גרמי/דינא או קנסא: הבדלים בין גרסאות בדף

'''שאלת האופי''' {{גודל|2|(כלומר: האם חיוב 'גרמי' הוא מעיקר הדין או מקנס)}} '''משליכה גם על שאלת המקור''' {{גודל|2|(כלומר: אם מדובר בדין דאורייתא או דרבנן)}}''': יש הסוברים'''{{הערה|כך הוכיח בתרומת הדשן {{מקור|תרומת הדשן שטו#ח"א סי' שטו|כן}} מדברי התוספות בפרק שבועת הפיקדון {{מקור|תוספות שבועות לז ב$שבועות לז, ב, ד"ה מיעט שטרות|כן}} שהחיוב בשורף שטרותיו של חברו מדאורייתא (ושורף שטרות חיובו מדינא דגרמי, כמבואר בפרק הגוזל קמא {{מקור|בבלי בבא קמא צח, ב|כן}}).{{ש}}כמו כן, הרמב"ן (בקונטרס דינא דגרמי) האריך לבאר שגרמי הוא חיוב מן הדין (ולא מקנס), והבינו רבים שכוונתו שחיוב גרמי הוא מהתורה {{מקור|(ראה:}} {{מקור|ים של שלמה בבא קמא ו ל$ים של שלמה בבא קמא פ"ו סי' ל}}{{מקור|;}} {{מקור|ש"ך חו"מ פו ב$ש"ך חו"מ סי' פו ס"ק ב}}{{מקור|;}} {{מקור|ארעא דרבנן מהדורה קמא ד קעט$ארעא דרבנן, לרבי ישראל יעקב אלגזי, מהדורה קמא, מערכת אות ד סימן קעט}}{{מקור|;}} {{מקור|ביאור הגר"א חו"מ שפו י$ביאור הגר"א חו"מ סי' שפו, ג, אות י}}{{מקור|; ועוד)}}. אכן בחידושי הרמב"ן {{מקור|רמב"ן כתובות לד א$כתבות לד, א, ד"ה וסבר לה כר"ש וכו'|כן}} כתב: "...דמאן דדאין דינא דגרמי... אלא מדרבנן בעלמא הוא דדאין דינא דגרמי, אי נמי מדאורייתא..." ומשמע מדבריו שנטה שדינא דגרמי מדרבנן (או לפחות הסתפק בכך). [וכן כתב הרשב"א שם {{מקור|רשב"א כתובות לד א$ ד"ה ר"מ סבר לה|כן}}.] וראה בשיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין בדינא דגרמי {{מקור|עמ' 198 הערה 4|כן}} [ויש לדון בדברים].{{ש}}ורבנו חיים שבתי {{מקור|מהרח"ש א סח$שו"ת תורת חיים למהרח"ש ח"א סי' סח|כן}} גם כן כתב שלדעת הרמב"ן וסיעתו דינא דגרמי חיובו מהתורה, וסיכם {{מקור|שם ד"ה ומ"מ נתבאר|כן}}: "נתבאר דלהני רבוותא דכתיבנא שהם רוב בנין ומנין דין דינא דגרמי הוא מדינא ומדאורייתא".}} '''שהחיוב ב'דינא דגרמי' הינו חיוב מדאורייתא, כדין [[אדם המזיק|מזיק]] גמור'''{{הערה|1=ראה חידושי הרשב"א {{מקור|רשב"א בבא קמא קיז א$בבא קמא קיז, א, סוף ד"ה אמר ליה אי דינא|כן}}: "ולי נראה דדינא דגרמי משום מזיק מחייבינן, ואחוי אחוויי [= מוסר] מזיק ממש הוא, ורב נחמן דחייביה ממתניתין דינא קאמר".{{ש}}יש לציין, שאמנם לשיטה זו, המקור לחיוב גרמי הוא מדין מזיק, וגם אופי החיוב הוא כדין מזיק (ששניהם חיובים מדינא ומדאורייתא), אך גם לשיטה זו יתכנו הבדלים מסוימים בין המזיק ישירות למזיק ב'גרמי' (בעקיפין), למשל לעניין נזק בשוגג או באונס, וראה בהמשך הערך.}}'''; ויש הסוברים שהחיוב ב'דינא דגרמי' הינו מדרבנן'''{{הערה|ראה לעיל שהובאו מקורות רבים לשיטה שחיוב 'גרמי' הוא קנס מדרבנן. '''ויש להוסיף מקורות נוספים בהם מוזכר שמדובר בחיוב מדרבנן, אך לא דנו אם מדובר על קנס או על חיוב מדינא:''' בתוספות {{מקור|תוספות בבא קמא נד א$בבא קמא נד, א, ד"ה חמור דבור לר' יהודה|כן}} אומר ר"י: "למאן דדאין דינא דגרמי נמי לא מחייב אלא מדרבנן" {{מקור|שו"ת בעלי התוספות כט$וכן הוא בתשובות בעלי התוספות סי' כט|כן}}. וכך הובא שם בשם ריב"א {{מקור|תוספות בבא קמא עא ב$בבא קמא עא, ב, סוף ד"ה וסבר לה כרבי שמעון|כן}}. וכן הוא בתוספות בעוד מקומות {{מקור|תוספות בבא קמא סב ב$שם סב, ב, ד"ה יצאו שטרות|כן}}. [וראה {{מקור|תוספות כתובות לד, א$תוספות כתובות לד, א, סוף ד"ה וסבר לה כר"ש}}.] וכן הביא באור זרוע {{מקור|אור זרוע ג בבא קמא רסב$ח"ג פסקי בבא קמא סי' רסב|כן}} בשם ר"י, והסכים עמו. וכן כתב הרשב"א {{מקור|רשב"א בבא קמא סג, א$ בבא קמא סג, א, ד"ה וחד למיעוטי שטרות|כן}}.{{ש}}באור זרוע {{מקור|אור זרוע ג בבא קמא קצז$ח"ג פסקי בבא קמא סי' קצז ד"ה מעשה בראובן|כן}} הביא בשם רבי שמחה בר שמואל זצ"ל שאין דין שיעבודא דרבי נתן ב'דינא דגרמי' "שאינם אלא מדרבנן". במרדכי {{מקור|מרדכי בבא קמא קצג$בבא קמא קיז, ב|כן}} כתב שישראל שאנסוהו והראה ממון חברו - פטור, משום ש'דינא דגרמי' אינו אלא מדרבנן. וכן כתבו בהגהות מיימוני {{מקור|הגהות מיימוניות חובל ומזיק ח$פ"ח מהל' חובל ומזיק ה"ג אות ד|כן}} ובתשובות מיימוני {{מקור|תשובות מיימוניות נזיקין כ$נזיקין סי' כ|כן}}.{{ש}}וראה בהערה הבאה בשם הרמב"ן והרשב"א.}}''', שקנסו את המזיק לחברו בעקיפין. ויש הסוברים שהחיוב ב'דינא דגרמי' הוא חיוב מן הדין, אך מדובר בחיוב מדרבנן'''{{הערה|כך כתב התומים {{מקור|תומים קיט ב$סי' קיט ס"ק ב|כן}}. '''כך יתכן לבאר גם בדעת כמה מהראשונים:''' ראה בהערה לעיל שיתכן שזו שיטת '''הרמב"ן''' {{מקור|רמב"ן כתובות לד א$כפי שמשמע מחידושי לכתובות הנ"ל|כן}}, וכפי שנטה בשיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין. יש לציין, שכמה מהמפרשים{{דרוש מקור}} כתבו שלדעת '''ר"י''' {{מקור|תוספות בבא בתרא כב ב$בתוספות בבבא בתרא כב, ב, ד"ה זאת אומרת|כן}} וסיעתו (הסוברים שהחילוק בין 'גרמא' ל'גרמי' הוא במידת הישירות והמיידיות של הנזק), 'דינא דגרמי' אינו קנס אלא חיוב מעיקר הדין, אך גם ר"י עצמו כתב שחיוב 'גרמי' הוא מדרבנן {{מקור|תוספות בבא קמא נד א$תוספות בבא קמא נד, א, ד"ה חמור דבור|כן}}. ואם כן, יתכן שגם הוא סובר כשיטה זו (שחכמים חייבו ב'דינא דגרמי' מעיקר הדין). [וראה בהערה להלן בסמוך - הסבר שונה בשיטת ר"י.]{{ש}}וראה גם בספר שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין בדינא דגרמי {{מקור|עמ' 48 ואילך, ועמ' 57-58, 66, 71, 198-199|כן}}.}}.

# '''גביה מלקוחות בגרמי''' – יש מי שכתב שגם לדעה{{הערה|ראה ש"ך {{מקור|ש"ך חו"מ תיט א$חו"מ ר"ס תיט|כן}} שמנה את הראשונים הסוברים שחיובי נזיקין גובים מלקוחות.}} שחיובי נזיקין גובים מלקוחות {{גודל|2|(כלומר, אם אין למזיק לשלם, והוא מכר קרקע שלו אחר שהזיק - גובים את תשלום הנזק מהקרקע שהייתה בבעלותו)}}, מכל מקום חיוב נזקים עקיפין ('גרמי') אינו גובה מלקוחות {{מקור|ש"ך חו"מ סו קיד$ש"ך חו"מ סי' סו ס"ק יד|כן}}, משום שחיוב זה הוא רק מדרבנן, וגביה מלקוחות היא מדין [[שעבודא דאורייתא]], ולא בחובות מדברי חכמים {{מקור|תומים קיט ב$תומים סימן קיט ס"ק ב|כן}}. אכן לפי הדעה שחיוב 'דינא דגרמי' מהתורה, מסתבר שגם נזק עקיף ('גרמי') דינו כנזק ישיר לעניין גביה מלקוחות{{דרוש מקור}}{{הערה|מדברי הרש"ש {{מקור|רש"ש בבא בתרא קמז, ב|כן}} בביאור קושיית התוספות, עולה שחיוב גרמי ניתן לגבות מלקוחות. [וראה בהערה לעיל, שבתרומת הדשן {{מקור|תרומת הדשן שטו#ח"א סי' שטו|כן}} הוכיח מדברי התוספות בפרק שבועת הפיקדון {{מקור|תוספות שבועות לז ב$שבועות לז, ב, ד"ה מיעט שטרות|כן}} שחיוב 'דינא דגרמי' (כדוגמת שורף שטרות של חברו) הוא מדאורייתא. ואם כן, יש לומר שקושיית התוספות (להסבר הרש"ש) היא לשיטתם.]}}.

# '''מודה בגרמי''' – יש מקום לבחון האם אדם חייב ב'דינא דגרמי' כאשר אין עדים שגרם היזק, אך הוא [[הודאת בעל דין|מודה]] בכך. הנידון מבוסס על הכלל: אין אדם משלם קנס על פי עצמו {{מקור|בבלי כתובות מב א$שם מב, א, ועוד|כן}}, ובלשון הגמרא {{מקור|בבלי בבא קמא סד, ב}}: "מודה בקנס פטור" {{מקור|בבלי כתובות מג, א|כן}}, כלומר, אדם ש[[הודאת בעל דין|הודה]] שעשה מעשה המחייב בקנס - אינו חייב לשלם את הקנס (שכן חיוב קנס הוא רק כאשר [[עדים]] העידו שעשה מעשה המחייב בקנס, ואז בית דין חִייב אותו בקנס, ולא כאשר 'הרשיע עצמו' והודה שחייב בקנס){{הערה|1=דבר זה נלמד מהפסוק {{מקור|שמות כב, ח|כן}}: "...אשר ירשיעון אלהים (= דיינים) ישלם שנים לרעהו", ודרשו חז"ל {{מקור|בבלי בבא קמא סד, ב|כן}}: פרט למרשיע את עצמו {{מקור|בבלי בבא קמא עה א$שם עה, א|כן}}. כלומר, חיוב כפל (והוא הדין לשאר הקנסות) מותנה בכך שהדיינים ירשיעו את האדם ויחייבוהו, אך אם האדם הרשיע וחִייב את עצמו - אינו חייב בקנס.}}. לאור זאת, יש לבחון האם אדם חייב ב'גרמי' על פי עצמו (דהיינו כאשר אין עדים שהזיק ב'גרמי', אך הוא הודה בכך){{הערה|המקורות המובאים בהמשך הפסקה מבוססים על שיעורי הרב אהרן ליכשטנשטיין {{מקור|דינא דגרמי, עמ' 50-51, הערה 8|כן}} ועל פרויקט השו"ת.}}, כלומר האם דין 'מודה בקנס פטור' נכון גם לגבי 'דינא דגרמי'.{{ש}}רבנו חננאל {{מקור|רבנו חננאל מכות ג, א$מכות ג, א|כן}} כותב שעד שהעיד שפלוני חייב ממון לאלמוני, והודה ששיקר - אינו נאמן ("כיוון שהגיד אינו חוזר ומגיד") ואינו חייב לשלם לפלוני על הנזק שנגרם לו בשל עדותו (אף שבית הדין קיבל את עדותו וחִייב את פלוני לשלם ממון לאלמוני), משום שאין אדם משלם קנס על פי עצמו {{גודל|2|1=(= מודה בקנס פטור)}}{{הערה|שיטת רבנו חננאל הובאה בדברי הרמב"ן {{מקור|רמב"ן מכות ג א$מכות ג, א|כן}} והטור {{מקור|טור חו"מ לח$חו"מ סי' לח, ה|כן}}.}}. וכן פסק הרמב"ם {{מקור|רמב"ם עדות יח, ח$הל' עדות יח, ח, ע"ש|כן}}{{הערה|אמנם הש"ך {{מקור|ש"ך חו"מ לח א$חו"מ סי' לח ס"ק א|כן}} פירש את דעת הר"ח והרמב"ם אחרת, אך כבר העיר בקצות החֹשן {{מקור|קצות החשן לח א$שם ס"ק א|כן}} שפירושו דחוק (ואינו מתאים למה שהביאו הראשונים בשמו). וראה שורשי הי"ם {{מקור|שרשי הי"ם עדות יב$הל' עדות יב, ב|כן}} ושו"ת בית אפרים {{מקור|שו"ת בית אפרים חו"מ ו$חו"מ סי' ו, מד"ה "וממ"ש מבואר" – ואילך|כן}}.}}. – ולכאורה קשה מדוע לשיטתם העד אינו חייב לשלם מדין 'גרמי' (שהרי עדותו גרמה ישירות שבית הדין יחייב את פלוני ממון)? ותירץ בכנסת הגדולה {{מקור|כנסת הגדולה הגהות טור חו"מ לח$הגהות הטור חו"מ סי' לח ס"ק ח|כן}} שאפשר שסובר ר"ח כשיטת הריצב"א ש'דינא דגרמי' הוא קנס שקנסו חכמים, וקנס אין אדם משלם על פי עצמו. '''ואילו המהרש"ל''' {{מקור|ים של שלמה בבא קמא י, נ$ ים של שלמה בבא קמא פרק י ס"ס נ|כן}} כתב שהיות שלדעתו 'דינא דגרמי' אינו קנס, לכן המודה שהזיק ב'גרמי' - חייב.{{ש}}אולם הש"ך {{מקור|ש"ך חו"מ שפח נא$חו"מ סי' שפח ס"ק נא|כן}} הקשה על דברי המהרש"ל מדברי כמה ראשונים {{מקור|מרדכי בבא קמא קפ$מרדכי בבא קמא פרק הגוזל ומאכיל סוף רמז קפ|כן}} שכתבו שאף ש'דינא דגרמי' הוא קנס מדרבנן, בכל זאת המודה שהזיק ב'גרמי' חייב, מפני שהכלל 'מודה בקנס פטור' נאמר רק בקנסות שקנסה התורה {{גודל|2|(כגון: תשלומי כפל, ארבעה וחמישה, מוציא שם רע ועוד)}}, אבל בקנסות שקנסו חכמים, אדם משלם על פי עצמו (יצויין, שקביעה זו איננה מוסכמת{{הערה|לעניין סוגיה רחבה זו, ראה במקורות שהוזכרו, וכן: ראב"ן {{מקור|ראב"ן צב$שו"ת ראב"ן סי' צב|כן}} {{גודל|1|(שכתב שהמודה שטימא טהרות חברו פטור, שמודה בקנס פטור)}}, תוספות רבנו פרץ {{מקור|תוספות רבנו פרץ בבא קמא ה א$בבא קמא ה, א, והערה קיח|כן}}, קצות החשן {{מקור|(}}{{מקור|קצות החשן לח א$סי' לח ס"ק א}}{{מקור|,}} {{מקור|קצות החשן פז לב$סי' פז ס"ק לב ד"ה ולכן נראה}}{{מקור|,}} {{מקור|קצות החשן שפו ד$סי' שפו סוף ס"ק ד}} {{מקור|ו}}{{מקור|קצות החשן שפח יא$סי' שפח ס"ק יא}}{{מקור|)}}, {{מקור|שב שמעתתא ד, כה}}, שו"ת שיבת ציון {{מקור|שו"ת שיבת ציון קט$סי' קט|כן}} הובא בקצרה בפתחי תשובה {{מקור|פתחי תשובה חו"מ שפח ה$סי' שפח ס"ק ה|כן}}, תורת חסד {{מקור|שער יאודה הלכות מלוה ולוה יד ג$סי' קלד, הובא בשער יאודה על הרמב"ם הל' מלווה ולווה יד, ג, ד"ה וראיתי להרב|כן}}, שורשי הי"ם {{מקור|שרשי הי"ם עדות יב$הל' עדות יב, ב|כן}}, {{מקור|לב מבין חובל ומזיק ח, א}}, שו"ת בית אפרים {{מקור|שו"ת בית אפרים חו"מ ו$חו"מ סי' ו, מד"ה "וממ"ש מבואר" – ואילך|כן}}, שו"ת אמרי אש {{מקור|שו"ת אמרי אש יו"ד ילקוט הערות א ב$יו"ד סי' א ובילקוט הערות אות ב}}, תפארת ישראל {{מקור|תפארת ישראל יכין גיטין ה, ד$גיטין פ"ה מ"ד יכין אות כה|כן}}, {{מקור|שו"ת רבנו יוסף מסלוצק צד$ שו"ת רבנו יוסף מסלוצק סי' צד}}, חידושי הרי"מ (מגור) {{מקור|(}}{{מקור|חדושי הרי"מ גיטין נב, ב$גיטין נב, ב}}{{מקור|,}} {{מקור|חדושי הרי"מ בבא קמא לה א$בבא קמא לה, א}}{{מקור|,}} {{מקור|חדושי הרי"מ חו"מ א, לד$חו"מ סי' א ס"ק לד}} {{מקור|חדושי הרי"מ חו"מ א לו$וס"ק לו}}{{מקור|,}} {{מקור|חדושי הרי"מ חו"מ כט, יג$וסי' כט ס"ק יג}}{{מקור|)}}, שו"ת שואל ומשיב {{מקור|(}}{{מקור|שו"ת שואל ומשיב תניינא ב פב$מהד' תניינא ח"ב סי' פב}}{{מקור|,}} {{מקור|שו"ת שואל ומשיב תליתאה ב קמב$מהד' תליתאה ח"ב סי' קמב}}{{מקור|,}} {{מקור|שו"ת שואל ומשיב רביעאה ב קפח$מהד' רביעאה ח"ב סי' קפח}}{{מקור|)}}, אמרי בינה {{מקור|אמרי בינה פסח יב$פסח, סי' יב|כן}}, נחל יצחק {{מקור|(}}{{מקור|נחל יצחק חו"מ יד, ה$חו"מ יד, ה, ד"ה והכאי גוונא}}{{מקור|,}} {{מקור|נחל יצחק חו"מ עה, ט$חו"מ עה, ט}}{{מקור|)}}, שו"ת מגן שאול {{מקור|שו"ת מגן שאול עג$סי' עג|כן}}, {{מקור|הד משה חובל ומזיק ז, ט}}, שיעורי רבי דוד פוברסקי {{מקור|(}}{{מקור|שעורי ר' דוד גיטין מד, ב$גיטין מד, ב, אות שג}}{{מקור|,}} {{מקור|שעורי ר' דוד בבא קמא ה, א$בבא קמא ה, א, אות שא}}{{{מקור|,}} {{מקור|שעורי ר' דוד בבא קמא מו, א$שם מו, א, אות כד}}{{מקור|,}} {{מקור|שעורי ר' דוד בבא בתרא כב, ב$בבא בתרא כב, ב, אות קצב-קצג}}{{מקור|,}} {{מקור|שעורי ר' דוד מכות ג, א$מכות ג, א, אות קעו וקפא}}{{מקור|)}}, שיעורי רבי שמואל רוז'ובסקי {{מקור|שעורי ר' שמואל מכות ג א$מכות ג, א, אות קלג וקלז|כן}}. וראה אנציקלופדיה תלמודית (ערך [[תלמודית:מודה בקנס|מודה בקנס]], {{מקור|תלמודית מ רטו$כרך מ עמ' רטו}}, ובמקורות שהביאו).}}).

# '''[[שבועה דאורייתא]] ו[[מתוך שאין יכול להישבע משלם]] בגרמי''' –  

# '''[[שעבודא דרבי נתן]] בגרמי''' – דעת רבי נתן {{מקור|בבלי פסחים לא, א|כן}}, שאם אדם חייב לחברו כסף, ואותו חבר חייב לאדם אחר, מוציאים מהראשון ונותנים לשלישי {{מקור|בבלי כתובות יט, א|כן}}. וכן הלכה {{מקור|שולחן ערוך חו"מ פו, א|כן}}. ונחלקו הראשונים {{מקור| הגהות אשרי בבא קמא ד, ד|כן}} לגבי אדם שהיה חייב לחברו כסף, ואותו חבר הראה ממון של אדם אחר לגוי או לאנס (והלה לקחו), שיש אומרים שבמקרה זה הראשון חייב לאדם שממונו נגזל (כדינו של רבי נתן){{הערה|וראה {{מקור|תפארת יעקב חו"מ פו, א}}.}}, ויש אומרים {{מקור|אור זרוע ג בבא קמא קצז$אור זרוע בבא קמא ר"ס קצז בשם רבנו שמחה|כן}} שדינו של רבי נתן לא נאמר לגבי 'דינא דגרמי' שהוא חיוב רק מדרבנן. ואם כן, הסוברים שחיוב 'גרמי' הוא מהתורה, סוברים כדעה הראשונה, שגם לגבי דין גרמי אמור דינו של רבי נתן {{מקור|ים של שלמה בבא קמא ד, יט|כן}}. ויש חולקים {{מקור|ש"ך חו"מ פו ב$ש"ך חו"מ סי' פו סוף ס"ק ב|כן}} הסוברים שגם בחוב מדברי חכמים נאמר דינו של רבי נתן{{הערה|להרחבת היריעה בנושא זה (אם בחוב מדרבנן גם יש דין שיעבודא דרבי נתן), ראה: {{מקור|חלקת מחוקק ע, כז}}, {{מקור|אבני מילואים ע, ט}}, {{מקור|שער משפט פו, א}}.}}, ולכן גם בגרמי מוציאים מהראשון ונותנים לאחרון{{הערה|הדיין הרב כילאב {{מקור|פסקי דין רבניים יח 349 $פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל, חלק יח עמ' 349|כן}} ביאר את טעמי המחלוקת אם יש ב'דינא דגרמי' דין 'שיעבודא דרבי נתן' לפי השיטות שחיוב 'גרמי' הוא קנס, ואלו דבריו:{{ש}}נקודת המחלוקת, איך להתייחס לקנס שחכמים הטילו על מי שהזיק את חברו ב'גרמי' (לפי הדעה שחיוב 'דינא דגרמי' מדרבנן), יתכן שזה דין מזיק רגיל, שלניזק יש ממון אצלו מפני שהזיקו (כמו חיוב מזיק דאורייתא), ואז כמובן יש דין 'שעבוד דרבי נתן'; אך, יתכן שזה קנס שקנסו חכמים את המזיק כדי שלא יזיק, וקנס זה איננו נוגע לניזק (ויכלו חכמים לתקן שהגורם נזק יזרוק לים ממון בשווי הנזק או ייתן ל[[צדקה]] ממון בשווי הנזק, וגם כשלא עשו כך ותיקנו שייתן לניזק ממון בשווי הנזק, זהו חיוב קנס של המזיק, ולא חוב רגיל, שהוא זכות של הניזק. [אלו דבריו.]{{ש}}כמובן, לפי ביאור זה, זוהי מחלוקת מקומית לגבי קנס של 'דינא דגרמי', אך רבים מהפוסקים הבינו שזו מחלוקת על כל החובות שהם מדברי חכמים.}}.