מלווה מלכה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
יסדר אדם את שולחנו במוצאי שבת ויאכל. סעודה זו נקראת: "מלוה מלכה". מלווים את השבת ביציאתה, בעת שאנו נכנסים לימי החול. | לעולם יסדר אדם את שולחנו במוצאי שבת ויאכל. סעודה זו נקראת: "מלוה מלכה". מלווים את השבת ביציאתה, בעת שאנו נכנסים לימי החול. | ||
לכתחילה, ישתדל האדם לאכול פת בסעודת מלוה מלכה, ואפילו אינו צריך אלא לכזית; אך אם קשה לו לאכול סעודה נוספת זו, ניתן להסתפק במיני מאפה; ואם אינו יכול, יאכל לפחות מיני פירות. | |||
את הסעודה יש לקיים עד ארבע שעות מצאת שבת-קדש. ואם לא - יאכל עד חצות. ויש אומרים שאם לא אכל עד חצות - זמנה כל הלילה. ויש מי שכתב שאם לא אכל סעודת 'מלוה-מלכה' כל הלילה - יאכלנה ליום ראשון [ראה בהגהות הרה"ג ר' אביגדר נבנצאל על משנ"ב, מהדורת "ביצחק יקרא", סימן ש ס"ק ב; ובאשל אברהם להגאון מבוטשאש, סימן קעד ס"ק ד כתב ששמע שגדולי הדור מנהיגים לאכול (בדיעבד) סעודה זו באחד בשבת, ואפילו עד שלישי בשבת-קדש]. | |||
בסעודה זו חייבים אנשים ונשים כאחד. | |||
יש באדם עצם אחד ששמו נסכוי, וגם שמו לוז, ואינו נהנה באכילה כי אם במוצאי שבת, ואבר זה אינו נימוח וממנו נתהוה האדם כאשר יקום בתחיית המתים, ושרשו עיקרו מעצם השמים [אליה רבה בשם מט"מ]. | |||
בסעודת "מלוה מלכה" אומרים: "דא היא סעודתא דדוד מלכא" - זאת היא הסעודה של דוד המלך. הטעם לכך הוא, לפי שדוד המלך ביקש מאת ה': "הודיעני ה' קצי", ואמר לו הקב"ה: "בשבת תמות". ולכן, בכל מוצאי שבת כאשר השבת עברה והוא לא מת, היה דוד המלך וכל בני ביתו שמחים ועושים סעודה גדולה, ובלי ספק שגם כל ישראל היו שמחים ועושים סעודות. | בסעודת "מלוה מלכה" אומרים: "דא היא סעודתא דדוד מלכא" - זאת היא הסעודה של דוד המלך. הטעם לכך הוא, לפי שדוד המלך ביקש מאת ה': "הודיעני ה' קצי", ואמר לו הקב"ה: "בשבת תמות". ולכן, בכל מוצאי שבת כאשר השבת עברה והוא לא מת, היה דוד המלך וכל בני ביתו שמחים ועושים סעודה גדולה, ובלי ספק שגם כל ישראל היו שמחים ועושים סעודות. | ||
גרסה מ־08:54, 22 בינואר 2009
|
|
סעודה הנערכת במוצאי שבת, שבה מלווים את שבת המלכה בצאתה כשם שקיבלו אותה בכניסתה.
לעולם יסדר אדם את שולחנו במוצאי שבת ויאכל. סעודה זו נקראת: "מלוה מלכה". מלווים את השבת ביציאתה, בעת שאנו נכנסים לימי החול.
לכתחילה, ישתדל האדם לאכול פת בסעודת מלוה מלכה, ואפילו אינו צריך אלא לכזית; אך אם קשה לו לאכול סעודה נוספת זו, ניתן להסתפק במיני מאפה; ואם אינו יכול, יאכל לפחות מיני פירות.
את הסעודה יש לקיים עד ארבע שעות מצאת שבת-קדש. ואם לא - יאכל עד חצות. ויש אומרים שאם לא אכל עד חצות - זמנה כל הלילה. ויש מי שכתב שאם לא אכל סעודת 'מלוה-מלכה' כל הלילה - יאכלנה ליום ראשון [ראה בהגהות הרה"ג ר' אביגדר נבנצאל על משנ"ב, מהדורת "ביצחק יקרא", סימן ש ס"ק ב; ובאשל אברהם להגאון מבוטשאש, סימן קעד ס"ק ד כתב ששמע שגדולי הדור מנהיגים לאכול (בדיעבד) סעודה זו באחד בשבת, ואפילו עד שלישי בשבת-קדש].
בסעודה זו חייבים אנשים ונשים כאחד.
יש באדם עצם אחד ששמו נסכוי, וגם שמו לוז, ואינו נהנה באכילה כי אם במוצאי שבת, ואבר זה אינו נימוח וממנו נתהוה האדם כאשר יקום בתחיית המתים, ושרשו עיקרו מעצם השמים [אליה רבה בשם מט"מ].
בסעודת "מלוה מלכה" אומרים: "דא היא סעודתא דדוד מלכא" - זאת היא הסעודה של דוד המלך. הטעם לכך הוא, לפי שדוד המלך ביקש מאת ה': "הודיעני ה' קצי", ואמר לו הקב"ה: "בשבת תמות". ולכן, בכל מוצאי שבת כאשר השבת עברה והוא לא מת, היה דוד המלך וכל בני ביתו שמחים ועושים סעודה גדולה, ובלי ספק שגם כל ישראל היו שמחים ועושים סעודות.