורבי שמעון מתיר.
נחלקו רב אבא ורבינא (קנז.) בפסיקת ההלכה: אחד אמר שהלכה כרבי שמעון חוץ ממוקצה מחמת מיאוס, ואחד אמר שגם במוקצה מחמת מיאוס הלכה כמותו חוץ ממוקצה מחמת איסור (שהוקצה בבין השמשות).
הגמרא בחולין אומרת (צג:) שבכל מקום שנחלקו רב אחא ורבינא הלכה כדברי המקל.
רמב"ם, ר"ן וטור: אין הלכה כרבי שמעון במוקצה מחמת איסור, ולכן נר שדלק בבין השמשות וכבה במשך היום, אסור לטלטלו גם אחרי שכבה. (אבל במוקצה מחמת מיאוס הלכה כרבי שמעון ולכן מותר לטלטל נר של חרס חדש למרות שהוא מאוס (סימן שי, א)).
☜ שו"ע: נר שדלק באותה שבת אסור לטלטלו ולא להסתפק מהשמן שנשאר בו.
א. במקום שירא שאם ישאר הנר במקומו יראו אותו גוים ויש לו אימה מהם מותר לטלטלו (אחרונים ודלא כמג"א). ואם ירא שמא יכוהו או יפסידו ממונו מותר לכו"ע (פרי מגדים[1]).
ב. נר שדלק בערב שבת הוקצה לכל היום כיוון שהוא היה בסיס לשלהבת שאסורה בטלטול. והשמן שבנר הוקצה גם מחמת בסיס וגם מחמת שהיה אסור בשימוש בזמן שהנר דלק, שהרי המסתפק מהשמן חייב משום מכבה (משנ"ב). ובמקום שלא שייך איסור (כמו ביו"ט) שייך לאסור מצד מצווה (ביה"ל).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ והשאיר הפרמ"ג בצ"ע. ועיין בסימן שלד, ב שנחלקו הראשונים האם מותר לטלטל מוקצה מפני הדליקה. ובפשטות היתר הפרי מגדים מסתמך על הדעה הראשונה שם. ושער הציון מקשה שבגמרא משמע שרק לרבי שמעון מותר אבל לא לרבי יהודה, אם כן כיצד התירו בסימן שלד לטלטל, הרי קיי"ל כרבי יהודה במוקצה. ויישב שלפי המג"א שכתב שהראשונים התירו רק משום בהלה שמא יבוא לידי איסור תורה, אין קושי מהגמרא. (אך אז לכאורה דברי הפרי מגדים אינם נכונים, וצ"ב).