פרשני:אגרות הראיה: אגרת כז: הבדלים בין גרסאות בדף

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת כז |אגרות הראיה-|אגרת|כז|}}
-= רקע לאגרת =
-= הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
-= נמען האגרת =
-=האגרת=
- כז
-מכתב גלוי
-לכבוד אחינו הצעירים האהובים תופשי התורה היושבים על אדמת הקדש,
-שלום.
-הנני כותב לא מפני שיש לי כח לכתוב אלא מפני שכבר אין בי כח לדום.
-המצב שלנו הוא כ&quot;כ איום ודוקר, עד שלא יתן מנוח ללב. כל מחשבה, כל
-עצה, מוכרחת להתפרץ בפה ובכתב, אולי נמצא עצה, אולי רוח ד' תניחנו ונשאף
-דף 25
-רוח חיים. אנחנו מוכרחים לדבר כעת דברים דוקא אמיצים, דוקא חזקים וגדולים,
-למרות מה שאנחנו כ&quot;כ שפופים ודלולי כח, ונדמה לנו כאילו אנחנו רק אנחנו
-הננו המיותרים בעולם, והכל מורים עלינו באצבעותיהם מניעים ראש ותמהים.
-ואנחנו בקרבנו פנימה היש בנו רוח ? הילין בנו עז ? למה הננו הולכים
-כה שחים, מקומטים, נזחלים ונרעדים, ואנחנו באמת הננו צריכים וחייבים להיות
-מלאי אומץ ונאזרים בגבורה, אין עז אלא תורה .
-העולם, אפילו העברי, עם כל שפלות מצבו, בעוה&quot;ר, מ&quot;מ יש בו תנועה
-וחיים, רק אנחנו אין אנו יכולים לנקף באצבע להראות אות של תחיה.
-שמא יאמר אדם שבגבורי-המעשה אין לנו מה לקנא, כשם שהם אינם
-מתגדרים במלאכתנו כך אין לנו להתגדר במלאכתם .
-אבל בגבורי-הרוח, העומדים לנגדנו בזרע חשופה בשרביט של אש נורא...
-העט כבש לו את העולם, הוא רודה במחשבות, ברגשי הלב, וגם במעשים, בבטחה
-הוא עושה דרכו, חצים שנונים ומדקרות חרב במנוחה הוא שולח.
-היעלה על הדעת, שאנו רשאים לחשות ולא לקנות לנו את הזיין המודרני
-הזה ? אבל זה העט איננו &quot;נהרא דמכיפיה מיבריך&quot; , הוא לוקח חילו מאוצר המחשבה,
-והמחשבה הפוריה היא באה רק מחיקור דין הבא אחרי הידיעה הרחבה, תולדת
-הגירסא והעיון יחדיו כשהם מתחברים עם הרגש והחיים.
-ואנהנו למה לא נעשה לנו גם אנו עט, היבשו מוחותינו, חלילה ? והם צריכים
-להיות כטל מלאים הגיון-אמת ודעת-קדש. התם כל רעיון מקרב לבנו פנימה?
-ב&quot;ה הננו עוסקים בתורה, בגופי הלכות. צריכים אנחנו לשום לב, שהם הנם
-שערים למחשבה הפנימית ואוצר הגנוז אוצר יראת ד' טהורה, שהיא ראשית דעת
-ומקור חכמה.
-אבותינו הגדולים הורישו לנו את האוצר הגדול והטוב בלב פנימה, בעמקי
-הנשמה, באר שכרוה תמיד והוסיפו עליה בכל דור ודור. ואנחנו הננו משתמשים
-רק מן המוכן, מספיחים ומספיחי-ספיחים, אפילו מבלי חזר על הישנות, ומכל-שכן
-שאין אנחנו נזקקים להוסיף, להרחיב ולחדש, ליתן פנים להגיוני-לבבנו באופן
-שיהיו ראוים להשמע.
-הקובלנא הזאת היא ישנה, אבל היא מוכרחת להתחדש כפרוטגמא חדשה .
-רוח הקודש צווחת ואומרת: &quot;ותופשי התורה לא ידעוני&quot;, ע&quot;כ תפוג תורה, &quot;חכמת
-סופרים תסרח&quot;, ו&quot;עמא דארעא אזלא ודלדלא&quot; , אין דובר דבר ואין מחזיק יד.
-לא עת חבוק ידים העת הזאת לנו, נושאי כלי ד'. בידנו טובנו, הודות למי ששכן
-שמו בציון כי הביאנו לארץ חמדה, מקום גיא חזיון, שחיי נשמות אוירה המחכים,
-הנותן חכמה חיים ונשמה לעם עליה.
-אבל אנחנו צריכים מצדנו להתנער מעט, לשום לב לקול ד' הדופק בקרבנו
-בחדרי לבב פנימה. עת לעשות לד'. אנחנו חייבים להתחיל ללכת בדרך, אשר
-תביאנו לרכש לנו את העט, לבצר לנו מעמד בריא בספרות קבועה והגונה ותמידית,
-ומתגברת בכל גווניה לטובה, באופן שנוכל באמת לקדש שם שמים ולתת כבוד
-דף 26
-לתורה, תהלה לארץ חמדתנו, והוד והדר לירושלים עיר קדשנו. העט הוא בן המחשבה,
-והמחשבה היא מולדת הלמוד. על כן אנחנו כולנו חייבים להתעודד בחיל עוז ואומץ,
-בבטחון ובגבורה פנימית, לקבע מסכת ברחבה לכל המקצע הגדול של תורת הלב
-והמחשבה, לכל הלכות הדעות שבתורה, מתחתית המדרגה של הלמוד המוסרי היותר
-נמוך וקל עד רום פסגת המחשבה היותר עליונה ורוממה, עד מרום שיח קודש
-של רזי עליון וסתרי תורה.
-אבל מאד מאד אנחנו חייבים בשמירת הסדר, וחלילה לדלג אף מדרגה קטנה,
-רק הכל כסדר, בדעה צלולה וגדולת הנפש, בזריזות ובמתינות, בסדר שיביאנו לדבר
-דברינו בשפה ברורה, נאה ומדוייקת, וד' יתן מפיו חכמה דעת ותבונה.
-חלק גדול רשום ומצוין בכל יום ויום, אמנם רק חלק, כי ארבע אמות של
-הלכה הם היסוד, עיקר כח החיים, שהכל עליו נבנה, שאמנם הוא ג&quot;כ יגדל ויפרח,
-יחזק וינוב, לפי תחית המחשבה התובעת את תפקידה בחזקה, לפי המעלה הנפשית
-של אוצר הטוב, אוצר יראת ד' ודעת אלקים אמת. הכחות הנרדמים יעורו, המחשבה
-תשוב ותחיה, וישוב לנו העט, הכתב והמכתב, בעזרת אלקי ישענו, העט שיחולל
-נפלאות בימין ד' רוממה לתת גודל לשם ד' אלקי ישראל, לאוהבי שמו והוגי
-תורתו. ביחוד בפי הישיבות הקבועים באהלה של תורה כל ימיהם, שאין עליהם
-לא עול הוראה ולא טרדת הצבור, שמגמתם היא רק לעסוק בתורה, ודאי אין הפרש
-באיזה מקצוע שבתורה שהנם עסוקים, עליהם החובה יותר גדולה לתת כבוד לשם
-ד' ולירושלים עיר הק' ע&quot;י קביעת מסכת בלמודים הנוגעים לדעת ד' בהרחבה,
-באופן שמקבוץ כולם יצמחו לנו מחברים, מחדשים, הוגי דעות וחושבי מחשבות
-טובות על ישראל, תורתו וארצו, עד שבהמשך הזמן ידע כל עם ד', הצמא מאד
-לדבר ד', שמציון תצא תורה ואורה. ולפני בא התור של מחברי ספרים יבואו לנו
-סופרים טובים מאמרים הגונים, ואיש יחד פני רעהו להיות מחדדים זה את זה
-ומדגילים זה לזה , גם בהלכה זו של תורת הלב, הכוללת ג&quot;כ כל חכמת ישראל,
-השבויה עכשיו ביד אדונים קשים, ועלינו החובה לשבר בריחי ברזל, &quot;למפתח בית
-האסורין דילה&quot;. אבל חלילה לנו להשתומם ולהתרחק מן החיים, אנחנו חייבים לעבוד
-עם החיים ובעד החיים, כדי לקדש את החיים, לרוממו ולעדנו. חלילה לנו ממחשבות
-קודרות ונוגות, המטמטמות את הלב ומחשיכות את הנפש. הן אינן באות כ&quot;א מלמוד
-של ארעי והבנה שטחית, אבל הלמוד הקבוע, השואף להגדיל את הרכוש של הידיעה,
-בפרט בהמקצוע הגדול של הדעה והמחשבה צריך שיעודד את הנפש וישמח את הלב.
-&quot;נקרא רע אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום,
-משמח את הבריות&quot; .
-נקוה שגם דברים מעטים שהם יוצאים מן הלב, ההומה והבוער, יכנסו אל
-הלב ויעשו פריהם. נסתפק בהתחלה קטנה, נדבר, נעורר, נכתוב, &quot;זמר בכל יום,
-זמר בכל יום&quot; , &quot;אבנים שחקו מים&quot; .
-אך הבו לנו לבבות, &quot;הבו האור הצפון&quot; . נאמר לציון קומי אורי כי בא
-אורך, וכבוד ד' עליך יזרח. ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ד'.
-דף 27
-ד' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים. כי
-לא יטוש ד' את עמו בעבור שמו הגדול, כי הואיל ד' לעשות אתכם לו לעם.
-עבדכם אסיר התקוה לכבוד ציון ומקראיה ולשלום למודי ד' בניה בוניה,
-אברהם יצחק הכהן קוק
-עבד לעם קדוש על אדמת הקדש פה עה&quot;ק יפו והמושבות, תובב&quot;א.
-[[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]

פרשני:אגרות הראיה: אגרת כז: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־11:06, 7 במאי 2021

תפריט ניווט

פרשני:אגרות הראיה: אגרת כז: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־11:06, 7 במאי 2021

תפריט ניווט

חיפוש