רובא וחזקה רובא עדיף: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "רובא וחזקה רובא עדיף הוא כלל תלמודי שקובע כי כאשר ישנה התנגשות בין הליכה אחר הרוב וה[...")
 
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 7: שורה 7:
רבינו חיים בתוספות (חולין יא,א) מפרש כי הכלל שרוב עדיף מחזקה איננו נובע מסברא אלא מדיני [[פרה אדומה]]. הוא מסביר שגם בפרה אדומה קיים תמיד החשש שמא הפרה הינה טרפה ובמקרה זה לא יהיה ניתן לטהר באמצעותה את טמא המת. אמנם, למרות חשש זה, אנו פוסקים שרוב הבהמות אינן טרפות ורוב זה עדיף על חזקת הטומאה שיש לטמא המת והתורה קובעת שניתן לטהר אותו באמצעות הזאת מי האפר של הפרה האדומה.
רבינו חיים בתוספות (חולין יא,א) מפרש כי הכלל שרוב עדיף מחזקה איננו נובע מסברא אלא מדיני [[פרה אדומה]]. הוא מסביר שגם בפרה אדומה קיים תמיד החשש שמא הפרה הינה טרפה ובמקרה זה לא יהיה ניתן לטהר באמצעותה את טמא המת. אמנם, למרות חשש זה, אנו פוסקים שרוב הבהמות אינן טרפות ורוב זה עדיף על חזקת הטומאה שיש לטמא המת והתורה קובעת שניתן לטהר אותו באמצעות הזאת מי האפר של הפרה האדומה.


אמנם, האחרונים{{הערה|שערי יושר א,יג וכן קובץ שיעורים בבא בתרא עח ועוד}} פירשו כי הסיבה שרוב עדיף מחזקה נובע מכך שאחרי הרוב כבר בירר את המציאות אין כבר מקום לחזקה. כלומר, במקרה הנוכחי אחר שכבר ברור לנו שהתינוק נגע בעיסה בעקבות הליכה אחר הרוב, כבר לא שייך לדון בחזקת הטהרה שיש לעיסה מכיוון שהרוב כבר הכריע שהעיסה נטמאה. לשיטתם, הספק על טהרת העיסה מוגדר כ"עיקר הספק" ולאחר שהוא הוכרע בעזרת הרוב לא שייך עוד להתייחס לחזקת הטהרה שיש לעיסה שהיא רק תולדה של הספק הראשון- האם העיסה נטמאה.
מנגד, האחרונים{{הערה|שערי יושר א,יג וכן קובץ שיעורים בבא בתרא עח ועוד}} פירשו כי הסיבה שרוב עדיף מחזקה נובע מכך שאחרי הרוב כבר בירר את המציאות אין כבר מקום לחזקה. כלומר, במקרה הנוכחי אחר שכבר ברור לנו שהתינוק נגע בעיסה בעקבות הליכה אחר הרוב, כבר לא שייך לדון בחזקת הטהרה שיש לעיסה מכיוון שהרוב כבר הכריע שהעיסה נטמאה. לשיטתם, הספק על טהרת העיסה מוגדר כ"עיקר הספק" ולאחר שהוא הוכרע בעזרת הרוב לא שייך עוד להתייחס לחזקת הטהרה שיש לעיסה שהיא רק תולדה של הספק הראשון- האם העיסה נטמאה.
 
==חיישינן למיעוטא==
==חיישינן למיעוטא==
החולק על הכלל שרוב עדיף על חזקה הוא רבי מאיר הסובר כי חיישינן למיעוטא. כך לדוגמא, רבי מאיר חולק על חכמים הסוברים כי גם קטן או קטנה יכולים לייבם, וסובר כי חוששים למיעוט המקרים שמא כשיגדלו יתגלה שמדובר בסריס או באיילונית שלא מסוגלים להוליד ילדים {{#makor-new:יבמות סא ב|בבלי-יבמות|סא|ב}}. מכיוון שרבי מאיר חושש למיעוט, הוא סובר כי במקרה שבו יש התנגשות בין רוב לחזקה, ניתן לצרף מיעוט המקרים הקיימים ברוב יחד עם החזקה ולהעדיף אותם על פני הרוב.
החולק על הכלל שרוב עדיף על חזקה הוא רבי מאיר הסובר כי חיישינן למיעוטא. כך לדוגמא, רבי מאיר חולק על חכמים הסוברים כי גם קטן או קטנה יכולים לייבם, וסובר כי חוששים למיעוט המקרים שמא כשיגדלו יתגלה שמדובר בסריס או באיילונית שלא מסוגלים להוליד ילדים {{#makor-new:יבמות סא ב|בבלי-יבמות|סא|ב}}. מכיוון שרבי מאיר חושש למיעוט, הוא סובר כי במקרה שבו יש התנגשות בין רוב לחזקה, ניתן לצרף מיעוט המקרים הקיימים ברוב יחד עם החזקה ולהעדיף אותם על פני הרוב.

גרסה מ־12:23, 25 באוקטובר 2021

רובא וחזקה רובא עדיף הוא כלל תלמודי שקובע כי כאשר ישנה התנגשות בין הליכה אחר הרוב והחזקה יש ללכת אחר הכרעת הרוב. החולק על כלל זה הוא רבי מאיר שסובר כי חיישינן למיעוטא וממילא מצרפים את החזקה יחד עם המיעוט הקיים ברוב ומכריעים לפיהם.

מקור

הכלל שרוב עדיף על חזקה מובא במשנה (טהרות ג,ח) הדנה בתינוק שנמצא לצד העיסה כאשר יש ספק האם העיסה נטמאה או לא‏[1]:

Geresh.png דתנן תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו: ר"מ מטהר וחכמים מטמאין מפני שדרכו של תינוק לטפח. והוינן בה מאי טעמיה דר"מ? קסבר רוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה בחזקת טהרה עומדת וסמוך מיעוטא לחזקה איתרע ליה רובא. ורבנן מיעוטא כמאן דליתא דמי רובא וחזקה רובא עדיף Geresh.png
קידושין פ א

בגמרא מפורש שלשיטת רבי מאיר העיסה טהורה משום שהוא סובר שחיישינן למיעוטא. לשיטתו על אף שאם נלך לפי הרוב נקבע שמדובר שהתינוק נטמא ונגע בעיסה, עדיין ניתן לצרף את מיעוט המקרים בהם העיסה לא נטמאה לחזקת הטהרה שיש לעיסה וממילא שתישאר טהורה. מנגד, חכמים סוברים כי הרוב עדיף על חזקה ולכן יש ללכת אחרי הרוב ולטמא את העיסה.

טעם

רבינו חיים בתוספות (חולין יא,א) מפרש כי הכלל שרוב עדיף מחזקה איננו נובע מסברא אלא מדיני פרה אדומה. הוא מסביר שגם בפרה אדומה קיים תמיד החשש שמא הפרה הינה טרפה ובמקרה זה לא יהיה ניתן לטהר באמצעותה את טמא המת. אמנם, למרות חשש זה, אנו פוסקים שרוב הבהמות אינן טרפות ורוב זה עדיף על חזקת הטומאה שיש לטמא המת והתורה קובעת שניתן לטהר אותו באמצעות הזאת מי האפר של הפרה האדומה.

מנגד, האחרונים‏[2] פירשו כי הסיבה שרוב עדיף מחזקה נובע מכך שאחרי הרוב כבר בירר את המציאות אין כבר מקום לחזקה. כלומר, במקרה הנוכחי אחר שכבר ברור לנו שהתינוק נגע בעיסה בעקבות הליכה אחר הרוב, כבר לא שייך לדון בחזקת הטהרה שיש לעיסה מכיוון שהרוב כבר הכריע שהעיסה נטמאה. לשיטתם, הספק על טהרת העיסה מוגדר כ"עיקר הספק" ולאחר שהוא הוכרע בעזרת הרוב לא שייך עוד להתייחס לחזקת הטהרה שיש לעיסה שהיא רק תולדה של הספק הראשון- האם העיסה נטמאה.

חיישינן למיעוטא

החולק על הכלל שרוב עדיף על חזקה הוא רבי מאיר הסובר כי חיישינן למיעוטא. כך לדוגמא, רבי מאיר חולק על חכמים הסוברים כי גם קטן או קטנה יכולים לייבם, וסובר כי חוששים למיעוט המקרים שמא כשיגדלו יתגלה שמדובר בסריס או באיילונית שלא מסוגלים להוליד ילדים יבמות סא ב. מכיוון שרבי מאיר חושש למיעוט, הוא סובר כי במקרה שבו יש התנגשות בין רוב לחזקה, ניתן לצרף מיעוט המקרים הקיימים ברוב יחד עם החזקה ולהעדיף אותם על פני הרוב.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. רש"י ושאר הראשונים נחלקו בהבנת הסוגיא- לשיטת רש"י הספק הוא האם התינוק נגע בשרצים ונטמא בעוד ברור כי הוא לקח את הבצק מהעיסה ונגע בה, בעוד לשיטת שאר הראשונים הספק הוא האם התינוק נגע בעיסה בעוד ברור לנו שהוא נטמא
  2. שערי יושר א,יג וכן קובץ שיעורים בבא בתרא עח ועוד