מוות: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
'''מוות''' הוא חדלון הגוף ומעבר הנשמה לעולם הנשמות, עד לעתיד לבוא בתחיית המתים.<br>
'''מוות''' הוא חדלון הגוף ומעבר הנשמה לעולם הנשמות, עד לעתיד לבוא ב[[תחיית המתים]].<br>
"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" - האמונה בהמשכיות החיים אחרי המוות היא יסודית מאוד באמונת ישראל, ונותנת אור וחיות לחיים של משמעות בעולם הזה.<br>
"כל ישראל יש להם חלק ל[[עולם הבא]]" - האמונה בהמשכיות החיים אחרי המוות היא יסודית מאוד באמונת ישראל, ונותנת אור וחיות לחיים של משמעות בעולם הזה.<br>
האדם בגן עדן נועד לחיות לעולם, אך לאחר האכילה מעץ הדעת נגזרה עליו מיתה, והוא סולק מגן עדן פן יאכל מעץ החיים ויחיה לעולם.<br>
האדם ב[[גן עדן]] נועד לחיות לעולם, אך לאחר האכילה מ[[עץ הדעת]] נגזרה עליו מיתה, והוא סולק מגן עדן פן יאכל מ[[עץ החיים]] ויחיה לעולם.<br>
"אין מיתה בלא עוון", אך יש 4 שלא מתו אלא בעטיו של נחש - כלומר, עקב חטא אדם הראשון, ולא חטאם הפרטי.<br>
"אין מיתה בלא עוון", אך יש 4 שלא מתו אלא בעטיו של נחש - כלומר, עקב חטא אדם הראשון, ולא חטאם הפרטי.<br>
חז"ל אמרו: "יעקב אבינו לא מת", ו"צדיקים במיתתם קרויים חיים", ואנו שרים: "דוד מלך ישראל חי וקיים".<br>
חז"ל אמרו: "[[יעקב אבינו]] לא מת", ו"צדיקים במיתתם קרויים חיים", ואנו שרים: "[[דוד]] מלך ישראל חי וקיים".<br>
הפחד מהמוות סר ככל שהאדם דבק בה' - "ותשחק ליום אחרון".<br>
הפחד מהמוות סר ככל שהאדם דבק בה' - "ותשחק ליום אחרון".<br>
התורה מצווה עלינו לשמור על החיים, ופיקוח נפש דוחה את כל המצוות, ואפילו שבת, מלבד שלוש עבירות חמורות, או בשעת השמד.<br>
התורה מצווה עלינו לשמור על החיים, ו[[פיקוח נפש]] דוחה את כל המצוות, ואפילו שבת, מלבד [[שלוש עבירות חמורות]], או ב[[שעת השמד]].<br>
הדיבר השישי מעשרת הדברות הוא "לא תרצח", איסור זה כולל גם התאבדות. יחד עם זה - יש עבירות שבית דין מצווים להמית את החוטא.
הדיבר השישי מעשרת הדברות הוא "לא תרצח", איסור זה כולל גם [[התאבדות]]. יחד עם זה - יש עבירות שבית דין מצווים להמית את החוטא.
יהודי שמת - מצווה לקברו ולספוד לו. ומי שמת לו קרוב משפחה, או רבו - [[אבילות|מתאבל]] עליו.  
יהודי שמת - מצווה לקברו ולספוד לו. ומי שמת לו קרוב משפחה, או רבו - [[אבילות|מתאבל]] עליו.  



גרסה מ־23:31, 23 בינואר 2021

מוות הוא חדלון הגוף ומעבר הנשמה לעולם הנשמות, עד לעתיד לבוא בתחיית המתים.
"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" - האמונה בהמשכיות החיים אחרי המוות היא יסודית מאוד באמונת ישראל, ונותנת אור וחיות לחיים של משמעות בעולם הזה.
האדם בגן עדן נועד לחיות לעולם, אך לאחר האכילה מעץ הדעת נגזרה עליו מיתה, והוא סולק מגן עדן פן יאכל מעץ החיים ויחיה לעולם.
"אין מיתה בלא עוון", אך יש 4 שלא מתו אלא בעטיו של נחש - כלומר, עקב חטא אדם הראשון, ולא חטאם הפרטי.
חז"ל אמרו: "יעקב אבינו לא מת", ו"צדיקים במיתתם קרויים חיים", ואנו שרים: "דוד מלך ישראל חי וקיים".
הפחד מהמוות סר ככל שהאדם דבק בה' - "ותשחק ליום אחרון".
התורה מצווה עלינו לשמור על החיים, ופיקוח נפש דוחה את כל המצוות, ואפילו שבת, מלבד שלוש עבירות חמורות, או בשעת השמד.
הדיבר השישי מעשרת הדברות הוא "לא תרצח", איסור זה כולל גם התאבדות. יחד עם זה - יש עבירות שבית דין מצווים להמית את החוטא. יהודי שמת - מצווה לקברו ולספוד לו. ומי שמת לו קרוב משפחה, או רבו - מתאבל עליו.

היחס הכללי למוות

גם החיים וגם המוות באים מאת הקב"ה, והוא הקובע את שניהם.

המוות הוא בעצם חזרה למצב הראשוני. היינו הנשמה הרוחנית, שהיא חלק אלו-ה ממעל, חוזרת למקור מחצבתה בשמים, לאחר ששהתה בעולם הזה בתוך גוף, שהוא עשוי חומר גשמי. בעולם הזה יש שליחות לנשמה הרוחנית להיות שותפה עם גוף גשמי, ומשנשלמה השליחות חוזרת הנשמה למקומה.

המוות הוא כתוצאה מחטא אדם הראשון. רוב ככל האנשים ובעלי החיים מתים חוץ ממקרים מסויימים (אליהו הנביא למשל).

נחלקו חז"ל אם המוות הוא דבר טוב[1], ואין הוא עונש או גזרה רעה, אלא חלק מסדרו של עולם[2]; או שהמוות הוא דבר רע, והוא בעצם עונש על חטאים[3]. הצד החיובי של מהות המוות הוא בהיותו גורם חשוב לתשובה ולמלחמה ביצר הרע. רק לעתיד לבוא יתבטל המוות[4].

הסיבות למוות

ימי האדם הם קבועים, ולכל אחד יש זמן בו החיים מסתיימים, אלא שלפי דעות שונות בחז"ל מעשים טובים או מעשים רעים של האדם בעולם הזה משפיעים על שינוי תאריך מותו המיועד[5]. חז"ל נחלקו אם יש מיתה בלא חטא, היינו שגם אדם שהיה צדיק מוחלט צריך למות, כדי לפנות מקום לדורות הבאים, ובעטיו של נחש; או שאין מיתה בלא חטא[6], ו'אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא'[7].

המוות בהלכה

  • המת מטמא את הנוגעו, נושאו ואוהלו.
  • מצוה ללוות את המת
  • לקרובי המת יש דינים מיוחדים של זכרון המת (הלכות אבילות)
  • מת פטור מהמצוות (במתים חופשי)
  • מיתת הבעל מתירה את האשה להנשא (חוץ מכהן גדול)

מנהגים והלכות סביב המוות

התורה וההלכה קבעו הלכות ומנהגים הנוגעים לנוטה למות:

דרך הטיפול בו[8], ומצות הוידוי[9]; מנהגי אנינות ואבלות על המת; וחובת הכבוד במת - לוויית המת, קבורת המת, מת מצווה, הזכרתו, קדיש, וקיום דבריו לאחר מותו. אך יש התנגדות עזה לפולחן המוות - איסורים על זבחי מתים, דרישה אל המת, אוב וידעוני, שריטות ופציעות.

במקרא מצינו התייחסויות ואיזכורים שונים על המוות, כגון מיתות טבעיות, מיתות לאחר מחלות או פציעות, מיתות כעונש בידי אדם או בידי שמים, מיתות במלחמות ובמגפות, וכיו"ב, אך אין ציון והגדרה מפורשים של 'רגע' המוות.

בחז"ל מצינו תיאור של סוגים שונים של מוות[10]. המיתה מכפרת וממרקת עוונות[11]. חז"ל נתנו סימנים שונים על משמעות המוות לפי היום בלוח השנה שבו נפטר האדם[12]

ראו גם

הערות שוליים

  1. בראשית רבה סב ב. וראה תו"ש בראשית פ"א אות תתיז.
  2. ראה מו"נ ח"ג פ"י.
  3. שבת נה א-ב; שבת סט א; יומא פה ב; מו"ק כח א; שבועות יג א.
  4. ישעיהו כה ח.
  5. ראה יבמות נ א.
  6. ראה שבת נה א-ב; ב"ב יז א. וראה שד"ח מערכת האל"ף, כלל רמא.
  7. קהלת ז כ.
  8. ראה ע' נוטה למות @.
  9. ראה ע' ודוי.
  10. ברכות ח א; מו"ק כח א.
  11. ראה שבת סט א; יומא פה ב; מו"ק כח א; שבועות יג א.
  12. ראה עירובין מא ב; כתובות קג ב; אבודר"נ כה ב.