פרשני:אגרות הראיה: אגרת קעג: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (Try fix category tree) תגית: ריקון |
(Added igrut reaya.) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת קעג |אגרות הראיה-|אגרת|קעג|}} | |||
= רקע לאגרת = | |||
= הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים = | |||
= נמען האגרת = | |||
=האגרת= | |||
ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ראש חדש כסלו תרס"ט. | |||
אדון נעלה וחביב מר זאב גלוסקין נ"י, שלו' וברכה. | |||
לא נעים לי ביותר, אבל מוכרח הדבר, שאדבר מעט על דבר המאורע של | |||
משפט מר ז' ג'. כל בריחה מדיני ישראל בארץ ישראל, כשהיא מוצאת עוזרים | |||
רשמיים מצד באי-כח צבוריים, תזכירני תמיד את הבאתו של הדיין פומפיוס בשערי | |||
בת ציון, ע"י שני בעלי הדין, הורקנוס ואריסטובלוס, ומה גרם לנו משפט-פלילים | |||
זה. מרה עלינו לצעוק על השפלות והעבדות, הטמונה באותו הרגש של הבוז למשפט | |||
ישראל בארץ ישראל, ביחוד ב"עת"<ref>נכתב במרכאות בכי"ק.- ע' ישעיה ס כב, חגי א ב</ref> שיש ידים לכנות אותם בשם הכבוד של | |||
התעוררות תחיה לאומית, אע"פ שהיא בזעיר זעיר אנפין. מה עול מצאו במשפטי | |||
תורת חיים, המאירה לכל העולם בכבודה, כי סרו מאליהם. וכי מפני שמרגישים | |||
לפעמים, שמדת הרחמים היא מתנגדת למדת הדין, וכי זאת היא רק מדתה של | |||
תורה בלבדה, ואיה חק ומשפט כללי בעולם שיהיה נזקק למדת הרחמים. מי כאנשי | |||
המעשה והמסחר, אשר להם נאה לדעת, כי א"א לעולם להתקיים כלל במדת הרחמים, | |||
דף 222 | |||
כ"א במדת המשפט המדוייק, צירוף של מדת הרחמים עם מדת הדין לא יוכל | |||
לטשטש את צורת הדין כחוט השערה. עמוד ברזל הוא למשפט, שלא להדר פני דל. | |||
כמובן הקובלנא שלי סובבת היא על האנשים המתעסקים בשמחת לבם | |||
בעסק המשפט של מר ג' הנ"ל, להוציאו מתחום תורתנו הקדושה, ומה ידאב לבי | |||
כשהם נתמכים בכח הסינדיקט<ref>אגוד הכורמים.</ref> הנכבד שלנו. | |||
מר ג' אומר שהוא מרוצה גם לזבל"א, אבל חפץ הוא שהמכריע יהי' ת"ח, | |||
איש אשר מדת משפטה של תורתנו לא תהי' זרה לו, - היש בזה עול ? "אפילו | |||
כגרזימי הזו הבאה באחרונה בקנוח סעודה לא עשוני בני" <ref>פתיחתא איכה רבה י. ביצה כה:</ref>. אם גם זה לא ירצה, | |||
ותוכחתי תהי' כקול קורא במדבר, לכל הפחות ראוי שיבררו הברורים משני הצדדים | |||
ב"ד של זבל"א על שאלת המכריע מי יהי', וע"פ הכרעתם יקום דבר. | |||
יודע אני, שאין כבודו שייך לענין זה כלל, אבל אין לי אופן לדבר דבר, | |||
שאני עוד מסופק אולי יהי' נשמע בזה, כ"א באזני אדוני הנכבד. | |||
בצפיה לישועת אמת, ובברכת ציון ורגשי כבוד ויקר, | |||
הק' אברהם יצחק ה"ק הנ"ל | |||
= אזכורים בספרים ובמאמרים = | |||
= קישורים חיצוניים = | |||
==הערות שוליים== | |||
[[קטגוריה:אגרות הראי"ה]] | |||
גרסה מ־12:17, 7 במאי 2021
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
No result
רקע לאגרת
הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים
נמען האגרת
האגרת
ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ראש חדש כסלו תרס"ט. אדון נעלה וחביב מר זאב גלוסקין נ"י, שלו' וברכה. לא נעים לי ביותר, אבל מוכרח הדבר, שאדבר מעט על דבר המאורע של משפט מר ז' ג'. כל בריחה מדיני ישראל בארץ ישראל, כשהיא מוצאת עוזרים רשמיים מצד באי-כח צבוריים, תזכירני תמיד את הבאתו של הדיין פומפיוס בשערי בת ציון, ע"י שני בעלי הדין, הורקנוס ואריסטובלוס, ומה גרם לנו משפט-פלילים זה. מרה עלינו לצעוק על השפלות והעבדות, הטמונה באותו הרגש של הבוז למשפט ישראל בארץ ישראל, ביחוד ב"עת"[1] שיש ידים לכנות אותם בשם הכבוד של התעוררות תחיה לאומית, אע"פ שהיא בזעיר זעיר אנפין. מה עול מצאו במשפטי תורת חיים, המאירה לכל העולם בכבודה, כי סרו מאליהם. וכי מפני שמרגישים לפעמים, שמדת הרחמים היא מתנגדת למדת הדין, וכי זאת היא רק מדתה של תורה בלבדה, ואיה חק ומשפט כללי בעולם שיהיה נזקק למדת הרחמים. מי כאנשי המעשה והמסחר, אשר להם נאה לדעת, כי א"א לעולם להתקיים כלל במדת הרחמים, דף 222 כ"א במדת המשפט המדוייק, צירוף של מדת הרחמים עם מדת הדין לא יוכל לטשטש את צורת הדין כחוט השערה. עמוד ברזל הוא למשפט, שלא להדר פני דל. כמובן הקובלנא שלי סובבת היא על האנשים המתעסקים בשמחת לבם בעסק המשפט של מר ג' הנ"ל, להוציאו מתחום תורתנו הקדושה, ומה ידאב לבי כשהם נתמכים בכח הסינדיקט[2] הנכבד שלנו. מר ג' אומר שהוא מרוצה גם לזבל"א, אבל חפץ הוא שהמכריע יהי' ת"ח, איש אשר מדת משפטה של תורתנו לא תהי' זרה לו, - היש בזה עול ? "אפילו כגרזימי הזו הבאה באחרונה בקנוח סעודה לא עשוני בני" [3]. אם גם זה לא ירצה, ותוכחתי תהי' כקול קורא במדבר, לכל הפחות ראוי שיבררו הברורים משני הצדדים ב"ד של זבל"א על שאלת המכריע מי יהי', וע"פ הכרעתם יקום דבר. יודע אני, שאין כבודו שייך לענין זה כלל, אבל אין לי אופן לדבר דבר, שאני עוד מסופק אולי יהי' נשמע בזה, כ"א באזני אדוני הנכבד. בצפיה לישועת אמת, ובברכת ציון ורגשי כבוד ויקר, הק' אברהם יצחק ה"ק הנ"ל