פרשני:אגרות הראיה: אגרת מב: הבדלים בין גרסאות בדף

ולא עלתה בידי אפילו לעיין כראוי בדבריו האהובים.

עתה כרגע פתחתי את הספר, וראיתי בענין הטמנה סי' נ"א פי' יפה על

לו" כשהוא מתעצב בזה, ולא קאי על התבשיל כרגילות העולם לחשוב. והי' נכון

בזה מאד מה שאמרו בגמ' ר"פ כירה להגביל בזה כללים, דאם קאי על התבשיל

אע"ג דעצם התבשיל נעשה בזה יפה ומוטעם, אבל האדם הוא מצטער מפני העדר

כבוד האורחים, כמו שפירש"י, וכו"ע אם היו להם אורחים הוי בכה"ג רע להם,

אבל הנני מצטער על יופי הפירוש, שצריך יהי' על פיו להגיה בלשון הגמ' בד'

במצטמק, אולי להורות דקאי על התבשיל.

רק אם נשבר סמוך לגוף. ולפ"ז צריך להעיר, שהפירוש הוא כך: פרק שלישי אסור,

מקומו באיזה מקום דפ"ש יהי' אסור. וצ"ע בסי' קכ"א בדין גף, ונראה שהלשון

צריך תיקון קצת.

והי' ראוי להחשב מכלל מילי דחסידותא. ואולי משום דאמרי' יומא די"ט ב' השח

ש"ח<ref>עי' רש"י סוכה כ"ח. ד"ה שיחת.</ref> עובר בעשה ובלאו, א"כ ל"ה מילי דחסידותא. והא דחשיב לי' הרמב"ם לרבותא,

היינו משום דאין הבריות נזהרים בזה. אבל במאירי כתב דרך צחות אמרו השח

ש"ח כו', נראה דס"ל דהוי מד"ח וקרא אסמכתא בעלמא. ובסק"ז העיר מר דקומה

זקופה ד"א ל"ה מילי דחסידותא, כ"א אסרו מדינא. מ"מ לא נפלאת היא כ"כ למיחשבה,

דהכל מטעם הנ"ל, ועי' תוס' חולין ל"ז ד"ה שלא הרהרתי. ובכלל י"ל, דמידי

גמור, ומה"ט התירו שמן שבדקו שלא פשט איסורו ברוב ישראל, וכע"ז ל"ו א,

ועי' ר"מ ה' ממרים פ"ב ה"ו, וכ"מ שם, וה"ז בסוף ד' הכ"מ, ובלח"מ שם, דכ"ז

שלא פשטה ברוב ישראל אין צריך היתר, א"כ א"ש דכל הדברים שחשיב בימיהם

דרבנן מדינא.

חפצתי להעיר יותר בדברי רבינו ובד' כ' הדרתו החביבים, אבל הפסיקוני

טרדות ומנעוני מחפצי.

כל הטוב אשר עשה ויעשה לבית ישראל, בעוררו ראשונים, היקרים מפז ומפנינים.

והי' זה שלו' וברכה, כנפשו היקרה, ונפש דורש"ת בברכה מאדמת הקדש, מכבדו

הק' אברהם יצחק הכהן קוק

עבד לעם קדוש על אדמת הקדש פה עה"ק יפו והמושבות תובב"א.

= אזכורים בספרים ובמאמרים =