אנציקלופדיה תלמודית:קבר: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - מקום שאדם מת* טמון בו.</span> | <span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - מקום שאדם מת* טמון בו.</span> | ||
<span dir="rtl"> | == <span dir="rtl">'''טמאתו'''</span> == | ||
==== <span dir="rtl">טמאתו</span> ==== | ==== <span dir="rtl">טמאתו</span> ==== | ||
גרסה אחרונה מ־11:43, 16 ביוני 2022
|
|
הגדרת הערך - מקום שאדם מת* טמון בו.
טמאתו
טמאתו
קבר סתום[1], הוא אב הטומאה[2], ומטמא מן התורה במגע ובאהל כמת, כל זמן שהטומאה בתוכו[3], שנאמר: וכל אשר יגע וגו' או במת וגו' או בקבר יטמא שבעת ימים[4].
על דיני טמאת-מת* ע"ע טמאת מת וע' טמא מת.
במגע
הקבר מטמא במגע מכל סביביו[5], בין למעלה, על גגו, ובין מן הצדדים[6].
באהל
הקבר מטמא באהל[7], אף בלא נגיעה בו, לפי שהטומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת ממנו[8].
המאהיל על הקבר, אף על פי שלא האהיל על המת שבתוכו, כגון שהיה המת משובר ומפורק, והמאהיל האהיל בין הפרקים, טמא, מפני שהקבר מצרף את חלקי המת[9], ואפילו החלק הריקן שבו נעשה מטמא באהל[10], כאילו הוא מלא טומאה[11].
גדרו לענין טמאה
הקבר באהל ובמגע בכל סביביו הוא מבנה - סתום[12] - שהמת נתון בתוכו[13], בין שהוא תחת הקרקע, כגון בתוך חפירה[14], ובין שהוא מעל הקרקע, אפילו הוא גבוה מאה אמה[15], וכן כותל שיש בתוכו חלל ריק, ובתוכו מת[16], או עמוד שבנוי על חלל שבתוכו מת[17], וכן בית סתום, באופנים מסוימים[18], וכן ערמה שיש בה מת, כגון גל של צרורות או כרי של תבואה שהמת נתון בתוכו[19].
על גולל-ודופק*, שיש להם טמאה בפני עצמם, מהותם ודיניהם, ע"ע גולל ודופק.
קרקע עולם
קרקע עולם שהמת נתון בה, אין לה דין קבר לענין לטמא מכל צדדיו, ולפיכך בור, או חפירה בסלע, שהמת בתוכם, ומכוסה באבן, דפנות החפירה, שהם קרקע עולם, אינן מטמאות, והטומאה אינה מתפשטת אלא כנגד החלל הריק שהמת בתוכו[20].
חפר חפירה ובנה בתוכה כתלים שבולטים אל מחוץ לקבר, הכתלים דינם כקבר בנין, שמטמא בכל צדדיו, ולא כקרקע עולם[21].
נפש
נפש, שהיא הבנין שמעל הקבר[22], אפילו נעשתה על קבר שהוא בקרקע עולם, שאין לו דין קבר, מטמאת כקבר מכל צדדיה[23].
חלל טפח
קבר אינו מטמא כל סביביו במגע ובאהל אלא כשיש בו חלל טפח על טפח על רום טפח, אבל כשהוא אטום, טומאת המת בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת[24], כנגד המת עצמו, לטמא את הנוגע והמאהיל שם[25], אבל הנוגע בקבר מן הצדדים טהור[26].
טפח על טפח שאמרו בקבר, יש מן הראשונים סוברים שצריך שיהיה פנוי, כלומר מלבד מקום המת עצמו, אבל אם המת ממעט חלל הטפח, דינו כקבר אטום, שאינו מטמא אלא מעליו ומתחתיו[27]. ויש חולקים וסוברים להפך, שלא אמרו שמטמא באהל ומן הצדדים אלא כשהמת ממעט את החלל מטפח, ולדעתם שלש מדות יש: א) כשיש במקום המת טפח מרובע, והמת ממעטו, זהו קבר סתום, שמטמא באהל, ובמגע כל סביביו[28]. ב) כשיש חלל פנוי טפח מרובע, שהטומאה אינו ממעטת אותו, אינו מטמא באהל, לפי שהחלל חוצץ[29], אבל מטמא כל סביביו במגע[30]. ג) כשאין כלל במקום הטומאה טפח מרובע, זו היא טומאה-רצוצה* שבוקעת ועולה, ומטמאה באהל, ואינה מטמאה במגע מצידיה[31]. וכעין זה יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שכשיש חלל טפח מרובע והטומאה ממעטתו, זהו קבר סתום שמטמא באהל ובמגע, אבל לדעתם כשיש חלל טפח פנוי, אין הקבר מטמא כלל, לא במגע ולא באהל[32].
ויש מן הראשונים חולקים וסוברים שאפילו אין בחלל הקבר פותח טפח כלל, יש לו דין קבר לטמא כל סביביו ולמעלה[33].
בכלים
כלי שיש מת בתוכו, יש מן הראשונים שכתבו אין לו דין קבר להיות הטומאה בוקעת ועולה, לפי שאין מבטלים אותו[34] שיישאר המת בתוכו לעולם[35].
מחיצותיו
מחיצות הקבר, יש מן הראשונים שכתבו שאינן מטמאות באהל[36].
קבר פתוח
הקבר אינו מטמא מכל סביביו אלא כשהוא סתום בכל רוחותיו, אבל קבר פתוח אין לו דין קבר, ואינו מטמא באהל[37] ובמגע[38], מן התורה[39], שכן דרשו: או בקבר[40], זה קבר סתום[41], אתה אומר זה קבר סתום או אינו אלא קבר פתוח, אמרת קל וחומר הוא, ומה אהל שהוא מקבל טומאה, אין מטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח[42], קבר שאין מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח[43]. ויש מן הראשונים שכתבו שזה הטעם למה שמצינו שארון-המת* שיש בו חלל טפח אינו מטמא מן התורה את העובר מעליו[44] – אף לסוברים שארון עץ סתום דינו כקבר[45] – לפי שמדובר בארון שראשו פתוח, ולפיכך אין לו דין קבר[46].
קבר פתוח, כתבו ראשונים שחכמים גזרו עליו שיטמא את המאהיל עליו[47], כדרך שגזרו בארון פתוח שיש בו חלל טפח[48].
פתח שנסתם
קבר שהיה בו פתח, וסתמו, וכן בית שהמת נתון בו, שסתם את פתחו, כל עוד לא פרץ את פצימיו – כלומר שלא סילק את מזוזתו ומשקופו ומפתנו של הפתח[49] - מאחר וגילה בדעתו שלא סילק נפשו מן הפתח, וסופו לפתחו לאחר זמן[50], עדיין דינו כקבר פתוח, שאינו מטמא[51]. פרץ את פצימיו, דינו כקבר סתום, שמטמא כל סביביו[52].
קבר שנתפנה
קבר שפינו ממנו את המת, מן התורה הוא טהור[53], אלא שמאחר ואסור לפנות מתים – ע"ע פנוי מתים – פעמים שחכמים גזרו עליו טומאה[54], ושנינו בברייתא ששלש קברות הם: קבר הנמצא, קבר הידוע וקבר המזיק את הרבים[55], וגירסאות שונות יש בתוספתא ובבבלי ובירושלמי בדיניהם של הקברים הללו:
א) קבר הנמצא, בתוספתא ובברייתא שבבבלי שנינו שאחר שפינוהו, מקומו טהור[56], וכן כתבו אחרונים להלכה[57], ופרשו ראשונים שקבר הנמצא הוא קבר חדש שמצאו בעל השדה בשדהו, ויודע שלא צוה לקברו שם, ובגזילה נקבר[58], ולפיכך לא גזרו עליו טומאה לאחר שפינוהו משם[59]. ובירושלמי שנינו, וכן יש מן הראשונים שכתבו שקבר הנמצא, אחר שפינוהו מקומו טמא[60], ופרשו אחרונים בדעתם שאין הכוונה שמקום הקבר טמא, אלא שהשדה שסביבותיו טמא, עד שיבדק אם יש שם קברים נוספים, לפי שחוששים שמא הוא בית-הקברות*[61].
ב) קבר הידוע, בברייתא שבבבלי אמרו שאחר שפינוהו, מקומו טמא[62], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה[63], ופרשו ראשונים שקבר הידוע היינו שנקבר בו מת מדעת בעל השדה[64], ומאחר שאסור לפנותו – ע"ע פניו מתים - גזרו עליו טומאה, כדי שלא יפנוהו[65]. ובתוספתא ובירושלמי שנינו שקבר הידוע, אחר שפינוהו מקומו טהור[66], וכן יש מן הראשונים שכתבו להלכה[67], ופרשו אחרונים בדעתם שקבר הידוע הכוונה שידוע שאין קברים נוספים בסביבתו, ומקומו טהור הכוונה שסביבותיו טהור, ואין צריך לבדוק אם יש שם קברים אחרים[68].
ג) קבר המזיק את הרבים, בברייתא שבבבלי שנינו שאחר שפינוהו, מקומו טהור[69], ופרשו ראשונים שמדובר בקבר שנמצא במקום הלוך רבים, שהם נטמאים באהלו[70], ומפני הנזק לא גזרו עליו אחר שפינוהו[71], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה[72]. ובתוספתא ובירושלמי ובמסכת שמחות שנינו, וכן יש מן הראשונים שכתבו להלכה, שקבר המזיק את הרבים, אחר שפינוהו מקומו טמא[73], ויש מן הראשונים שפרשו שמדובר באופן שהוא אסור בהנאה אף לאחר שפינוהו[74], ולפיכך גזרו על מקומו טומאה, כדי שלא יבואו ליהנות בו, אבל באופן שהוא מותר בהנאה[75], אף על מקומו לא גזרו טומאה, ונראה מדבריהם שאף הבבלי מודה בחילוק זה, ואין מחלוקת בין הבבלי לירושלמי[76], ומן האחרונים יש שפרשו בירושלמי שמקומו טמא אין הכוונה מקום הקבר עצמו, אלא סביבותיו טמאות, עד שיבדק אם אין שם קברים נוספים, לפי שחוששים שמא הוא בית הקברות[77].
קבר של גוי
קבר של גוי, לסוברים שמת גוי מטמא באהל[78], אף קברו מטמא באהל[79]. ולסוברים שמת גוי אינו מטמא באהל[80], אף קברו אינו מטמא באהל[81].
ובמגע, לסוברים שמת גוי אינו מטמא במגע[82], אף קברו אינו מטמא במגע[83]. ולסוברים שמת גוי מטמא במגע, ואינו מטמא באהל[84], נחלקו ראשונים לענין קברו אם מטמא במגע: יש סוברים שמטמא[85]. ויש סוברים שמאחר ואינו מטמא באהל, אף במגע אינו מטמא, עד שיגע בעצמה של טומאה או ישאנה[86].
להלכה כתבו אחרונים שכהן – שאסור לו להטמא למתים[87] - נכון שיזהר שלא ילך על קברי גוים[88].
ארון
על ארון-המת* מעץ, כשהוא סתום ויש בו חלל טפח, אם יש לו דין קבר, ע"ע ארון המת[89].
ארבע אמות סביבו
טומאה שגזרו חכמים בארבע-אמות* של מת*[90], יש מן הראשונים סוברים שגזרו אותה אף בארבע אמות של קבר, כדי שעושי טהרות לא יקרבו אליו, ויאהילו עליו[91]. ויש חולקים וסוברים שלא גזרו טומאה סביב הקבר, ודי בהרחקה כל שהיא ממנו[92].
לסוברים שגזרו טמאה בארבע אמות שסביב הקבר, יש ראשונים שכתבו, וכן כתבו אחרונים להלכה, שלא גזרו אלא בקבר שאין לו מחיצות, אבל קבר של בנין במחיצות מסוימות – בגובה עשרה טפחים, וכן קבר המסוים בחריץ בעומק עשרה טפחים[93] - די בהרחקת ארבעה טפחים ממנו[94], וכן יש מן הראשונים שכתבו לענין בית שיש בו מת, שאף באופנים שדינו כקבר[95], מאחר ומחיצותיו ניכרות, ואין לחוש שיעלו עליו ויאהילו, לא טמאו סביבותיו ארבע אמות[96]. ויש חולקים וסוברים שאף קבר שיש לו מחיצות, גזרו טמאה על ארבע אמותיו[97], ואף בית סתום שדינו כקבר, שאין לחוש שמא יעלו עליו ויאהילו, יש מן הראשונים סוברים שמאחר ויש לחוש שמא יגעו בכתליו, ויטמאו במגע, גזרו טמאה אף על ארבע אמותיו[98].
על העומד בחצר הקבר, אם הוא נטמא, ע"ע בית הקברות[99].
חרב כחלל
כלי שנטמא בטמאת קבר, יש מן הראשונים שנסתפקו אם נאמר בו דין "חרב כחלל", ונעשה טמא כקבר עצמו[100], כדרך שנאמר בכלים שנטמאו במת[101].
צירוף שדרה
שדרה* - שדינה שמטמאה באהל[102] - שנשברו רוב צלעותיה, שאין לה דין שדרה לענין טמאת אהל[103], אם היא נמצאת בתוך קבר, הרי היא מטמאת, מפני שהקבר מצרפה[104], ונסתפקו אחרונים בטמאתה, אם היא מדין קבר, או מדין שדרה[105].
אזהרה לכהן
על כהן, אם הוא מוזהר על טמאת קבר, ע"ע ארון המת[106] וע' גולל ודופק[107] וע' טמאת כהנים[108].
אסור הנאה
אסור הנאה
הקבר – כשהוא בנין, ולא קרקע עולם[109] - אסור בהנאה[110], מן התורה[111] - ויש מן האחרונים שכתבו שאינו אלא מדרבנן[112] - לפי שהוא בכלל תשמישי המת, שאסורים[113].
בכלל איסור הנאה, ישיבה על גבי הקבר[114], וכן הישענות ודריכה עליו[115].
כלים המיוחדים לחפירת הקבר, מותרים בהנאה[116].
בנין שעל הקבר
הנפש – בנין שעל הקבר[117] - אסורה אף היא בהנאה[118]. וכן אבנים שמסבבים על הקבר ומשימים במראשותיו ובמרגלותיו, או על עפר הקבר, כתבו ראשונים שכולן בכלל הקבר לענין אסור הנאה, ואסור לשבת עליהם[119], ואף מצבה שנשברה, יש ראשונים שכתבו שאסור למכרה[120].
ויש חולקים וסוברים שציון שנותנים על הקבר אחר הקבורה, מאחר ואינו הקבר עצמו, הוא מותר בהנאה, ולפיכך מותר לשבת על האבן שעל הקבר[121].
קבר של נפל
קבר של נפל, אסור אף הוא בהנאה[122].
שימוש למת אחר
שימוש בקבר לצורך מת אחר, יש מן הראשונים שכתבו שאף הוא אסור בכלל איסור הנאה, ולפיכך לדעתם אותם שקוברים הקטנים בתוך קברי הגדולים, עושים איסור[123]. ויש חולקים וסוברים ששימוש למת אחר אינו הנאה לחי, ולפיכך קבר שפינוהו – אף באופנים שעדיין הוא אסור בהנאה[124] - מותר לקברו בו מת אחר, וכן מצבה שפינוה מקבר, מותר להניחה על קבר אחר, ואין אסורים אלא דברים שיש בהם הנאה לחי, כגון השימוש במצבה, או מכירתה לאחר[125].
ציון שנבנה על דעת להשתמש בו
במקום שבני משפחה נוהגים לשבת על גבי ציון הקברות, יש מן הראשונים שכתבו – שאף לסוברים שהציון הוא בכלל הקבר לענין אסור הנאה[126] - מותר לשבת עליו, לפי שעל דעת כן בונים אותו[127], והרי זה כאילו התנו שלא יהיה אלא לכבוד בעלמא, ולא יאסר לישיבה[128].
קרקע עולם
הקבר אינו אסור בהנאה אלא כשהוא בבנין[129], כלומר שהוא בנוי למעלה מן הקרקע, מדברים שהיו תלושים בתחלה, שאף על פי שלבסוף חברם, דינם עדיין כתלושים[130], אבל עפר הקבר, שהוא קרקע עולם, מותר בהנאה[131], שכן דרשו ממה שנאמר בעבודה-זרה*: וישלך את עפרה על קבר בני העם[132], מקיש קבר בני העם לעבודת כוכבים, מה עבודת כוכבים אינה נאסרת במחובר, כלומר כשהיא קרקע עולם – ע"ע עבודה זרה - אף קבר אינו נאסר כשהוא קרקע עולם[133].
עפר קבר שחפרוהו והחזירוהו למקומו, כגון העפר שמכסים בו את המת בקבר, יש ראשונים סוברים שאין דינו כקרקע עולם, אלא כתלוש ולבסוף חברו, ולפיכך הוא אסור בהנאה כקבר בנין[134], ולדעתם קבר שהוא קרקע עולם, שהוא מותר בהנאה, אינו אלא כגון החופר כוך בסלע, ומכניס המת לתוכו, בלא החזרת עפר[135]. ויש חולקים וסוברים שכל שהבנין אינו בולט מעל הארץ, אף על פי שאותו עפר כבר היה מטולטל ממקומו, כיון שהחזירו לאותו בור עצמו, הרי הוא נחשב קרקע עולם, ואינו נאסר[136].
קבר שנתפנה
קבר האסור בהנאה, שנתפנה, פעמים שעדיין הוא אסור בהנאה[137], ושנינו בברייתא ששלש קברות הם: קבר הנמצא, קבר הידוע וקבר המזיק את הרבים[138], וגירסאות שונות יש בתוספתא ובבבלי ובירושלמי בדיניהם של הקברים הללו:
א) קבר הנמצא, בברייתא שבבבלי שנינו שאחר שפינוהו, הוא מותר בהנאה[139], וכן כתבו אחרונים להלכה[140], ופרשו ראשונים שקבר הנמצא הוא קבר חדש שמצאו בעל השדה בשדהו, ויודע שלא צוה לקברו שם, ובגזילה נקבר[141], והוא מותר בהנאה אחר שנתפנה, לפי שאין עליו תורת קבר[142], או משום שאין אדם אוסר דבר-שאינו-שלו*[143]. ובתוספתא ובירושלמי ובמסכת שמחות שנינו שקבר הנמצא, אחר שפינוהו הוא אסור בהנאה[144], וכן יש מן הראשונים שכתבו להלכה[145].
ב) קבר הידוע, בברייתא שבבבלי ובמסכת שמחות שנינו שאחר שפינוהו, הוא אסור בהנאה[146], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה[147], ופרשו ראשונים שקבר הידוע היינו שנקבר בו מת מדעת בעל השדה[148], ומאחר ויש עליו תורת קבר, כבר נאסר בהנאה, ואיסורו אינו פוקע אף אחר שפינוהו[149]. ובתוספתא ובירושלמי שנינו שקבר הידוע, אחר שפינוהו הוא מותר בהנאה[150], וכן יש מן הראשונים שכתבו להלכה[151], ופרשו אחרונים בדעתם שקבר ידוע היינו שידוע שנקבר שם שלא מדעת בעל השדה, והוא מותר בהנאה לפי שזה כאילו לא היה שם קבר מעולם[152], ויש שפרשו שכיון שידוע שלא נקבר שם אלא הוא לבדו, מן הסתם על דעת לפנותו נקבר שם, שאין לך מי שרוצה לקבור מתו לבדו בשדה אחר, ולפיכך לא היה לו שם קבר מעולם לענין איסור הנאה[153].
ג) קבר המזיק את הרבים, בתוספתא ובברייתא שבבבלי שנינו, וכן יש ראשונים שכתבו להלכה, שאחר שפינוהו, הוא אסור בהנאה[154], ופרשו ראשונים שמדובר בקבר שנמצא במקום הלוך רבים, שהם נטמאים באהלו[155], ואף על פי שמחמת הנזק לרבים מותר לפנותו – ע"ע פנוי מתים – מאחר ויש לו שם קבר, הרי כבר נאסר בהנאה מן התורה, ושוב האיסור אינו פוקע[156]. ובירושלמי מחלק, שדוקא אם הקבר קדם, הוא אסור בהנאה אחר שפינוהו, אבל אם הדרך קדמה, הקבר מותר בהנאה[157], וכן כתבו אחרונים להלכה[158], ופרשו ראשונים בטעם החילוק, שאם הקבר קדם, הוא נעשה בהיתר, ולפיכך נאסר, אבל אם הדרך קדמה, והקבר נעשה שלא כדין, לא חל עליו איסור הנאה[159], לפי שאין בידו לאסור על הרבים[160], ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף הבבלי מודה לחילוק זה, ואין מחלוקת בין הבבלי לירושלמי[161]. ומן הראשונים יש שכתבו שקבר המזיק את הרבים, אחר שפינוהו, הוא מותר בהנאה[162].
על פרטי דיני קבר שנתפנה, אם הוא אסור דוקא כשנעשה לשם מת, שאז יש בו הזמנה ומעשה, או שנאסר אף כשעשאוהו שלא לשם מת, מחמת מעשה הקבורה לבד, ע"ע הזמנה[163].
על איסור הנאה מבית-הקברות* ע"ע[164].
קבר של נפל, רבן שמעון בן גמליאל סובר - שלאחר שנתפנה[165] - הוא מותר בהנאה, לפי שאין לנפלים תפיסת הקבר[166], בטעם הדבר כתבו ראשונים שכן דורשים מן הכתוב: לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך אשר תנחל[167], כל שיש לו נחלה יש לו גבול ושאין לו נחלה אין לו גבול[168]. וחכמים חולקים וסוברים שאף קבר של נפלים אסור בהנאה לעולם[169]. וע"ע הסגת גבול[170].
תשמישי גנאי
קבר שנתפנה, אף באופנים שהוא מותר בהנאה[171], לא יעשנו בית התבן, בית הבקר, בית העצים, ובית האוצרות[172], מפני שגנאי הוא למת[173].
קבר חדש
קבר חדש, שלא הוזמן למת, אלא חצבוהו סתם, שלכשימות מת, יקברוהו בו, או שחצבוהו לאדם חי, שלכשימות יקברוהו בו, כל עוד לא קברו בו, הוא מותר בהנאה[174].
הזמנה
על קבר שנעשה עבור מת, אם אסור בהנאה אף קודם שקברו בו, משום הזמנה*, ע"ע הזמנה[175].
החוצב קבר לאביו
החוצב קבר לאביו, והלך וקברו במקום אחר, אף לסוברים ש"הזמנה אינה מילתא", שלדעתם הקבר אינו אסור בהנאה מדין קבר[176], משום כבוד אביו, הבן לא יקבר בו עולמית[177]. ולענין לקבור שם אחר, יש מן הראשונים שכתבו שאם בא אחר לקבור אין ממחים בידו[178], ויש חולקים וסוברים שמפני כבוד האב הקבר אסור בהנאה, ואף מת אחר לא יקבר בו עולמית[179].
קבר שהוא קרקע עולם – שאינו נאסר באיסור הנאה מדין קבר[180] - יש ראשונים סוברים שאף הוא נאסר משום כבוד האב, כשחצבו הבן לאביו[181]. ויש חולקים וסוברים שמאחר והדבר ידוע שאפילו אחר שיקברו בו מת, לא יאסר באיסור הנאה של קבר, אף כשחצבו הבן לאביו אין בו משום כבוד אביו[182].
דיניו
חציבתו
יש מן הראשונים שכתבו שאין לחצוב קבר ולהניחו פתוח אם אין נותנים בו המת מבעוד יום, ויש סכנה בדבר[183].
על חציבת קבר לגוסס*, ע"ע גוסס[184].
פתיחתו
על פתיחת קבר מחמת טעמים שונים, אם מותרת, ע"ע כבוד המת[185].
קריאת כתב שעליו
קריאת כתב שעל גבי הקבר, יש סוברים בגמרא שהיא מן הדברים הקשים ללימוד[186].
על חצר הקבר, שיעורה, וטומאת העומד בה, ע"ע בית הקברות[187].
על טומאת שדה שאבד בה קבר או נחרש בה קבר, ע"ע בית-הפרס*.
על גולל-ודופק*, מהותם ודיני טומאתם, ע"ע גולל ודופק.
על קבר הנמצא, אם מטמא למפרע, ע"ע טמאה למפרע[188].
על כותים*, אם נאמנים על מקום הקבר, ע"ע כותים[189].
על נזיר*, אם מגלח על טמאת קבר, ע"ע נזיר טמא.
על קבר התהום ע"ע טמאת התהום.
על קברי צדיקים, אם מטמאים, ע"ע טמאת כהנים[190].
על פנוי קבר, ע"ע בית הקברות[191] וע' פנוי מתים.
על קבר שבשדה, אם הוא עולה לשעור בית רובע לענין כלאים, ע"ע כלאי זרעים[192].
על החופר קבר, שהוא פטור מקריאת-שמע* ומן התפלה* ומן התפילין*, ע"ע עוסק במצוה.
על ציון-קברות*, מקורו ודיניו, ע"ע ציון קברות.
על מכירת ומדידת קבר ישן או חדש ע"ע בית הקברות[193].
על ק"ש ליד קבר ע"ע בית הקברות[194].
על קבר שיש בו בית דירה, לענין תחום העיר, ע"ע תחומים.
על ברכת הראיה על קברי ישראל ע"ע ברכות הראיה וע' בית הקברות.
על ספר-תורה* שבלה, שגונזים אותו בקבר תלמיד-חכם*, ע"ע גניזה[195].
על האיסור לאדם למכור קברי אבותיו ע"ע הסגת גבול[196].
על דיני דרך* הקבר, ע"ע דרך[197].
על קבר שגוי חפר לישראל בשבת, אם מותר לקבור בו, ע"ע מעשה שבת.
על חפירת קברות במועד ע"ע חול המועד[198].
הערות שוליים
- ↑ עי' ציון 37 ואילך, על מהות קבר סתום, ודינו כשאינו סתום.
- ↑ פיהמ"ש לרמב"ם הקדמה לסדר טהרות. וע"ע אבי אבות הטמאה ציון 18, שלראשונים שכינו את המת אבי אבות הטמאה, ע"ש ציון 1 ואילך, אף הקבר הוא בכלל אבי אבות הטמאה, וע"ע אבות הטומאות ציון 16.
- ↑ רמב"ם טו"מ פ"ב הט"ו. ועי' להלן על מקורות ופרטי דיני טומאתו. על קבר שהמת הוצא ממנו, אם מטמא, עי' ציון 54 ואילך.
- ↑ במדבר יט טז.
- ↑ אהלות פ"ז מ"א; עי' תוספתא אהלות סוף פט"ז, וברייתא ב"ב יב א לגי' שהובאה בשו"ת רשב"א ח"א סי' קלו: קבר וגו' פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו, ושו"ת רשב"א שם בבאורה, שמטמא במגע בכל צדדיו, ועי' ציון 51 ואילך, גירסא אחרת בברייתא שם; ספרי זוטא במדבר יט יד: כל הבא אל האהל, מה אהל סתום, הנוגע בו מכל צדדים טמא, אף קבר סתום הנוגע בו מכל צדדים טמא.
- ↑ עי' ספרי במדבר סוף פיסקא קכז: מכל צדדיו, ותוס' ב"ב יב א סוף ד"ה פרץ, בבאורו; תוס' שם ק ב ד"ה ורומן; רמב"ם טו"מ פ"ב הט"ו; שו"ת רשב"א ח"א סי' קלו.
- ↑ אהלות פט"ז מ"א ומ"ב; עי' תוספתא אהלות פ"ז: עמוד שהוא בתוך הבית וגו' כקבר סתום ומטמא כל סביביו, ורמב"ם טו"מ פכ"ה ה"א וה"ב בבאורה, שמטמא באהל; עי' תוספתא שם טו: גל של צרורות וגו' כקבר סתום ומטמא מכל סביביו; עי' ברייתות שבציונים הבאים; רמב"ם טו"מ פ"ב הט"ו.
- ↑ עי' ברייתא נזיר נג ב, נד א: זה קבר סתום וגו', ומיוחס לרש"י שם ד"ה דאמר מר, ותוס' שם נג ב ד"ה חרב.
- ↑ ברייתא פסחים פא ב ונזיר סג ב; רמב"ם אבוה"ט פי"ח ה"ג.
- ↑ רש"י פסחים שם; תוס' נזיר שם ד"ה לתרומה; תוס' ב"ב ק ב ד"ה ורומן; עי' רמב"ם טו"מ פ"ב הט"ו: כולו מטמא.
- ↑ פי' הרא"ש נזיר נג ב; תוס' ב"ב שם.
- ↑ עי' ציון 37 ואילך.
- ↑ ערוה"ש העתיד טו"מ סי' טז סט"ו וט"ז, ע"פ תוספתא ורמב"ם שבציון 20; חזו"א שבציון הנ"ל. ועי' להלן על קבר בקרקע עולם.
- ↑ עי' ציון 21.
- ↑ רמב"ם טו"מ פ"ז ה"ד.
- ↑ עי' אהלות פ"ז ה"א: הטומאה בכותל, ורמב"ם ורא"ש שם; עי' רמב"ם שם ה"ז.
- ↑ עי' תוספתא אהלות פ"ז: עמוד שהוא עומד בתוך הבית וגו', ורמב"ם טו"מ פכ"ה ה"א וה"ב.
- ↑ עי' ברייתא ב"ב יב א: בית סתום וגו', ורש"י שם; רמב"ם טו"מ פ"ז ה"א. ועי' ציון 51 ואילך, באלו אופנים יש לבית דין קבר.
- ↑ תוספתא אהלות פט"ו; רמב"ם שם ה"ה.
- ↑ עי' תוספתא אהלות פ"י, לגי' הר"ש שם פ"ט מט""ו, וכעי"ז רמב"ם טו"מ פ"ו ה"ח, וחס"ד לתוספתא שם ה"ז ד"ה ואולם וערוה"ש העתיד טו"מ סי' טז סט"ו וט"ז בבאורם. ועי' חזו"א אהלות סי' כג אות יג ד"ה כ' תוי"ט, ונשים סי' קמה נזיר נב א ד"ה ובקבר, שבקבר קרקע עולם, אין הקבר מטמא, אלא המת בעצמו מטמא באהל כנגד כל החלל שהוא נמצא בו. ועי' ציון 36, שיש ראשונים שסוברים שמחיצות הקבר, אף בקבר בנין אינן מטמאות באהל.
- ↑ ערוה"ש שם.
- ↑ פיהמ"ש לרמב"ם ור"ש ורא"ש אהלות פ"ז מ"א. ועי' שקלים פ"ב מ"ה, וע"ע ציון קברים.
- ↑ עי' אהלות פ"ז מ"א; עי' תוספתא שם פ"י, לגי' ר"ש שם פ"ט מט""ו, ורמב"ם טו"מ פ"ו ה"ח.
- ↑ עי' אהלות פ"ז מ"א; עי' תוספתא אהלות פ"ז, הובאה בר"ש שם פ"ו מ"ו: עמוד שהוא בתוך הבית וגו' טפח על טפח וגו'; עי' תוספתא שם פט"ו, הובאה בר"ש שם פט"ו מ"ז: גל של צרורות וכרי של תבואה וגו' טפח על טפח וגו'; רמב"ם טו"מ פ"ז ה"ד וה"ה, ופכ"ה ה"ב. וע"ע טמאה רצוצה ציון 53 ואילך. ועי' שו"ת הרא"ש כלל ל סי' א, שמ' בטעם הדבר, שאין לך נפל קטן כ"כ שלא יצטרך לעשות לו קבר של טפח על טפח ולפיכך בפחות מכן אינו חשוב קבר. על גדר דין טפח על טפח בקבר עי' ציונים 27, 28.
- ↑ רמב"ם שם פ"ז ה"ד וה"ה. וע"ע הנ"ל שם.
- ↑ משנה אהלות שם; רמב"ם שם. וע"ע הנ"ל שם.
- ↑ פיהמ"ש לרמב"ם אהלות פ"ז מ"א, ועי' רמב"ם טו"מ פ"ז ה"ד, וכ"מ ומרכה"מ שם בדעתו; תוס' ברכות יט ב ד"ה רוב; תוס' נזיר נג ב ד"ה חרב. ועי' חי' ר"ח הלוי טו"מ פ"ז ה"ז, בבאור שיטה זו, שדין טומאת קבר אף לענין מגע הוא ע"י שיש בתוכו דין אהל על המת, שבל"ז אין שייכות בין הקבר למת, ולפיכך צריך שיהיה בחלל הקבר טפח פנוי, שבל"ז הטומאה רצוצה, ואין אהל, ואין דין קבר כלל, וע"ש שהוכיח כן מרמב"ם שבציון 86, ועי' ציון הבא.
- ↑ ראב"ד טו"מ פ"ז ה"ד. ועי' כ"מ שם, שלדעתו זהו ששנינו באהלות שם שהנפש שיש במקום הטומאה שלה טפח הנוגע בה מ"מ טמא, שמדובר כשהטפח מתמעט ע"י הטומאה, והכוונה שמלבד מה שמטמאת באהל, מטמאת אף במגע. ועי' חי' ר"ח הלוי טו"מ פ"ז ה"ז, שלדעתו הטעם שצריך טפח על טפח בקבר אינו כדי שיהיה אהל בתוכו ועי"ז מקבל שם קבר, עי' ציון 27, שהרי אהל אינו אלא בחלל פנוי טפח, אלא לדעתו הוא דין בפני עצמו בקבר, שצריך שיהיה בכולו חלל טפח מרובע.
- ↑ ראב"ד שם, ושם פכ"ה ה"ב, ומקורו מברכות יט ב: מדלגים היינו ע"ג ארונות של מתים וגו' אהל שיש בו חלל טפח חוצץ מפני הטומאה, שלדעתו הכוונה שקבר שיש בו טפח מרובע פנוי, אינו מטמא באהל, ועי' ציון 46, שי"מ שמטעם אחר אין שם טומאת קבר. ועי' ציון הבא.
- ↑ ראב"ד שם ושם, ועי' מרכה"מ שם פ"ז ה"ד, שמקורו מב"ב יב א, שבית שפרץ את פצימיו מטמא כל סביביו, שלדעתו הכוונה שמטמא במגע מצדדיו, עי' ציון 52, ועי' ציון 98, שי"מ בע"א. ועי' חי' ר"ח הלוי שם, באור ד' הראב"ד בחילוק בין טמאת מגע לטמאת אהל לענין דין טפח על טפח.
- ↑ ע"ע טמאה רצוצה. ראב"ד שם. וע"ש ובכ"מ שם, שמקורו לענין טמאת אהל מברכות שם, לענין ארון המת: אהל שאין בו חלל טפח אינו חוצץ בפני הטומאה.
- ↑ פנ"י ברכות יט ב, וערוה"ש יו"ד סי' שעב ס"ג, בד' רש"י שם ובפסחים ט א ובחולין נא א ומיוחס לרש"י בנזיר נג ב נד א, ובדעת רשב"א וראב"ד והרבה קדמונים, ע"פ ד' רבא בברכות שם: אהל, כל שיש בו חלל טפח, חוצץ בפני הטומאה. ועי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' שמ אות ב בדעת מיוחס לרש"י נזיר שם.
- ↑ ר"י בתוס' ב"ב ק ב ד"ה ורומן, ועי' חזו"א אהלות סי' ו אות כא בבאורו. וע"ע טמאה רצוצה ציון 53.
- ↑ תוס' ב"ב ק ב סוף ד"ה ורומן, ע"פ אהלות פ"ד מ"ב, שמוכח שתיבת המגדל שיש בה מת אין לה דין קבר.
- ↑ חכמת שלמה שם.
- ↑ תוס' סוכה כג א סוף ד"ה ולא גולל. ועי' חזו"א אהלות פ"ז אות ז, שהק' מאהלות פ"ז מ"א, שמ' שכותל הקבר מטמא באהל. ועי' ראשונים ואחרונים שבציון 20, שמ' שמחיצות הקבר מטמאות באהל.
- ↑ עי' להלן; עי' תוספתא אהלות פ"ה לענין מוכני של מגדל: בד"א בפרוצה, אבל במגופפת הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביה, ור"ש אהלות פ"ד סוף מ"ג בבאורה. ועי' תוס' נזיר נג ב ד"ה חרב, ושו"ת הרא"ש כלל ל סי' א, שהוכיחו שקבר הפתוח מן הצד אין לו דין קבר, מדין ביב שהוא קמור תחת הבית, ע"ע טמאת אהל ציונים 1343, 2123, ועי' תוס' ב"ב שם. וע"ע ארון המת. וע"ע טמאה רצוצה, שאם אין בחלל הקבר טפח מרובע, הטומאה בוקעת ועולה אף בלא דין קבר, עי' ציון 31.
- ↑ עי' תוספתא וברייתא שבציון 51, שקבר ובית פתוחים אינם מטמאים סביבותיהם, וציון 52, שראשונים פרשו לענין טמאת מגע.
- ↑ עי' להלן, שי"ס שמטמא מדרבנן.
- ↑ במדבר יט טז.
- ↑ ספרי במדבר חקת פיסקא קכז; ברייתא נזיר נג ב.
- ↑ ע"ע טמאת אהל.
- ↑ ספרי שם.
- ↑ עי' ד' רבא בברכות יט ב. וע"ע ארון המת.
- ↑ ע"ע ארון המת, מחלוקת.
- ↑ תוס' ברכות שם ד"ה רוב, ותוס' נזיר נג ב ד"ה חרב, וכעי"ז ריב"ם בתוס' ב"ב ק ב ד"ה ורומן; שו"ת הרא"ש כלל ל סי' א; טור יו"ד שעב.
- ↑ תוס' ב"ב ק ב ד"ה ורומן.
- ↑ ע"ע ארון המת ציון 28. תוס' שם. וע"ע הנ"ל שם, טעם הגזירה בארון, משום ארון שאין בחללו טפח, שאז אע"פ שהוא פתוח, הטומאה בוקעת ועולה, ע"ע טמאה רצוצה, ועי' תוס' ב"ב שם, שאף בקבר זהו טעם הגזירה, משום קבר שאין בו חלל טפח, שאז אע"פ שהוא פתוח, הטומאה בוקעת ועולה, ע"ע טמאה רצוצה, ועי' תוס' שם שלפיכך דוקא בקבר וארון גזרו, ולא בבית, לפי שאין לך בית שאין בו חלל טפח.
- ↑ רש"י ב"ב יא ב ד"ה שלא פרץ.
- ↑ רש"י שם.
- ↑ עי' תוספתא אהלות סוף פט"ז: קבר שסתם פתחו אינו מטמא כל סביביו, וברייתא ב"ב יב א, לגי' שלפנינו: בית סתום אינו מטמא כל סביביו, ועי' ציון 5, שי"ג אף בברייתא שם: קבר; עי' רמב"ם טו"מ פ"ז ה"א; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד שעא ה.
- ↑ תוספתא אהלות שם וברייתא ב"ב שם; רמב"ם שם. ועי' יד רמ"ה שם, ושו"ת רשב"א ח"א סי' קלו בשם יש מי שפי', ומרכה"מ טו"מ פ"ז ה"ד בד' ראב"ד שם, שכוונת הברייתא שמטמא במגע מכל סביביו, כקבר, ועי' תוס' שם שה"ה שמטמא באהל, ועי' ציון 98, שי"מ שמדובר לענין טמאת ארבע אמות שמסביב לקבר, ועי' תוס' שם שפי' בע"א.
- ↑ עי' להלן; ספרי זוטא במדבר יט יד: כל הבא אל האהל, מה האהל בזמן שהמת בתוכו טמא לא בזמן שנפנה משם, אף הקבר בזמן שהמת בתוכו טמא לא בזמן שנתפנה משם, וכעי"ז ד' רבי עקיבא שם: מה אהל בזמן שהמת בתוכו ולא בזמן שנפנה.
- ↑ רש"י סנהדרין מז ב ד"ה מקומו טמא, בבאור ברייתא דלהלן. ועי' ציון 65, שי"ס בטעם הגזירה, כדי שלא יפנוהו, ועי' ראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה, שהטומאה היא כדי להרחיק את האדם מן ההנאה, ועי' ציון 137 ואילך, אם קבר שנתפנה אסור בהנאה.
- ↑ תוספתא אהלות פט"ז; ברייתא סנהדרין מז ב; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג; מס' שמחות פי"ד ה"ח.
- ↑ תוספתא אהלות פט"ז, ועי' ראב"ד שבציון 73; סנהדרין מז ב. ועי' פנ"מ על ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג, שגרס כן אף בדעת ירושלמי שם, ועי' ציון 60, שהגי' שלפנינו הפוכה.
- ↑ טוש"ע יו"ד שסד ב.
- ↑ רש"י שם ד"ה קבר הנמצא.
- ↑ רש"י שם ד"ה מקומו טהור.
- ↑ ירושלמי שם, לגי' שלפנינו, וכ"כ בשו"ת רשב"א ח"א סי' תקלו, בד' הירושלמי, ועי' ציון 56, שי"ח בגי' הירושלמי; רמב"ם וראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה, ושו"ע שם בשם הרמב"ם. ועי' שו"ת רשב"א שם, שגי' הירושלמי משובשת, שכ' שהנמצא טמא, והידוע טהור, עי' ציון 66, ואי אפשר לומר כן.
- ↑ ב"י יו"ד שס"ד וכ"מ טו"מ שם. וע"ע בית הקברות, אימתי בודקים, וכיצד בודקים.
- ↑ סנהדרין מז ב.
- ↑ ראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה; טוש"ע יו"ד שסד ב.
- ↑ רש"י שם ד"ה קבר הידוע.
- ↑ רש"י שם ד"ה מקומו טמא. ועי' ציון 54, שי"ס טעם אחר לטומאה.
- ↑ תוספתא אהלות פט"ז; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג. ועי' שו"ת רשב"א שם, שגי' הירושלמי משובשת, שכ' שהידוע טהור, והנמצא טמא, עי' ציון 60, ואי אפשר לומר כן.
- ↑ רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ה, ושו"ע שם בשמו.
- ↑ ב"י יו"ד שסד, וכ"מ טו"מ שם. ועי' ציון 61.
- ↑ סנהדרין מז ב. ועי' להלן שי"ס בדעת הבבלי שפעמים שהוא טמא.
- ↑ רש"י שם ד"ה וקבר המזיק.
- ↑ רש"י שם ד"ה פינהו מקומו טהור.
- ↑ ראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה; טוש"ע יו"ד שסד ה.
- ↑ תוספתא אהלות פט"ז; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג; מס' שמחות פי"ד ה"ח; רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ו. ועי' ראב"ד שם, שתמה על התוספתא, מה בין קבר המזיק לקבר הנמצא, עי' ציון 56.
- ↑ עי' ציון 137 ואילך.
- ↑ עי' ציון הנ"ל.
- ↑ שו"ת רשב"א ח"א סי' תקלו, וכ"מ טו"מ שם בדעתו, בבאור ד' הירושלמי שם.
- ↑ כ"מ טו"מ שם, וע"ע בית הקברות, אימתי בודקים, וכיצד בודקים.
- ↑ ע"ע טמאת מת ציון 590 ואילך.
- ↑ עי' תוס' ב"מ קיד ב ושו"ת הרא"ש כלל ל סי' א, בד' רשב"ג באהלות פי"ח מ"ט, שמ' מדבריו שקבר עכו"ם מטמאים באהל; תוס' יבמות סא א ד"ה קברי, וד"ה ממגע; עי' תוס' נזיר נד א ד"ה או בקבר. ועי' תוס' יבמות שם, ע"פ גמ' נזיר שם: הנוגע וגו' או בקבר (במדבר יט יח) זה קבר שלפני הדיבור, שאף לדעה זו, קבר מלפני שנאמרה פרשת אדם כי ימות באהל, אפ' של ישראל, מטמא רק במגע, ולא באהל.
- ↑ ע"ע טמאת מת ציון 589 ואילך.
- ↑ עי' ציון הנ"ל שם; רשב"י ביבמות ס ב, סא א ובב"מ קיד ב; עי' נזיר נד א: הנוגע וגו' או בקבר (במדבר יט יח) זה קבר שלפני הדיבור, ומיוחס לרש"י שם, שהיינו קבר של ישראל קודם מתן תורה, שדינו כקבר של גוים אף לאחר מתן תורה, ששניהם אינם מטמאים באהל; עי' רמב"ם טו"מ פ"ט ה"ד ואבל פ"ג ה"ג. ועי' נזיר סה א: דילמא עובד כוכבים הוא, וקר"א שם וכ"מ טו"מ שם בבאורה, שעכו"ם אין להם טומאת קברות.
- ↑ ע"ע טמאת מת ציון 591.
- ↑ עי' נזיר סה א: דילמא עכו"ם הוא, וקר"א שם וכ"מ טו"מ פ"ט ה"ד בבאורה, שעכו"ם אין להם טומאת קברות כלל; עי' פי' הרא"ש נזיר נד א. ועי' רא"ש שם, בבאור גמ' שם, שקבר שלפני הדיבור, אע"פ שהמתים שבו דינם כגוים, מ"מ בשונה מקבר של גוים, הוא מטמא במגע.
- ↑ ע"ע טמאת מת ציון 589 ואילך
- ↑ עי' נזיר נד א: הנוגע וגו' או בקבר (במדבר יט יח) זה קבר שלפני הדיבור, ומיוחס לרש"י שם, שהיינו קבר של ישראל קודם מתן תורה, וכן קבר של גוי אף לאחר מתן תורה, ששניהם, אע"פ שאינם מטמאים באהל, מטמאים במגע; עי' ד' רבינא ביבמות סא א: נהי דמעטינהו וגו' מאהל ממגע ומשא מי מעטינהו, ותוס' נזיר שם ד"ה או בקבר ותוס' נדה ע ב ד"ה ואין נציב, בדעתו.
- ↑ רמב"ם טו"מ פ"ט ה"ד ואבל פ"ג ה"ג. ועי' ציון 27, הטעם שכשאין טמאת אהל אין אף טמאת מגע בקבר.
- ↑ ע"ע טמאת כהנים. ועי' ציון הבא.
- ↑ עי' טוש"ע יו"ד שעב ב. ועי' ציון 106 ואילך, שמחלוקת היא אם כהן מוזהר על טמאת קבר.
- ↑ ציון 30 ואילך.
- ↑ ע"ע טמאת כהנים ציון 160 ואילך, ושם שי"ס שאי"ז טמאה ממש אלא איסור לכהן להכנס לשם, וע"ע ארבע אמות ציון 88 וע' מת.
- ↑ רש"י ב"ב יב א ד"ה פרץ, ע"פ ברייתא שבציון 98; עי' תוס' עירובין לא א ד"ה היכי אזיל; עי' ראשונים ואחרונים שבציון 94; עי' רדב"ז אבל פ"ג הי"ג. וע"ע ארבע אמות ציון 91.
- ↑ רא"ש הלק"ט הל' טומאה סי' ח בשם ר' יונתן.
- ↑ טוש"ע דלהלן.
- ↑ רא"ש הלק"ט הל' טומאה סי' ח; טוש"ע יו"ד שעא ה.
- ↑ עי' ציון 51 ואילך.
- ↑ תוס' ב"ב יב א ד"ה פרץ, בשם ר' שמשון.
- ↑ עי' תוס' עירובין לא א ד"ה היכי, שלא חילק בין קבר שיש לו מחיצות לקבר שאין לו; עי' רש"י דלהלן.
- ↑ עי' ברייתא ב"ב שם: בית סתום וגו' מטמא כל סביביו, ורש"י שם ד"ה פרץ, ותוס' שם בבאור דבריו; ב"ח יו"ד סוף סי' שעא; ש"ך שם ס"ק יט. ועי' ציון 52 שיש שפי' הברייתא בע"א.
- ↑ ציון 196 ואילך.
- ↑ מאירי שבת טז סוף ע"א: ואני חוכך.
- ↑ ע"ע טמאת מת ציון 100 ואילך.
- ↑ ע"ע אבי אבות הטמאה ציון 9, וע' שדרה.
- ↑ ע"ע שדרה.
- ↑ תוספתא אהלות פ"ב; נזיר נב א.
- ↑ חי' הגרי"ז נזיר שם. וע"ע הנ"ל.
- ↑ ציון 33.
- ↑ ציון 146 ואילך.
- ↑ ציון 152 ואילך.
- ↑ עי' ציון 129 ואילך.
- ↑ עי' להלן. עי' סנהדרין מז ב: אתו אמרו ליה לשמואל, ורש"י שם ד"ה אמרו ליה; עי' ברייתא סנהדרין שם: החוצב קבר לאביו וגו', ורש"י שם ד"ה לא יקבר, ועי' גמ' שבציון 177, שפי' את הברייתא בע"א; עי' עירובין לא א: לקנות בית באסורי הנאה, ורש"י שם; רמב"ם אבל פי"ד הי"ז; טוש"ע יו"ד שסד א.
- ↑ רש"י סנהדרין שם ד"ה מקומו טהור וד"ה פינהו מקומו טהור.
- ↑ שו"ת מהרשד"ם יו"ד סי' ר. ועי' שד"ח ח"ג מערכת הקו"ף כלל לד (תרמז), שהביא אחרונים שדנו בדבריו.
- ↑ ע"ע אסורי הנאה ציון 31 ואילך, וע"ע תכריכים וע' מת. עי' רש"י סנהדרין שם ד"ה אמרו ליה.
- ↑ פסקי רי"ד סנהדרין מז ב, הובא בטור יו"ד שסד; רבינו ירוחם תאו"ח נכ"ח ח"א (רכט ב); עי' טור יו"ד שסד בשם הרא"ש.
- ↑ הגהות אשרי מו"ק פ"ג סי' עט.
- ↑ שו"ת רשב"א ח"א סי' צז; רמ"א בשו"ע יו"ד שסד א.
- ↑ עי' ציון 22.
- ↑ ברייתא סנהדרין מח א: נפש שבנאו; רמב"ם אבל פי"ד הי"ט; עי' רבינו ירוחם תאו"ח נכ"ח ח"א (רכט ב), שציון הקבר אסור בהנאה, ועי' ציון 127, שיש אופנים שמתיר.
- ↑ פסקי רי"ד סנהדרין מז ב, הובא בטור יו"ד שסד, ועי' הלשון שם: האבנים שמכסין בו הקבר וגו'; עי' רמ"א שם א: יש אוסרים לישב על האבן שנותנים על הקבר למצבה. ועי' להלן על עפר הקבר שחפרוהו והחזירוהו למקומו, אם נאסר.
- ↑ הגהות אשרי מו"ק פ"ג סי' עט.
- ↑ טור יו"ד שסד בשם הרא"ש; רמ"א שם א בשם יש מתירים.
- ↑ עי' סנהדרין מז ב, מח א, מחלוקת תנאים בקבר נפל, אם הוא אסור בהנאה, ועי' ציון 165, שהמחלוקת אינה אלא אחר שנתפנה, אבל כשהנפל בתוכו, לדברי הכל אסור; רמב"ם אבל פי"ד הי"ח; טוש"ע יו"ד שסד א.
- ↑ פסקי רי"ד סנדרין מז ב, הובא בטור יו"ד שסד, ע"פ ברייתא סנהדרין שם: החוצב קבר לאביו וגו' לא יקבר בו עולמית, ועי' דרכ"מ יו"ד סי' שסד אות ב, שמ' בדעתו שאפ' קבר שפינו ממנו את המת, באופנים שעדיין הוא אסור בהנאה, אסור לקבור בו מת אחר, וחולקים על רשב"א שבציון הבא. ועי' מס' שמחות פי"ג ה"ט: ארון שפינהו וגו' של אבן יקבר ושל חרס ישבר ושל עץ ישרף, המוצא נסרים בבית הקברות לא יזיזם ממקומם, שמשמע קצת שאסור בהנאה לגמרי, ואין היתר למת אחר.
- ↑ עי' ציון 137 ואילך.
- ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקלז. ועי' דרכ"מ שם, שהק' מרשב"א שבציון 128, שהתיר להשתמש במצבה אפ' לחי.
- ↑ עי' ציון 118 ואילך, ושם שי"ח.
- ↑ רבינו ירוחם תאו"ח נכ"ח ח"א (רכט ב).
- ↑ שו"ת רשב"א ח"א סי' רצו, ועי' דרכ"מ יו"ד סי' שסד אות ב שהק' מדדבריו שבציון 125, שאסור להשתמש במצבה.
- ↑ סנהדרין מז ב; רמב"ם אבל פי"ד הי"ז; טוש"ע יו"ד שסד א.
- ↑ רש"י שם ד"ה בקבר בנין.
- ↑ שמואל בסנהדרין שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
- ↑ מלכים ב כג ו.
- ↑ שמואל בסנהדרין שם.
- ↑ מאירי ופסקי רי"ד סנהדרין מז ב, הובא בטור יו"ד שסד בשם ה"ר ישעיה; רמ"א בשו"ע שם א בשם י"א. ועי' שו"ת רע"א מהדו"ק סי' מה.
- ↑ מאירי ופסקי רי"ד שם, הובא בטור שם בשם ה"ר ישעיה.
- ↑ ר"י מלוניל על הרי"ף שם (טו א) בד' רי"ף שם; רבינו ירוחם תאו"ח נכ"ח ח"א (רכט ב) בשם רי"ף ורמב"ן ורא"ש; טור שם בשם הרא"ש, והסכים עמו.
- ↑ עי' להלן. ועי' מס' שמחות פי"ג ה"ט: כוך שפינהו אסור בהנאה וגו' ארון שפינהו אסור בהנאה.
- ↑ תוספתא אהלות פט"ז; ברייתא בסנהדרין מז ב; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג; מס' שמחות פי"ד ה"ח.
- ↑ סנהדרין מז ב.
- ↑ שו"ע יו"ד שסד ב, והטור שם השמיט.
- ↑ רש"י שם ד"ה קבר הנמצא.
- ↑ רש"י שם ד"ה מקומו טהור.
- ↑ פסקי רי"ד סנהדרין שם; נמוקי יוסף שם (טו א) בשם אחרים; ש"ך יו"ד סי' שסד ס"ק ה. וע"ע דבר שאינו שלו ציון 271.
- ↑ תוספתא אהלות פט"ז; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג; מס' שמחות פי"ד ה"ח. ועי' שו"ת רשב"א סי' תקלו, שגי' הירושלמי משובשת, שכ' שהנמצא אסור בהנאה, והידוע מותר בהנאה, עי' ציון 150, ואי אפשר לומר כן.
- ↑ רמב"ם וראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה, ושו"ע שם בשם רמב"ם.
- ↑ סנהדרין מז ב; מס' שמחות פי"ד ה"ח.
- ↑ ראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה; טוש"ע יו"ד שסד ב.
- ↑ רש"י שם ד"ה קבר הידוע.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה מקומו טהור וד"ה פינהו מקומו טהור.
- ↑ תוספתא אהלות פט"ז; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג. ועי' שו"ת רשב"א סי' תקלו, שגי' הירושלמי משובשת, שכ' שהידוע מותר בהנאה, והנמצא אסור בהנאה, עי' ציון 144, ואי אפשר לומר כן.
- ↑ רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ה, ושו"ע שם בשמו.
- ↑ ב"י יו"ד שסד, וכ"מ טו"מ שם.
- ↑ כ"מ טו"מ שם, פי' ב.
- ↑ תוספתא אהלות פט"ז; סנהדרין מז ב; רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ו. ועי' להלן, שי"ס בד' הבבלי שפעמים שמותר בהנאה.
- ↑ רש"י שם ד"ה וקבר המזיק.
- ↑ רש"י שם ד"ה פינהו מקומו טהור.
- ↑ עי' ד' ר' אבא בר כהן בירושלמי נזיר פ"ט ה"ג.
- ↑ טוש"ע יו"ד שסד ה.
- ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקלו.
- ↑ טור שם. ועי' ש"ך שם ס"ק יג: שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ע"ע דבר שאינו שלו ציון 273.
- ↑ עי' שו"ת רשב"א שם, וכ"מ טו"מ שם בדעתו.
- ↑ ראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה. ועי' כ"מ שם בסוף דבריו, שתמה שד' הראב"ד אינם לא כגי' הבבלי ולא גי' הירושלמי ולא גי' התוספתא ולא כגי' מס' שמחות.
- ↑ ציון 49 ואילך.
- ↑ ציון 99 ואילך.
- ↑ עי' רש"י סנהדרין מח א ד"ה ה"ה אע"ג דלא הטיל, ויד רמ"ה שם ד"ה ת"ש קבר; ערל"נ שם ד"ה ולאפוקי מדרשב"ג.
- ↑ עי' ד' רשב"ג בתוספתא אהלות סוף פט"ז ובסנהדרין מח א.
- ↑ דברים יט יד.
- ↑ ר"ש אהלות פט"ז מ"ה, ועי' דרשה כעי"ז בנדה נז א. ועי' ר"ש אהלות שם שהק' שא"כ עבדים, שאף להם אין נחלה, יהא דינם שוה לנפלים, עי' נזיר סא ב.
- ↑ עי' סנהדרין שם: לאפוקי מדרשב"ג, ורש"י ויד רמ"ה שם.
- ↑ ציון 37 ואילך.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ מס' שמחות פי"ג ה"ט, הובאה במרדכי מו"ק רמז תתקיט; שו"ע יו"ד שסד ו.
- ↑ ש"ך שם ס"ק יד.
- ↑ ברייתא סנהדרין מז ב, ומח א, ורש"י שם מז ב ד"ה קבר חדש, ומח א ד"ה הוא הדין; עי' סנהדרין מח א: נפש שבנאו לשם חי מותר בהנאה, וכעי"ז מס' שמחות פי"ג ה"ט: קבר שעשאו לשם חי ימכר, אבנים שחצבו לשם חי ימכרו; עי' רמב"ם אבל פי"ד הי"ח; עי' טור יו"ד שסד. ועי' ציון 183, אם מותר לחצוב קבר סתם.
- ↑ ציון 45 ואילך.
- ↑ ע"ע הזמנה.
- ↑ סנהדרין מח א; רמב"ם אבל פי"ד ה"כ; טוש"ע יו"ד שסד ז. וע"ע הזמנה ציון 77 וע' מורא אב ואם ציון 229 ואילך.
- ↑ רמב"ן תורת האדם שער הסוף ענין הקבורה ד"ה והחוצב; טוש"ע שם.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ עי' ציון 131.
- ↑ רמב"ן תורת האדם שער הסוף ענין הקבורה ד"ה והחוצב; עי' ש"ך יו"ד סי' שסד ס"ק טו.
- ↑ תוס' סנהדרין מז ב ד"ה איתיביה, ורמב"ן שם בשם חכמי הצרפתים.
- ↑ צואת ר' יהודה החסיד אות ב, הובא ברבינו ירוחם תאו"ח נכ"ח ח"א; רמ"א בשו"ע יו"ד שלט א. ועי' ציון 174.
- ↑ ציון 37 ואילך.
- ↑ ציון 131 ואילך, 143.
- ↑ הוריות יג ב.
- ↑ ציון 195 ואילך.
- ↑ ציון 760 ואילך.
- ↑ ציון 552 ואילך.
- ↑ ציון 260 ואילך.
- ↑ ציון 225 ואילך.
- ↑ ציון 1116.
- ↑ ציון 118 ואילך.
- ↑ ציון 137.
- ↑ ציון 17.
- ↑ ציון 31 ואילך.
- ↑ ציון 111 ואילך.
- ↑ ציון 905 ואילך.