פרשני:אגרות הראיה: אגרת לד: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (Try fix category tree)
תגית: ריקון
(Added igrut reaya.)
שורה 1: שורה 1:
{{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת לד  |אגרות הראיה-|אגרת|לד||}}


= רקע לאגרת =
= הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים =
= נמען האגרת =
=האגרת=
ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, יו"ד אדר תרס"ו.
לכבוד הועד הנכבד במושבה רחבות ת"ו.
שלו' וברכה.
אבן מעמסה מונחת על לבבי, אומר לנפשי אשיחה מעט וירוח לי. ידיעה
קבלתי זה לא כבר, שעושים הכנה במושבה לתיאתר בימי פורים הבע"ל.
האמת אגיד לכבודם, אחי היקרים, שכרעם בגלגל הלמו הדברים הללו את מוחי
ולבבי. כמעט שאיני מאמין אם יש בהם אמת ממשית. היתכן הדבר, שבמושבה
בארץ ישראל, המקום שמפה אנחנו חייבים להראות את הדופק, את כח החי והמרגיש
של לב האומה, ימצא עוד איש מישראל שלא יבוש גם להעלות על הדעת, שבעת
כזאת, שדמי רבבות אחינו האהובים, שנשפכו כמים ברחבות ובשוקים, עוד טרם
הודחו מבית מטבחם, בעוד לא הספיק להתהפך ללובן אודם לחיינו מבושת פנינו,
המרתיח כסיר את דם לבבנו, על חילול כבוד אחיותינו העדינות, בידי עם נבל,
אשר בשר חמורים בשרו ולב נמר לבבו, ועוד טרם היתה הרוחה לרבבות ולאלפים
מאחינו האהובים, שלבבנו הומה אליהם והנם עודם בין הפטיש והסדן, וד' יודע
עד מתי, עד אנה, ולבבנו הה יחזק מסלע, ולא נדע בושת להראות לכל העולם,
שהננו אכזרים יותר מיעינים במדבר, - ובמנוחת לבב נתקבץ יחד ונתענג על מחזה
של תיאתראות. הה מה אמולה לבתי... כשל כח עטי מלהוציא אל הפועל את כוס
החמה, אשר שותה רוחי. אחת היא נחמתי, שלא אאמין בשום אופן שכה יהיה.
יודע אנכי היטב את אחי הנכבדים אשר ברחבות, יודע אנכי את מעלת נפשם
ועדינות רגשותיהם, אולי עבר איזה רעיון מתעה, איזה צל מעיב, על לב אחדים,
גם המה אקוה ישובו ונחמו, ולא ידאיבו את לבב אחינו המתמוגגים ביגונם בעת
צרה ליעקב, אשר על אחת כמדקרות חרב יחשב לו עכשו ביותר קול המולה של
חבר עליזים, בהיותה שלא כרוח ישראל ולא כדת של תורה.
לכבודכם החביב, לאהבתכם העמוקה בלבבי, אבקשכם אחים אהובים, שתודיעו
גלוי את דברי אלה לאחינו אלה העסוקים בהכשר המחשבה הזאת, שכבוד היא
דף 32
לשבת<ref>משלי כ' ג.</ref> ממנה, ואקוה שבקורת רוח וברגש גאון וכבוד יחדלו ממנה.
וצור ישראל יאזרנו בגבורה ויעטרנו בתפארה, ומהררי יהודה ישיב לנו
אורו וישעו, ונהיה אנחנו יושבי ארץ חמדה מבשרי שלו' ומרעיפים טל של תחיה
על פזורי עמנו, הנדכאים בארצות אויביהם, ובימין ד' רוממה ישראל יעשה חיל.
אוהבם הנאמן, חותם בברכה ורב כבוד, אסיר תקות ישועת עמנו על אדמת
קדשנו האהובה והברוכה במהרה בימינו בקרוב,
אברהם יצחק ה&quot;ק הנ&quot;ל
= אזכורים בספרים ובמאמרים =
= קישורים חיצוניים =
==הערות שוליים==
[[קטגוריה:אגרות הראי"ה]]

גרסה מ־12:04, 7 במאי 2021


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

No result


רקע לאגרת

הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים

נמען האגרת

האגרת

ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, יו"ד אדר תרס"ו. לכבוד הועד הנכבד במושבה רחבות ת"ו. שלו' וברכה. אבן מעמסה מונחת על לבבי, אומר לנפשי אשיחה מעט וירוח לי. ידיעה קבלתי זה לא כבר, שעושים הכנה במושבה לתיאתר בימי פורים הבע"ל. האמת אגיד לכבודם, אחי היקרים, שכרעם בגלגל הלמו הדברים הללו את מוחי ולבבי. כמעט שאיני מאמין אם יש בהם אמת ממשית. היתכן הדבר, שבמושבה בארץ ישראל, המקום שמפה אנחנו חייבים להראות את הדופק, את כח החי והמרגיש של לב האומה, ימצא עוד איש מישראל שלא יבוש גם להעלות על הדעת, שבעת כזאת, שדמי רבבות אחינו האהובים, שנשפכו כמים ברחבות ובשוקים, עוד טרם הודחו מבית מטבחם, בעוד לא הספיק להתהפך ללובן אודם לחיינו מבושת פנינו, המרתיח כסיר את דם לבבנו, על חילול כבוד אחיותינו העדינות, בידי עם נבל, אשר בשר חמורים בשרו ולב נמר לבבו, ועוד טרם היתה הרוחה לרבבות ולאלפים מאחינו האהובים, שלבבנו הומה אליהם והנם עודם בין הפטיש והסדן, וד' יודע עד מתי, עד אנה, ולבבנו הה יחזק מסלע, ולא נדע בושת להראות לכל העולם, שהננו אכזרים יותר מיעינים במדבר, - ובמנוחת לבב נתקבץ יחד ונתענג על מחזה של תיאתראות. הה מה אמולה לבתי... כשל כח עטי מלהוציא אל הפועל את כוס החמה, אשר שותה רוחי. אחת היא נחמתי, שלא אאמין בשום אופן שכה יהיה. יודע אנכי היטב את אחי הנכבדים אשר ברחבות, יודע אנכי את מעלת נפשם ועדינות רגשותיהם, אולי עבר איזה רעיון מתעה, איזה צל מעיב, על לב אחדים, גם המה אקוה ישובו ונחמו, ולא ידאיבו את לבב אחינו המתמוגגים ביגונם בעת צרה ליעקב, אשר על אחת כמדקרות חרב יחשב לו עכשו ביותר קול המולה של חבר עליזים, בהיותה שלא כרוח ישראל ולא כדת של תורה. לכבודכם החביב, לאהבתכם העמוקה בלבבי, אבקשכם אחים אהובים, שתודיעו גלוי את דברי אלה לאחינו אלה העסוקים בהכשר המחשבה הזאת, שכבוד היא דף 32 לשבת[1] ממנה, ואקוה שבקורת רוח וברגש גאון וכבוד יחדלו ממנה. וצור ישראל יאזרנו בגבורה ויעטרנו בתפארה, ומהררי יהודה ישיב לנו אורו וישעו, ונהיה אנחנו יושבי ארץ חמדה מבשרי שלו' ומרעיפים טל של תחיה על פזורי עמנו, הנדכאים בארצות אויביהם, ובימין ד' רוממה ישראל יעשה חיל. אוהבם הנאמן, חותם בברכה ורב כבוד, אסיר תקות ישועת עמנו על אדמת קדשנו האהובה והברוכה במהרה בימינו בקרוב, אברהם יצחק ה"ק הנ"ל


אזכורים בספרים ובמאמרים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. משלי כ' ג.