אנציקלופדיה תלמודית:עד אחד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - עדות של עד אחד.</span> == <span dir="rtl">דיניו וגדרו</span> == === <span dir="rtl">דיניו...") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
<span dir="rtl">עד אחד, אין חותכים דין על פיו, לא בדיני עונשים, ולא בדיני ממונות</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl">155 ואילך. עי' רמב"ם עדות פ"ה ה"א.</span></ref><span dir="rtl">, ולא בדבר-שבערוה*</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>173 <span dir="rtl">ואילך. וע"ע דבר שבערוה.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">עד אחד, אין חותכים דין על פיו, לא בדיני עונשים, ולא בדיני ממונות</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl">155 ואילך. עי' רמב"ם עדות פ"ה ה"א.</span></ref><span dir="rtl">, ולא בדבר-שבערוה*</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>173 <span dir="rtl">ואילך. וע"ע דבר שבערוה.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">בשני מקומות האמינה התורה לעד אחד, וחותכים הדין על פיו</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עדות פ"ה ה"ב.</span></ref><span dir="rtl">: בסוטה*, כשהוא מעיד שנטמאה, שאינה שותה אלא יוצאת בלא כתובה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>178 <span dir="rtl">ואילך. עי' רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, ובעגלה-ערופה, שאם עד אחד מעיד מי הרוצח, אין עורפים את העגלה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">181 ואילך. רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן עד אחד נאמן באיסורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">55 ואילך. רמב"ם עדות פי"א ה"ז.</span></ref><span dir="rtl">, מסברא, ויש סוברים מן התורה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">63 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. וכן בממון מחיייבים שבועת-הדיינים* על פי עדותו, מן התורה</span><ref><span dir="rtl"> עי ציון</span> <span dir="rtl">163 ואילך. רמב"ם עדות פ"ה ה"א.</span></ref><span dir="rtl">. וכן עד אחד נאמן בעדות-אשה*, להעיד שמת בעלה להתירה לשוק</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע עדות אשה. רמב"ם שם ה"ב.</span></ref><span dir="rtl">, מדרבנן, או מסברא</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע הנ"ל.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">בשני מקומות האמינה התורה לעד אחד, וחותכים הדין על פיו</span><ref><span dir="rtl">רמב"ם עדות פ"ה ה"ב.</span></ref><span dir="rtl">: בסוטה*, כשהוא מעיד שנטמאה, שאינה שותה אלא יוצאת בלא כתובה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>178 <span dir="rtl">ואילך. עי' רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, ובעגלה-ערופה, שאם עד אחד מעיד מי הרוצח, אין עורפים את העגלה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">181 ואילך. רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן עד אחד נאמן באיסורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">55 ואילך. רמב"ם עדות פי"א ה"ז.</span></ref><span dir="rtl">, מסברא, ויש סוברים מן התורה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">63 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. וכן בממון מחיייבים שבועת-הדיינים* על פי עדותו, מן התורה</span><ref><span dir="rtl"> עי ציון</span> <span dir="rtl">163 ואילך. רמב"ם עדות פ"ה ה"א.</span></ref><span dir="rtl">. וכן עד אחד נאמן בעדות-אשה*, להעיד שמת בעלה להתירה לשוק</span><ref><span dir="rtl">ע"ע עדות אשה. רמב"ם שם ה"ב.</span></ref><span dir="rtl">, מדרבנן, או מסברא</span><ref><span dir="rtl">ע"ע הנ"ל.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">האיסור להסתמך עליו</span> === | === <span dir="rtl">האיסור להסתמך עליו</span> === | ||
<span dir="rtl">אסור להעניש ולהוציא ממון על פי עד אחד, שנאמר: לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת</span><ref><span dir="rtl"> דברים יט טו. סהמ"צ לרמב"ם ל"ת רפח; החינוך תקכג; יראים סי' רה; סמ"ג לאוין ריג.</span></ref><span dir="rtl">, ודרשו בספרי: לא יקום עד אחד באיש, אין לי אלא לדיני נפשות, לדיני ממונות מנין, תלמוד לומר לכל עון, לקרבנות מנין, תלמוד לומר ולכל חטאת, למכות מנין, תלמוד לומר בכל חטא אשר יחטא, להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מנין, תלמוד לומר לכל עון ולכל חטאת</span><ref><span dir="rtl"> ספרי דברים שופטים פיסקא קפח אות טו, הובא ביראים שם ובסמ"ג שם. על העלאה לכהונה ע"פ עד אחד ע"ע כהן ציון 794 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">אסור להעניש ולהוציא ממון על פי עד אחד, שנאמר: לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת</span><ref><span dir="rtl">דברים יט טו. סהמ"צ לרמב"ם ל"ת רפח; החינוך תקכג; יראים סי' רה; סמ"ג לאוין ריג.</span></ref><span dir="rtl">, ודרשו בספרי: לא יקום עד אחד באיש, אין לי אלא לדיני נפשות, לדיני ממונות מנין, תלמוד לומר לכל עון, לקרבנות מנין, תלמוד לומר ולכל חטאת, למכות מנין, תלמוד לומר בכל חטא אשר יחטא, להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מנין, תלמוד לומר לכל עון ולכל חטאת</span><ref><span dir="rtl">ספרי דברים שופטים פיסקא קפח אות טו, הובא ביראים שם ובסמ"ג שם. על העלאה לכהונה ע"פ עד אחד ע"ע כהן ציון 794 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">האיסור להעניש ולהוציא ממון על פי עד אחד נמנה במנין המצוות</span><ref><span dir="rtl"> סהמ"צ לרמב"ם ל"ת רפח; החינוך תקכג; יראים סי' רה; סמ"ג לאוין ריג.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">האיסור להעניש ולהוציא ממון על פי עד אחד נמנה במנין המצוות</span><ref><span dir="rtl">סהמ"צ לרמב"ם ל"ת רפח; החינוך תקכג; יראים סי' רה; סמ"ג לאוין ריג.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">הטעם</span> === | === <span dir="rtl">הטעם</span> === | ||
<span dir="rtl">בטעם שאין מסתמכים על עד אחד לממון ולעונשים, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש שכתבו שהיא גזרת-הכתוב*</span><ref><span dir="rtl"> תוס' הרא"ש גיטין י ב ד"ה אי לאו, בשם י"א, וע"ש שדחה ראייתם; עי' קצוה"ח סי' ל ס"ק ט בשם תשובה המיוחסת לרמב"ן.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שהוא משום חשש שקר, שאפילו באדם כשר וצדיק יש לחוש שיתהפך במחשבתו להרשיע ולשקר, ודוקא בשני עדים, חזקה היא שלא יסכימו יחד להעיד שקר</span><ref><span dir="rtl"> החינוך מ' תקכג. וע"ע עדות.</span></ref><span dir="rtl">. ומן האחרונים יש שכתבו שעד אחד, אף על פי שאין חוששים שהוא משקר, חוששים שאינו מדייק, וטועה, ונראה לו על דבר שהוא אמת, ואינו אמת</span><ref><span dir="rtl"> פנ"י קידושין עג ב ד"ה אמנם; נתהמ"ש ביאורים סי' נו ס"ק יד ד"ה גלל כן, ושם בד' תשב"ץ ח"א סי' עז.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">בטעם שאין מסתמכים על עד אחד לממון ולעונשים, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש שכתבו שהיא גזרת-הכתוב*</span><ref><span dir="rtl">תוס' הרא"ש גיטין י ב ד"ה אי לאו, בשם י"א, וע"ש שדחה ראייתם; עי' קצוה"ח סי' ל ס"ק ט בשם תשובה המיוחסת לרמב"ן.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שהוא משום חשש שקר, שאפילו באדם כשר וצדיק יש לחוש שיתהפך במחשבתו להרשיע ולשקר, ודוקא בשני עדים, חזקה היא שלא יסכימו יחד להעיד שקר</span><ref><span dir="rtl">החינוך מ' תקכג. וע"ע עדות.</span></ref><span dir="rtl">. ומן האחרונים יש שכתבו שעד אחד, אף על פי שאין חוששים שהוא משקר, חוששים שאינו מדייק, וטועה, ונראה לו על דבר שהוא אמת, ואינו אמת</span><ref><span dir="rtl">פנ"י קידושין עג ב ד"ה אמנם; נתהמ"ש ביאורים סי' נו ס"ק יד ד"ה גלל כן, ושם בד' תשב"ץ ח"א סי' עז.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">האיסור להעיד</span> === | === <span dir="rtl">האיסור להעיד</span> === | ||
<span dir="rtl">עד אחד היודע בחברו עון או חיוב ממון, באופן שאם יעיד לבדו לא תהיה בעדותו שום תועלת לענין ממון או שבועה או לפסול האיש מחזקת כשרות, אסור לו להעיד, לפי שעדותו אינה אלא הוצאת שם רע</span><ref><span dir="rtl"> עי' פסחים קיג ב, מעשה בעד אחד שהעיד נגד חברו, ורב פפא הענישו; יראים סי' רה; סמ"ג לאוין ריג; הגה"מ עדות פ"ה ה"א; רמ"א בשו"ע חו"מ כח א; ח"ח פתיחה לאוין אות י.</span></ref><span dir="rtl">, והרואה דבר ערוה בחברו ומעיד בו יחידי, הוא מאותם שהקדוש ברוך הוא שונאם</span><ref><span dir="rtl"> פסחים שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">עד אחד היודע בחברו עון או חיוב ממון, באופן שאם יעיד לבדו לא תהיה בעדותו שום תועלת לענין ממון או שבועה או לפסול האיש מחזקת כשרות, אסור לו להעיד, לפי שעדותו אינה אלא הוצאת שם רע</span><ref><span dir="rtl">עי' פסחים קיג ב, מעשה בעד אחד שהעיד נגד חברו, ורב פפא הענישו; יראים סי' רה; סמ"ג לאוין ריג; הגה"מ עדות פ"ה ה"א; רמ"א בשו"ע חו"מ כח א; ח"ח פתיחה לאוין אות י.</span></ref><span dir="rtl">, והרואה דבר ערוה בחברו ומעיד בו יחידי, הוא מאותם שהקדוש ברוך הוא שונאם</span><ref><span dir="rtl">פסחים שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">עד אחד המעיד על חברו בעון או בממון באופן שאין תועלת בעדותו, יש ראשונים סוברים שעובר על הלאו של: לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת, ואף לוקה מחמת הלאו הזה</span><ref><span dir="rtl"> דברים יט טו. יראים סי' רה, וסמ"ג לאוין ריג, והגה"מ עדות פ"ה ה"א, ע"פ פסחים קיג ב.</span></ref><span dir="rtl">. ויש חולקים וסוברים שהמעיד אינו עובר בלאו, שהלאו לא נאמר אלא לבית-דין*, שלא יקבלו את עדותו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">11 ואילך. באר מים חיים שם אות י, בדעת רשב"ם פסחים שם וסהמ"צ לרמב"ם ל"ת רפח, ועי' החינוך מ' תקכג.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">עד אחד המעיד על חברו בעון או בממון באופן שאין תועלת בעדותו, יש ראשונים סוברים שעובר על הלאו של: לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת, ואף לוקה מחמת הלאו הזה</span><ref><span dir="rtl">דברים יט טו. יראים סי' רה, וסמ"ג לאוין ריג, והגה"מ עדות פ"ה ה"א, ע"פ פסחים קיג ב.</span></ref><span dir="rtl">. ויש חולקים וסוברים שהמעיד אינו עובר בלאו, שהלאו לא נאמר אלא לבית-דין*, שלא יקבלו את עדותו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">11 ואילך. באר מים חיים שם אות י, בדעת רשב"ם פסחים שם וסהמ"צ לרמב"ם ל"ת רפח, ועי' החינוך מ' תקכג.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">האיסור להעיד ביחידות על חברו הוא דוקא כשעדותו לא תועיל להפריש מאיסור, אבל עדות על דבר שיש בו מכשול לאחרים, כגון על אדם שהוא פסול לעדות, או על זונה*, שנאסרה לבעלה, או על מאכלות, שנאסרו, באופן שיתכן שיאמינו לעדותו ויפרשו מעבירה, מצוה להגיד ולפרסם, והשומע ישמע והחדל יחדל, ואין בדבר איסור</span><ref><span dir="rtl"> יראים סי' רה וסמ"ג סי' ריג והגה"מ עדות פ"ה ה"א, ע"פ קידושין סו א וגיטין נד ב וכתובות פה א, שמצינו שיחידים העידו להפריש מאיסור; רמ"א בשו"ע חו"מ כח א.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">האיסור להעיד ביחידות על חברו הוא דוקא כשעדותו לא תועיל להפריש מאיסור, אבל עדות על דבר שיש בו מכשול לאחרים, כגון על אדם שהוא פסול לעדות, או על זונה*, שנאסרה לבעלה, או על מאכלות, שנאסרו, באופן שיתכן שיאמינו לעדותו ויפרשו מעבירה, מצוה להגיד ולפרסם, והשומע ישמע והחדל יחדל, ואין בדבר איסור</span><ref><span dir="rtl">יראים סי' רה וסמ"ג סי' ריג והגה"מ עדות פ"ה ה"א, ע"פ קידושין סו א וגיטין נד ב וכתובות פה א, שמצינו שיחידים העידו להפריש מאיסור; רמ"א בשו"ע חו"מ כח א.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על איסור עדות עד אחד ע"ע חיבי מלקיות</span><ref><span dir="rtl"> ציון 805 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' לאו שאין בו מעשה</span><ref><span dir="rtl"> ציונים 1145, 1210 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על איסור עדות עד אחד ע"ע חיבי מלקיות</span><ref><span dir="rtl">ציון 805 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' לאו שאין בו מעשה</span><ref><span dir="rtl">ציונים 1145, 1210 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בהכחשה</span> === | === <span dir="rtl">בהכחשה</span> === | ||
<span dir="rtl">בדברים שעד אחד נאמן בהם, דנו בדין עד אחד בהכחשה*, כלומר כשיש עד אחד שמכחישו, או שיש כמה עדים פסולים שמכחישים אותו: על עד אחד בהכחשה בעדות-אשה, ע"ע הכחשה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 201 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' עדות אשה; על עד אחד בהכחשה בעדות על סוטה שנטמאה, ע"ע הכחשה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 262.</span></ref> <span dir="rtl">וע' סוטה; על עד אחד בהכחשה בעדות על חלל שנמצא, לפטור מעגלה ערופה, ע"ע הכחשה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 262.</span></ref> <span dir="rtl">וע' עגלה ערופה; על עד אחד בהכחשה בעדות ממון המחייבת שבועה, ע"ע הכחשה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 296 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' שבועת הדיינים וע' שבועת עד אחד; על עד אחד בהכחשה באיסורים ע"ע הכחשה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 330 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">בדברים שעד אחד נאמן בהם, דנו בדין עד אחד בהכחשה*, כלומר כשיש עד אחד שמכחישו, או שיש כמה עדים פסולים שמכחישים אותו: על עד אחד בהכחשה בעדות-אשה, ע"ע הכחשה</span><ref><span dir="rtl">ציון 201 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' עדות אשה; על עד אחד בהכחשה בעדות על סוטה שנטמאה, ע"ע הכחשה</span><ref><span dir="rtl">ציון 262.</span></ref> <span dir="rtl">וע' סוטה; על עד אחד בהכחשה בעדות על חלל שנמצא, לפטור מעגלה ערופה, ע"ע הכחשה</span><ref><span dir="rtl">ציון 262.</span></ref> <span dir="rtl">וע' עגלה ערופה; על עד אחד בהכחשה בעדות ממון המחייבת שבועה, ע"ע הכחשה</span><ref><span dir="rtl">ציון 296 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' שבועת הדיינים וע' שבועת עד אחד; על עד אחד בהכחשה באיסורים ע"ע הכחשה</span><ref><span dir="rtl">ציון 330 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">גדר נאמנותו</span> === | === <span dir="rtl">גדר נאמנותו</span> === | ||
<span dir="rtl">גדר נאמנות עד אחד – במקומות שהוא נאמן – יש אחרונים שכתבו שכשהוא עד כשר, נאמנותו היא בגדר עדות, ויש בה דיני עדות לענין איסור לא-תענה* ולענין שבועת-העדות*, וכשהוא עד פסול – אף על פי שהוא כשר לעדות עד אחד</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">33 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- אין נאמנותו בגדר עדות ואין לה דיני עדות</span><ref><span dir="rtl"> מנ"ח מ' לז אות ג.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">גדר נאמנות עד אחד – במקומות שהוא נאמן – יש אחרונים שכתבו שכשהוא עד כשר, נאמנותו היא בגדר עדות, ויש בה דיני עדות לענין איסור לא-תענה* ולענין שבועת-העדות*, וכשהוא עד פסול – אף על פי שהוא כשר לעדות עד אחד</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">33 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- אין נאמנותו בגדר עדות ואין לה דיני עדות</span><ref><span dir="rtl">מנ"ח מ' לז אות ג.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על שיטות נוספות בגדר נאמנות עד אחד באיסורים עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">60 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על שיטות נוספות בגדר נאמנות עד אחד באיסורים עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">60 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
| שורה 41: | שורה 41: | ||
=== <span dir="rtl">איסור לא תענה</span> === | === <span dir="rtl">איסור לא תענה</span> === | ||
<span dir="rtl">על איסור לא-תענה*, בעדות שקר, אם ישנו בעדות של עד אחד, ע"ע לא תענה</span><ref><span dir="rtl"> ציונים 152, 155 ואילך, 319 ואילך, 384 ואילך,</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על איסור לא-תענה*, בעדות שקר, אם ישנו בעדות של עד אחד, ע"ע לא תענה</span><ref><span dir="rtl">ציונים 152, 155 ואילך, 319 ואילך, 384 ואילך,</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">פסולי עדות</span> === | === <span dir="rtl">פסולי עדות</span> === | ||
<span dir="rtl">ברוב המקומות שעד אחד כשר בהם, אף נשים ופסולי עדות כשרים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב"ם עדות פ"ה ה"ג.</span></ref><span dir="rtl">, שבעדות-אשה, אף עבד ואשה וקרוב כשרים</span><ref><span dir="rtl"> משניות יבמות קיז א, קכב א; רמב"ם גירושין פי"ב הט"ו וט"ז; טוש"ע אה"ע יז ג.</span></ref><span dir="rtl">, עי' על כך בע' עדות אשה</span><ref><span dir="rtl"> ושם אם אף גזלן כשר לעדות אשה.</span></ref><span dir="rtl">, וכן בעדות על חלל שנמצא, לפטור מעגלה-ערופה, אשה כשרה</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה סוטה מז א, וגמ' שם ב; רמב"ם רוצח פ"ט הי"ב.</span></ref><span dir="rtl">, ואף עבד ושפחה כשרים</span><ref><span dir="rtl"> ירושלמי סוטה פ"ט ה"א; רמב"ם רוצח שם.</span></ref><span dir="rtl">, עי' על כך בע' עגלה ערופה, וכן עדות על סוטה, שנטמאה, אף עבד ושפחה כשרים לה</span><ref><span dir="rtl"> משנה סוטה לא א; רמב"ם סוטה פ"א הט"ו.</span></ref><span dir="rtl">, עי' על כך בע' השקאת סוטה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 91.</span></ref><span dir="rtl">. אבל לענין חיוב שבועה בממון, עד שהוא פסול לעדות אינו נאמן</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם עדות פ"ה ה"ג. ועי' כ"מ שם, שאינו יודע מה מקורו של הרמב"ם, ומצדד לומר שהוא מזה שאמרו: לכל עון ולכל חטאת אינו קם אבל קם הוא לשבועה, עי' ציון</span> <span dir="rtl">166, שמשמע שמדובר בראוי לעדות עון וחטאת בצירוף עד אחר.</span></ref><span dir="rtl">, עי' על כך בע' שבועת הדיינים וע' שבועת עד אחד.</span> | <span dir="rtl">ברוב המקומות שעד אחד כשר בהם, אף נשים ופסולי עדות כשרים</span><ref><span dir="rtl">עי' רמב"ם עדות פ"ה ה"ג.</span></ref><span dir="rtl">, שבעדות-אשה, אף עבד ואשה וקרוב כשרים</span><ref><span dir="rtl">משניות יבמות קיז א, קכב א; רמב"ם גירושין פי"ב הט"ו וט"ז; טוש"ע אה"ע יז ג.</span></ref><span dir="rtl">, עי' על כך בע' עדות אשה</span><ref><span dir="rtl">ושם אם אף גזלן כשר לעדות אשה.</span></ref><span dir="rtl">, וכן בעדות על חלל שנמצא, לפטור מעגלה-ערופה, אשה כשרה</span><ref><span dir="rtl">עי' משנה סוטה מז א, וגמ' שם ב; רמב"ם רוצח פ"ט הי"ב.</span></ref><span dir="rtl">, ואף עבד ושפחה כשרים</span><ref><span dir="rtl">ירושלמי סוטה פ"ט ה"א; רמב"ם רוצח שם.</span></ref><span dir="rtl">, עי' על כך בע' עגלה ערופה, וכן עדות על סוטה, שנטמאה, אף עבד ושפחה כשרים לה</span><ref><span dir="rtl">משנה סוטה לא א; רמב"ם סוטה פ"א הט"ו.</span></ref><span dir="rtl">, עי' על כך בע' השקאת סוטה</span><ref><span dir="rtl">ציון 91.</span></ref><span dir="rtl">. אבל לענין חיוב שבועה בממון, עד שהוא פסול לעדות אינו נאמן</span><ref><span dir="rtl">רמב"ם עדות פ"ה ה"ג. ועי' כ"מ שם, שאינו יודע מה מקורו של הרמב"ם, ומצדד לומר שהוא מזה שאמרו: לכל עון ולכל חטאת אינו קם אבל קם הוא לשבועה, עי' ציון</span> <span dir="rtl">166, שמשמע שמדובר בראוי לעדות עון וחטאת בצירוף עד אחר.</span></ref><span dir="rtl">, עי' על כך בע' שבועת הדיינים וע' שבועת עד אחד.</span> | ||
<span dir="rtl">על פסולי עדות בעדות עד אחד באיסורים עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">139 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על פסולי עדות בעדות עד אחד באיסורים עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">139 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
| שורה 51: | שורה 51: | ||
=== <span dir="rtl">חוזר ומגיד</span> === | === <span dir="rtl">חוזר ומגיד</span> === | ||
<span dir="rtl">על עד אחד, באופנים שנאמן, אם יכול לחזור בו מעדותו, או שאומרים בו, כדרך שאומרים בשני עדים: כיון-שהגיד-שוב-אינו-חוזר-ומגיד*, ע"ע כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד</span><ref><span dir="rtl"> ציון 154 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על עד אחד, באופנים שנאמן, אם יכול לחזור בו מעדותו, או שאומרים בו, כדרך שאומרים בשני עדים: כיון-שהגיד-שוב-אינו-חוזר-ומגיד*, ע"ע כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד</span><ref><span dir="rtl">ציון 154 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בנאמן כשנים</span> === | === <span dir="rtl">בנאמן כשנים</span> === | ||
<span dir="rtl">עד אחד, אף במקום שאינו נאמן, מי שהוא נאמן עליו כשנים, צריך לחשוש לדבריו</span><ref><span dir="rtl"> עי' קידושין סו א: מהימן לך כבי תרי, לענין דבר שבערוה, ותוס' שם שה"ה לענין איסורים. ועי' תוס' שם, שמי שמינה שליח, הרי האמינו כשנים, וצריך לחשוש לדבריו בכל אופן.</span></ref><span dir="rtl">. ויש ראשונים שכתבו לענין עד אחד באיסורים, שאין צריך לחוש לדבריו</span><ref><span dir="rtl"> הגהה במרדכי קידושין רמז תקכט בשם ר"ת; הגהות ר"פ על סמ"ק מ' רכד אות י בשם ר"ת בשם רבי קלונימוס איש רומי; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד קכז א.</span></ref><span dir="rtl">, ומהם יש שכתבו שבעל נפש יחמיר</span><ref><span dir="rtl"> הגהה במרדכי שם בשם הר"מ.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">עד אחד, אף במקום שאינו נאמן, מי שהוא נאמן עליו כשנים, צריך לחשוש לדבריו</span><ref><span dir="rtl">עי' קידושין סו א: מהימן לך כבי תרי, לענין דבר שבערוה, ותוס' שם שה"ה לענין איסורים. ועי' תוס' שם, שמי שמינה שליח, הרי האמינו כשנים, וצריך לחשוש לדבריו בכל אופן.</span></ref><span dir="rtl">. ויש ראשונים שכתבו לענין עד אחד באיסורים, שאין צריך לחוש לדבריו</span><ref><span dir="rtl">הגהה במרדכי קידושין רמז תקכט בשם ר"ת; הגהות ר"פ על סמ"ק מ' רכד אות י בשם ר"ת בשם רבי קלונימוס איש רומי; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד קכז א.</span></ref><span dir="rtl">, ומהם יש שכתבו שבעל נפש יחמיר</span><ref><span dir="rtl">הגהה במרדכי שם בשם הר"מ.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">הזמה</span> === | === <span dir="rtl">הזמה</span> === | ||
<span dir="rtl">עד אחד הוא בתורת הזמה*, לענין שעדותו מתבטלת כשהוזם</span><ref><span dir="rtl"> רש"י ב"מ ד א ד"ה תורת הזמה לא פריך, ותוס' שם ד"ה עד אחד. וע"ע הזמה ציון 49.</span></ref><span dir="rtl">, אבל אינו בתורת הזמה לענין דין כאשר זמם</span><ref><span dir="rtl"> ב"מ שם, ורש"י שם ד"ה בתורת הזמה, ותוס' שם.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שלא זמם לחייב את חברו ממון, שהרי עד אחד אינו נאמן לכך</span><ref><span dir="rtl"> תוס' שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">עד אחד הוא בתורת הזמה*, לענין שעדותו מתבטלת כשהוזם</span><ref><span dir="rtl">רש"י ב"מ ד א ד"ה תורת הזמה לא פריך, ותוס' שם ד"ה עד אחד. וע"ע הזמה ציון 49.</span></ref><span dir="rtl">, אבל אינו בתורת הזמה לענין דין כאשר זמם</span><ref><span dir="rtl">ב"מ שם, ורש"י שם ד"ה בתורת הזמה, ותוס' שם.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שלא זמם לחייב את חברו ממון, שהרי עד אחד אינו נאמן לכך</span><ref><span dir="rtl">תוס' שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על עד אחד שעדותו חייבה ממון, כגון שעל פי עדותו חייבו את הנתבע שבועה, ומתוך שאינו יכול להשבע עליו לשלם</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע שבועת הדיינים וע' שבועת עד אחד.</span></ref><span dir="rtl">, אם יש לו דין כאשר זמם, ע"ע עדים זוממים.</span> | <span dir="rtl">על עד אחד שעדותו חייבה ממון, כגון שעל פי עדותו חייבו את הנתבע שבועה, ומתוך שאינו יכול להשבע עליו לשלם</span><ref><span dir="rtl">ע"ע שבועת הדיינים וע' שבועת עד אחד.</span></ref><span dir="rtl">, אם יש לו דין כאשר זמם, ע"ע עדים זוממים.</span> | ||
=== <span dir="rtl">עד מפי עד</span> === | === <span dir="rtl">עד מפי עד</span> === | ||
| שורה 71: | שורה 71: | ||
=== <span dir="rtl">בשבועת העדות</span> === | === <span dir="rtl">בשבועת העדות</span> === | ||
<span dir="rtl">המשביע עד אחד שיעיד לו עדות בממון, והעד כפר ואמר שאינו יודע לו עדות, ונשבע לשקר, נחלקו תנאים אם העד חייב קרבן-שבועה*: תנא קמא סובר שפטור, לפי שאין חייבים קרבן שבועה אלא על כפירה בעדות שמחייבת ממון</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע שבועת העדות.</span></ref><span dir="rtl">, ועד אחד, אף אם היה מעיד, לא היה מחייב ממון, אלא שבועה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">163 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי שיתכן שהנתבע לא היה רוצה להשבע, והיה משלם, מאחר והעדות לא חייבה ממון, אינה אלא דבר הגורם לממון, ולדעתו דבר-הגורם-לממון* אינו חשוב ממון. ורבי אלעזר ברבי שמעון סובר שחייב, שלדעתו דבר הגורם לממון חשוב כממון</span><ref><span dir="rtl"> ב"ק קה ב; שבועות לב א.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">המשביע עד אחד שיעיד לו עדות בממון, והעד כפר ואמר שאינו יודע לו עדות, ונשבע לשקר, נחלקו תנאים אם העד חייב קרבן-שבועה*: תנא קמא סובר שפטור, לפי שאין חייבים קרבן שבועה אלא על כפירה בעדות שמחייבת ממון</span><ref><span dir="rtl">ע"ע שבועת העדות.</span></ref><span dir="rtl">, ועד אחד, אף אם היה מעיד, לא היה מחייב ממון, אלא שבועה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">163 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי שיתכן שהנתבע לא היה רוצה להשבע, והיה משלם, מאחר והעדות לא חייבה ממון, אינה אלא דבר הגורם לממון, ולדעתו דבר-הגורם-לממון* אינו חשוב ממון. ורבי אלעזר ברבי שמעון סובר שחייב, שלדעתו דבר הגורם לממון חשוב כממון</span><ref><span dir="rtl">ב"ק קה ב; שבועות לב א.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על פרטי המחלוקת ע"ע דבר הגורם לממון</span><ref><span dir="rtl"> ציון 90.</span></ref> <span dir="rtl">וע' שבועת העדות.</span> | <span dir="rtl">על פרטי המחלוקת ע"ע דבר הגורם לממון</span><ref><span dir="rtl">ציון 90.</span></ref> <span dir="rtl">וע' שבועת העדות.</span> | ||
== <span dir="rtl">באיסורים</span> == | == <span dir="rtl">באיסורים</span> == | ||
| שורה 79: | שורה 79: | ||
=== <span dir="rtl">נאמנותו באיסורים</span> === | === <span dir="rtl">נאמנותו באיסורים</span> === | ||
<span dir="rtl">עד אחד נאמן באיסורים</span><ref><span dir="rtl"> גיטין ב ב, ג א; עי' יבמות פח א; חולין י ב; רמב"ם עדות פי"א ה"ז; עי' שו"ע יו"ד קכז ג, וש"ך שם כג בבאורו, ורמ"א בשו"ע שם.</span></ref> <span dir="rtl">- בדבר שלא התחזק בו איסור או היתר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl">77 ואילך,</span> <span dir="rtl">94 ואילך, הדין כשהתחזק איסור או היתר. עי' שו"ע וש"ך ורמ"א שבציון הקודם.</span></ref> <span dir="rtl">- ולא הצריכה תורה שני עדים אלא לעונש ממון או מיתת-בית-דין* ולעריות*</span><ref><span dir="rtl"> רש"י חולין י ב ד"ה עד אחד.</span></ref><span dir="rtl">, לפיכך חתיכה ספק של חֵלֶב* ספק של שומן, ובא עד אחד ואמר ברי לי שהיא של שומן, הוא נאמן</span><ref><span dir="rtl"> גיטין שם ושם; יבמות שם; רא"ש גיטין פ"ה סי' ח חילוק א ומרדכי יבמות רמז עג חילוק א ודרכ"מ יו"ד קכז אות ב חילוק א; רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ג. אם נאמן לומר שהוא חֵלב ולאסרו, עי' ציון</span> <span dir="rtl">70 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">עד אחד נאמן באיסורים</span><ref><span dir="rtl">גיטין ב ב, ג א; עי' יבמות פח א; חולין י ב; רמב"ם עדות פי"א ה"ז; עי' שו"ע יו"ד קכז ג, וש"ך שם כג בבאורו, ורמ"א בשו"ע שם.</span></ref> <span dir="rtl">- בדבר שלא התחזק בו איסור או היתר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl">77 ואילך,</span> <span dir="rtl">94 ואילך, הדין כשהתחזק איסור או היתר. עי' שו"ע וש"ך ורמ"א שבציון הקודם.</span></ref> <span dir="rtl">- ולא הצריכה תורה שני עדים אלא לעונש ממון או מיתת-בית-דין* ולעריות*</span><ref><span dir="rtl">רש"י חולין י ב ד"ה עד אחד.</span></ref><span dir="rtl">, לפיכך חתיכה ספק של חֵלֶב* ספק של שומן, ובא עד אחד ואמר ברי לי שהיא של שומן, הוא נאמן</span><ref><span dir="rtl">גיטין שם ושם; יבמות שם; רא"ש גיטין פ"ה סי' ח חילוק א ומרדכי יבמות רמז עג חילוק א ודרכ"מ יו"ד קכז אות ב חילוק א; רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ג. אם נאמן לומר שהוא חֵלב ולאסרו, עי' ציון</span> <span dir="rtl">70 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">במקום שעד אחד נאמן באיסורים, אף בעל דבר נאמן על עצמו</span><ref><span dir="rtl"> עי' פנ"י כתובות כז א ד"ה משנה, וע"ש שהוכיח מזה שכל דין נאמנות ע"א באיסורים נלמד מספירת נדה לעצמה, לסוברים כן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">69, וע"ש שבשבויה, שעד אחד נאמן בה, הדין שונה, שהיא אינה נאמנת על עצמה, עי' הטעם בע' שבויה.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">במקום שעד אחד נאמן באיסורים, אף בעל דבר נאמן על עצמו</span><ref><span dir="rtl"> עי' פנ"י כתובות כז א ד"ה משנה, וע"ש שהוכיח מזה שכל דין נאמנות ע"א באיסורים נלמד מספירת נדה לעצמה, לסוברים כן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">69, וע"ש שבשבויה, שעד אחד נאמן בה, הדין שונה, שהיא אינה נאמנת על עצמה, עי' הטעם בע' שבויה.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
| שורה 85: | שורה 85: | ||
=== <span dir="rtl">גדר נאמנותו</span> === | === <span dir="rtl">גדר נאמנותו</span> === | ||
<span dir="rtl">נאמנות עד אחד באיסורים, יש אחרונים שכתבו שאינה בגדר עדות, אלא בגדר בירור</span><ref><span dir="rtl"> עי' ט"ז יו"ד צח ס"ק ב, וחוו"ד ביאורים שם ס"ק א; נובי"ת חו"מ סי' ד.</span></ref><span dir="rtl">. ויש אחרונים שכתבו שאינה בגדר בירור והוכחה אלא בגדר עדות, ומטעם זה עד אחד נאמן אף נגד הוכחות ובירורים אחרים</span><ref><span dir="rtl"> שער"י ש"ו סוף פ"ב, וע"ש שנאמן נגד רובא דליתא קמן וכן נגד שאר בירורים והוכחות, ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>126<span dir="rtl">, שי"ס שע"א אינו נאמן נגד רובא דליתא קמן. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">140 ואילך, שי"ס שנשים ופסולי עדות אינם נאמנים באיסורים, ולכאו' נ' שלדעתם הוא גדר עדות.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">נאמנות עד אחד באיסורים, יש אחרונים שכתבו שאינה בגדר עדות, אלא בגדר בירור</span><ref><span dir="rtl">עי' ט"ז יו"ד צח ס"ק ב, וחוו"ד ביאורים שם ס"ק א; נובי"ת חו"מ סי' ד.</span></ref><span dir="rtl">. ויש אחרונים שכתבו שאינה בגדר בירור והוכחה אלא בגדר עדות, ומטעם זה עד אחד נאמן אף נגד הוכחות ובירורים אחרים</span><ref><span dir="rtl"> שער"י ש"ו סוף פ"ב, וע"ש שנאמן נגד רובא דליתא קמן וכן נגד שאר בירורים והוכחות, ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>126<span dir="rtl">, שי"ס שע"א אינו נאמן נגד רובא דליתא קמן. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">140 ואילך, שי"ס שנשים ופסולי עדות אינם נאמנים באיסורים, ולכאו' נ' שלדעתם הוא גדר עדות.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">המקור</span> === | === <span dir="rtl">המקור</span> === | ||
<span dir="rtl">במקור הדין שעד אחד נאמן באיסורים, יש ראשונים שכתבו מזה שהאמינה תורה כל אחד ואחד מישראל על הפרשת-תרומה* ועל השחיטה* ועל נקור* הגיד* והחלב*</span><ref><span dir="rtl"> רש"י גיטין ב ב ד"ה ומשני. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">106 שבעדות על שחיטה ותרומה, כתבו ראשונים שמאחר והתחזק איסור, עד אחד אינו נאמן אלא כשהעדות נחשבת דבר שבידו.</span></ref><span dir="rtl">, שאם עד אחד אינו נאמן, אין לך אדם אוכל משל חברו, ואין לך אדם סומך על בני ביתו</span><ref><span dir="rtl"> רש"י יבמות פח א ד"ה ואמר. ועי' רמב"ן ורשב"א חולין י ב, וריטב"א גיטין ב ב, שכן נמצא בירושלמי, שאם אין עד אחד נאמן, אין לך אדם מתאכסן אצל חברו. ועי' תו"י יבמות פח א, שהק': מה לנו בזה הדבר, יזהר במה שיאכל.</span></ref><span dir="rtl">, וכעין זה יש שכתבו שיש ללמוד ממה שנאמר: וזבחת מבקרך ומצאנך</span><ref><span dir="rtl"> דברים יב כא.</span></ref><span dir="rtl">, ונאמר: ושחט את בן הבקר</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא א ה.</span></ref><span dir="rtl">, הרי שאוכלים על ידי השוחט, ואין צריך להעמיד עדים ששחט כהוגן</span><ref><span dir="rtl"> רש"י חולין י ב ד"ה עד אחד.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">במקור הדין שעד אחד נאמן באיסורים, יש ראשונים שכתבו מזה שהאמינה תורה כל אחד ואחד מישראל על הפרשת-תרומה* ועל השחיטה* ועל נקור* הגיד* והחלב*</span><ref><span dir="rtl">רש"י גיטין ב ב ד"ה ומשני. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">106 שבעדות על שחיטה ותרומה, כתבו ראשונים שמאחר והתחזק איסור, עד אחד אינו נאמן אלא כשהעדות נחשבת דבר שבידו.</span></ref><span dir="rtl">, שאם עד אחד אינו נאמן, אין לך אדם אוכל משל חברו, ואין לך אדם סומך על בני ביתו</span><ref><span dir="rtl">רש"י יבמות פח א ד"ה ואמר. ועי' רמב"ן ורשב"א חולין י ב, וריטב"א גיטין ב ב, שכן נמצא בירושלמי, שאם אין עד אחד נאמן, אין לך אדם מתאכסן אצל חברו. ועי' תו"י יבמות פח א, שהק': מה לנו בזה הדבר, יזהר במה שיאכל.</span></ref><span dir="rtl">, וכעין זה יש שכתבו שיש ללמוד ממה שנאמר: וזבחת מבקרך ומצאנך</span><ref><span dir="rtl">דברים יב כא.</span></ref><span dir="rtl">, ונאמר: ושחט את בן הבקר</span><ref><span dir="rtl">ויקרא א ה.</span></ref><span dir="rtl">, הרי שאוכלים על ידי השוחט, ואין צריך להעמיד עדים ששחט כהוגן</span><ref><span dir="rtl">רש"י חולין י ב ד"ה עד אחד.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">ויש ראשונים שכתבו שלמדים שעד אחד נאמן באיסורים מאשה שראתה דם ונטמאה*, שנאמר בה: וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא טו כח.</span></ref><span dir="rtl">, ודרשו: לה, לעצמה</span><ref><span dir="rtl"> כתובות עב א.</span></ref><span dir="rtl">, הרי שהאשה סופרת לעצמה, והיא נאמנת לבעלה על ספירתה</span><ref><span dir="rtl"> תוס' גיטין ב ב ד"ה עד אחד, ורמב"ן ורשב"א שם ותוס' יבמות פח א ד"ה ברי בשם י"מ, וכ"ה בראשונים רבים.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">ויש ראשונים שכתבו שלמדים שעד אחד נאמן באיסורים מאשה שראתה דם ונטמאה*, שנאמר בה: וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר</span><ref><span dir="rtl">ויקרא טו כח.</span></ref><span dir="rtl">, ודרשו: לה, לעצמה</span><ref><span dir="rtl">כתובות עב א.</span></ref><span dir="rtl">, הרי שהאשה סופרת לעצמה, והיא נאמנת לבעלה על ספירתה</span><ref><span dir="rtl">תוס' גיטין ב ב ד"ה עד אחד, ורמב"ן ורשב"א שם ותוס' יבמות פח א ד"ה ברי בשם י"מ, וכ"ה בראשונים רבים.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">לאסור</span> === | === <span dir="rtl">לאסור</span> === | ||
<span dir="rtl">יש מן הראשונים סוברים שעד אחד נאמן באיסורים דוקא להתיר, אבל לא לאסור</span><ref><span dir="rtl"> תוס' קידושין סה ב ד"ה נטמאו וגיטין ב ב ד"ה מידי; רא"ש מו"ק פ"ג סי' לב. ועי' שו"ע יו"ד קכז ג, שע"א נאמן באיסורים להתיר ולא לאסור, אבל עי' ש"ך שם ס"ק כג, שביאר דבריו, שאינו מטעם שאינו נאמן לאסור, אלא מטעם שאינו נאמן נגד חזקה, ולפיכך הוא נאמן לאסור רק בדבר שלא התחזק בו היתר, ומאחר ובדבר כזה, אף קודם שבא העד, נהגו בו איסור מספק, נמצא שלאסור אין צורך בעדותו.</span></ref><span dir="rtl">, ולדעתם זה הטעם למה ששנינו שהמעיד על חברו שאכל חֵלב, או ששורו נרבע, או שטהרותיו נטמאו, או שזבחיו נתפגלו, אינו נאמן אלא כשמעיד על דבר שבידו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא גיטין נד ב, וד' אביי שם, לענין טהרות שנטמאו וזבחים שנתפגלו. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">105.</span></ref><span dir="rtl">, או כשבעל הדין שותק</span><ref><span dir="rtl"> עי' ד' אביי בקידושין סה ב, סו א, וברייתות שם, לענין עדות אכילת חלב, או שור שנרבע או טהרות שנטמאו.</span></ref><span dir="rtl">, ומשום ששתיקה כהודאה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">121, שי"ס כן, וע"ש שי"ח וסוברים שאינו משום שתיקה כהודאה אלא מדין ע"א נאמן באיסורים.</span></ref><span dir="rtl">, אבל בסתם אינו נאמן מטעם שעד אחד נאמן באיסורים, לפי שעדותו אינה להתיר אלא לאסור</span><ref><span dir="rtl"> תוס' קידושין סה ב ד"ה נטמאו; עי' רא"ש מו"ק פ"ג סי' לב. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">96 שי"מ שמטעם אחר במקומות אלו אינו נאמן מטעם ע"א נאמן באיסורים. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">102, שי"ח וסוברים שטעם הנאמנות כשבעל הדבר שותק הוא שעד אחד נאמן באיסורים.</span></ref><span dir="rtl">. בטעם החילוק בין עדות להתיר לעדות לאסור, כתבו אחרונים שבעדות להתיר יש יותר סברא להאמין משום שאין-אדם-חוטא-ולא-לו*</span><ref><span dir="rtl"> פנ"י קידושין סה ב בתוס' ד"ה נטמאו.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">יש מן הראשונים סוברים שעד אחד נאמן באיסורים דוקא להתיר, אבל לא לאסור</span><ref><span dir="rtl">תוס' קידושין סה ב ד"ה נטמאו וגיטין ב ב ד"ה מידי; רא"ש מו"ק פ"ג סי' לב. ועי' שו"ע יו"ד קכז ג, שע"א נאמן באיסורים להתיר ולא לאסור, אבל עי' ש"ך שם ס"ק כג, שביאר דבריו, שאינו מטעם שאינו נאמן לאסור, אלא מטעם שאינו נאמן נגד חזקה, ולפיכך הוא נאמן לאסור רק בדבר שלא התחזק בו היתר, ומאחר ובדבר כזה, אף קודם שבא העד, נהגו בו איסור מספק, נמצא שלאסור אין צורך בעדותו.</span></ref><span dir="rtl">, ולדעתם זה הטעם למה ששנינו שהמעיד על חברו שאכל חֵלב, או ששורו נרבע, או שטהרותיו נטמאו, או שזבחיו נתפגלו, אינו נאמן אלא כשמעיד על דבר שבידו</span><ref><span dir="rtl">עי' ברייתא גיטין נד ב, וד' אביי שם, לענין טהרות שנטמאו וזבחים שנתפגלו. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">105.</span></ref><span dir="rtl">, או כשבעל הדין שותק</span><ref><span dir="rtl">עי' ד' אביי בקידושין סה ב, סו א, וברייתות שם, לענין עדות אכילת חלב, או שור שנרבע או טהרות שנטמאו.</span></ref><span dir="rtl">, ומשום ששתיקה כהודאה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">121, שי"ס כן, וע"ש שי"ח וסוברים שאינו משום שתיקה כהודאה אלא מדין ע"א נאמן באיסורים.</span></ref><span dir="rtl">, אבל בסתם אינו נאמן מטעם שעד אחד נאמן באיסורים, לפי שעדותו אינה להתיר אלא לאסור</span><ref><span dir="rtl">תוס' קידושין סה ב ד"ה נטמאו; עי' רא"ש מו"ק פ"ג סי' לב. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">96 שי"מ שמטעם אחר במקומות אלו אינו נאמן מטעם ע"א נאמן באיסורים. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">102, שי"ח וסוברים שטעם הנאמנות כשבעל הדבר שותק הוא שעד אחד נאמן באיסורים.</span></ref><span dir="rtl">. בטעם החילוק בין עדות להתיר לעדות לאסור, כתבו אחרונים שבעדות להתיר יש יותר סברא להאמין משום שאין-אדם-חוטא-ולא-לו*</span><ref><span dir="rtl">פנ"י קידושין סה ב בתוס' ד"ה נטמאו.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">וראשונים חולקים וסוברים, וכן דעת אחרונים להלכה, שבמקום שעד אחד נאמן, הוא נאמן אף לאסור</span><ref><span dir="rtl"> רא"ש גיטין פ"ה סי' ח חילוק א ומרדכי יבמות רמז עג חילוק א ודרכ"מ יו"ד קכז אות ב חילוק א, וכעי"ז רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ג, שדבר שלא התחזק בו לא איסור ולא היתר, עד אחד נאמן בין לאסרו ובין להתירו; עי' רמב"ן ורשב"א קידושין סה ב, בבאור גמ' שם, שהטעם שע"א נאמן לומר לחברו שטהרותיו נטמאו וזבחיו נתפגלו, כשהלה שותק, אינו משום שתיקה כהודאה (עי' ציון</span> <span dir="rtl">121, שי"ס שהוא משום שתיקה כהודאה) אלא משום שע"א נאמן לאסור. על הטעם שלדעתם המעיד לחברו שטהרותיו נטמאו או שזבחיו נתפגלו אינו נאמן אלא כשבידו לפגל ולטמא, עי' ציון</span> <span dir="rtl">105, וע"ע פועל.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">וראשונים חולקים וסוברים, וכן דעת אחרונים להלכה, שבמקום שעד אחד נאמן, הוא נאמן אף לאסור</span><ref><span dir="rtl"> רא"ש גיטין פ"ה סי' ח חילוק א ומרדכי יבמות רמז עג חילוק א ודרכ"מ יו"ד קכז אות ב חילוק א, וכעי"ז רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ג, שדבר שלא התחזק בו לא איסור ולא היתר, עד אחד נאמן בין לאסרו ובין להתירו; עי' רמב"ן ורשב"א קידושין סה ב, בבאור גמ' שם, שהטעם שע"א נאמן לומר לחברו שטהרותיו נטמאו וזבחיו נתפגלו, כשהלה שותק, אינו משום שתיקה כהודאה (עי' ציון</span> <span dir="rtl">121, שי"ס שהוא משום שתיקה כהודאה) אלא משום שע"א נאמן לאסור. על הטעם שלדעתם המעיד לחברו שטהרותיו נטמאו או שזבחיו נתפגלו אינו נאמן אלא כשבידו לפגל ולטמא, עי' ציון</span> <span dir="rtl">105, וע"ע פועל.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
| שורה 101: | שורה 101: | ||
=== <span dir="rtl">נגד חזקת איסור</span> === | === <span dir="rtl">נגד חזקת איסור</span> === | ||
<span dir="rtl">בדבר שהתחזק בו איסור, נחלקו בגמרא ובראשונים אם עד אחד נאמן להתיר: א) במקום אחד בגמרא נראה שעד אחד אינו נאמן</span><ref><span dir="rtl"> עי' גיטין ב ב, ג א.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ובמקום אחר בגמרא נסתפקו אם עד אחד נאמן להתיר במקום שהתחזק איסור, בדבר שאינו בידו, כגון כשמעיד על טבל, שנתקן, ועל הקדש, שנפדה, ועל קונם, שהותר</span><ref><span dir="rtl"> עי' יבמות פח א, ותוס' גיטין ב ב ד"ה הוי. על נאמנות עד אחד בדבר שבידו במקום שהתחזק איסור, עי' ציון</span> <span dir="rtl">105 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ויש מהראשונים שכתבו שהנידונים בגמרא על נאמנות עד אחד במקום שהתחזק איסור אינם אלא שאלות בעלמא, אבל לעולם היה פשוט שעד אחד נאמן להתיר אף במקום שהתחזק איסור</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ן יבמות פח א, ורשב"א שם בשם י"מ.</span></ref><span dir="rtl">. ד) ויש מהראשונים שכתבו שמחלוקת אמוראים היא אם עד אחד נאמן נגד חזק</span><span dir="rtl">ה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רשב"א יבמות פז ב ופח א, וקידושין סה ב, ושו"ת רשב"א ח"א סי' שעו, וכעי"ז רמב"ן וריטב"א יבמות שם וקידושין שם, בדעת אמוראים בכריתות יב ב, שנחלקו בטעם מה ששנינו שם א, שאדם נאמן להכחיש אפ' שני עדים שאמרו שאכל חֵלב, לסוברים כן, ע"ע חטאת ציון 132, שלסוברים בטעם שהוא משום מיגו שהיה יכול לומר מזיד הייתי ולהפטר, ע"ע הנ"ל ציון 138, הרי בלא מיגו העדים נאמנים, ולדעתם אף מה שמוכח שם במשנה שאף עד אחד נאמן כשכנגדו שותק, הרי"ז משום נאמנותו של העד, ויש להוכיח משום שע"א נאמן נגד חזקה, אבל לסוברים בטעם שהבעלים יכול להכחיש עדים, שהוא משום שאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש, והכוונה שלענין חיוב קרבן אין עדים נאמנים כמו בכל התורה, אף מה שמוכח מהמשנה שם שע"א מחייב קרבן במקום שתיקה, אי"ז משום נאמנותו, אלא משום הודאת בעל דין (וכך סברה הגמ' ביבמות פז ב, פח א, עי' ציון</span> <span dir="rtl">119) ואין מקור משם לנאמנות עד אחד נגד חזקה.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">בדבר שהתחזק בו איסור, נחלקו בגמרא ובראשונים אם עד אחד נאמן להתיר: א) במקום אחד בגמרא נראה שעד אחד אינו נאמן</span><ref><span dir="rtl">עי' גיטין ב ב, ג א.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ובמקום אחר בגמרא נסתפקו אם עד אחד נאמן להתיר במקום שהתחזק איסור, בדבר שאינו בידו, כגון כשמעיד על טבל, שנתקן, ועל הקדש, שנפדה, ועל קונם, שהותר</span><ref><span dir="rtl">עי' יבמות פח א, ותוס' גיטין ב ב ד"ה הוי. על נאמנות עד אחד בדבר שבידו במקום שהתחזק איסור, עי' ציון</span> <span dir="rtl">105 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ויש מהראשונים שכתבו שהנידונים בגמרא על נאמנות עד אחד במקום שהתחזק איסור אינם אלא שאלות בעלמא, אבל לעולם היה פשוט שעד אחד נאמן להתיר אף במקום שהתחזק איסור</span><ref><span dir="rtl">רמב"ן יבמות פח א, ורשב"א שם בשם י"מ.</span></ref><span dir="rtl">. ד) ויש מהראשונים שכתבו שמחלוקת אמוראים היא אם עד אחד נאמן נגד חזק</span><span dir="rtl">ה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רשב"א יבמות פז ב ופח א, וקידושין סה ב, ושו"ת רשב"א ח"א סי' שעו, וכעי"ז רמב"ן וריטב"א יבמות שם וקידושין שם, בדעת אמוראים בכריתות יב ב, שנחלקו בטעם מה ששנינו שם א, שאדם נאמן להכחיש אפ' שני עדים שאמרו שאכל חֵלב, לסוברים כן, ע"ע חטאת ציון 132, שלסוברים בטעם שהוא משום מיגו שהיה יכול לומר מזיד הייתי ולהפטר, ע"ע הנ"ל ציון 138, הרי בלא מיגו העדים נאמנים, ולדעתם אף מה שמוכח שם במשנה שאף עד אחד נאמן כשכנגדו שותק, הרי"ז משום נאמנותו של העד, ויש להוכיח משום שע"א נאמן נגד חזקה, אבל לסוברים בטעם שהבעלים יכול להכחיש עדים, שהוא משום שאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש, והכוונה שלענין חיוב קרבן אין עדים נאמנים כמו בכל התורה, אף מה שמוכח מהמשנה שם שע"א מחייב קרבן במקום שתיקה, אי"ז משום נאמנותו, אלא משום הודאת בעל דין (וכך סברה הגמ' ביבמות פז ב, פח א, עי' ציון</span> <span dir="rtl">119) ואין מקור משם לנאמנות עד אחד נגד חזקה.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">להלכה יש ראשונים שכתבו שעד אחד נאמן להתיר אף במקום שהתחזק איסור</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ן ורשב"א יבמות פח א; ריטב"א גיטין ב ב ונד ב; רשב"א וריטב"א קידושין סה ב; שו"ת רשב"א ח"א סי' שעו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שנאמן אלא שראוי לחוש ולהחמיר</span><ref><span dir="rtl"> ריטב"א יבמות פח א.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו, וכן כתבו אחרונים להלכה, שאינו נאמן אלא כשמעיד על דבר שבידו</span><ref><span dir="rtl"> רא"ש גיטין פ"ה סי' ח חילוק ג, ומרדכי יבמות רמז עג חילוק ג ודרכ"מ יו"ד סי' קכז אות ב חילוק ג; רמ"א בשו"ע שם ג.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שחילקו, שאנשים ריקים ופוחזים אינם נאמנים, אבל אנשים נאמנים וכשרים, נאמנים</span><ref><span dir="rtl"> הגהות אשרי חולין פ"א סי' יד בשם ר"א ממיץ. ועי' פנ"י חולין ב א ד"ה ומה שהוצרכתי.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">להלכה יש ראשונים שכתבו שעד אחד נאמן להתיר אף במקום שהתחזק איסור</span><ref><span dir="rtl">רמב"ן ורשב"א יבמות פח א; ריטב"א גיטין ב ב ונד ב; רשב"א וריטב"א קידושין סה ב; שו"ת רשב"א ח"א סי' שעו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שנאמן אלא שראוי לחוש ולהחמיר</span><ref><span dir="rtl">ריטב"א יבמות פח א.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו, וכן כתבו אחרונים להלכה, שאינו נאמן אלא כשמעיד על דבר שבידו</span><ref><span dir="rtl">רא"ש גיטין פ"ה סי' ח חילוק ג, ומרדכי יבמות רמז עג חילוק ג ודרכ"מ יו"ד סי' קכז אות ב חילוק ג; רמ"א בשו"ע שם ג.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שחילקו, שאנשים ריקים ופוחזים אינם נאמנים, אבל אנשים נאמנים וכשרים, נאמנים</span><ref><span dir="rtl">הגהות אשרי חולין פ"א סי' יד בשם ר"א ממיץ. ועי' פנ"י חולין ב א ד"ה ומה שהוצרכתי.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">חזקת איסור שאמרו, היינו שהוחזק איסור באותו הדבר עצמו שעליו הוא מעיד</span><ref><span dir="rtl"> רש"י ורשב"א וריטב"א יבמות פח א.</span></ref><span dir="rtl">, אבל אם התחזק איסור במקום, כגון בית המקולין שהיו שם חתיכות טרפה* וחתיכות כשרה, כל שלא התחזק בחתיכה מסוימת, נחשב כלא התחזק, ועד אחד נאמן לומר על אחת החתיכות שהיא כשרה</span><ref><span dir="rtl"> רשב"א וריטב"א שם; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ג.</span></ref><span dir="rtl">. על עדות על ניקור הגיד והחלב, אם היא נחשבת עדות נגד חזקת איסור, ע"ע חזקה (דמעיקרא)</span><ref><span dir="rtl"> ציונים 213, 220.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">חזקת איסור שאמרו, היינו שהוחזק איסור באותו הדבר עצמו שעליו הוא מעיד</span><ref><span dir="rtl">רש"י ורשב"א וריטב"א יבמות פח א.</span></ref><span dir="rtl">, אבל אם התחזק איסור במקום, כגון בית המקולין שהיו שם חתיכות טרפה* וחתיכות כשרה, כל שלא התחזק בחתיכה מסוימת, נחשב כלא התחזק, ועד אחד נאמן לומר על אחת החתיכות שהיא כשרה</span><ref><span dir="rtl">רשב"א וריטב"א שם; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ג.</span></ref><span dir="rtl">. על עדות על ניקור הגיד והחלב, אם היא נחשבת עדות נגד חזקת איסור, ע"ע חזקה (דמעיקרא)</span><ref><span dir="rtl">ציונים 213, 220.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">אף לסוברים שעד אחד אינו נאמן נגד חזקת איסור, נדה נאמנות לומר שספרה ונטהרה</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' גיטין ב ב ד"ה עד אחד, ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>69<span dir="rtl">, שיש סוברים שממנה למדים לנאמנות עד אחד באיסורים.</span></ref><span dir="rtl">, וכמה טעמים נאמרו בדבר: יש שכתבו שנדה אינה נחשבת בחזקת איסור, עי' על כך בע' חזקה (דמעיקרא)</span><ref><span dir="rtl"> ציון 56 ואילך. וע"ש ציון 178.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שנאמנת משום שעושה מעשה של עצמה, והתורה האמינתה על עצמה, ומתוך שנאמנת לעצמה נאמנת לבעלה</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ן יבמות פח א וגיטין ב ב.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שהתורה האמינתה לפי שאי אפשר שתביא עדים לפסיקת זיבתה ונידותה ולספירתה וטבילתה</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ן גיטין שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">אף לסוברים שעד אחד אינו נאמן נגד חזקת איסור, נדה נאמנות לומר שספרה ונטהרה</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' גיטין ב ב ד"ה עד אחד, ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>69<span dir="rtl">, שיש סוברים שממנה למדים לנאמנות עד אחד באיסורים.</span></ref><span dir="rtl">, וכמה טעמים נאמרו בדבר: יש שכתבו שנדה אינה נחשבת בחזקת איסור, עי' על כך בע' חזקה (דמעיקרא)</span><ref><span dir="rtl">ציון 56 ואילך. וע"ש ציון 178.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שנאמנת משום שעושה מעשה של עצמה, והתורה האמינתה על עצמה, ומתוך שנאמנת לעצמה נאמנת לבעלה</span><ref><span dir="rtl">רמב"ן יבמות פח א וגיטין ב ב.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שהתורה האמינתה לפי שאי אפשר שתביא עדים לפסיקת זיבתה ונידותה ולספירתה וטבילתה</span><ref><span dir="rtl">רמב"ן גיטין שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על עדות עד אחד נגד חזקה העשויה להשתנות ע"ע חזקה (דמעיקרא)</span><ref><span dir="rtl"> ציון 241 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על עדות עד אחד נגד חזקה העשויה להשתנות ע"ע חזקה (דמעיקרא)</span><ref><span dir="rtl">ציון 241 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על עד אחד שמעיד לטהר ספק-טומאה* ברשות היחיד</span><ref><span dir="rtl"> עי' ש"ש ש"ו פכ"ג.</span></ref><span dir="rtl">, ע"ע ספק טומאה.</span> | <span dir="rtl">על עד אחד שמעיד לטהר ספק-טומאה* ברשות היחיד</span><ref><span dir="rtl">עי' ש"ש ש"ו פכ"ג.</span></ref><span dir="rtl">, ע"ע ספק טומאה.</span> | ||
=== <span dir="rtl">נגד חזקת היתר</span> === | === <span dir="rtl">נגד חזקת היתר</span> === | ||
<span dir="rtl">עד אחד שמעיד לאסור במקום שהתחזק היתר, יש ראשונים ואחרונים סוברים שאינו נאמן אלא בדבר שבידו</span><ref><span dir="rtl"> רא"ש גיטין פ"ה סי' ח חילוק ב, וסי' יג חילוקים יא, יב, ומרדכי יבמות רמז עג חילוקים ב, יא, יב, וכעי"ז דרכ"מ יו"ד סי' קכז אות ב חילוק ב; עי' שו"ע שם א וג, וש"ך שם ס"ק כג בבאורו. ועי' רש"י קידושין סו ב, שהטעם שעד אחד נאמן לומר על מקוה שהתחסר, ועל כהן שהוא בעל מום, הוא שעד אחד נאמן באיסורים, ועי' תוס' הרא"ש שם שהק' עליו שהרי זה נגד חזקת היתר, ואינו בידו.</span></ref> <span dir="rtl">- כשם שלדעתם עד אחד אינו נאמן נגד חזקת איסור אלא בדבר שבידו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">83.</span></ref> <span dir="rtl">- ולדעתם זהו הטעם למה שאמרו שהמעיד לחברו שטהרותיו נטמאו, או שזבחיו נתפגלו, אינו נאמן אלא כשבידו לטמא</span> <span dir="rtl">ולפגל</span><ref><span dir="rtl"> גיטין נד ב. רא"ש ומרדכי ודרכ"מ שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">74, שי"מ שמטעם אחר אינו נאמן שם כשאין בידו.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">עד אחד שמעיד לאסור במקום שהתחזק היתר, יש ראשונים ואחרונים סוברים שאינו נאמן אלא בדבר שבידו</span><ref><span dir="rtl">רא"ש גיטין פ"ה סי' ח חילוק ב, וסי' יג חילוקים יא, יב, ומרדכי יבמות רמז עג חילוקים ב, יא, יב, וכעי"ז דרכ"מ יו"ד סי' קכז אות ב חילוק ב; עי' שו"ע שם א וג, וש"ך שם ס"ק כג בבאורו. ועי' רש"י קידושין סו ב, שהטעם שעד אחד נאמן לומר על מקוה שהתחסר, ועל כהן שהוא בעל מום, הוא שעד אחד נאמן באיסורים, ועי' תוס' הרא"ש שם שהק' עליו שהרי זה נגד חזקת היתר, ואינו בידו.</span></ref> <span dir="rtl">- כשם שלדעתם עד אחד אינו נאמן נגד חזקת איסור אלא בדבר שבידו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">83.</span></ref> <span dir="rtl">- ולדעתם זהו הטעם למה שאמרו שהמעיד לחברו שטהרותיו נטמאו, או שזבחיו נתפגלו, אינו נאמן אלא כשבידו לטמא</span> <span dir="rtl">ולפגל</span><ref><span dir="rtl">גיטין נד ב. רא"ש ומרדכי ודרכ"מ שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">74, שי"מ שמטעם אחר אינו נאמן שם כשאין בידו.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">ויש ראשונים שכתבו שאף לסוברים שעד אחד אינו נאמן להתיר במקום שהתחזק איסור</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>77 <span dir="rtl">ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, הוא נאמן לאסור במקום שהתחזק היתר, לפי שלדעתם אין מתיחסים לחזקת היתר</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ן קידושין סה ב סוף ד"ה ועוד ממעשה; רשב"א קידושין שם ד"ה הלכך. על הטעם שלדעתם המעיד לחברו שטהרותיו נטמאו או שזבחיו נתפגלו אינו נאמן אלא כשבידו לפגל ולטמא, עי' ציון</span> <span dir="rtl">105, וע"ע פועל.</span></ref><span dir="rtl">, ובארו אחרונים בטעמם, שהיתר אינו אלא שלילה, שמה שאינו אסור, ממילא הוא מותר, ואי אפשר להחזיק דבר שאינו אלא שלילה</span><ref><span dir="rtl"> קוה"ע סי' סז ס"א. וע"ע חזקה.</span></ref><span dir="rtl">. לסוברים שעד אחד נאמן נגד חזקת היתר, כתבו ראשונים שזה הטעם למה ששנינו שעד אחד נאמן להעיד על חברו שאכל חלב או שטהרותיו נטמאו או ששורו נרבע, כשהלא שותק</span><ref><span dir="rtl"> קידושין סה ב; רמב"ם מו"מ פי"ג ה"ח.</span></ref><span dir="rtl">, שאין הכוונה מטעם שתיקה כהודאה</span><ref><span dir="rtl"> ראשונים דלהלן. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">121, שלראשונים הסוברים שע"א אינו נאמן נגד חזקת היתר, נאמנותו אינה אלא מטעם שתיקה כהודאה.</span></ref><span dir="rtl">, אלא מטעם נאמנות עד אחד באיסורים, שהיא אפילו לאסור במקום שהתחזק היתר, כשאין הכחשה נגד העד</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ן ורשב"א קידושין סה ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">ויש ראשונים שכתבו שאף לסוברים שעד אחד אינו נאמן להתיר במקום שהתחזק איסור</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>77 <span dir="rtl">ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, הוא נאמן לאסור במקום שהתחזק היתר, לפי שלדעתם אין מתיחסים לחזקת היתר</span><ref><span dir="rtl">רמב"ן קידושין סה ב סוף ד"ה ועוד ממעשה; רשב"א קידושין שם ד"ה הלכך. על הטעם שלדעתם המעיד לחברו שטהרותיו נטמאו או שזבחיו נתפגלו אינו נאמן אלא כשבידו לפגל ולטמא, עי' ציון</span> <span dir="rtl">105, וע"ע פועל.</span></ref><span dir="rtl">, ובארו אחרונים בטעמם, שהיתר אינו אלא שלילה, שמה שאינו אסור, ממילא הוא מותר, ואי אפשר להחזיק דבר שאינו אלא שלילה</span><ref><span dir="rtl">קוה"ע סי' סז ס"א. וע"ע חזקה.</span></ref><span dir="rtl">. לסוברים שעד אחד נאמן נגד חזקת היתר, כתבו ראשונים שזה הטעם למה ששנינו שעד אחד נאמן להעיד על חברו שאכל חלב או שטהרותיו נטמאו או ששורו נרבע, כשהלא שותק</span><ref><span dir="rtl">קידושין סה ב; רמב"ם מו"מ פי"ג ה"ח.</span></ref><span dir="rtl">, שאין הכוונה מטעם שתיקה כהודאה</span><ref><span dir="rtl">ראשונים דלהלן. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">121, שלראשונים הסוברים שע"א אינו נאמן נגד חזקת היתר, נאמנותו אינה אלא מטעם שתיקה כהודאה.</span></ref><span dir="rtl">, אלא מטעם נאמנות עד אחד באיסורים, שהיא אפילו לאסור במקום שהתחזק היתר, כשאין הכחשה נגד העד</span><ref><span dir="rtl">רמב"ן ורשב"א קידושין סה ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בדבר שבידו</span> === | === <span dir="rtl">בדבר שבידו</span> === | ||
<span dir="rtl">אף באופנים שאין עד אחד נאמן - כגון נגד חזקת איסור ונגד חזקת היתר, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl"></span>77 <span dir="rtl">ואילך,</span> <span dir="rtl">94 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, או לאסור את המותר, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>70<span dir="rtl">.</span></ref> <span dir="rtl">– הוא נאמן להעיד על דבר שבידו</span><ref><span dir="rtl"> עי' יבמות פח א, שנאמן על טבל והקדש וקונמות, להתירם נגד חזקת איסורם, כשבידו להתירם; עי' גיטין נד ב, שעד נאמן לומר לחברו שנטמאו טהרותיו ונתפגלו זבחיו, כשבידו לטמא ולפגל, ותוס' קידושין סה ב, שכשאינו בידו אין נאמנות ע"א, לפי שע"א אינו נאמן לאסור, ורא"ש גיטין פ"ה סי' ח שכשאינו בידו אין נאמנות ע"א לפי שמעיד נגד חזקת היתר; עי' רמב"ם וראב"ד פסוהמ"ק פי"ט הט"ו. ועי' רשב"א גיטין שם ד"ה רבא ור"ן שם ד"ה שורת, שלסוברים שעד אחד נאמן אפילו לאסור (עי' ציון</span> <span dir="rtl">76) ואפילו נגד חזקת היתר (עי' ציון</span> <span dir="rtl">98), דוקא בפועל, שחזקה עליו שהוא נזהר, אמרו שנאמן רק בדבר שבידו, אבל כל אדם נאמן אף בל"ז, וע"ע פועל.</span></ref><span dir="rtl">, ומטעם זה כל אדם נאמן על בהמה, לומר שנשחטה כדין, אף על פי שעדותו היא נגד חזקת איסור, לפי שהשחיטה נחשבת דבר שבידו</span><span dir="rtl">, וכן מטעם זה נאמן לומר על טבל, שתיקנוהו, לפי שבידו לתקנו</span><ref><span dir="rtl"> תוס' גיטין ב ב ד"ה עד אחד. ועי' רש"י שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכן אדם נאמן להעיד על חברו, שנתנסך יינו, כשהיין בידו</span><ref><span dir="rtl"> תוס' גיטין נד ב בשם ר"ת; רא"ש גיטין פ"ה סי' ח בשם ר"ת; טוש"ע יו"ד קכז א.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">אף באופנים שאין עד אחד נאמן - כגון נגד חזקת איסור ונגד חזקת היתר, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl"></span>77 <span dir="rtl">ואילך,</span> <span dir="rtl">94 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, או לאסור את המותר, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>70<span dir="rtl">.</span></ref> <span dir="rtl">– הוא נאמן להעיד על דבר שבידו</span><ref><span dir="rtl">עי' יבמות פח א, שנאמן על טבל והקדש וקונמות, להתירם נגד חזקת איסורם, כשבידו להתירם; עי' גיטין נד ב, שעד נאמן לומר לחברו שנטמאו טהרותיו ונתפגלו זבחיו, כשבידו לטמא ולפגל, ותוס' קידושין סה ב, שכשאינו בידו אין נאמנות ע"א, לפי שע"א אינו נאמן לאסור, ורא"ש גיטין פ"ה סי' ח שכשאינו בידו אין נאמנות ע"א לפי שמעיד נגד חזקת היתר; עי' רמב"ם וראב"ד פסוהמ"ק פי"ט הט"ו. ועי' רשב"א גיטין שם ד"ה רבא ור"ן שם ד"ה שורת, שלסוברים שעד אחד נאמן אפילו לאסור (עי' ציון</span> <span dir="rtl">76) ואפילו נגד חזקת היתר (עי' ציון</span> <span dir="rtl">98), דוקא בפועל, שחזקה עליו שהוא נזהר, אמרו שנאמן רק בדבר שבידו, אבל כל אדם נאמן אף בל"ז, וע"ע פועל.</span></ref><span dir="rtl">, ומטעם זה כל אדם נאמן על בהמה, לומר שנשחטה כדין, אף על פי שעדותו היא נגד חזקת איסור, לפי שהשחיטה נחשבת דבר שבידו</span><span dir="rtl">, וכן מטעם זה נאמן לומר על טבל, שתיקנוהו, לפי שבידו לתקנו</span><ref><span dir="rtl">תוס' גיטין ב ב ד"ה עד אחד. ועי' רש"י שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכן אדם נאמן להעיד על חברו, שנתנסך יינו, כשהיין בידו</span><ref><span dir="rtl">תוס' גיטין נד ב בשם ר"ת; רא"ש גיטין פ"ה סי' ח בשם ר"ת; טוש"ע יו"ד קכז א.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">עד אחד המעיד לחברו על דבר שבידו, כגון שהיה עושה עמו בטהרותיו, ומעיד שנטמאו, ובעל הדבר מכחישו יש ראשונים ואחרונים שכתבו שהעד נאמן</span><ref><span dir="rtl"> תוס' גיטין נד ב בשם ר"ת; תוס' קידושין סה ב ד"ה נטמאו; רא"ש גיטין פ"ה סי' ח בשם ר"ת; רא"ש גיטין פ"ה סי' יג חילוק יא ומרדכי יבמות רמז עג חילוק יא, ועי' ציון הבא; טוש"ע יו"ד קכז א. ועי' ש"ש ש"ו פ"ו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש חולקים וסוברים שאינו נאמן</span><ref><span dir="rtl"> עי' מהרש"א קידושין סה ב על תוס' ד"ה נטמאו, ותוס' רע"א קידושין פ"ג מ"ח אות לח, בדעת מרדכי קידושין רמז תקכט (ועי' מרדכי שבציון</span> <span dir="rtl">108, שמ' שעד נאמן במקום שבידו אפ' כשהבעלים מכחישים, ועי' ש"ש ש"ו פ"ו, שלמד אף ממרדכי קידושין שם, שנאמן אפ' נגד הכחשה); עי' ש"ך יו"ד סי' קכז ס"ק ג.</span></ref><span dir="rtl">. וע"ע הכחשה.</span> | <span dir="rtl">עד אחד המעיד לחברו על דבר שבידו, כגון שהיה עושה עמו בטהרותיו, ומעיד שנטמאו, ובעל הדבר מכחישו יש ראשונים ואחרונים שכתבו שהעד נאמן</span><ref><span dir="rtl">תוס' גיטין נד ב בשם ר"ת; תוס' קידושין סה ב ד"ה נטמאו; רא"ש גיטין פ"ה סי' ח בשם ר"ת; רא"ש גיטין פ"ה סי' יג חילוק יא ומרדכי יבמות רמז עג חילוק יא, ועי' ציון הבא; טוש"ע יו"ד קכז א. ועי' ש"ש ש"ו פ"ו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש חולקים וסוברים שאינו נאמן</span><ref><span dir="rtl"> עי' מהרש"א קידושין סה ב על תוס' ד"ה נטמאו, ותוס' רע"א קידושין פ"ג מ"ח אות לח, בדעת מרדכי קידושין רמז תקכט (ועי' מרדכי שבציון</span> <span dir="rtl">108, שמ' שעד נאמן במקום שבידו אפ' כשהבעלים מכחישים, ועי' ש"ש ש"ו פ"ו, שלמד אף ממרדכי קידושין שם, שנאמן אפ' נגד הכחשה); עי' ש"ך יו"ד סי' קכז ס"ק ג.</span></ref><span dir="rtl">. וע"ע הכחשה.</span> | ||
<span dir="rtl">המעיד על דבר שהיה בידו, ועתה אינו בידו, כגון שאמר: טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו, בברייתא שנינו שאינו נאמן – באופנים שאינו נאמן כשאינו בידו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">103 ואילך, האופנים שע"א אינו נאמן באיסורים בדבר כשאינו בידו.</span></ref> <span dir="rtl">- אלא שנחלקו אמוראים: אביי אמר שלעולם אינו נאמן, מאחר ואינו בידו בשעת עדותו, ורבא אמר שמאחר וקודם לכן היה בידו, עדיין הוא נאמן, ומה ששנינו שאינו נאמן, אין זה אלא באופן שבפעם הראשונה שמצא את הבעלים לא אמר להם כלום, ואחר כך אמר להם, שאילו היה אמת בדבריו, היה אומר בפעם הראשונה</span><ref><span dir="rtl"> גיטין נד ב, ותוס' שם ובקידושין סה ב בבאורה. ועי' תוס' קידושין שם ורא"ש גיטין פ"ה סי' ח, שהדין שאינו נאמן כשמצאו ולא אמר לו, הוא בכל עד אחד שמעיד על דבר שהיה בידו, ועי' רמב"ן קידושין סה ב ד"ה ובעיקר קושיין, ור"ן גיטין נד ב ד"ה שורת הדין, שחולקים וסוברים שהדין הזה אינו אלא בפועל, שהיה עליו להודיע, ולפיכך כשמצא ולא אמר לו הרי"ז כאומר בתחלה שהן טהורות, אבל סתם עד אחד נאמן אף על פי שמצאו ולא אמר לו, וע"ע פועל.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">המעיד על דבר שהיה בידו, ועתה אינו בידו, כגון שאמר: טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו, בברייתא שנינו שאינו נאמן – באופנים שאינו נאמן כשאינו בידו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">103 ואילך, האופנים שע"א אינו נאמן באיסורים בדבר כשאינו בידו.</span></ref> <span dir="rtl">- אלא שנחלקו אמוראים: אביי אמר שלעולם אינו נאמן, מאחר ואינו בידו בשעת עדותו, ורבא אמר שמאחר וקודם לכן היה בידו, עדיין הוא נאמן, ומה ששנינו שאינו נאמן, אין זה אלא באופן שבפעם הראשונה שמצא את הבעלים לא אמר להם כלום, ואחר כך אמר להם, שאילו היה אמת בדבריו, היה אומר בפעם הראשונה</span><ref><span dir="rtl">גיטין נד ב, ותוס' שם ובקידושין סה ב בבאורה. ועי' תוס' קידושין שם ורא"ש גיטין פ"ה סי' ח, שהדין שאינו נאמן כשמצאו ולא אמר לו, הוא בכל עד אחד שמעיד על דבר שהיה בידו, ועי' רמב"ן קידושין סה ב ד"ה ובעיקר קושיין, ור"ן גיטין נד ב ד"ה שורת הדין, שחולקים וסוברים שהדין הזה אינו אלא בפועל, שהיה עליו להודיע, ולפיכך כשמצא ולא אמר לו הרי"ז כאומר בתחלה שהן טהורות, אבל סתם עד אחד נאמן אף על פי שמצאו ולא אמר לו, וע"ע פועל.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על פרטי הדינים והטעמים בדבר שבידו ובדבר שהיה בידו, וההלכה במחלוקת אביי ורבא, ע"ע בידו</span><ref><span dir="rtl"> ציון 1 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על פרטי הדינים והטעמים בדבר שבידו ובדבר שהיה בידו, וההלכה במחלוקת אביי ורבא, ע"ע בידו</span><ref><span dir="rtl">ציון 1 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על נאמנותו של פועל להעיד שהדבר שעסק בו נאסר או נטמא, ע"ע פועל.</span> | <span dir="rtl">על נאמנותו של פועל להעיד שהדבר שעסק בו נאסר או נטמא, ע"ע פועל.</span> | ||
| שורה 133: | שורה 133: | ||
=== <span dir="rtl">בדבר שלו</span> === | === <span dir="rtl">בדבר שלו</span> === | ||
<span dir="rtl">המעיד נגד חזקת איסור, אף לסוברים שאינו בכלל נאמנות עד אחד באיסורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>77 <span dir="rtl">ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, על דבר שלו הוא נאמן</span><ref><span dir="rtl"> רא"ש גיטין פ"ה סי' ח חילוק ד ומרדכי יבמות רמז עג חילוק ד ודרכ"מ יו"ד קכז אות ב חילוק ד; רמ"א בשו"ע שם ג. ועי' רא"ש שם ומרדכי שם שמקורם מהדין שעד נאמן על דבר שבידו נגד חזקת איסור, שלדעתם הטעם הוא שדבר שבידו חשוב שלו, ואדם נאמן על שלו, וע"ע בידו ציון</span> <span dir="rtl"></span>16<span dir="rtl">, ועי' ש"ש ש"ו פ"א ופ"ו.</span></ref><span dir="rtl">, ומטעם זה כתבו אחרונים שעד שמעיד נגד חזקת איסור, לסוברים שאינו נאמן, יש תקנה לעשות שיהיה נאמן, שהבעלים יתן או ימכור לו את הדבר שעליו מעיד, וכך יהיה נאמן עליו מדין בעלים, ולאחר מכן יחזירנו לבעלים</span><ref><span dir="rtl"> ט"ז יו"ד קכז ו. ועי' ש"ש שם פ"ו.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">המעיד נגד חזקת איסור, אף לסוברים שאינו בכלל נאמנות עד אחד באיסורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>77 <span dir="rtl">ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, על דבר שלו הוא נאמן</span><ref><span dir="rtl">רא"ש גיטין פ"ה סי' ח חילוק ד ומרדכי יבמות רמז עג חילוק ד ודרכ"מ יו"ד קכז אות ב חילוק ד; רמ"א בשו"ע שם ג. ועי' רא"ש שם ומרדכי שם שמקורם מהדין שעד נאמן על דבר שבידו נגד חזקת איסור, שלדעתם הטעם הוא שדבר שבידו חשוב שלו, ואדם נאמן על שלו, וע"ע בידו ציון</span> <span dir="rtl"></span>16<span dir="rtl">, ועי' ש"ש ש"ו פ"א ופ"ו.</span></ref><span dir="rtl">, ומטעם זה כתבו אחרונים שעד שמעיד נגד חזקת איסור, לסוברים שאינו נאמן, יש תקנה לעשות שיהיה נאמן, שהבעלים יתן או ימכור לו את הדבר שעליו מעיד, וכך יהיה נאמן עליו מדין בעלים, ולאחר מכן יחזירנו לבעלים</span><ref><span dir="rtl">ט"ז יו"ד קכז ו. ועי' ש"ש שם פ"ו.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">שתיקה כהודאה</span> === | === <span dir="rtl">שתיקה כהודאה</span> === | ||
<span dir="rtl">אף במקום שעד אחד אינו נאמן באיסורים - כגון שמעיד נגד חזקה בדבר שאינו בידו, לסוברים שאינו נאמן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl">77 ואילך,</span> <span dir="rtl">94 ואילך. רא"ש גיטין דלהלן.</span></ref><span dir="rtl">, או כגון שמעיד לאסור ולא להתיר, לסוברים שאינו נאמן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">70 ואילך. תוס' קידושין סה ב סוף ד"ה נטמאו ורא"ש מו"ק פ"ג סי' לב.</span></ref> <span dir="rtl">- כשבעל הדבר שותק, ושתיקתו חשובה הודאה, העד נאמן</span><ref><span dir="rtl"> עי' יבמות פז ב, פח א; עי' קידושין סה ב, ועי' ראשונים דלהלן.</span></ref><span dir="rtl">, ואמרו בגמרא שמטעם זה עד המעיד על חברו שאכל חֵלב, והלה שותק, הוא חייב בקרבן</span><ref><span dir="rtl"> יבמות שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">80, שיש ראשונים שכתבו שאמוראים נחלקו בטעם שעד אחד מחייב קרבן, אם משום שע"א נאמן באיסורים, או משום שתיקה כהודאה.</span></ref><span dir="rtl">, ויש ראשונים שכתבו שזה הטעם למה ששנינו שעד שאמר לחברו נטמאו טהרותיך או שורך נרבע או אכלת חלב, והלה שותק, נאמן</span><ref><span dir="rtl"> קידושין סה ב; רמב"ם מו"מ פי"ג ה"ח.</span></ref><span dir="rtl">, שאף על פי שאינו נאמן מדין נאמנות עד אחד באיסורים, עושים על פי עדותו משום ששתיקה כהודאה</span><ref><span dir="rtl"> רש"י ותוס' קידושין שם ורא"ש גיטין פ"ה סי' יג אות יג, וראשונים קידושין שם בשם ר"ת. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">102, שי"מ שהוא מדין ע"א נאמן באיסורים, ולא מחמת הודאת בעל דין.</span></ref><span dir="rtl">, וכן כתבו ראשונים ואחרונים שהמעיד לחברו שנתנסך יינו, אף כשאינו בכלל נאמנות עד אחד באיסורים, אם הבעלים שמע ושתק, היין אסור מטעם שתיקה כהודאה</span><ref><span dir="rtl"> תוס' גיטין נד ב ד"ה אמר; תוס' קידושין סה ב; רא"ש גיטין פ"ה ה"ח בשם ר"ת; טוש"ע יו"ד קכז א.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">אף במקום שעד אחד אינו נאמן באיסורים - כגון שמעיד נגד חזקה בדבר שאינו בידו, לסוברים שאינו נאמן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl">77 ואילך,</span> <span dir="rtl">94 ואילך. רא"ש גיטין דלהלן.</span></ref><span dir="rtl">, או כגון שמעיד לאסור ולא להתיר, לסוברים שאינו נאמן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">70 ואילך. תוס' קידושין סה ב סוף ד"ה נטמאו ורא"ש מו"ק פ"ג סי' לב.</span></ref> <span dir="rtl">- כשבעל הדבר שותק, ושתיקתו חשובה הודאה, העד נאמן</span><ref><span dir="rtl">עי' יבמות פז ב, פח א; עי' קידושין סה ב, ועי' ראשונים דלהלן.</span></ref><span dir="rtl">, ואמרו בגמרא שמטעם זה עד המעיד על חברו שאכל חֵלב, והלה שותק, הוא חייב בקרבן</span><ref><span dir="rtl">יבמות שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">80, שיש ראשונים שכתבו שאמוראים נחלקו בטעם שעד אחד מחייב קרבן, אם משום שע"א נאמן באיסורים, או משום שתיקה כהודאה.</span></ref><span dir="rtl">, ויש ראשונים שכתבו שזה הטעם למה ששנינו שעד שאמר לחברו נטמאו טהרותיך או שורך נרבע או אכלת חלב, והלה שותק, נאמן</span><ref><span dir="rtl">קידושין סה ב; רמב"ם מו"מ פי"ג ה"ח.</span></ref><span dir="rtl">, שאף על פי שאינו נאמן מדין נאמנות עד אחד באיסורים, עושים על פי עדותו משום ששתיקה כהודאה</span><ref><span dir="rtl">רש"י ותוס' קידושין שם ורא"ש גיטין פ"ה סי' יג אות יג, וראשונים קידושין שם בשם ר"ת. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">102, שי"מ שהוא מדין ע"א נאמן באיסורים, ולא מחמת הודאת בעל דין.</span></ref><span dir="rtl">, וכן כתבו ראשונים ואחרונים שהמעיד לחברו שנתנסך יינו, אף כשאינו בכלל נאמנות עד אחד באיסורים, אם הבעלים שמע ושתק, היין אסור מטעם שתיקה כהודאה</span><ref><span dir="rtl">תוס' גיטין נד ב ד"ה אמר; תוס' קידושין סה ב; רא"ש גיטין פ"ה ה"ח בשם ר"ת; טוש"ע יו"ד קכז א.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על פרטי ודיני שתיקה-כהודאה* בעדות עד אחד, ואם הנאמנות היא מחמת "שויה-אנפשיה-חתיכא-דאיסורא*", או שהיא מחמת נאמנות העד, שהשתיקה מצטרפת אליה, ע"ע שתיקה.</span> | <span dir="rtl">על פרטי ודיני שתיקה-כהודאה* בעדות עד אחד, ואם הנאמנות היא מחמת "שויה-אנפשיה-חתיכא-דאיסורא*", או שהיא מחמת נאמנות העד, שהשתיקה מצטרפת אליה, ע"ע שתיקה.</span> | ||
<span dir="rtl">על דין חיוב קרבן במי שעד אחד העיד עליו שאכל חלב, והוא שתק, ע"ע חטאת</span><ref><span dir="rtl"> ציון 159 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על דין חיוב קרבן במי שעד אחד העיד עליו שאכל חלב, והוא שתק, ע"ע חטאת</span><ref><span dir="rtl">ציון 159 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">נגד רוב</span> === | === <span dir="rtl">נגד רוב</span> === | ||
<span dir="rtl">עד אחד באיסורים נגד רוב, יש אחרונים שצדדו לומר שמאחר ויש מיעוט המסייע לעד, והעד אינו אלא כמברר המיעוט מתוך הרוב, הוא נאמן, אף לסוברים שעד אינו נאמן נגד חזקה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl">77 ואילך,</span> <span dir="rtl">94 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי שרוב עדיף מחזקה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע רוב. פנ"י קידושין סג ב.</span></ref><span dir="rtl">. ויש אחרונים שחילקו בין סוגי הרוב, שברוב שלפנינו ("רובא דאיתא קמן"), מאחר שאינו אלא בתערובת, כשעד מעיד שהוא יודע מה אסור ומה מותר, הרי אין תערובת, ונמצא שעדותו אינה סותרת את הרוב, אלא מבטלת אותו, ולפיכך הוא נאמן במקום רוב, אבל ברוב שאינו לפנינו ("רובא דליתא קמן"), שהוא רוב בטבע, מאחר ועדותו של העד היא נגד הרוב, אינו נאמן, כשם שאינו נאמן נגד חזקה</span><ref><span dir="rtl"> ש"ש ש"ו פ"ז. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">61 שי"ס שע"א נאמן אף נגד רובא דליתא קמן ונגד בירורים אחרים.</span></ref><span dir="rtl">, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl"></span>77 <span dir="rtl">ואילך,</span> <span dir="rtl">94 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">עד אחד באיסורים נגד רוב, יש אחרונים שצדדו לומר שמאחר ויש מיעוט המסייע לעד, והעד אינו אלא כמברר המיעוט מתוך הרוב, הוא נאמן, אף לסוברים שעד אינו נאמן נגד חזקה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl">77 ואילך,</span> <span dir="rtl">94 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי שרוב עדיף מחזקה</span><ref><span dir="rtl">ע"ע רוב. פנ"י קידושין סג ב.</span></ref><span dir="rtl">. ויש אחרונים שחילקו בין סוגי הרוב, שברוב שלפנינו ("רובא דאיתא קמן"), מאחר שאינו אלא בתערובת, כשעד מעיד שהוא יודע מה אסור ומה מותר, הרי אין תערובת, ונמצא שעדותו אינה סותרת את הרוב, אלא מבטלת אותו, ולפיכך הוא נאמן במקום רוב, אבל ברוב שאינו לפנינו ("רובא דליתא קמן"), שהוא רוב בטבע, מאחר ועדותו של העד היא נגד הרוב, אינו נאמן, כשם שאינו נאמן נגד חזקה</span><ref><span dir="rtl">ש"ש ש"ו פ"ז. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">61 שי"ס שע"א נאמן אף נגד רובא דליתא קמן ונגד בירורים אחרים.</span></ref><span dir="rtl">, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl"></span>77 <span dir="rtl">ואילך,</span> <span dir="rtl">94 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בדבר שאפשר לברר</span> === | === <span dir="rtl">בדבר שאפשר לברר</span> === | ||
<span dir="rtl">אף במקום שעד אחד אינו נאמן באיסורים, כגון נגד חזקה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl"></span>77 <span dir="rtl">ואילך,</span> <span dir="rtl">94 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, כשמעיד על דבר שאפשר לברר, צריך לחשוש לדבריו, אף כשבעל הדבר או עד אחד אחר מכחישו</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' קידושין ס"ה ב ד"ה נטמאו, ותוס' שם סו ב ד"ה שלח ע"פ גמ' דלהלן; רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ג בשם י"א.</span></ref><span dir="rtl">, ולפיכך המעיד על מקוה שנחסר, או על כהן שנעשה בעל מום, מאחר ואפשר לברר את הדבר, הוא נאמן</span><ref><span dir="rtl"> עי' קידושין סו ב, לענין בעל מום: שלח אחוי, ותוס' הרא"ש שם ד"ה מקוה, שה"ה לענין מקוה יכול לומר: בא נמדוד.</span></ref><span dir="rtl">, אף על פי שעדותו היא נגד חזקה</span><ref><span dir="rtl"> תוס' הרא"ש שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">אף במקום שעד אחד אינו נאמן באיסורים, כגון נגד חזקה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl"></span>77 <span dir="rtl">ואילך,</span> <span dir="rtl">94 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, כשמעיד על דבר שאפשר לברר, צריך לחשוש לדבריו, אף כשבעל הדבר או עד אחד אחר מכחישו</span><ref><span dir="rtl">עי' תוס' קידושין ס"ה ב ד"ה נטמאו, ותוס' שם סו ב ד"ה שלח ע"פ גמ' דלהלן; רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ג בשם י"א.</span></ref><span dir="rtl">, ולפיכך המעיד על מקוה שנחסר, או על כהן שנעשה בעל מום, מאחר ואפשר לברר את הדבר, הוא נאמן</span><ref><span dir="rtl">עי' קידושין סו ב, לענין בעל מום: שלח אחוי, ותוס' הרא"ש שם ד"ה מקוה, שה"ה לענין מקוה יכול לומר: בא נמדוד.</span></ref><span dir="rtl">, אף על פי שעדותו היא נגד חזקה</span><ref><span dir="rtl">תוס' הרא"ש שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">עונש באיסור שהוחזק בעד אחד</span> === | === <span dir="rtl">עונש באיסור שהוחזק בעד אחד</span> === | ||
<span dir="rtl">איסור שהוחזק על פי עד אחד, בירושלמי אמרו, וכן כתבו ראשונים שלוקים עליו</span><ref><span dir="rtl"> ירושלמי סוטה פ"ו ה"ב ונזיר פ"ח ה"א; רמב"ם סנהדרין פט"ז ה"ו ושגגות פ"ג ה"ב, לענין מי שאכל מאכל שעד אחד העיד עליו שהוא אסור, שלוקה, וכן רמב"ם נזירות פ"ט הי"ז, לענין מי שנהג נזירות ע"פ עד אחד, שלוקה אם עבר עליה.</span></ref><span dir="rtl">, ובדעתם יש אחרונים סוברים שאף נענשים עליו בעונש מיתה</span><ref><span dir="rtl"> עי' פנ"י קידושין קונטרס אחרון אות צא, ושו"ת רע"א קמא סוף סי' קז בדעתו.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שנראה מדבריהם שנסתפקו בעונש מיתה</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו"ת רע"א שם. ועי' קוב"ש כתובות אות נח, טעם לחלק בין מיתה למלקות.</span></ref><span dir="rtl">. ויש ראשונים שנראה מדבריהם שאין נענשים על איסור שהוחזק בעד אחד</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' חולין צו א ד"ה פלניא, לענין ע"א בעדות אשה, שאע"פ שמתירים אותה על פיו (ע"ע עדות אשה) אין מענישים על פיו אם נשאת לאחר וזינתה אחר שודאי מת הראשון, ורע"א חולין שם שמ' שלדעתו ה"ה באיסורים אין עונשים באיסור שהוחזק ע"פ עד אחד.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">איסור שהוחזק על פי עד אחד, בירושלמי אמרו, וכן כתבו ראשונים שלוקים עליו</span><ref><span dir="rtl">ירושלמי סוטה פ"ו ה"ב ונזיר פ"ח ה"א; רמב"ם סנהדרין פט"ז ה"ו ושגגות פ"ג ה"ב, לענין מי שאכל מאכל שעד אחד העיד עליו שהוא אסור, שלוקה, וכן רמב"ם נזירות פ"ט הי"ז, לענין מי שנהג נזירות ע"פ עד אחד, שלוקה אם עבר עליה.</span></ref><span dir="rtl">, ובדעתם יש אחרונים סוברים שאף נענשים עליו בעונש מיתה</span><ref><span dir="rtl">עי' פנ"י קידושין קונטרס אחרון אות צא, ושו"ת רע"א קמא סוף סי' קז בדעתו.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שנראה מדבריהם שנסתפקו בעונש מיתה</span><ref><span dir="rtl">עי' שו"ת רע"א שם. ועי' קוב"ש כתובות אות נח, טעם לחלק בין מיתה למלקות.</span></ref><span dir="rtl">. ויש ראשונים שנראה מדבריהם שאין נענשים על איסור שהוחזק בעד אחד</span><ref><span dir="rtl">עי' תוס' חולין צו א ד"ה פלניא, לענין ע"א בעדות אשה, שאע"פ שמתירים אותה על פיו (ע"ע עדות אשה) אין מענישים על פיו אם נשאת לאחר וזינתה אחר שודאי מת הראשון, ורע"א חולין שם שמ' שלדעתו ה"ה באיסורים אין עונשים באיסור שהוחזק ע"פ עד אחד.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על פרטי הדין ע"ע חזקה (הוחזק)</span><ref><span dir="rtl"> ציון 122 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על פרטי הדין ע"ע חזקה (הוחזק)</span><ref><span dir="rtl">ציון 122 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בבית דין</span> === | === <span dir="rtl">בבית דין</span> === | ||
<span dir="rtl">עדות עד אחד באיסורים, כתבו ראשונים ואחרונים שאין צריך שתהיה בבית דין</span><ref><span dir="rtl"> עי' ריטב"א גיטין ה ב ד"ה לימא; חוו"ד ביאורים סי' צח ס"ק א; אב"מ סי' מו ס"ק ה וש"ש ש"ו פ"ח.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שצריך שתהיה בבית דין</span><ref><span dir="rtl"> ט"ז יו"ד סי' לט ס"ק כב, וש"ש ש"ו פ"ח בדעתו.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">עדות עד אחד באיסורים, כתבו ראשונים ואחרונים שאין צריך שתהיה בבית דין</span><ref><span dir="rtl">עי' ריטב"א גיטין ה ב ד"ה לימא; חוו"ד ביאורים סי' צח ס"ק א; אב"מ סי' מו ס"ק ה וש"ש ש"ו פ"ח.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שצריך שתהיה בבית דין</span><ref><span dir="rtl">ט"ז יו"ד סי' לט ס"ק כב, וש"ש ש"ו פ"ח בדעתו.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">פסולי עדות</span> === | === <span dir="rtl">פסולי עדות</span> === | ||
<span dir="rtl">עדות עד אחד באיסורים, בגמרא אמרו שגזלן פסול בה</span><ref><span dir="rtl"> קידושין סו א.</span></ref><span dir="rtl">, ויש ראשונים שנראה מדבריהם שכן הדין בשאר פסולי עדות</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש"י קידושין שם ור"ן על הרי"ף שם (כח ב), וש"ך יו"ד סי' קכז ס"ק כ.</span></ref><span dir="rtl">, וכן יש ראשונים שכתבו שנשים אנן בכלל נאמנות עד אחד באיסורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ריטב"א וריטב"א כתובות עב א בשם יש מדקדקין, שנשים אינן נאמנות באיסורים שמן התורה אלא לענין נדה, שאין אפשרות לדעת אלא בעדות האשה עצמה, וע"ש ושם שדוחים דבריהם. ועי' תוס' עירובין נט א ד"ה ותחומין, ופסחים ד ב ד"ה הימנוה, שנשים אינן נאמנות באיסורים שמדאורייתא אלא בדבר שבידן.</span></ref><span dir="rtl">. ויש ראשונים ואחרונים חולקים וסוברים שנשים, וכן שאר פסולי עדות, כשרים לעדות איסורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">69 ואילך, שי"ס שכל דין ע"א נאמן באיסורים נלמד מזה שאשה נאמנת על ספירת נדתה; רשב"א וריטב"א כתובות שם, לענין נשים; נמוקי יוסף סנהדרין (ה ב), לענין נשים; דרכ"מ יו"ד קכז אות ב, בשם ר"ן, לענין נשים, ורמ"א בשו"ע שם א, לענין כל פסולי עדות, ורמ"א בשו"ע שם ג לענין נשים. ועי' ש"ך שם ס"ק כ.</span></ref><span dir="rtl">, וע"ע אשה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 404 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">עדות עד אחד באיסורים, בגמרא אמרו שגזלן פסול בה</span><ref><span dir="rtl">קידושין סו א.</span></ref><span dir="rtl">, ויש ראשונים שנראה מדבריהם שכן הדין בשאר פסולי עדות</span><ref><span dir="rtl">עי' רש"י קידושין שם ור"ן על הרי"ף שם (כח ב), וש"ך יו"ד סי' קכז ס"ק כ.</span></ref><span dir="rtl">, וכן יש ראשונים שכתבו שנשים אנן בכלל נאמנות עד אחד באיסורים</span><ref><span dir="rtl">עי' ריטב"א וריטב"א כתובות עב א בשם יש מדקדקין, שנשים אינן נאמנות באיסורים שמן התורה אלא לענין נדה, שאין אפשרות לדעת אלא בעדות האשה עצמה, וע"ש ושם שדוחים דבריהם. ועי' תוס' עירובין נט א ד"ה ותחומין, ופסחים ד ב ד"ה הימנוה, שנשים אינן נאמנות באיסורים שמדאורייתא אלא בדבר שבידן.</span></ref><span dir="rtl">. ויש ראשונים ואחרונים חולקים וסוברים שנשים, וכן שאר פסולי עדות, כשרים לעדות איסורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">69 ואילך, שי"ס שכל דין ע"א נאמן באיסורים נלמד מזה שאשה נאמנת על ספירת נדתה; רשב"א וריטב"א כתובות שם, לענין נשים; נמוקי יוסף סנהדרין (ה ב), לענין נשים; דרכ"מ יו"ד קכז אות ב, בשם ר"ן, לענין נשים, ורמ"א בשו"ע שם א, לענין כל פסולי עדות, ורמ"א בשו"ע שם ג לענין נשים. ועי' ש"ך שם ס"ק כ.</span></ref><span dir="rtl">, וע"ע אשה</span><ref><span dir="rtl">ציון 404 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על דין פסולי עדות בשאר העדויות שעד אחד כשר בהן, עי' לעיל</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">33 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על דין פסולי עדות בשאר העדויות שעד אחד כשר בהן, עי' לעיל</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">33 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על נאמנות אשה לומר שעשתה דבר שיש בו טורח, ונאמנותה במקום שיש ספק אם יש איסור או לא, ונאמנותה בדבר שיש בו צדדים להקל, ע"ע אשה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 422 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' בדיקת חמץ</span><ref><span dir="rtl"> ציון 227 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על נאמנות אשה לומר שעשתה דבר שיש בו טורח, ונאמנותה במקום שיש ספק אם יש איסור או לא, ונאמנותה בדבר שיש בו צדדים להקל, ע"ע אשה</span><ref><span dir="rtl">ציון 422 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' בדיקת חמץ</span><ref><span dir="rtl">ציון 227 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על חשוד*, אם הוא נאמן בעדות איסורים, ע"ע חשוד</span><ref><span dir="rtl"> ציון 18 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על חשוד*, אם הוא נאמן בעדות איסורים, ע"ע חשוד</span><ref><span dir="rtl">ציון 18 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">קטן</span> === | === <span dir="rtl">קטן</span> === | ||
<span dir="rtl">עדות קטן באיסורים להוציא דבר מחזקת איסור או היתר, כתבו ראשונים שאינו נאמן</span><ref><span dir="rtl"> ר"ן סוכה (כ ב); ארח"ח הל' יין נסך סוף אות לו בשם ריטב"א; שו"ת הריב"ש סי' רמה. ועי' רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ג.</span></ref><span dir="rtl">, אף לסוברים שגדול נאמן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl">77 ואילך,</span> <span dir="rtl">94 ואילך, מחלוקת אם ע"א נאמן נגד חזקת איסור או היתר.</span></ref><span dir="rtl">. ובדבר שבידו, יש מהם שכתבו שהוא נאמן אפילו נגד חזקה</span><ref><span dir="rtl"> שו"ת ריב"ש שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש ראשונים שכתבו שקטן שהוא בקי וחריף לידע הדברים ולכיון בהם, לעולם יש להחמיר ולאסור על פיו כשיש רגלים לדבר</span><ref><span dir="rtl"> שו"ת רשב"א ח"א סי' רד; רמ"א בשו"ע שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">עדות קטן באיסורים להוציא דבר מחזקת איסור או היתר, כתבו ראשונים שאינו נאמן</span><ref><span dir="rtl">ר"ן סוכה (כ ב); ארח"ח הל' יין נסך סוף אות לו בשם ריטב"א; שו"ת הריב"ש סי' רמה. ועי' רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ג.</span></ref><span dir="rtl">, אף לסוברים שגדול נאמן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl">77 ואילך,</span> <span dir="rtl">94 ואילך, מחלוקת אם ע"א נאמן נגד חזקת איסור או היתר.</span></ref><span dir="rtl">. ובדבר שבידו, יש מהם שכתבו שהוא נאמן אפילו נגד חזקה</span><ref><span dir="rtl">שו"ת ריב"ש שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש ראשונים שכתבו שקטן שהוא בקי וחריף לידע הדברים ולכיון בהם, לעולם יש להחמיר ולאסור על פיו כשיש רגלים לדבר</span><ref><span dir="rtl">שו"ת רשב"א ח"א סי' רד; רמ"א בשו"ע שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">ולהעיד על דבר שהוא בחזקת טהרה, להחזיק טהרתו, כגון שלא נגע בו גוי, או שלא החליפו, כתבו ראשונים שאף קטן נאמן</span><ref><span dir="rtl"> ארח"ח שם בשם ריטב"א; ר"ן שם; רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ד. ועי' ר"ן שם שזה דוקא כשהדבר ביד הקטן, אבל ביד נכרי לא, שלא שמענו שנאמן לשמר מה שביד אחר.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">ולהעיד על דבר שהוא בחזקת טהרה, להחזיק טהרתו, כגון שלא נגע בו גוי, או שלא החליפו, כתבו ראשונים שאף קטן נאמן</span><ref><span dir="rtl">ארח"ח שם בשם ריטב"א; ר"ן שם; רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ד. ועי' ר"ן שם שזה דוקא כשהדבר ביד הקטן, אבל ביד נכרי לא, שלא שמענו שנאמן לשמר מה שביד אחר.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על פרטים נוספים בנאמנות קטן ע"ע קטן.</span> | <span dir="rtl">על פרטים נוספים בנאמנות קטן ע"ע קטן.</span> | ||
| שורה 181: | שורה 181: | ||
=== <span dir="rtl">עד מפי עד</span> === | === <span dir="rtl">עד מפי עד</span> === | ||
<span dir="rtl">באיסורים, שעד אחד נאמן, כתבו ראשונים שאף עד מפי עד נאמן</span><ref><span dir="rtl"> תשב"ץ ח"א סי' סו, בשם רמב"ן פ"ק דחולין: ע"א נאמן באיסורין בין מפי עצמו בין מפי אחרים, ועי' רמב"ן חולין י ב: ע"א נאמן באיסורין בין במעשה עצמו בין במעשה אחרים; אב"מ סי' מו ס"ק ה.</span></ref><span dir="rtl">. ויש אחרונים שכתבו שאינו נאמן</span><ref><span dir="rtl"> עי' כנה"ג הגהות ב"י חו"מ סי' כח אות קיג.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">באיסורים, שעד אחד נאמן, כתבו ראשונים שאף עד מפי עד נאמן</span><ref><span dir="rtl">תשב"ץ ח"א סי' סו, בשם רמב"ן פ"ק דחולין: ע"א נאמן באיסורין בין מפי עצמו בין מפי אחרים, ועי' רמב"ן חולין י ב: ע"א נאמן באיסורין בין במעשה עצמו בין במעשה אחרים; אב"מ סי' מו ס"ק ה.</span></ref><span dir="rtl">. ויש אחרונים שכתבו שאינו נאמן</span><ref><span dir="rtl">עי' כנה"ג הגהות ב"י חו"מ סי' כח אות קיג.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
== <span dir="rtl">@ב. בעדויות שונות</span> == | |||
=== <span dir="rtl">דיני ממונות, נפשות ועונשים</span> === | === <span dir="rtl">דיני ממונות, נפשות ועונשים</span> === | ||
<span dir="rtl">אין דנים דין מן הדינים על פי עד אחד, לא דיני נפשות ולא דיני ממונות, שנאמר: לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת</span><ref><span dir="rtl">דברים יט טו. רמב"ם עדות פ"ה ה"א.</span></ref><span dir="rtl">, ודרשו: לא יקום עד אחד באיש, אין לי אלא לדיני נפשות, לדיני ממונות מנין, תלמוד לומר לכל עון, לקרבנות מנין, תלמוד לומר ולכל חטאת, למכות מנין, תלמוד לומר בכל חטא אשר יחטא, להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מנין, תלמוד לומר לכל עון ולכל חטאת</span><ref><span dir="rtl">ספרי דברים שופטים פיסקא קפח אות טו.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | |||
<span dir="rtl">עדות בממון כשאינה להוציא ממון מחזקתו, יש ראשונים שנראה מדבריהם שעד אחד נאמן</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו"ת מהרי"ק סי' עב, וש"ש ש"ו סוף פ"ג בדעתו.</span></ref><span dir="rtl">. ואחרונים כתבו שבכל עדות שבממון, אף כשאינה נגד חזקה, עד אחד אינו נאמן</span><ref><span dir="rtl"> ש"ש שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">עדות בממון כשאינה להוציא ממון מחזקתו, יש ראשונים שנראה מדבריהם שעד אחד נאמן</span><ref><span dir="rtl">עי' שו"ת מהרי"ק סי' עב, וש"ש ש"ו סוף פ"ג בדעתו.</span></ref><span dir="rtl">. ואחרונים כתבו שבכל עדות שבממון, אף כשאינה נגד חזקה, עד אחד אינו נאמן</span><ref><span dir="rtl">ש"ש שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">בדבר שעתיד להתגלות, יש ראשונים שכתבו שעד אחד נאמן אפילו בממון</span><ref><span dir="rtl"> תשב"ץ ח"א סי' פב.</span></ref><span dir="rtl">, ויש חולקים וסוברים שאינו נאמן</span><ref><span dir="rtl"> שו"ת ריב"ש סי' קפא; עי' רמ"א בשו"ע חו"מ ל יד.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">בדבר שעתיד להתגלות, יש ראשונים שכתבו שעד אחד נאמן אפילו בממון</span><ref><span dir="rtl">תשב"ץ ח"א סי' פב.</span></ref><span dir="rtl">, ויש חולקים וסוברים שאינו נאמן</span><ref><span dir="rtl">שו"ת ריב"ש סי' קפא; עי' רמ"א בשו"ע חו"מ ל יד.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על נאמנות עד אחד בעונשים ע"ע חיבי מיתות בית דין</span><ref><span dir="rtl"> ציון 63 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' חיבי מלקיות</span><ref><span dir="rtl"> ציון 35 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על נאמנות עד אחד בעונשים ע"ע חיבי מיתות בית דין</span><ref><span dir="rtl">ציון 63 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' חיבי מלקיות</span><ref><span dir="rtl">ציון 35 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">חיוב שבועה בממון</span> === | === <span dir="rtl">חיוב שבועה בממון</span> === | ||
<span dir="rtl">עדות עד אחד בממון מחייבת שבועה*</span><ref><span dir="rtl"> ספרי דברים שופטים פיסקא קפח; כתובות פז ב; ב"מ ג ב; שבועות מ א; רמב"ם עדות פ"ה ה"א וטו"נ פ"א ה"א ושבועות פי"א ה"ה; טוש"ע חו"מ פז א.</span></ref><span dir="rtl">, כגון כשטוענו חברו מנה לי בידך, והוא אומר אין לך בידי כלום, ועד אחד מעידו שהוא חייב לו, הרי זה נשבע להכחיש את העד</span><ref><span dir="rtl"> רש"י ב"מ ג ב ד"ה מחייבו.</span></ref><span dir="rtl">, שכן דרשו: לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת</span><ref><span dir="rtl"> דברים יט טו.</span></ref><span dir="rtl">, לכל עון ולכל חטאת הוא שאינו קם, אבל קם הוא לשבועה</span><ref><span dir="rtl"> ספרי שם; כתובות שם; שבועות שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">עדות עד אחד בממון מחייבת שבועה*</span><ref><span dir="rtl">ספרי דברים שופטים פיסקא קפח; כתובות פז ב; ב"מ ג ב; שבועות מ א; רמב"ם עדות פ"ה ה"א וטו"נ פ"א ה"א ושבועות פי"א ה"ה; טוש"ע חו"מ פז א.</span></ref><span dir="rtl">, כגון כשטוענו חברו מנה לי בידך, והוא אומר אין לך בידי כלום, ועד אחד מעידו שהוא חייב לו, הרי זה נשבע להכחיש את העד</span><ref><span dir="rtl">רש"י ב"מ ג ב ד"ה מחייבו.</span></ref><span dir="rtl">, שכן דרשו: לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת</span><ref><span dir="rtl">דברים יט טו.</span></ref><span dir="rtl">, לכל עון ולכל חטאת הוא שאינו קם, אבל קם הוא לשבועה</span><ref><span dir="rtl">ספרי שם; כתובות שם; שבועות שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">אף על פי ששבועת-מודה-במקצת* אינה אלא בטענת שתי כסף</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע שבועת מודה במקצת.</span></ref><span dir="rtl">, שבועת-עד-אחד* היא אפילו על שוה פרוטה, שכל מקום ששנים מחייבים אותו ממון, עד אחד מחייבו שבועה</span><ref><span dir="rtl"> שבועות מ א; רמב"ם טו"נ פ"ג ה"ו.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">אף על פי ששבועת-מודה-במקצת* אינה אלא בטענת שתי כסף</span><ref><span dir="rtl">ע"ע שבועת מודה במקצת.</span></ref><span dir="rtl">, שבועת-עד-אחד* היא אפילו על שוה פרוטה, שכל מקום ששנים מחייבים אותו ממון, עד אחד מחייבו שבועה</span><ref><span dir="rtl">שבועות מ א; רמב"ם טו"נ פ"ג ה"ו.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על פרטי ודיני שבועת עד אחד ע"ע שבועת הדיינים וע' שבועת עד אחד; על עד יחיד היודע עדות* לחברו, שאם אינו מעיד הוא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים</span><ref><span dir="rtl"> ב"ק נו א; רמב"ם עדות פי"ז ה"ז; טוש"ע חו"מ כח א.</span></ref><span dir="rtl">, ע"ע עדות; על עד המסייע, אם הוא פוטר משבועה, ע"ע שבועת הדיינים וע' שבועת עד אחד; אם מיגו* פוטר משבועת עד אחד ע"ע שבועת הדיינים וע' שבועת עד אחד; על עד אחד שמעיד שהמחויב שבועה אינו נאמן, שכשהוא אדם נאמן, פעמים שמהפכים השבועה על שכנגדו על פיו, ע"ע אומדנא</span><ref><span dir="rtl"> ציון 66.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על פרטי ודיני שבועת עד אחד ע"ע שבועת הדיינים וע' שבועת עד אחד; על עד יחיד היודע עדות* לחברו, שאם אינו מעיד הוא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים</span><ref><span dir="rtl">ב"ק נו א; רמב"ם עדות פי"ז ה"ז; טוש"ע חו"מ כח א.</span></ref><span dir="rtl">, ע"ע עדות; על עד המסייע, אם הוא פוטר משבועה, ע"ע שבועת הדיינים וע' שבועת עד אחד; אם מיגו* פוטר משבועת עד אחד ע"ע שבועת הדיינים וע' שבועת עד אחד; על עד אחד שמעיד שהמחויב שבועה אינו נאמן, שכשהוא אדם נאמן, פעמים שמהפכים השבועה על שכנגדו על פיו, ע"ע אומדנא</span><ref><span dir="rtl">ציון 66.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על עד אחד שמעיד על אבדה, שאינה של זה שנתן סימניה, אם הוא מחייב שבועה, ע"ע השבת-אבדה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 211 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על עד אחד שמעיד על אבדה, שאינה של זה שנתן סימניה, אם הוא מחייב שבועה, ע"ע השבת-אבדה</span><ref><span dir="rtl">ציון 211 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">באיסורים</span> === | === <span dir="rtl">באיסורים</span> === | ||
| שורה 209: | שורה 211: | ||
=== <span dir="rtl">בדבר שבערוה</span> === | === <span dir="rtl">בדבר שבערוה</span> === | ||
<span dir="rtl">בדבר-שבערוה* אין עדות בפחות משנים</span><ref><span dir="rtl"> יבמות פח א; גיטין ב ב, ג א, סד א; קידושין סו א.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שלמדים גזרה-שוה* מממון, שנאמר בערוה: כי מצא בה ערות דבר</span><ref><span dir="rtl"> דברים כד א.</span></ref><span dir="rtl">, ובממון נאמר: על פי שני עדים וגו' יקום דבר</span><ref><span dir="rtl"> דברים יט טו.</span></ref><span dir="rtl">, מה דבר האמור בממון על פי שנים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>155 <span dir="rtl">ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אף בערוה על פי שנים</span><ref><span dir="rtl"> עי' סוטה ג ב; עי' גיטין צ א; עי' קידושין סה ב; רש"י גיטין ב ב ד"ה ואין דבר.</span></ref><span dir="rtl">. על פרטי הדין, ואם מדובר דוקא כשהעדות היא נגד חזקת איסור, וגדר דבר שבערוה, ואופנים שונים שעד אחד נאמן אף בדבר שבערוה, ע"ע דבר שבערוה.</span> | <span dir="rtl">בדבר-שבערוה* אין עדות בפחות משנים</span><ref><span dir="rtl">יבמות פח א; גיטין ב ב, ג א, סד א; קידושין סו א.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שלמדים גזרה-שוה* מממון, שנאמר בערוה: כי מצא בה ערות דבר</span><ref><span dir="rtl">דברים כד א.</span></ref><span dir="rtl">, ובממון נאמר: על פי שני עדים וגו' יקום דבר</span><ref><span dir="rtl">דברים יט טו.</span></ref><span dir="rtl">, מה דבר האמור בממון על פי שנים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>155 <span dir="rtl">ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אף בערוה על פי שנים</span><ref><span dir="rtl">עי' סוטה ג ב; עי' גיטין צ א; עי' קידושין סה ב; רש"י גיטין ב ב ד"ה ואין דבר.</span></ref><span dir="rtl">. על פרטי הדין, ואם מדובר דוקא כשהעדות היא נגד חזקת איסור, וגדר דבר שבערוה, ואופנים שונים שעד אחד נאמן אף בדבר שבערוה, ע"ע דבר שבערוה.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בסוטה</span> === | === <span dir="rtl">בסוטה</span> === | ||
<span dir="rtl">סוטה* שנסתרה בעדים, ועד אחד מעיד שנטמאה, אינה שותה</span><ref><span dir="rtl"> משנה סוטה לא א; רמב"ם סוטה פ"א הי"ד.</span></ref><span dir="rtl">, אלא היא אסורה על בעלה, ויוצאת בלא כתובה</span><ref><span dir="rtl"> משנה סוטה שם; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">. על המקור ופרטי הדינים ע"ע השקאת-סוטה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 63 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">סוטה* שנסתרה בעדים, ועד אחד מעיד שנטמאה, אינה שותה</span><ref><span dir="rtl">משנה סוטה לא א; רמב"ם סוטה פ"א הי"ד.</span></ref><span dir="rtl">, אלא היא אסורה על בעלה, ויוצאת בלא כתובה</span><ref><span dir="rtl">משנה סוטה שם; רמב"ם שם.</span></ref><span dir="rtl">. על המקור ופרטי הדינים ע"ע השקאת-סוטה</span><ref><span dir="rtl">ציון 63 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בעגלה ערופה</span> === | === <span dir="rtl">בעגלה ערופה</span> === | ||
<span dir="rtl">עד אחד נאמן בעגלה-ערופה*, שאם עד אחד אומר אני ראיתי את ההורג, אין עורפים את העגלה</span><ref><span dir="rtl"> משנה סוטה מז א וגמ' שם ב בבאורה; רמב"ם רוצח פ"ט הי"ב.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: לא נודע מי הכהו</span><ref><span dir="rtl"> דברים כא א.</span></ref><span dir="rtl">, משמע שאם נודע מי הכהו, אפילו לא נודע אלא לאחד בסוף העולם, אין עורפים</span><ref><span dir="rtl"> סוטה מז ב.</span></ref><span dir="rtl">. על פרטי הדין ע"ע עגלה ערופה.</span> | <span dir="rtl">עד אחד נאמן בעגלה-ערופה*, שאם עד אחד אומר אני ראיתי את ההורג, אין עורפים את העגלה</span><ref><span dir="rtl">משנה סוטה מז א וגמ' שם ב בבאורה; רמב"ם רוצח פ"ט הי"ב.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: לא נודע מי הכהו</span><ref><span dir="rtl">דברים כא א.</span></ref><span dir="rtl">, משמע שאם נודע מי הכהו, אפילו לא נודע אלא לאחד בסוף העולם, אין עורפים</span><ref><span dir="rtl">סוטה מז ב.</span></ref><span dir="rtl">. על פרטי הדין ע"ע עגלה ערופה.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בעדות אשה</span> === | === <span dir="rtl">בעדות אשה</span> === | ||
<span dir="rtl">על עדות-אשה*, היינו להעיד על אשה שמת בעלה, שתינשא לשוק, שעד אחד נאמן בה, ע"ע דבר-שבערוה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 26 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' עדות-אשה.</span> | <span dir="rtl">על עדות-אשה*, היינו להעיד על אשה שמת בעלה, שתינשא לשוק, שעד אחד נאמן בה, ע"ע דבר-שבערוה</span><ref><span dir="rtl">ציון 26 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' עדות-אשה.</span> | ||
<span dir="rtl">על נאמנות עד אחד ביבמה, היינו להעיד על אשה שמת בעלה, שתתיבם, או להגיד על יבמה שמת יבמהּ, ותינשא לשוק, ע"ע דבר שבערוה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 40 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' יבמה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 534 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' יבמה-לשוק</span><ref><span dir="rtl"> ציון 59 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' עדות אשה וע' עגונה.</span> | <span dir="rtl">על נאמנות עד אחד ביבמה, היינו להעיד על אשה שמת בעלה, שתתיבם, או להגיד על יבמה שמת יבמהּ, ותינשא לשוק, ע"ע דבר שבערוה</span><ref><span dir="rtl">ציון 40 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' יבמה</span><ref><span dir="rtl">ציון 534 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' יבמה-לשוק</span><ref><span dir="rtl">ציון 59 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' עדות אשה וע' עגונה.</span> | ||
<span dir="rtl">על נאמנות עד אחד באחות אשה, היינו להעיד על אשה שמתה, ולהתיר לבעלה את אחותה, ע"ע אחות אשה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 29 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' עדות אשה.</span> | <span dir="rtl">על נאמנות עד אחד באחות אשה, היינו להעיד על אשה שמתה, ולהתיר לבעלה את אחותה, ע"ע אחות אשה</span><ref><span dir="rtl">ציון 29 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' עדות אשה.</span> | ||
=== <span dir="rtl">ביוחסין</span> === | === <span dir="rtl">ביוחסין</span> === | ||
<span dir="rtl">על נאמנות עדות עד אחד ביוחסין*, ע"ע יוחסין</span><ref><span dir="rtl"> ציון 95 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על נאמנות עדות עד אחד ביוחסין*, ע"ע יוחסין</span><ref><span dir="rtl">ציון 95 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בהעלאה לכהונה</span> === | === <span dir="rtl">בהעלאה לכהונה</span> === | ||
<span dir="rtl">על העלאה לכהונה על פי עד אחד ע"ע יוחסין</span><ref><span dir="rtl"> ציון 97 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' יחס</span><ref><span dir="rtl"> ציונים 1425 ואילך, 1616 ואילך, 1625 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' כהן*</span><ref><span dir="rtl"> ציון 794 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על העלאה לכהונה על פי עד אחד ע"ע יוחסין</span><ref><span dir="rtl">ציון 97 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' יחס</span><ref><span dir="rtl">ציונים 1425 ואילך, 1616 ואילך, 1625 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' כהן*</span><ref><span dir="rtl">ציון 794 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בגילוי מילתא</span> === | === <span dir="rtl">בגילוי מילתא</span> === | ||
<span dir="rtl">על נאמנות עד אחד, ועד פסול, בגלוי-מלתא*, ע"ע גלוי מלתא בעלמא</span><ref><span dir="rtl"> ציון 30 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על נאמנות עד אחד, ועד פסול, בגלוי-מלתא*, ע"ע גלוי מלתא בעלמא</span><ref><span dir="rtl">ציון 30 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בשבויה</span> === | === <span dir="rtl">בשבויה</span> === | ||
<span dir="rtl">להעיד על שבויה*, שהיא טהורה ומותרת לכהן, עד אחד נאמן, וכן אשה נאמנת</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה כתובות כג ב; רמב"ם איסו"ב פי"ח הי"ז; טוש"ע אה"ע ז א.</span></ref><span dir="rtl">. על טעם הדבר, ואם העדות חשובה עדות בדבר שבערוה או עדות באיסורים, ושאר דיני עדות על שבויה, ע"ע שבויה.</span> | <span dir="rtl">להעיד על שבויה*, שהיא טהורה ומותרת לכהן, עד אחד נאמן, וכן אשה נאמנת</span><ref><span dir="rtl">עי' משנה כתובות כג ב; רמב"ם איסו"ב פי"ח הי"ז; טוש"ע אה"ע ז א.</span></ref><span dir="rtl">. על טעם הדבר, ואם העדות חשובה עדות בדבר שבערוה או עדות באיסורים, ושאר דיני עדות על שבויה, ע"ע שבויה.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בקידושין</span> === | === <span dir="rtl">בקידושין</span> === | ||
<span dir="rtl">המקדש בעד אחד, כמה אמוראים אמרו שאין חוששים לקידושיו</span><ref><span dir="rtl"> רב יהודה ורב נחמן בר שמואל בקידושין סה א, ורב יצחק בר שמואל בר מרתא בשם רב, ורבה בר רב הונא בשם רב ובשם רבי, ורב כהנא, בקידושין סה ב.</span></ref><span dir="rtl">, אפילו כששניהם מודים</span><ref><span dir="rtl"> רב נחמן בשם שמואל בקידושין סה א ורב יצחק בר שמואל בר מרתא בשם רב בקידושין סה ב. ועי' קידושין סה א, שרב יהודה הסתפק.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שקידושין הם בכלל דבר-שבערוה, שאינו אלא בשני עדים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">173 ואילך. עי' קידושין סה ב.</span></ref><span dir="rtl">, ורב פפא אמר שחוששים לקידושיו</span><ref><span dir="rtl"> קדושין סה ב.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שלדעתו קידושין הם כשאר איסורים, שעד אחד נאמן בהם</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">55 ואילך. רא"ה בשטמ"ק כתובות כג א ד"ה ואפשר לומר.</span></ref><span dir="rtl">. להלכה פסקו ראשונים ואחרונים שאין חוששים לקידושיו</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם אישות פ"ד ה"ו; טוש"ע אה"ע מב ב.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שפסקו שחוששים כששניהם מודים</span><ref><span dir="rtl"> יראים סוף סי' ז; סמ"ג ע' מח; רמ"א בשו"ע שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">המקדש בעד אחד, כמה אמוראים אמרו שאין חוששים לקידושיו</span><ref><span dir="rtl">רב יהודה ורב נחמן בר שמואל בקידושין סה א, ורב יצחק בר שמואל בר מרתא בשם רב, ורבה בר רב הונא בשם רב ובשם רבי, ורב כהנא, בקידושין סה ב.</span></ref><span dir="rtl">, אפילו כששניהם מודים</span><ref><span dir="rtl">רב נחמן בשם שמואל בקידושין סה א ורב יצחק בר שמואל בר מרתא בשם רב בקידושין סה ב. ועי' קידושין סה א, שרב יהודה הסתפק.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שקידושין הם בכלל דבר-שבערוה, שאינו אלא בשני עדים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">173 ואילך. עי' קידושין סה ב.</span></ref><span dir="rtl">, ורב פפא אמר שחוששים לקידושיו</span><ref><span dir="rtl">קדושין סה ב.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שלדעתו קידושין הם כשאר איסורים, שעד אחד נאמן בהם</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">55 ואילך. רא"ה בשטמ"ק כתובות כג א ד"ה ואפשר לומר.</span></ref><span dir="rtl">. להלכה פסקו ראשונים ואחרונים שאין חוששים לקידושיו</span><ref><span dir="rtl">רמב"ם אישות פ"ד ה"ו; טוש"ע אה"ע מב ב.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שפסקו שחוששים כששניהם מודים</span><ref><span dir="rtl">יראים סוף סי' ז; סמ"ג ע' מח; רמ"א בשו"ע שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
<span dir="rtl">על פרטי דיני עד אחד בקידושין ע"ע דבר שבערוה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 79 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' קידושין.</span> | <span dir="rtl">על פרטי דיני עד אחד בקידושין ע"ע דבר שבערוה</span><ref><span dir="rtl">ציון 79 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' קידושין.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בגרושין</span> === | === <span dir="rtl">בגרושין</span> === | ||
<span dir="rtl">על גרושין בפני עד אחד ע"ע גרושין</span><ref><span dir="rtl"> ציון 271 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על גרושין בפני עד אחד ע"ע גרושין</span><ref><span dir="rtl">ציון 271 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">על גט</span> === | === <span dir="rtl">על גט</span> === | ||
<span dir="rtl">על גט שאין בו אלא עד אחד, ע"ע גט</span><ref><span dir="rtl"> ציון 262 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על גט שאין בו אלא עד אחד, ע"ע גט</span><ref><span dir="rtl">ציון 262 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
=== <span dir="rtl">קדוש החודש</span> === | === <span dir="rtl">קדוש החודש</span> === | ||
<span dir="rtl">עד אחד נאמן להעיד שקדשו את החודש, לפי שהוא דבר שעתיד להתגלות</span><ref><span dir="rtl"> ר"ה כב ב; רמב"ם קדוש החודש פ"ג הי"ד.</span></ref> <span dir="rtl">על פרטי הדין ע"ע מילתא דעבידא לאגלויי וע' קדוש החודש.</span> | <span dir="rtl">עד אחד נאמן להעיד שקדשו את החודש, לפי שהוא דבר שעתיד להתגלות</span><ref><span dir="rtl">ר"ה כב ב; רמב"ם קדוש החודש פ"ג הי"ד.</span></ref> <span dir="rtl">על פרטי הדין ע"ע מילתא דעבידא לאגלויי וע' קדוש החודש.</span> | ||
<span dir="rtl">על עד אחד, שכשר להעיד על עדי קידוש החודש</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה ר"ה כב א, וירושלמי ר"ה פ"ב ה"א;</span></ref><span dir="rtl">, ע"ע הם-אמרו-והם-אמרו</span><ref><span dir="rtl"> ציון 1 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' קדוש החודש.</span> | <span dir="rtl">על עד אחד, שכשר להעיד על עדי קידוש החודש</span><ref><span dir="rtl">עי' משנה ר"ה כב א, וירושלמי ר"ה פ"ב ה"א;</span></ref><span dir="rtl">, ע"ע הם-אמרו-והם-אמרו</span><ref><span dir="rtl">ציון 1 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' קדוש החודש.</span> | ||
=== <span dir="rtl">אבלות</span> === | === <span dir="rtl">אבלות</span> === | ||
<span dir="rtl">על אבלות* על פי עדות עד אחד ע"ע אבלות</span><ref><span dir="rtl"> ציון 368 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' מילתא דעבידא לאגלויי.</span> | <span dir="rtl">על אבלות* על פי עדות עד אחד ע"ע אבלות</span><ref><span dir="rtl">ציון 368 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' מילתא דעבידא לאגלויי.</span> | ||
=== <span dir="rtl">בבן נח</span> === | === <span dir="rtl">בבן נח</span> === | ||
<span dir="rtl">על בן-נח*, שנהרג על פי עד אחד, ע"ע בן נח</span><ref><span dir="rtl"> ציון 440 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">על בן-נח*, שנהרג על פי עד אחד, ע"ע בן נח</span><ref><span dir="rtl">ציון 440 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
== <span dir="rtl">הערות שוליים</span> == | == <span dir="rtl">הערות שוליים</span> == | ||
<references /> | <references /> | ||
גרסה מ־13:42, 1 בפברואר 2023
|
|
הגדרת הערך - עדות של עד אחד.
דיניו וגדרו
דיניו
עד אחד, אין חותכים דין על פיו, לא בדיני עונשים, ולא בדיני ממונות[1], ולא בדבר-שבערוה*[2].
בשני מקומות האמינה התורה לעד אחד, וחותכים הדין על פיו[3]: בסוטה*, כשהוא מעיד שנטמאה, שאינה שותה אלא יוצאת בלא כתובה[4], ובעגלה-ערופה, שאם עד אחד מעיד מי הרוצח, אין עורפים את העגלה[5]. וכן עד אחד נאמן באיסורים[6], מסברא, ויש סוברים מן התורה[7]. וכן בממון מחיייבים שבועת-הדיינים* על פי עדותו, מן התורה[8]. וכן עד אחד נאמן בעדות-אשה*, להעיד שמת בעלה להתירה לשוק[9], מדרבנן, או מסברא[10].
האיסור להסתמך עליו
אסור להעניש ולהוציא ממון על פי עד אחד, שנאמר: לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת[11], ודרשו בספרי: לא יקום עד אחד באיש, אין לי אלא לדיני נפשות, לדיני ממונות מנין, תלמוד לומר לכל עון, לקרבנות מנין, תלמוד לומר ולכל חטאת, למכות מנין, תלמוד לומר בכל חטא אשר יחטא, להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מנין, תלמוד לומר לכל עון ולכל חטאת[12].
האיסור להעניש ולהוציא ממון על פי עד אחד נמנה במנין המצוות[13].
הטעם
בטעם שאין מסתמכים על עד אחד לממון ולעונשים, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש שכתבו שהיא גזרת-הכתוב*[14]. ויש שכתבו שהוא משום חשש שקר, שאפילו באדם כשר וצדיק יש לחוש שיתהפך במחשבתו להרשיע ולשקר, ודוקא בשני עדים, חזקה היא שלא יסכימו יחד להעיד שקר[15]. ומן האחרונים יש שכתבו שעד אחד, אף על פי שאין חוששים שהוא משקר, חוששים שאינו מדייק, וטועה, ונראה לו על דבר שהוא אמת, ואינו אמת[16].
האיסור להעיד
עד אחד היודע בחברו עון או חיוב ממון, באופן שאם יעיד לבדו לא תהיה בעדותו שום תועלת לענין ממון או שבועה או לפסול האיש מחזקת כשרות, אסור לו להעיד, לפי שעדותו אינה אלא הוצאת שם רע[17], והרואה דבר ערוה בחברו ומעיד בו יחידי, הוא מאותם שהקדוש ברוך הוא שונאם[18].
עד אחד המעיד על חברו בעון או בממון באופן שאין תועלת בעדותו, יש ראשונים סוברים שעובר על הלאו של: לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת, ואף לוקה מחמת הלאו הזה[19]. ויש חולקים וסוברים שהמעיד אינו עובר בלאו, שהלאו לא נאמר אלא לבית-דין*, שלא יקבלו את עדותו[20].
האיסור להעיד ביחידות על חברו הוא דוקא כשעדותו לא תועיל להפריש מאיסור, אבל עדות על דבר שיש בו מכשול לאחרים, כגון על אדם שהוא פסול לעדות, או על זונה*, שנאסרה לבעלה, או על מאכלות, שנאסרו, באופן שיתכן שיאמינו לעדותו ויפרשו מעבירה, מצוה להגיד ולפרסם, והשומע ישמע והחדל יחדל, ואין בדבר איסור[21].
על איסור עדות עד אחד ע"ע חיבי מלקיות[22] וע' לאו שאין בו מעשה[23].
בהכחשה
בדברים שעד אחד נאמן בהם, דנו בדין עד אחד בהכחשה*, כלומר כשיש עד אחד שמכחישו, או שיש כמה עדים פסולים שמכחישים אותו: על עד אחד בהכחשה בעדות-אשה, ע"ע הכחשה[24] וע' עדות אשה; על עד אחד בהכחשה בעדות על סוטה שנטמאה, ע"ע הכחשה[25] וע' סוטה; על עד אחד בהכחשה בעדות על חלל שנמצא, לפטור מעגלה ערופה, ע"ע הכחשה[26] וע' עגלה ערופה; על עד אחד בהכחשה בעדות ממון המחייבת שבועה, ע"ע הכחשה[27] וע' שבועת הדיינים וע' שבועת עד אחד; על עד אחד בהכחשה באיסורים ע"ע הכחשה[28].
גדר נאמנותו
גדר נאמנות עד אחד – במקומות שהוא נאמן – יש אחרונים שכתבו שכשהוא עד כשר, נאמנותו היא בגדר עדות, ויש בה דיני עדות לענין איסור לא-תענה* ולענין שבועת-העדות*, וכשהוא עד פסול – אף על פי שהוא כשר לעדות עד אחד[29] - אין נאמנותו בגדר עדות ואין לה דיני עדות[30].
על שיטות נוספות בגדר נאמנות עד אחד באיסורים עי' להלן[31].
איסור לא תענה
על איסור לא-תענה*, בעדות שקר, אם ישנו בעדות של עד אחד, ע"ע לא תענה[32].
פסולי עדות
ברוב המקומות שעד אחד כשר בהם, אף נשים ופסולי עדות כשרים[33], שבעדות-אשה, אף עבד ואשה וקרוב כשרים[34], עי' על כך בע' עדות אשה[35], וכן בעדות על חלל שנמצא, לפטור מעגלה-ערופה, אשה כשרה[36], ואף עבד ושפחה כשרים[37], עי' על כך בע' עגלה ערופה, וכן עדות על סוטה, שנטמאה, אף עבד ושפחה כשרים לה[38], עי' על כך בע' השקאת סוטה[39]. אבל לענין חיוב שבועה בממון, עד שהוא פסול לעדות אינו נאמן[40], עי' על כך בע' שבועת הדיינים וע' שבועת עד אחד.
על פסולי עדות בעדות עד אחד באיסורים עי' להלן[41].
חוזר ומגיד
על עד אחד, באופנים שנאמן, אם יכול לחזור בו מעדותו, או שאומרים בו, כדרך שאומרים בשני עדים: כיון-שהגיד-שוב-אינו-חוזר-ומגיד*, ע"ע כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד[42].
בנאמן כשנים
עד אחד, אף במקום שאינו נאמן, מי שהוא נאמן עליו כשנים, צריך לחשוש לדבריו[43]. ויש ראשונים שכתבו לענין עד אחד באיסורים, שאין צריך לחוש לדבריו[44], ומהם יש שכתבו שבעל נפש יחמיר[45].
הזמה
עד אחד הוא בתורת הזמה*, לענין שעדותו מתבטלת כשהוזם[46], אבל אינו בתורת הזמה לענין דין כאשר זמם[47], לפי שלא זמם לחייב את חברו ממון, שהרי עד אחד אינו נאמן לכך[48].
על עד אחד שעדותו חייבה ממון, כגון שעל פי עדותו חייבו את הנתבע שבועה, ומתוך שאינו יכול להשבע עליו לשלם[49], אם יש לו דין כאשר זמם, ע"ע עדים זוממים.
עד מפי עד
על עד מפי עד בעדות אשה, ע"ע עדות אשה.
על עד מפי עד באיסורים עי' להלן[50].
בשבועת העדות
המשביע עד אחד שיעיד לו עדות בממון, והעד כפר ואמר שאינו יודע לו עדות, ונשבע לשקר, נחלקו תנאים אם העד חייב קרבן-שבועה*: תנא קמא סובר שפטור, לפי שאין חייבים קרבן שבועה אלא על כפירה בעדות שמחייבת ממון[51], ועד אחד, אף אם היה מעיד, לא היה מחייב ממון, אלא שבועה[52], ואף על פי שיתכן שהנתבע לא היה רוצה להשבע, והיה משלם, מאחר והעדות לא חייבה ממון, אינה אלא דבר הגורם לממון, ולדעתו דבר-הגורם-לממון* אינו חשוב ממון. ורבי אלעזר ברבי שמעון סובר שחייב, שלדעתו דבר הגורם לממון חשוב כממון[53].
על פרטי המחלוקת ע"ע דבר הגורם לממון[54] וע' שבועת העדות.
באיסורים
נאמנותו באיסורים
עד אחד נאמן באיסורים[55] - בדבר שלא התחזק בו איסור או היתר[56] - ולא הצריכה תורה שני עדים אלא לעונש ממון או מיתת-בית-דין* ולעריות*[57], לפיכך חתיכה ספק של חֵלֶב* ספק של שומן, ובא עד אחד ואמר ברי לי שהיא של שומן, הוא נאמן[58].
במקום שעד אחד נאמן באיסורים, אף בעל דבר נאמן על עצמו[59].
גדר נאמנותו
נאמנות עד אחד באיסורים, יש אחרונים שכתבו שאינה בגדר עדות, אלא בגדר בירור[60]. ויש אחרונים שכתבו שאינה בגדר בירור והוכחה אלא בגדר עדות, ומטעם זה עד אחד נאמן אף נגד הוכחות ובירורים אחרים[61].
המקור
במקור הדין שעד אחד נאמן באיסורים, יש ראשונים שכתבו מזה שהאמינה תורה כל אחד ואחד מישראל על הפרשת-תרומה* ועל השחיטה* ועל נקור* הגיד* והחלב*[62], שאם עד אחד אינו נאמן, אין לך אדם אוכל משל חברו, ואין לך אדם סומך על בני ביתו[63], וכעין זה יש שכתבו שיש ללמוד ממה שנאמר: וזבחת מבקרך ומצאנך[64], ונאמר: ושחט את בן הבקר[65], הרי שאוכלים על ידי השוחט, ואין צריך להעמיד עדים ששחט כהוגן[66].
ויש ראשונים שכתבו שלמדים שעד אחד נאמן באיסורים מאשה שראתה דם ונטמאה*, שנאמר בה: וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר[67], ודרשו: לה, לעצמה[68], הרי שהאשה סופרת לעצמה, והיא נאמנת לבעלה על ספירתה[69].
לאסור
יש מן הראשונים סוברים שעד אחד נאמן באיסורים דוקא להתיר, אבל לא לאסור[70], ולדעתם זה הטעם למה ששנינו שהמעיד על חברו שאכל חֵלב, או ששורו נרבע, או שטהרותיו נטמאו, או שזבחיו נתפגלו, אינו נאמן אלא כשמעיד על דבר שבידו[71], או כשבעל הדין שותק[72], ומשום ששתיקה כהודאה[73], אבל בסתם אינו נאמן מטעם שעד אחד נאמן באיסורים, לפי שעדותו אינה להתיר אלא לאסור[74]. בטעם החילוק בין עדות להתיר לעדות לאסור, כתבו אחרונים שבעדות להתיר יש יותר סברא להאמין משום שאין-אדם-חוטא-ולא-לו*[75].
וראשונים חולקים וסוברים, וכן דעת אחרונים להלכה, שבמקום שעד אחד נאמן, הוא נאמן אף לאסור[76].
נגד חזקת איסור
בדבר שהתחזק בו איסור, נחלקו בגמרא ובראשונים אם עד אחד נאמן להתיר: א) במקום אחד בגמרא נראה שעד אחד אינו נאמן[77]. ב) ובמקום אחר בגמרא נסתפקו אם עד אחד נאמן להתיר במקום שהתחזק איסור, בדבר שאינו בידו, כגון כשמעיד על טבל, שנתקן, ועל הקדש, שנפדה, ועל קונם, שהותר[78]. ג) ויש מהראשונים שכתבו שהנידונים בגמרא על נאמנות עד אחד במקום שהתחזק איסור אינם אלא שאלות בעלמא, אבל לעולם היה פשוט שעד אחד נאמן להתיר אף במקום שהתחזק איסור[79]. ד) ויש מהראשונים שכתבו שמחלוקת אמוראים היא אם עד אחד נאמן נגד חזקה[80].
להלכה יש ראשונים שכתבו שעד אחד נאמן להתיר אף במקום שהתחזק איסור[81]. ויש שכתבו שנאמן אלא שראוי לחוש ולהחמיר[82]. ויש שכתבו, וכן כתבו אחרונים להלכה, שאינו נאמן אלא כשמעיד על דבר שבידו[83]. ויש שחילקו, שאנשים ריקים ופוחזים אינם נאמנים, אבל אנשים נאמנים וכשרים, נאמנים[84].
חזקת איסור שאמרו, היינו שהוחזק איסור באותו הדבר עצמו שעליו הוא מעיד[85], אבל אם התחזק איסור במקום, כגון בית המקולין שהיו שם חתיכות טרפה* וחתיכות כשרה, כל שלא התחזק בחתיכה מסוימת, נחשב כלא התחזק, ועד אחד נאמן לומר על אחת החתיכות שהיא כשרה[86]. על עדות על ניקור הגיד והחלב, אם היא נחשבת עדות נגד חזקת איסור, ע"ע חזקה (דמעיקרא)[87].
אף לסוברים שעד אחד אינו נאמן נגד חזקת איסור, נדה נאמנות לומר שספרה ונטהרה[88], וכמה טעמים נאמרו בדבר: יש שכתבו שנדה אינה נחשבת בחזקת איסור, עי' על כך בע' חזקה (דמעיקרא)[89]. ויש שכתבו שנאמנת משום שעושה מעשה של עצמה, והתורה האמינתה על עצמה, ומתוך שנאמנת לעצמה נאמנת לבעלה[90]. ויש שכתבו שהתורה האמינתה לפי שאי אפשר שתביא עדים לפסיקת זיבתה ונידותה ולספירתה וטבילתה[91].
על עדות עד אחד נגד חזקה העשויה להשתנות ע"ע חזקה (דמעיקרא)[92].
על עד אחד שמעיד לטהר ספק-טומאה* ברשות היחיד[93], ע"ע ספק טומאה.
נגד חזקת היתר
עד אחד שמעיד לאסור במקום שהתחזק היתר, יש ראשונים ואחרונים סוברים שאינו נאמן אלא בדבר שבידו[94] - כשם שלדעתם עד אחד אינו נאמן נגד חזקת איסור אלא בדבר שבידו[95] - ולדעתם זהו הטעם למה שאמרו שהמעיד לחברו שטהרותיו נטמאו, או שזבחיו נתפגלו, אינו נאמן אלא כשבידו לטמא ולפגל[96].
ויש ראשונים שכתבו שאף לסוברים שעד אחד אינו נאמן להתיר במקום שהתחזק איסור[97], הוא נאמן לאסור במקום שהתחזק היתר, לפי שלדעתם אין מתיחסים לחזקת היתר[98], ובארו אחרונים בטעמם, שהיתר אינו אלא שלילה, שמה שאינו אסור, ממילא הוא מותר, ואי אפשר להחזיק דבר שאינו אלא שלילה[99]. לסוברים שעד אחד נאמן נגד חזקת היתר, כתבו ראשונים שזה הטעם למה ששנינו שעד אחד נאמן להעיד על חברו שאכל חלב או שטהרותיו נטמאו או ששורו נרבע, כשהלא שותק[100], שאין הכוונה מטעם שתיקה כהודאה[101], אלא מטעם נאמנות עד אחד באיסורים, שהיא אפילו לאסור במקום שהתחזק היתר, כשאין הכחשה נגד העד[102].
בדבר שבידו
אף באופנים שאין עד אחד נאמן - כגון נגד חזקת איסור ונגד חזקת היתר, לסוברים כן[103], או לאסור את המותר, לסוברים כן[104] – הוא נאמן להעיד על דבר שבידו[105], ומטעם זה כל אדם נאמן על בהמה, לומר שנשחטה כדין, אף על פי שעדותו היא נגד חזקת איסור, לפי שהשחיטה נחשבת דבר שבידו, וכן מטעם זה נאמן לומר על טבל, שתיקנוהו, לפי שבידו לתקנו[106], וכן אדם נאמן להעיד על חברו, שנתנסך יינו, כשהיין בידו[107].
עד אחד המעיד לחברו על דבר שבידו, כגון שהיה עושה עמו בטהרותיו, ומעיד שנטמאו, ובעל הדבר מכחישו יש ראשונים ואחרונים שכתבו שהעד נאמן[108]. ויש חולקים וסוברים שאינו נאמן[109]. וע"ע הכחשה.
המעיד על דבר שהיה בידו, ועתה אינו בידו, כגון שאמר: טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו, בברייתא שנינו שאינו נאמן – באופנים שאינו נאמן כשאינו בידו[110] - אלא שנחלקו אמוראים: אביי אמר שלעולם אינו נאמן, מאחר ואינו בידו בשעת עדותו, ורבא אמר שמאחר וקודם לכן היה בידו, עדיין הוא נאמן, ומה ששנינו שאינו נאמן, אין זה אלא באופן שבפעם הראשונה שמצא את הבעלים לא אמר להם כלום, ואחר כך אמר להם, שאילו היה אמת בדבריו, היה אומר בפעם הראשונה[111].
על פרטי הדינים והטעמים בדבר שבידו ובדבר שהיה בידו, וההלכה במחלוקת אביי ורבא, ע"ע בידו[112].
על נאמנותו של פועל להעיד שהדבר שעסק בו נאסר או נטמא, ע"ע פועל.
בדבר שלו
המעיד נגד חזקת איסור, אף לסוברים שאינו בכלל נאמנות עד אחד באיסורים[113], על דבר שלו הוא נאמן[114], ומטעם זה כתבו אחרונים שעד שמעיד נגד חזקת איסור, לסוברים שאינו נאמן, יש תקנה לעשות שיהיה נאמן, שהבעלים יתן או ימכור לו את הדבר שעליו מעיד, וכך יהיה נאמן עליו מדין בעלים, ולאחר מכן יחזירנו לבעלים[115].
שתיקה כהודאה
אף במקום שעד אחד אינו נאמן באיסורים - כגון שמעיד נגד חזקה בדבר שאינו בידו, לסוברים שאינו נאמן[116], או כגון שמעיד לאסור ולא להתיר, לסוברים שאינו נאמן[117] - כשבעל הדבר שותק, ושתיקתו חשובה הודאה, העד נאמן[118], ואמרו בגמרא שמטעם זה עד המעיד על חברו שאכל חֵלב, והלה שותק, הוא חייב בקרבן[119], ויש ראשונים שכתבו שזה הטעם למה ששנינו שעד שאמר לחברו נטמאו טהרותיך או שורך נרבע או אכלת חלב, והלה שותק, נאמן[120], שאף על פי שאינו נאמן מדין נאמנות עד אחד באיסורים, עושים על פי עדותו משום ששתיקה כהודאה[121], וכן כתבו ראשונים ואחרונים שהמעיד לחברו שנתנסך יינו, אף כשאינו בכלל נאמנות עד אחד באיסורים, אם הבעלים שמע ושתק, היין אסור מטעם שתיקה כהודאה[122].
על פרטי ודיני שתיקה-כהודאה* בעדות עד אחד, ואם הנאמנות היא מחמת "שויה-אנפשיה-חתיכא-דאיסורא*", או שהיא מחמת נאמנות העד, שהשתיקה מצטרפת אליה, ע"ע שתיקה.
על דין חיוב קרבן במי שעד אחד העיד עליו שאכל חלב, והוא שתק, ע"ע חטאת[123].
נגד רוב
עד אחד באיסורים נגד רוב, יש אחרונים שצדדו לומר שמאחר ויש מיעוט המסייע לעד, והעד אינו אלא כמברר המיעוט מתוך הרוב, הוא נאמן, אף לסוברים שעד אינו נאמן נגד חזקה[124], ואף על פי שרוב עדיף מחזקה[125]. ויש אחרונים שחילקו בין סוגי הרוב, שברוב שלפנינו ("רובא דאיתא קמן"), מאחר שאינו אלא בתערובת, כשעד מעיד שהוא יודע מה אסור ומה מותר, הרי אין תערובת, ונמצא שעדותו אינה סותרת את הרוב, אלא מבטלת אותו, ולפיכך הוא נאמן במקום רוב, אבל ברוב שאינו לפנינו ("רובא דליתא קמן"), שהוא רוב בטבע, מאחר ועדותו של העד היא נגד הרוב, אינו נאמן, כשם שאינו נאמן נגד חזקה[126], לסוברים כן[127].
בדבר שאפשר לברר
אף במקום שעד אחד אינו נאמן באיסורים, כגון נגד חזקה, לסוברים כן[128], כשמעיד על דבר שאפשר לברר, צריך לחשוש לדבריו, אף כשבעל הדבר או עד אחד אחר מכחישו[129], ולפיכך המעיד על מקוה שנחסר, או על כהן שנעשה בעל מום, מאחר ואפשר לברר את הדבר, הוא נאמן[130], אף על פי שעדותו היא נגד חזקה[131].
עונש באיסור שהוחזק בעד אחד
איסור שהוחזק על פי עד אחד, בירושלמי אמרו, וכן כתבו ראשונים שלוקים עליו[132], ובדעתם יש אחרונים סוברים שאף נענשים עליו בעונש מיתה[133], ויש שנראה מדבריהם שנסתפקו בעונש מיתה[134]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם שאין נענשים על איסור שהוחזק בעד אחד[135].
על פרטי הדין ע"ע חזקה (הוחזק)[136].
בבית דין
עדות עד אחד באיסורים, כתבו ראשונים ואחרונים שאין צריך שתהיה בבית דין[137]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שצריך שתהיה בבית דין[138].
פסולי עדות
עדות עד אחד באיסורים, בגמרא אמרו שגזלן פסול בה[139], ויש ראשונים שנראה מדבריהם שכן הדין בשאר פסולי עדות[140], וכן יש ראשונים שכתבו שנשים אנן בכלל נאמנות עד אחד באיסורים[141]. ויש ראשונים ואחרונים חולקים וסוברים שנשים, וכן שאר פסולי עדות, כשרים לעדות איסורים[142], וע"ע אשה[143].
על דין פסולי עדות בשאר העדויות שעד אחד כשר בהן, עי' לעיל[144].
על נאמנות אשה לומר שעשתה דבר שיש בו טורח, ונאמנותה במקום שיש ספק אם יש איסור או לא, ונאמנותה בדבר שיש בו צדדים להקל, ע"ע אשה[145] וע' בדיקת חמץ[146].
על חשוד*, אם הוא נאמן בעדות איסורים, ע"ע חשוד[147].
קטן
עדות קטן באיסורים להוציא דבר מחזקת איסור או היתר, כתבו ראשונים שאינו נאמן[148], אף לסוברים שגדול נאמן[149]. ובדבר שבידו, יש מהם שכתבו שהוא נאמן אפילו נגד חזקה[150]. ויש ראשונים שכתבו שקטן שהוא בקי וחריף לידע הדברים ולכיון בהם, לעולם יש להחמיר ולאסור על פיו כשיש רגלים לדבר[151].
ולהעיד על דבר שהוא בחזקת טהרה, להחזיק טהרתו, כגון שלא נגע בו גוי, או שלא החליפו, כתבו ראשונים שאף קטן נאמן[152].
על פרטים נוספים בנאמנות קטן ע"ע קטן.
עד מפי עד
באיסורים, שעד אחד נאמן, כתבו ראשונים שאף עד מפי עד נאמן[153]. ויש אחרונים שכתבו שאינו נאמן[154].
@ב. בעדויות שונות
דיני ממונות, נפשות ועונשים
אין דנים דין מן הדינים על פי עד אחד, לא דיני נפשות ולא דיני ממונות, שנאמר: לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת[155], ודרשו: לא יקום עד אחד באיש, אין לי אלא לדיני נפשות, לדיני ממונות מנין, תלמוד לומר לכל עון, לקרבנות מנין, תלמוד לומר ולכל חטאת, למכות מנין, תלמוד לומר בכל חטא אשר יחטא, להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מנין, תלמוד לומר לכל עון ולכל חטאת[156].
עדות בממון כשאינה להוציא ממון מחזקתו, יש ראשונים שנראה מדבריהם שעד אחד נאמן[157]. ואחרונים כתבו שבכל עדות שבממון, אף כשאינה נגד חזקה, עד אחד אינו נאמן[158].
בדבר שעתיד להתגלות, יש ראשונים שכתבו שעד אחד נאמן אפילו בממון[159], ויש חולקים וסוברים שאינו נאמן[160].
על נאמנות עד אחד בעונשים ע"ע חיבי מיתות בית דין[161] וע' חיבי מלקיות[162].
חיוב שבועה בממון
עדות עד אחד בממון מחייבת שבועה*[163], כגון כשטוענו חברו מנה לי בידך, והוא אומר אין לך בידי כלום, ועד אחד מעידו שהוא חייב לו, הרי זה נשבע להכחיש את העד[164], שכן דרשו: לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת[165], לכל עון ולכל חטאת הוא שאינו קם, אבל קם הוא לשבועה[166].
אף על פי ששבועת-מודה-במקצת* אינה אלא בטענת שתי כסף[167], שבועת-עד-אחד* היא אפילו על שוה פרוטה, שכל מקום ששנים מחייבים אותו ממון, עד אחד מחייבו שבועה[168].
על פרטי ודיני שבועת עד אחד ע"ע שבועת הדיינים וע' שבועת עד אחד; על עד יחיד היודע עדות* לחברו, שאם אינו מעיד הוא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים[169], ע"ע עדות; על עד המסייע, אם הוא פוטר משבועה, ע"ע שבועת הדיינים וע' שבועת עד אחד; אם מיגו* פוטר משבועת עד אחד ע"ע שבועת הדיינים וע' שבועת עד אחד; על עד אחד שמעיד שהמחויב שבועה אינו נאמן, שכשהוא אדם נאמן, פעמים שמהפכים השבועה על שכנגדו על פיו, ע"ע אומדנא[170].
על עד אחד שמעיד על אבדה, שאינה של זה שנתן סימניה, אם הוא מחייב שבועה, ע"ע השבת-אבדה[171].
באיסורים
על נאמנות עד אחד באיסורים עי' לעיל[172].
בדבר שבערוה
בדבר-שבערוה* אין עדות בפחות משנים[173], לפי שלמדים גזרה-שוה* מממון, שנאמר בערוה: כי מצא בה ערות דבר[174], ובממון נאמר: על פי שני עדים וגו' יקום דבר[175], מה דבר האמור בממון על פי שנים[176], אף בערוה על פי שנים[177]. על פרטי הדין, ואם מדובר דוקא כשהעדות היא נגד חזקת איסור, וגדר דבר שבערוה, ואופנים שונים שעד אחד נאמן אף בדבר שבערוה, ע"ע דבר שבערוה.
בסוטה
סוטה* שנסתרה בעדים, ועד אחד מעיד שנטמאה, אינה שותה[178], אלא היא אסורה על בעלה, ויוצאת בלא כתובה[179]. על המקור ופרטי הדינים ע"ע השקאת-סוטה[180].
בעגלה ערופה
עד אחד נאמן בעגלה-ערופה*, שאם עד אחד אומר אני ראיתי את ההורג, אין עורפים את העגלה[181], שנאמר: לא נודע מי הכהו[182], משמע שאם נודע מי הכהו, אפילו לא נודע אלא לאחד בסוף העולם, אין עורפים[183]. על פרטי הדין ע"ע עגלה ערופה.
בעדות אשה
על עדות-אשה*, היינו להעיד על אשה שמת בעלה, שתינשא לשוק, שעד אחד נאמן בה, ע"ע דבר-שבערוה[184] וע' עדות-אשה.
על נאמנות עד אחד ביבמה, היינו להעיד על אשה שמת בעלה, שתתיבם, או להגיד על יבמה שמת יבמהּ, ותינשא לשוק, ע"ע דבר שבערוה[185] וע' יבמה[186] וע' יבמה-לשוק[187] וע' עדות אשה וע' עגונה.
על נאמנות עד אחד באחות אשה, היינו להעיד על אשה שמתה, ולהתיר לבעלה את אחותה, ע"ע אחות אשה[188] וע' עדות אשה.
ביוחסין
על נאמנות עדות עד אחד ביוחסין*, ע"ע יוחסין[189].
בהעלאה לכהונה
על העלאה לכהונה על פי עד אחד ע"ע יוחסין[190] וע' יחס[191] וע' כהן*[192].
בגילוי מילתא
על נאמנות עד אחד, ועד פסול, בגלוי-מלתא*, ע"ע גלוי מלתא בעלמא[193].
בשבויה
להעיד על שבויה*, שהיא טהורה ומותרת לכהן, עד אחד נאמן, וכן אשה נאמנת[194]. על טעם הדבר, ואם העדות חשובה עדות בדבר שבערוה או עדות באיסורים, ושאר דיני עדות על שבויה, ע"ע שבויה.
בקידושין
המקדש בעד אחד, כמה אמוראים אמרו שאין חוששים לקידושיו[195], אפילו כששניהם מודים[196], לפי שקידושין הם בכלל דבר-שבערוה, שאינו אלא בשני עדים[197], ורב פפא אמר שחוששים לקידושיו[198], לפי שלדעתו קידושין הם כשאר איסורים, שעד אחד נאמן בהם[199]. להלכה פסקו ראשונים ואחרונים שאין חוששים לקידושיו[200], ויש שפסקו שחוששים כששניהם מודים[201].
על פרטי דיני עד אחד בקידושין ע"ע דבר שבערוה[202] וע' קידושין.
בגרושין
על גרושין בפני עד אחד ע"ע גרושין[203].
על גט
על גט שאין בו אלא עד אחד, ע"ע גט[204].
קדוש החודש
עד אחד נאמן להעיד שקדשו את החודש, לפי שהוא דבר שעתיד להתגלות[205] על פרטי הדין ע"ע מילתא דעבידא לאגלויי וע' קדוש החודש.
על עד אחד, שכשר להעיד על עדי קידוש החודש[206], ע"ע הם-אמרו-והם-אמרו[207] וע' קדוש החודש.
אבלות
על אבלות* על פי עדות עד אחד ע"ע אבלות[208] וע' מילתא דעבידא לאגלויי.
בבן נח
על בן-נח*, שנהרג על פי עד אחד, ע"ע בן נח[209].
הערות שוליים
- ↑ עי' ציון 155 ואילך. עי' רמב"ם עדות פ"ה ה"א.
- ↑ עי' ציון 173 ואילך. וע"ע דבר שבערוה.
- ↑ רמב"ם עדות פ"ה ה"ב.
- ↑ עי' ציון 178 ואילך. עי' רמב"ם שם.
- ↑ עי' ציון 181 ואילך. רמב"ם שם.
- ↑ עי' ציון 55 ואילך. רמב"ם עדות פי"א ה"ז.
- ↑ עי' ציון 63 ואילך.
- ↑ עי ציון 163 ואילך. רמב"ם עדות פ"ה ה"א.
- ↑ ע"ע עדות אשה. רמב"ם שם ה"ב.
- ↑ ע"ע הנ"ל.
- ↑ דברים יט טו. סהמ"צ לרמב"ם ל"ת רפח; החינוך תקכג; יראים סי' רה; סמ"ג לאוין ריג.
- ↑ ספרי דברים שופטים פיסקא קפח אות טו, הובא ביראים שם ובסמ"ג שם. על העלאה לכהונה ע"פ עד אחד ע"ע כהן ציון 794 ואילך.
- ↑ סהמ"צ לרמב"ם ל"ת רפח; החינוך תקכג; יראים סי' רה; סמ"ג לאוין ריג.
- ↑ תוס' הרא"ש גיטין י ב ד"ה אי לאו, בשם י"א, וע"ש שדחה ראייתם; עי' קצוה"ח סי' ל ס"ק ט בשם תשובה המיוחסת לרמב"ן.
- ↑ החינוך מ' תקכג. וע"ע עדות.
- ↑ פנ"י קידושין עג ב ד"ה אמנם; נתהמ"ש ביאורים סי' נו ס"ק יד ד"ה גלל כן, ושם בד' תשב"ץ ח"א סי' עז.
- ↑ עי' פסחים קיג ב, מעשה בעד אחד שהעיד נגד חברו, ורב פפא הענישו; יראים סי' רה; סמ"ג לאוין ריג; הגה"מ עדות פ"ה ה"א; רמ"א בשו"ע חו"מ כח א; ח"ח פתיחה לאוין אות י.
- ↑ פסחים שם.
- ↑ דברים יט טו. יראים סי' רה, וסמ"ג לאוין ריג, והגה"מ עדות פ"ה ה"א, ע"פ פסחים קיג ב.
- ↑ עי' ציון 11 ואילך. באר מים חיים שם אות י, בדעת רשב"ם פסחים שם וסהמ"צ לרמב"ם ל"ת רפח, ועי' החינוך מ' תקכג.
- ↑ יראים סי' רה וסמ"ג סי' ריג והגה"מ עדות פ"ה ה"א, ע"פ קידושין סו א וגיטין נד ב וכתובות פה א, שמצינו שיחידים העידו להפריש מאיסור; רמ"א בשו"ע חו"מ כח א.
- ↑ ציון 805 ואילך.
- ↑ ציונים 1145, 1210 ואילך.
- ↑ ציון 201 ואילך.
- ↑ ציון 262.
- ↑ ציון 262.
- ↑ ציון 296 ואילך.
- ↑ ציון 330 ואילך.
- ↑ עי' ציון 33 ואילך.
- ↑ מנ"ח מ' לז אות ג.
- ↑ ציון 60 ואילך.
- ↑ ציונים 152, 155 ואילך, 319 ואילך, 384 ואילך,
- ↑ עי' רמב"ם עדות פ"ה ה"ג.
- ↑ משניות יבמות קיז א, קכב א; רמב"ם גירושין פי"ב הט"ו וט"ז; טוש"ע אה"ע יז ג.
- ↑ ושם אם אף גזלן כשר לעדות אשה.
- ↑ עי' משנה סוטה מז א, וגמ' שם ב; רמב"ם רוצח פ"ט הי"ב.
- ↑ ירושלמי סוטה פ"ט ה"א; רמב"ם רוצח שם.
- ↑ משנה סוטה לא א; רמב"ם סוטה פ"א הט"ו.
- ↑ ציון 91.
- ↑ רמב"ם עדות פ"ה ה"ג. ועי' כ"מ שם, שאינו יודע מה מקורו של הרמב"ם, ומצדד לומר שהוא מזה שאמרו: לכל עון ולכל חטאת אינו קם אבל קם הוא לשבועה, עי' ציון 166, שמשמע שמדובר בראוי לעדות עון וחטאת בצירוף עד אחר.
- ↑ ציון 139 ואילך.
- ↑ ציון 154 ואילך.
- ↑ עי' קידושין סו א: מהימן לך כבי תרי, לענין דבר שבערוה, ותוס' שם שה"ה לענין איסורים. ועי' תוס' שם, שמי שמינה שליח, הרי האמינו כשנים, וצריך לחשוש לדבריו בכל אופן.
- ↑ הגהה במרדכי קידושין רמז תקכט בשם ר"ת; הגהות ר"פ על סמ"ק מ' רכד אות י בשם ר"ת בשם רבי קלונימוס איש רומי; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד קכז א.
- ↑ הגהה במרדכי שם בשם הר"מ.
- ↑ רש"י ב"מ ד א ד"ה תורת הזמה לא פריך, ותוס' שם ד"ה עד אחד. וע"ע הזמה ציון 49.
- ↑ ב"מ שם, ורש"י שם ד"ה בתורת הזמה, ותוס' שם.
- ↑ תוס' שם.
- ↑ ע"ע שבועת הדיינים וע' שבועת עד אחד.
- ↑ ציון 153 ואילך.
- ↑ ע"ע שבועת העדות.
- ↑ עי' ציון 163 ואילך.
- ↑ ב"ק קה ב; שבועות לב א.
- ↑ ציון 90.
- ↑ גיטין ב ב, ג א; עי' יבמות פח א; חולין י ב; רמב"ם עדות פי"א ה"ז; עי' שו"ע יו"ד קכז ג, וש"ך שם כג בבאורו, ורמ"א בשו"ע שם.
- ↑ עי' ציונים 77 ואילך, 94 ואילך, הדין כשהתחזק איסור או היתר. עי' שו"ע וש"ך ורמ"א שבציון הקודם.
- ↑ רש"י חולין י ב ד"ה עד אחד.
- ↑ גיטין שם ושם; יבמות שם; רא"ש גיטין פ"ה סי' ח חילוק א ומרדכי יבמות רמז עג חילוק א ודרכ"מ יו"ד קכז אות ב חילוק א; רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ג. אם נאמן לומר שהוא חֵלב ולאסרו, עי' ציון 70 ואילך.
- ↑ עי' פנ"י כתובות כז א ד"ה משנה, וע"ש שהוכיח מזה שכל דין נאמנות ע"א באיסורים נלמד מספירת נדה לעצמה, לסוברים כן, עי' ציון 69, וע"ש שבשבויה, שעד אחד נאמן בה, הדין שונה, שהיא אינה נאמנת על עצמה, עי' הטעם בע' שבויה.
- ↑ עי' ט"ז יו"ד צח ס"ק ב, וחוו"ד ביאורים שם ס"ק א; נובי"ת חו"מ סי' ד.
- ↑ שער"י ש"ו סוף פ"ב, וע"ש שנאמן נגד רובא דליתא קמן וכן נגד שאר בירורים והוכחות, ועי' ציון 126, שי"ס שע"א אינו נאמן נגד רובא דליתא קמן. ועי' ציון 140 ואילך, שי"ס שנשים ופסולי עדות אינם נאמנים באיסורים, ולכאו' נ' שלדעתם הוא גדר עדות.
- ↑ רש"י גיטין ב ב ד"ה ומשני. ועי' ציון 106 שבעדות על שחיטה ותרומה, כתבו ראשונים שמאחר והתחזק איסור, עד אחד אינו נאמן אלא כשהעדות נחשבת דבר שבידו.
- ↑ רש"י יבמות פח א ד"ה ואמר. ועי' רמב"ן ורשב"א חולין י ב, וריטב"א גיטין ב ב, שכן נמצא בירושלמי, שאם אין עד אחד נאמן, אין לך אדם מתאכסן אצל חברו. ועי' תו"י יבמות פח א, שהק': מה לנו בזה הדבר, יזהר במה שיאכל.
- ↑ דברים יב כא.
- ↑ ויקרא א ה.
- ↑ רש"י חולין י ב ד"ה עד אחד.
- ↑ ויקרא טו כח.
- ↑ כתובות עב א.
- ↑ תוס' גיטין ב ב ד"ה עד אחד, ורמב"ן ורשב"א שם ותוס' יבמות פח א ד"ה ברי בשם י"מ, וכ"ה בראשונים רבים.
- ↑ תוס' קידושין סה ב ד"ה נטמאו וגיטין ב ב ד"ה מידי; רא"ש מו"ק פ"ג סי' לב. ועי' שו"ע יו"ד קכז ג, שע"א נאמן באיסורים להתיר ולא לאסור, אבל עי' ש"ך שם ס"ק כג, שביאר דבריו, שאינו מטעם שאינו נאמן לאסור, אלא מטעם שאינו נאמן נגד חזקה, ולפיכך הוא נאמן לאסור רק בדבר שלא התחזק בו היתר, ומאחר ובדבר כזה, אף קודם שבא העד, נהגו בו איסור מספק, נמצא שלאסור אין צורך בעדותו.
- ↑ עי' ברייתא גיטין נד ב, וד' אביי שם, לענין טהרות שנטמאו וזבחים שנתפגלו. ועי' ציון 105.
- ↑ עי' ד' אביי בקידושין סה ב, סו א, וברייתות שם, לענין עדות אכילת חלב, או שור שנרבע או טהרות שנטמאו.
- ↑ עי' ציון 121, שי"ס כן, וע"ש שי"ח וסוברים שאינו משום שתיקה כהודאה אלא מדין ע"א נאמן באיסורים.
- ↑ תוס' קידושין סה ב ד"ה נטמאו; עי' רא"ש מו"ק פ"ג סי' לב. ועי' ציון 96 שי"מ שמטעם אחר במקומות אלו אינו נאמן מטעם ע"א נאמן באיסורים. ועי' ציון 102, שי"ח וסוברים שטעם הנאמנות כשבעל הדבר שותק הוא שעד אחד נאמן באיסורים.
- ↑ פנ"י קידושין סה ב בתוס' ד"ה נטמאו.
- ↑ רא"ש גיטין פ"ה סי' ח חילוק א ומרדכי יבמות רמז עג חילוק א ודרכ"מ יו"ד קכז אות ב חילוק א, וכעי"ז רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ג, שדבר שלא התחזק בו לא איסור ולא היתר, עד אחד נאמן בין לאסרו ובין להתירו; עי' רמב"ן ורשב"א קידושין סה ב, בבאור גמ' שם, שהטעם שע"א נאמן לומר לחברו שטהרותיו נטמאו וזבחיו נתפגלו, כשהלה שותק, אינו משום שתיקה כהודאה (עי' ציון 121, שי"ס שהוא משום שתיקה כהודאה) אלא משום שע"א נאמן לאסור. על הטעם שלדעתם המעיד לחברו שטהרותיו נטמאו או שזבחיו נתפגלו אינו נאמן אלא כשבידו לפגל ולטמא, עי' ציון 105, וע"ע פועל.
- ↑ עי' גיטין ב ב, ג א.
- ↑ עי' יבמות פח א, ותוס' גיטין ב ב ד"ה הוי. על נאמנות עד אחד בדבר שבידו במקום שהתחזק איסור, עי' ציון 105 ואילך.
- ↑ רמב"ן יבמות פח א, ורשב"א שם בשם י"מ.
- ↑ עי' רשב"א יבמות פז ב ופח א, וקידושין סה ב, ושו"ת רשב"א ח"א סי' שעו, וכעי"ז רמב"ן וריטב"א יבמות שם וקידושין שם, בדעת אמוראים בכריתות יב ב, שנחלקו בטעם מה ששנינו שם א, שאדם נאמן להכחיש אפ' שני עדים שאמרו שאכל חֵלב, לסוברים כן, ע"ע חטאת ציון 132, שלסוברים בטעם שהוא משום מיגו שהיה יכול לומר מזיד הייתי ולהפטר, ע"ע הנ"ל ציון 138, הרי בלא מיגו העדים נאמנים, ולדעתם אף מה שמוכח שם במשנה שאף עד אחד נאמן כשכנגדו שותק, הרי"ז משום נאמנותו של העד, ויש להוכיח משום שע"א נאמן נגד חזקה, אבל לסוברים בטעם שהבעלים יכול להכחיש עדים, שהוא משום שאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש, והכוונה שלענין חיוב קרבן אין עדים נאמנים כמו בכל התורה, אף מה שמוכח מהמשנה שם שע"א מחייב קרבן במקום שתיקה, אי"ז משום נאמנותו, אלא משום הודאת בעל דין (וכך סברה הגמ' ביבמות פז ב, פח א, עי' ציון 119) ואין מקור משם לנאמנות עד אחד נגד חזקה.
- ↑ רמב"ן ורשב"א יבמות פח א; ריטב"א גיטין ב ב ונד ב; רשב"א וריטב"א קידושין סה ב; שו"ת רשב"א ח"א סי' שעו.
- ↑ ריטב"א יבמות פח א.
- ↑ רא"ש גיטין פ"ה סי' ח חילוק ג, ומרדכי יבמות רמז עג חילוק ג ודרכ"מ יו"ד סי' קכז אות ב חילוק ג; רמ"א בשו"ע שם ג.
- ↑ הגהות אשרי חולין פ"א סי' יד בשם ר"א ממיץ. ועי' פנ"י חולין ב א ד"ה ומה שהוצרכתי.
- ↑ רש"י ורשב"א וריטב"א יבמות פח א.
- ↑ רשב"א וריטב"א שם; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ג.
- ↑ ציונים 213, 220.
- ↑ עי' תוס' גיטין ב ב ד"ה עד אחד, ועי' ציון 69, שיש סוברים שממנה למדים לנאמנות עד אחד באיסורים.
- ↑ ציון 56 ואילך. וע"ש ציון 178.
- ↑ רמב"ן יבמות פח א וגיטין ב ב.
- ↑ רמב"ן גיטין שם.
- ↑ ציון 241 ואילך.
- ↑ עי' ש"ש ש"ו פכ"ג.
- ↑ רא"ש גיטין פ"ה סי' ח חילוק ב, וסי' יג חילוקים יא, יב, ומרדכי יבמות רמז עג חילוקים ב, יא, יב, וכעי"ז דרכ"מ יו"ד סי' קכז אות ב חילוק ב; עי' שו"ע שם א וג, וש"ך שם ס"ק כג בבאורו. ועי' רש"י קידושין סו ב, שהטעם שעד אחד נאמן לומר על מקוה שהתחסר, ועל כהן שהוא בעל מום, הוא שעד אחד נאמן באיסורים, ועי' תוס' הרא"ש שם שהק' עליו שהרי זה נגד חזקת היתר, ואינו בידו.
- ↑ עי' ציון 83.
- ↑ גיטין נד ב. רא"ש ומרדכי ודרכ"מ שם. ועי' ציון 74, שי"מ שמטעם אחר אינו נאמן שם כשאין בידו.
- ↑ עי' ציון 77 ואילך.
- ↑ רמב"ן קידושין סה ב סוף ד"ה ועוד ממעשה; רשב"א קידושין שם ד"ה הלכך. על הטעם שלדעתם המעיד לחברו שטהרותיו נטמאו או שזבחיו נתפגלו אינו נאמן אלא כשבידו לפגל ולטמא, עי' ציון 105, וע"ע פועל.
- ↑ קוה"ע סי' סז ס"א. וע"ע חזקה.
- ↑ קידושין סה ב; רמב"ם מו"מ פי"ג ה"ח.
- ↑ ראשונים דלהלן. ועי' ציון 121, שלראשונים הסוברים שע"א אינו נאמן נגד חזקת היתר, נאמנותו אינה אלא מטעם שתיקה כהודאה.
- ↑ רמב"ן ורשב"א קידושין סה ב.
- ↑ עי' ציונים 77 ואילך, 94 ואילך.
- ↑ עי' ציון 70.
- ↑ עי' יבמות פח א, שנאמן על טבל והקדש וקונמות, להתירם נגד חזקת איסורם, כשבידו להתירם; עי' גיטין נד ב, שעד נאמן לומר לחברו שנטמאו טהרותיו ונתפגלו זבחיו, כשבידו לטמא ולפגל, ותוס' קידושין סה ב, שכשאינו בידו אין נאמנות ע"א, לפי שע"א אינו נאמן לאסור, ורא"ש גיטין פ"ה סי' ח שכשאינו בידו אין נאמנות ע"א לפי שמעיד נגד חזקת היתר; עי' רמב"ם וראב"ד פסוהמ"ק פי"ט הט"ו. ועי' רשב"א גיטין שם ד"ה רבא ור"ן שם ד"ה שורת, שלסוברים שעד אחד נאמן אפילו לאסור (עי' ציון 76) ואפילו נגד חזקת היתר (עי' ציון 98), דוקא בפועל, שחזקה עליו שהוא נזהר, אמרו שנאמן רק בדבר שבידו, אבל כל אדם נאמן אף בל"ז, וע"ע פועל.
- ↑ תוס' גיטין ב ב ד"ה עד אחד. ועי' רש"י שם.
- ↑ תוס' גיטין נד ב בשם ר"ת; רא"ש גיטין פ"ה סי' ח בשם ר"ת; טוש"ע יו"ד קכז א.
- ↑ תוס' גיטין נד ב בשם ר"ת; תוס' קידושין סה ב ד"ה נטמאו; רא"ש גיטין פ"ה סי' ח בשם ר"ת; רא"ש גיטין פ"ה סי' יג חילוק יא ומרדכי יבמות רמז עג חילוק יא, ועי' ציון הבא; טוש"ע יו"ד קכז א. ועי' ש"ש ש"ו פ"ו.
- ↑ עי' מהרש"א קידושין סה ב על תוס' ד"ה נטמאו, ותוס' רע"א קידושין פ"ג מ"ח אות לח, בדעת מרדכי קידושין רמז תקכט (ועי' מרדכי שבציון 108, שמ' שעד נאמן במקום שבידו אפ' כשהבעלים מכחישים, ועי' ש"ש ש"ו פ"ו, שלמד אף ממרדכי קידושין שם, שנאמן אפ' נגד הכחשה); עי' ש"ך יו"ד סי' קכז ס"ק ג.
- ↑ עי' ציון 103 ואילך, האופנים שע"א אינו נאמן באיסורים בדבר כשאינו בידו.
- ↑ גיטין נד ב, ותוס' שם ובקידושין סה ב בבאורה. ועי' תוס' קידושין שם ורא"ש גיטין פ"ה סי' ח, שהדין שאינו נאמן כשמצאו ולא אמר לו, הוא בכל עד אחד שמעיד על דבר שהיה בידו, ועי' רמב"ן קידושין סה ב ד"ה ובעיקר קושיין, ור"ן גיטין נד ב ד"ה שורת הדין, שחולקים וסוברים שהדין הזה אינו אלא בפועל, שהיה עליו להודיע, ולפיכך כשמצא ולא אמר לו הרי"ז כאומר בתחלה שהן טהורות, אבל סתם עד אחד נאמן אף על פי שמצאו ולא אמר לו, וע"ע פועל.
- ↑ ציון 1 ואילך.
- ↑ עי' ציון 77 ואילך.
- ↑ רא"ש גיטין פ"ה סי' ח חילוק ד ומרדכי יבמות רמז עג חילוק ד ודרכ"מ יו"ד קכז אות ב חילוק ד; רמ"א בשו"ע שם ג. ועי' רא"ש שם ומרדכי שם שמקורם מהדין שעד נאמן על דבר שבידו נגד חזקת איסור, שלדעתם הטעם הוא שדבר שבידו חשוב שלו, ואדם נאמן על שלו, וע"ע בידו ציון 16, ועי' ש"ש ש"ו פ"א ופ"ו.
- ↑ ט"ז יו"ד קכז ו. ועי' ש"ש שם פ"ו.
- ↑ עי' ציונים 77 ואילך, 94 ואילך. רא"ש גיטין דלהלן.
- ↑ עי' ציון 70 ואילך. תוס' קידושין סה ב סוף ד"ה נטמאו ורא"ש מו"ק פ"ג סי' לב.
- ↑ עי' יבמות פז ב, פח א; עי' קידושין סה ב, ועי' ראשונים דלהלן.
- ↑ יבמות שם. ועי' ציון 80, שיש ראשונים שכתבו שאמוראים נחלקו בטעם שעד אחד מחייב קרבן, אם משום שע"א נאמן באיסורים, או משום שתיקה כהודאה.
- ↑ קידושין סה ב; רמב"ם מו"מ פי"ג ה"ח.
- ↑ רש"י ותוס' קידושין שם ורא"ש גיטין פ"ה סי' יג אות יג, וראשונים קידושין שם בשם ר"ת. ועי' ציון 102, שי"מ שהוא מדין ע"א נאמן באיסורים, ולא מחמת הודאת בעל דין.
- ↑ תוס' גיטין נד ב ד"ה אמר; תוס' קידושין סה ב; רא"ש גיטין פ"ה ה"ח בשם ר"ת; טוש"ע יו"ד קכז א.
- ↑ ציון 159 ואילך.
- ↑ עי' ציונים 77 ואילך, 94 ואילך.
- ↑ ע"ע רוב. פנ"י קידושין סג ב.
- ↑ ש"ש ש"ו פ"ז. ועי' ציון 61 שי"ס שע"א נאמן אף נגד רובא דליתא קמן ונגד בירורים אחרים.
- ↑ עי' ציונים 77 ואילך, 94 ואילך.
- ↑ עי' ציונים 77 ואילך, 94 ואילך.
- ↑ עי' תוס' קידושין ס"ה ב ד"ה נטמאו, ותוס' שם סו ב ד"ה שלח ע"פ גמ' דלהלן; רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ג בשם י"א.
- ↑ עי' קידושין סו ב, לענין בעל מום: שלח אחוי, ותוס' הרא"ש שם ד"ה מקוה, שה"ה לענין מקוה יכול לומר: בא נמדוד.
- ↑ תוס' הרא"ש שם.
- ↑ ירושלמי סוטה פ"ו ה"ב ונזיר פ"ח ה"א; רמב"ם סנהדרין פט"ז ה"ו ושגגות פ"ג ה"ב, לענין מי שאכל מאכל שעד אחד העיד עליו שהוא אסור, שלוקה, וכן רמב"ם נזירות פ"ט הי"ז, לענין מי שנהג נזירות ע"פ עד אחד, שלוקה אם עבר עליה.
- ↑ עי' פנ"י קידושין קונטרס אחרון אות צא, ושו"ת רע"א קמא סוף סי' קז בדעתו.
- ↑ עי' שו"ת רע"א שם. ועי' קוב"ש כתובות אות נח, טעם לחלק בין מיתה למלקות.
- ↑ עי' תוס' חולין צו א ד"ה פלניא, לענין ע"א בעדות אשה, שאע"פ שמתירים אותה על פיו (ע"ע עדות אשה) אין מענישים על פיו אם נשאת לאחר וזינתה אחר שודאי מת הראשון, ורע"א חולין שם שמ' שלדעתו ה"ה באיסורים אין עונשים באיסור שהוחזק ע"פ עד אחד.
- ↑ ציון 122 ואילך.
- ↑ עי' ריטב"א גיטין ה ב ד"ה לימא; חוו"ד ביאורים סי' צח ס"ק א; אב"מ סי' מו ס"ק ה וש"ש ש"ו פ"ח.
- ↑ ט"ז יו"ד סי' לט ס"ק כב, וש"ש ש"ו פ"ח בדעתו.
- ↑ קידושין סו א.
- ↑ עי' רש"י קידושין שם ור"ן על הרי"ף שם (כח ב), וש"ך יו"ד סי' קכז ס"ק כ.
- ↑ עי' ריטב"א וריטב"א כתובות עב א בשם יש מדקדקין, שנשים אינן נאמנות באיסורים שמן התורה אלא לענין נדה, שאין אפשרות לדעת אלא בעדות האשה עצמה, וע"ש ושם שדוחים דבריהם. ועי' תוס' עירובין נט א ד"ה ותחומין, ופסחים ד ב ד"ה הימנוה, שנשים אינן נאמנות באיסורים שמדאורייתא אלא בדבר שבידן.
- ↑ עי' ציון 69 ואילך, שי"ס שכל דין ע"א נאמן באיסורים נלמד מזה שאשה נאמנת על ספירת נדתה; רשב"א וריטב"א כתובות שם, לענין נשים; נמוקי יוסף סנהדרין (ה ב), לענין נשים; דרכ"מ יו"ד קכז אות ב, בשם ר"ן, לענין נשים, ורמ"א בשו"ע שם א, לענין כל פסולי עדות, ורמ"א בשו"ע שם ג לענין נשים. ועי' ש"ך שם ס"ק כ.
- ↑ ציון 404 ואילך.
- ↑ ציון 33 ואילך.
- ↑ ציון 422 ואילך.
- ↑ ציון 227 ואילך.
- ↑ ציון 18 ואילך.
- ↑ ר"ן סוכה (כ ב); ארח"ח הל' יין נסך סוף אות לו בשם ריטב"א; שו"ת הריב"ש סי' רמה. ועי' רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ג.
- ↑ עי' ציונים 77 ואילך, 94 ואילך, מחלוקת אם ע"א נאמן נגד חזקת איסור או היתר.
- ↑ שו"ת ריב"ש שם.
- ↑ שו"ת רשב"א ח"א סי' רד; רמ"א בשו"ע שם.
- ↑ ארח"ח שם בשם ריטב"א; ר"ן שם; רמ"א בשו"ע יו"ד קכז ד. ועי' ר"ן שם שזה דוקא כשהדבר ביד הקטן, אבל ביד נכרי לא, שלא שמענו שנאמן לשמר מה שביד אחר.
- ↑ תשב"ץ ח"א סי' סו, בשם רמב"ן פ"ק דחולין: ע"א נאמן באיסורין בין מפי עצמו בין מפי אחרים, ועי' רמב"ן חולין י ב: ע"א נאמן באיסורין בין במעשה עצמו בין במעשה אחרים; אב"מ סי' מו ס"ק ה.
- ↑ עי' כנה"ג הגהות ב"י חו"מ סי' כח אות קיג.
- ↑ דברים יט טו. רמב"ם עדות פ"ה ה"א.
- ↑ ספרי דברים שופטים פיסקא קפח אות טו.
- ↑ עי' שו"ת מהרי"ק סי' עב, וש"ש ש"ו סוף פ"ג בדעתו.
- ↑ ש"ש שם.
- ↑ תשב"ץ ח"א סי' פב.
- ↑ שו"ת ריב"ש סי' קפא; עי' רמ"א בשו"ע חו"מ ל יד.
- ↑ ציון 63 ואילך.
- ↑ ציון 35 ואילך.
- ↑ ספרי דברים שופטים פיסקא קפח; כתובות פז ב; ב"מ ג ב; שבועות מ א; רמב"ם עדות פ"ה ה"א וטו"נ פ"א ה"א ושבועות פי"א ה"ה; טוש"ע חו"מ פז א.
- ↑ רש"י ב"מ ג ב ד"ה מחייבו.
- ↑ דברים יט טו.
- ↑ ספרי שם; כתובות שם; שבועות שם.
- ↑ ע"ע שבועת מודה במקצת.
- ↑ שבועות מ א; רמב"ם טו"נ פ"ג ה"ו.
- ↑ ב"ק נו א; רמב"ם עדות פי"ז ה"ז; טוש"ע חו"מ כח א.
- ↑ ציון 66.
- ↑ ציון 211 ואילך.
- ↑ ציון 55 ואילך.
- ↑ יבמות פח א; גיטין ב ב, ג א, סד א; קידושין סו א.
- ↑ דברים כד א.
- ↑ דברים יט טו.
- ↑ עי' ציון 155 ואילך.
- ↑ עי' סוטה ג ב; עי' גיטין צ א; עי' קידושין סה ב; רש"י גיטין ב ב ד"ה ואין דבר.
- ↑ משנה סוטה לא א; רמב"ם סוטה פ"א הי"ד.
- ↑ משנה סוטה שם; רמב"ם שם.
- ↑ ציון 63 ואילך.
- ↑ משנה סוטה מז א וגמ' שם ב בבאורה; רמב"ם רוצח פ"ט הי"ב.
- ↑ דברים כא א.
- ↑ סוטה מז ב.
- ↑ ציון 26 ואילך.
- ↑ ציון 40 ואילך.
- ↑ ציון 534 ואילך.
- ↑ ציון 59 ואילך.
- ↑ ציון 29 ואילך.
- ↑ ציון 95 ואילך.
- ↑ ציון 97 ואילך.
- ↑ ציונים 1425 ואילך, 1616 ואילך, 1625 ואילך.
- ↑ ציון 794 ואילך.
- ↑ ציון 30 ואילך.
- ↑ עי' משנה כתובות כג ב; רמב"ם איסו"ב פי"ח הי"ז; טוש"ע אה"ע ז א.
- ↑ רב יהודה ורב נחמן בר שמואל בקידושין סה א, ורב יצחק בר שמואל בר מרתא בשם רב, ורבה בר רב הונא בשם רב ובשם רבי, ורב כהנא, בקידושין סה ב.
- ↑ רב נחמן בשם שמואל בקידושין סה א ורב יצחק בר שמואל בר מרתא בשם רב בקידושין סה ב. ועי' קידושין סה א, שרב יהודה הסתפק.
- ↑ עי' ציון 173 ואילך. עי' קידושין סה ב.
- ↑ קדושין סה ב.
- ↑ עי' ציון 55 ואילך. רא"ה בשטמ"ק כתובות כג א ד"ה ואפשר לומר.
- ↑ רמב"ם אישות פ"ד ה"ו; טוש"ע אה"ע מב ב.
- ↑ יראים סוף סי' ז; סמ"ג ע' מח; רמ"א בשו"ע שם.
- ↑ ציון 79 ואילך.
- ↑ ציון 271 ואילך.
- ↑ ציון 262 ואילך.
- ↑ ר"ה כב ב; רמב"ם קדוש החודש פ"ג הי"ד.
- ↑ עי' משנה ר"ה כב א, וירושלמי ר"ה פ"ב ה"א;
- ↑ ציון 1 ואילך.
- ↑ ציון 368 ואילך.
- ↑ ציון 440 ואילך.