הרב זלמן ברוך מלמד: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א הינו ראש ישיבת בית אל ורב היישוב בית אל. נולד בתל-אביב בי"ב במנחם-אב ה'תרצ"ז לאביו ר' דוד מלמד ואמו רעיה לבית אפשטיין. האב עובד כפים לפרנסתו היה, יחד עם היותו יהודי חסיד כבית אביו. האם רעיה גדלה בבית אביה רב המושבה בלפוריה הרב אליהו אפשטיין. סיפורי המשפחה החלוצית התורנית בין היחידות שהיו בבלפוריה ושכל ילדיה נשארו דתיים והוערכו מאד על-ידי החילוניים בני המושבה, האומץ של רב עולה-חדש מרוסיה, לדור בכפיפה אחת בקרב חלוצים חילוניים בני העלייה השניה, השפיעו מאד על דרכו של הרב זלמן ברוך מלמד.

מאד סמלית הולדתו בעיצומה של המחלוקת הקשה בעם סביב "הצעת החלוקה" שהוצעה ע"י "ועדת פיל" אשר הציעה הקמת מדינה יהודית על חלקה המערבי של ארץ-ישראל, תוך ויתור מצד העם היהודי על זכותו על שאר הארץ כפי שהובטחה על-ידי ממשלת אנגליה ("הצהרת בלפור") בשנת ה'תרע"ז ו"חבר הלאומים" ב"ועידת סן רמו" בשנת ה'תר"ף. המאבק הרוחני התורני על ארץ-ישראל עתיד להיות מפעל חייו של הרב זלמן ברוך מלמד.

הרב זלמן מלמד

תחילת דרכו

בצעירותו למד בישיבת בני-עקיבא כפר הרואה והושפע רבות מאישיותם ודרכם של ראשי ומייסדי הישיבה הרב משה צבי נרי'ה זצ"ל ויבלחט"א עמיתו הרב אברהם צוקרמן. לא היו לימודי חול בישיבה באותם ימים. הרב זלמן מלמד נמנה על שבט "איתנים" הידוע בהקמת מפעלים חינוכיים תורניים-לאומיים שהשפיעו מאד על דרכו של הדור שאחרי-כן, ובעיקר על מיסודה של ישיבת מרכז-הרב והרחבת ספסליה. הרב צפניה דרורי ראש ישיבת ורב העיר קרית-שמונה, הרב יעקב פילבר מישיבת "מרכז הרב", הרב שבתי זליקוביץ' ממבשרת-ציון מהווים רשימה חלקית של שבט "איתנים".

לאחר שסיים את לימודיו בכפר-הרואה בשנת ה'תשי"ב, תקופה קצרה למד בישיבתו של הרב אליהו לאפיאן בעל ה"לב אליהו". הלימוד והשקידה מילאו את לבו אך חסרה היתה לו הרוח הלאומית אותה ספג בבית אבא וסבא ואשר טופחה מאד בכפר-הרואה. כשנפטר חיים וייצמן נשיאה הראשון של מדינת ישראל בחורף ה'תשי"ג, פנו בוגרי כפר-הרואה שלמדו בישיבה זו אל הרב לאפיאן בבקשה לציין את פטירת הנשיא, כפי ששמעו שעשה הרב נרי'ה בכפר-הרואה. ענה להם הרב לאפיאן כי יודע הוא ללמד רק מה שלמד מרבותיו בחוץ-לארץ שם למד את מסכתות הש"ס.

לימוד בישיבות

אחר-כך היה הרב מלמד ממייסדיה הראשיים של ישיבת כרם ביבנה, שם למד בשנה הראשונה להקמתה. גם שם חסרה היתה לרב זלמן ברוך מלמד האווירה ברוח לאומית אם כי שקד במרץ על לימודיו התורניים. היה זה הרב עוזי קלכהיים זצ"ל, בוגר כפר-הרואה אף הוא, שסיפר לרב מלמד בשנת ה'תשי"ד אודות ישיבת מרכז הרב והעומד בראשה מרן הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בנו של רואה האורות מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל רבה הראשי של ארץ-ישראל ומייסד דור התחיה. המפגש בפורים של אותה שנה עם הרב צבי יהודה עשה מהפכה בחיי הנער שנמשך אל רבו החדש כברזל אל אבן-השואבת. הוחלט אצלו לחכות מעט עד סוף שנת הלימודים על-מנת שירבו הספסלים בישיבה שהקים בכרם-ביבנה, ואת חודש אלול של אותה שנה כבר עשה כתלמיד מן המנין בישיבת "מרכז הרב" ברח' הנביאים פינת רח' הרב קוק בירושלים.

בישיבה התמיד בלימודיו ונעשה לאחד מן העילויים בה. ביותר התקרב אל רבו הרב צבי יהודה ודבק בו ובדרכו דבקות מוחלטת. בשנת ה'תשכ"ה מונה על ידי הרב כר"מ של שיעור א וכמגיד שיעורים באמונה. דורות רבים של חובשי ספסלי הישיבה שהלכו והתרבו מאז בואו של שבט איתנים בשעריה, למדו בשיעורו של הרב מלמד. כמעט כל רבני הציונות הדתית הבוגרים בכלל ורבני יישובי יש"ע בפרט הם תלמידיו של הרב מלמד.

הקמת בית אל

גם בשנת ה'תשל"ח כשהטיל עליו הרב צבי יהודה לייסד ישיבה (בתחילה ביישוב החדש עפרה, דבר שלא יצא אל הפועל) בבית-אל ולחדש את היישוב העתיק מצפון לעיר רמאללה, לא משה ידו מתוך יד רבו והיה לתלמיד הקרוב אליו ביותר עד לפטירת רבו בשנת ה'תשמ"ב. הישוב נוסד בתחילה בבסיס הצבאי שליד בית אל. בהמשך הוקמה הישיבה על גבעה סמוכה וסביב הישיבה הוקם היישוב בית אל ב'. חציו השני של הגרעין המיישב בבסיס הצבאי, הקים את בית-אל א', יישובים סמוכים אשר לימים התאחדו.

הרב זלמן מלמד מרבה לתאר את רבו כקיצוני בכל דבר: קיצוני באהבת התורה ולימודה, קיצוני במידות מוסריות ובאהבת ישראל, באהבת ארץ-ישראל וביישובה. הוא מסביר שבניגוד לקריקטורה בה מבליט הצייר בקיצוניות איבר אחד בולט של האיש המצויר, אדם שהוא קיצוני לכל הצדדים איננו נקרא קיצוני אלא ענק. קו זה מייצג הרב מלמד בקרב הציבור הדתי לאומי.

בתחילת שנות הממי"ם עודד את בנו הרב אליעזר מלמד להקים את תנועת אריאל כדי ליישם הפרדה מלאה בין בנים לבנות, לאחר שנואשו הניסיונות לשכנע בדבר את הנהגת תנועת בני-עקיבא בה צמח.

שיטתו ועמדותיו בנושאים ציבוריים ופוליטיים

גישתו לתקשורת ולהסברה ציבורית

מצד אחד, הרב מלמד מחשיב מאד את תפקידה של התקשורת בעיצוב דעת הקהל ומאידך מסרב בתוקף להתראיין לכל כלי התקשורת המוכרים חרף ניסיונות רבים במרוצת השנים כשעמד בצמתי השפעה בולטים במאבקים החברתיים במדינה. את ההסברה הדתית לציבור הרחב הוא מחשיב כענף מהפעילות החינוכית, ולכן במשך כעשרים שנים פעל ללא הרף לקידום תקשורת אלטרנטיבית שתהווה כלי ביטוי לעמדות הצבור הדתי.

לרבנים המטיפים על כך שלא מספיק יוצאים בני הישיבות ל"הסברה", או "יורדים אל העם" בנושאים חינוכיים, משיב הרב מלמד כי שידור בן רבע שעה של שיעור תורני ברדיו מושך אחריו יותר מאזינים משאפשר למלא באולם גדול.

הרב מלמד הקים בשנת ה'תשמ"ט את ערוץ הרדיו העצמאי והבלתי תלוי הראשון (מלבד "קול השלום" של אייבי נתן) "ערוץ 7", ואף מהווה את הסמכות הרוחנית שלו. בערוץ רדיו זה רואה הרב כלי להסברה בקרב יהודי הארץ והתפוצות על מקומה של תורת ישראל בחיי העם היהודי ובפרט בדור הגאולה. הרב מלמד עצמו הגיש פינה כמעט יומית בשם "יש שואלים", שם גולל את משנתו התורנית כפי שלמדה ב-25 השנים שהיה צמוד לרבו הרב צבי יהודה. בשנת ה'תשס"ג לאחר 15 שנות שידורים אולץ לסגור את הערוץ ע"י צו בית-המשפט. חוק מיוחד שחוּקק בכנסת להסדרת שידורי הערוץ היה החוק היחיד במדינת ישראל שבוטל על-ידי בית המשפט העליון בשיבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) כאילו לא חוקק, בשל היותו כביכול נוגד את "חוק יסוד: חופש העיסוק".

מאבקו על שלמות הארץ

באותה תקופה ייסד הרב מלמד את ועד רבני יש"ע ועמד בראשו. מאז חתימת הסכמי אוסלו עמד הוא לצד רבו, ראש ישיבת "מרכז הרב" לשעבר הרב הראשי לישראל מרן הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל, בראש המאבק על שלמותה של ארץ-ישראל ויישוביה. כיום הוא, ועימו הרב חיים שטיינר והרב דב ליאור, משמשים רבני מפלגת תקומה.

לקראת חורבן חבל קטיף וצפון השומרון, גירוש תושביהם ונישול אדמתם, עמד שוב לצד הרב שפירא בראש המאבק התורני בתוכנית והבהיר את דעתו הברורה והמפורשת לסירוב פקודה לעקור יישובים בארץ-ישראל, פסיקה שפסק 10 שנים קודם לכן על-פי דעת רבו הרב צבי יהודה, עת ריחף איום עקירה על היישוב היהודי בחברון. פסק זה נשא ברמה כל השנים בכל פעם שהממשלה ביקשה לעקור מאחזים ואפילו בסיסי צבא, כשהסיבה קשורה במסירת חלקי ארץ-ישראל לנכרים. הרב מלמד התריע כי הצלחתו של צבא-ההגנה-לישראל במשימת החרבת חבל קטיף וצפון השומרון תפגע בחוסנו, לכידותו ומוסריותו של צבא העם ועלולה להעמידו בסכנת פירוק.

הרב מלמד ערך את כרוזיו הרבים של הרב צבי יהודה בספר "ארץ הצבי - רבנו הרב צבי יהודה במערכה על שלמות הארץ". את כרוזו המפורסם של רבו הרב צבי יהודה "לא תגורו!", הקורא שלא לפחד לומר את האמת ברמה גם תוך תשלום מחיר כבד, משתדל הרב מלמד למלא בכל הזדמנות.

יחסו למדינה ולממשלה

כמו רבו, רואה את הקמת המדינה היהודית בארץ-ישראל כ"ראשית צמיחת גאולתנו" ואת הממשלה ככלי הביצוע והשלטון על מדינה זו.

"הממשלה בשביל העם ולא העם בשביל הממשלה" היתה הסיסמה של רבו הרב צבי יהודה וכפיה נוהג הרב מלמד. בכל עת שהממשלה מבקשת להחליט החלטה בניגוד גמור לתורה ובפרט בעת שהממשלה מבקשת לכפות זאת על יהודים בניגוד לרצונם, מבהיר כי אין לממשלה זכות לעשות כן וכי במקרה שכזה אין תוקף להחלטותיה. הרב מלמד מקדש את המדינה כמתנת אלקים לעמו ישראל, ואילו את הממשלה רק אם אינה חותרת נגד התורה, או אז בז לה ולמעשיה השליליים.

עוד בימי אוסלו החליף בתפילה לשלום המדינה הנאמרת בשבת בבתי-הכנסת את במשפט "ושלח אורך לראשיה, שריה ויועציה" במשפט: "והעמד בראשה אנשי חיל יראי אלקים ושלח אורך ואמיתך עליהם".

כשהקים יצחק רבין ממשלת-מיעוט-יהודי בעזרת חכי"ם ערביים, מאס בממשלה וכמו רבו 20 שנה קודם לכן תקף וביטל אותה בכל הזדמנות וראה בה חילול ד' נורא.

השקפותיו בנושאים ציבוריים נוספים

כמעט בכל מערכות הבחירות שואף הרב מלמד להקים חזית דתית מאוחדת כדוגמת זו שהייתה בכנסת הראשונה. להבדיל מאז, סובר הרב מלמד, מפלגה דתית אחת תהיה למפלגת השלטון ותביא לשינוי בכל מה שקשור לתרבותה של המדינה.

השקפתו החברתית נחשבת מקורית ופתוחה. כך למשל הוא מצדד ומעודד את גישת ההפרטה הכלכלית במשק והוצאת ההגמוניה הכלכלית מידי המדינה, על-מנת ליצור תחרות במשק בכל הענפים ובתקשורת בפרט. שנים רבות קורא לרבנות הראשית לדרג דירוג שבועי או חודשי את מערכת הכשרויות בארץ, כך להתעלות מעליהם, ולעודד בכך תחרות ביניהן אשר תיצור רמת כשרות עליונה, חלף מתן הכשרים בעצמה ובכך ביזוי כבודה.

דוגמא אישית ליחסים תקינים בין יהודים שאינם מסכימים הראה כל השנים ביחסים אישיים מצוינים שהיו לו עם חותנו פרופ' יוסף ולק ז"ל אשר היה פעיל שמאל ותיק אף שהיה מחנך דתי ידוע.

פועלו

הרב מלמד מדריך את תלמידיו לעבודת ד' על פי תורה באופן בריא, כלומר, לפי הנהגות נורמאליות ורציונאליות, שנותנות מקום לאנושיות של האדם ומשרות עליו שמחה, ולא לבחור בהנהגות קיצוניות או מיסטיות שעלולות לערער את היציבות של האדם. גישתו לחיים היא אופטימית ומאמינה, דהיינו גישה הנובעת מתוך אמונה שד' עושה הכל לטובה, ושיש רווח מכל צרה, גם אם לא רואים אותו מיד. הוא משתדל להדגים דרך זו גם במעשיו, ומוסיף עוד ביישוב הארץ או בתורה אחרי קשיים שפוקדים אותו.**

הרב מלמד מעודד גרעינים תורניים בערי הארץ ומתלמידיו הקימו את הגרעין התורני הראשוני בדימונה, ברמלה, לוד, מודיעין, רמת-השרון. תלמידיו שותפים בהקמת מאחזים ויישובים חדשים בארץ-ישראל. תלמידיו הם מקימי היישוב רחלים ומחזקי ומעבי היישוב עטרת ועוד.

הרב מלמד הקים רשת מוסדות ענפה. מלבד הישיבה הגבוהה הקים בבית-אל גם "ישיבה קטנה" (חטיבת ביניים ותיכון) "בני צבי"; אולפנות "רעיה" ו"טל-רעיה"; מכינה קדם-צבאית "מגן דוד"; ישיבת הסדר בהר-ברכה שבראשה עומד בנו הבכור הרב אליעזר מלמד; מכון טכנולוגי לבנות, כיום בירושלים.

את יומו מבלה הרב מלמד כבר למעלה מחמישים שנה בלימוד תורה רוב שעות היממה. הוא אינו מרבה לצאת מבית-אל, מוסר שיעורים רבים בישיבה, בבית-הכנסת הגדול ביישוב ובביתו, שם מקבל לעיתים תכופות שרים, חברי-כנסת, ראשי מוסד ושב"כ וקצינים בכירים המשחרים לפתחו.

כמו רבו הרב צבי יהודה, הרב מלמד נמנע במפגיע מלהשתמש בתאריך הלועזי, ומחנך את תלמידיו לשימוש בתאריך העברי אף על גבי המחאות. לדעתו שימוש רב בתאריך העברי יכריח את הממסד ללמוד להשתמש בו. הרב מלמד שולל יציאה לחוץ-לארץ. מעולם לא יצא את גבולות הארץ ובנושא זה מחמיר ביותר עם השואלים אותו. למעט במקרים קיצוניים כמו צער גדול של הורים המתגוררים בחו"ל או מקרים מיוחדים כדוגמת התרמה למען מטרה נעלה, אוסר הרב באופן נחרץ את היציאה מהארץ. גם למי שכבר מתיר, אוסר את הטיול בחו"ל.

משפחתו

רעייתו היא הרבנית שולמית מלמד, מחנכת ידועת שם ומנהלת ערוץ 7. לזוג מלמד 7 ילדים, כולם פעילים בשדה החינוך התורני במדינת ישראל. בנו בכורו, הרב אליעזר מלמד, הוא ראש ישיבת ורב היישוב הר-ברכה. הרב יהודה מלמד, הינו ר"מ בישיבת רמת-גן. חתנו ר' הלל הורוביץ הינו פעיל ציבור בחברון. חתנו הרב שמעון קליין ראש כולל 'רעוא' בירושלים. אברהם לוי מלמד ר"מ בערד. ר' ישראל מלמד משמש כיועץ חינוכי בישיבת עתניאל. מוריה הינה מורה בבי"ס בנות ביישוב בית-אל.