פרשני:אגרות הראיה: אגרת רפ: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (Try fix category tree) תגית: ריקון |
(Added igrut reaya.) |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת רפ |אגרות הראיה-|אגרת|רפ|}} | |||
= רקע לאגרת = | |||
= הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים = | |||
= נמען האגרת = | |||
=האגרת= | |||
ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ח"י אד"ר תרעי"ן. | |||
שלו' וברכה לכ' ידי"נ הרה"ג חו"ב סוע"ה מו"ה יחזקאל<ref>ווינר.</ref> שליט"א. | |||
שמחתי מאד לראות גלילי ידי אהו"נ, אשר מאד דבקה נפשי באהבתו בהיותנו | |||
בסמארגאן<ref>ע' למעלה סי' ה.</ref>. מה מאד אשמח כי ישמחני במכתבים לפרקים, ויודיעני מכל אשר | |||
עמדו לטובה. | |||
ע"ד עבוה"צ, נתיני מדינות אחרות אינם צריכים לעבוד בצבא. וע"ד | |||
הפרנסה, בחור בן-תורה יוכל ללמוד באחת הישיבות וימצא די סיפוקו בעה"י עד | |||
שיתכונן מצבו. | |||
וע"ד מג"א<ref>סי' שכ"ט סק"ד.</ref>, מדברי רש"י שם<ref>סנהדרין ע"ב: ד"ה לפקח.</ref> נראה דחשיב גברא קטילא מאותו הרגע | |||
שנתחייב מיתה, וכיון שאז נפל הגל שוב אין חיוב להצילו, וממילא אסור בשבת. | |||
ונדאה דס"ל דחשיב כמו להחיות מת, והתורה התירה לחלל שבת רק בשביל חיי | |||
החיים. והוא דלא כד' תוס' ב"מ קי"ד ב' ד"ה אמר. אבל ד' הרמב"ם<ref>סוף הלכות גניבה.</ref> נראה, | |||
דבאמת מפקחין כשאין לחוש שישוב לרדוף אח"כ, כגון שהוא יחידי עמו, ע"כ לא | |||
כתב רק את החיוב דמפקחין ולא השלילה דא"מ, רק סיים את הפטור דממון. וד' | |||
פמ"ג<ref>באשל-אברהם על מג"א שם.</ref> בשם מל"מ נראים סתורים מד' רש"י, ולד' הרמב"ם והתוס' יתישבו, | |||
ואכמ"ל. והנני ידי"ע דוש"ת באה"ר, | |||
הק' אברהם יצחק ה"ק | |||
דף 318 | |||
= אזכורים בספרים ובמאמרים = | |||
= קישורים חיצוניים = | |||
==הערות שוליים== | |||
[[קטגוריה:אגרות הראי"ה]] |
גרסה מ־12:27, 7 במאי 2021
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
No result
רקע לאגרת
הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים
נמען האגרת
האגרת
ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ח"י אד"ר תרעי"ן. שלו' וברכה לכ' ידי"נ הרה"ג חו"ב סוע"ה מו"ה יחזקאל[1] שליט"א. שמחתי מאד לראות גלילי ידי אהו"נ, אשר מאד דבקה נפשי באהבתו בהיותנו בסמארגאן[2]. מה מאד אשמח כי ישמחני במכתבים לפרקים, ויודיעני מכל אשר עמדו לטובה. ע"ד עבוה"צ, נתיני מדינות אחרות אינם צריכים לעבוד בצבא. וע"ד הפרנסה, בחור בן-תורה יוכל ללמוד באחת הישיבות וימצא די סיפוקו בעה"י עד שיתכונן מצבו. וע"ד מג"א[3], מדברי רש"י שם[4] נראה דחשיב גברא קטילא מאותו הרגע שנתחייב מיתה, וכיון שאז נפל הגל שוב אין חיוב להצילו, וממילא אסור בשבת. ונדאה דס"ל דחשיב כמו להחיות מת, והתורה התירה לחלל שבת רק בשביל חיי החיים. והוא דלא כד' תוס' ב"מ קי"ד ב' ד"ה אמר. אבל ד' הרמב"ם[5] נראה, דבאמת מפקחין כשאין לחוש שישוב לרדוף אח"כ, כגון שהוא יחידי עמו, ע"כ לא כתב רק את החיוב דמפקחין ולא השלילה דא"מ, רק סיים את הפטור דממון. וד' פמ"ג[6] בשם מל"מ נראים סתורים מד' רש"י, ולד' הרמב"ם והתוס' יתישבו, ואכמ"ל. והנני ידי"ע דוש"ת באה"ר, הק' אברהם יצחק ה"ק דף 318