מום: הבדלים בין גרסאות בדף

ליקוי, פגם באחד האיברים באדם או בבעל חיים.

כל כהן שיש בו מום, אסור לו לעבוד עבודה במקדש, שנאמר (ויקרא כא, יז): "איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו", ומפי השמועה למדו שזו אזהרה שלא יקרב לעבודה.

כהן בעל מום שעבר ועבד, נחלקו תנאים בעונשו: רבי אומר חייב מיתה בידי שמים, וחכמים אומרים באזהרה. הלכה כחכמים, ולוקה.

כהן בעל מום שעבד עבודה, חילל את העבודה ופסלה, שנאמר (ויקרא כא, כג): "ולא יחלל את מקדשי" - ומכאן שאם עבד עבודתו מחוללת ופסולה.

כהן בעל מום, על אף שהוא פסול לעבודה במקדש, מכל מקום הריהו מותר באכילת הקרבנות הנאכלים, ואף נוטל חלק עם שאר הכהנים בקדשים הנאכלים.

מצות עשה מן התורה שיהיו כל הקרבנות תמימים, מבלי מום, שנאמר (ויקרא כב, כא): "תמים יהיה לרצון".

פסול בעל מום קיים, לא רק בקרבנות בעלי חיים, אלא אף בקרבנות שאינם בעלי חיים, כגון נסכים ומנחות. "נסכים" - שנאמר (במדבר כח, לא): "תמימים יהיו לכם ונסכיהם", ודרשו: "מקיש נסכים לבהמה, מה בהמה נפסלת במומים, אף נסכים נפסלים במומים, שלא יביא יין מעושן". "מנחות" - שנאמר (במדבר שם יט - כ): "תמימים יהיו לכם ומנחתם", "שלא יביא סולת שהתליעה, ולא יבלול בשמן שריחו או טעמו רע".