שמן המשחה במשכן: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) (דף חדש: '''שמן המשחה במשכן''' מוזכרת בפרשת תצוה בהקשר למשיחת אהרון הכהן<ref>כ"ט,ז'</ref>, בניו הכהנים<ref>שמו...) |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''שמן המשחה במשכן''' מוזכרת ב[[פרשת תצוה]] בהקשר למשיחת [[אהרון הכהן]]<ref>כ"ט,ז'</ref>, בניו [[כהן|הכהנים]]<ref>שמות כ"ח, מ"א</ref> | '''שמן המשחה במשכן''' מוזכרת ב[[פרשת תצוה]] בהקשר למשיחת [[אהרון הכהן]]<ref>כ"ט,ז'</ref>, בניו [[כהן|הכהנים]]<ref>שמות כ"ח, מ"א</ref> המזבח <ref>כ"ט,ל"ו</ref> וב[[פרשת כי תשא]] מובא כי המשיחה היא על כל כלי המשכן, כפי שנאמר:"וּמָשַׁחְתָּ בוֹ אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת. כז וְאֶת-הַשֻּׁלְחָן וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו וְאֶת-הַמְּנֹרָה וְאֶת-כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: כח וְאֶת-מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו וְאֶת-הַכִּיֹּר וְאֶת-כַּנּוֹ<ref> ל' כ"ו-כ"ז</ref> . | ||
זכריה דורי ב[[עלונים#דף שבועי|דף שבועי לפרשת השבוע של אוניברסיטת בר-אילן]] | ==מרכיבי השמן== | ||
ב[[פרשת כי תשא]] מובאים מרכיבי שמן המשחה:" וְאַתָּה קַח-לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר-דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן-בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה-בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם. וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִין. וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ יִהְיֶה <ref>ל', כ"ג- כ"ה</ref> | |||
זכריה דורי ב[[עלונים#דף שבועי|דף שבועי לפרשת השבוע של אוניברסיטת בר-אילן]] מסביר : שמן המשפחה מורכב מארבעה סממנים שהם חומרים המדיפים ריח ובלולים בשמן זית לקבלת משחה. המרכיבים של שמן המשחה הם מור, קידה, קינמון בושם וקנה בושם. | |||
חז"ל מנסים לבאר את מקור הסממנים: | |||
# '''מור''' - ה[[רמב"ן]] כתב :"הסכימו המפרשים. והרב רבי משה <ref>הרמב"ם בהל' כלי המקדש פ"א ה"ב</ref> : מכללם, כי המור הוא הנקרא מוסק. הוא מוסיף כי הוא נעשה בגרון ה[[צבי]]. והשאלה היא איך אפשר לכלול "בקטרת ובשמן הקדש דם חיה טמאה". על כך משיבים :"כי הלחות ההוא הנאסף בה מרוב הדם ויזוב ממנה בחייה אין בו לא טומאה ולא מאוס" - כלומר החומר נאסף מהצבי ביותו בחיים. ויש גם הסברים נוספים לפיהן מקורו מהצומח. | |||
# ''' קידה''' - והקדה ידועה מלשון הארמית שהיא קציעה, וכן בערבי. | |||
# '''קינמון'' - לפי רש"י :"לפי שהקינמון קליפת עץ הוא, יש שהוא טוב ויש בו ריח וטעם, ויש שאינו אלא כעץ, לכך הוצרך לומר קינמון מן הטוב". וב[[מדרש רבה]] כתבו:"קינמון היה גדל בארץ ישראל והיו עזים וצבאים אוכלים ממנו, והנה הוא כעשב השדה ירעו אותו הצאן."<ref> ס"ה י"ג</ref> | |||
ן[[מסכת כריתות]] מסכמת את ההרכב:"...מר דרור - חמש מאות וקנמן - בשם מחציתו חמשים ומאתים (שוקלים פעמיים) וקנה בשם - חמשים ומאתים וקדה - חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין. סך הכל מתקבל : מר דרור - חמש מאות (שקלים), קדה - חמש מאות, קנמן - בשם חמש מאות (דהכי אמר קרא מחציתו חמשים ומאתים; דלהכי נקט מחציתו: שלא יהו שוקלים אותו הכל ביחד אלא לחצאין, כדי שיהו שם שתי הכרעות) , וקנה בשם - חמשים ומאתים; '''נמצאו כולם אלף ושבעה מאות וחמשים''''<ref>ה',א'</ref> | |||
==דרך ההכנה== | |||
הרמב"ן ממשיל את דרך ההכנה לשיטה שנוקטים הרוקחים:"ועשית אותו שמן משחת קודש רקח מרקחת מעשה רוקח - | |||
על דרך הפשט היה מעשה השמן כדברי ר' יהודה<ref> שם</ref>: "כיצד עושה? - הביאו העיקרין ושלקום במים, והציף עליהן שמן שראן במים שיבלעו המים, ולכשיציף עליהן השמן - לא יבלעוהו [העיקרין את השמן]), וקלט (השמן) את הריח, וקיפחו (קנחו; וחברו 'קפחת את הרועה' <ref>ביומא דף פג</ref> קנחו משה לשמן מעל העיקרין, ונתנו בצלוחית). | |||
ובפירוש מלא :" שראום במים שלא יבלעו את השמן, ואין השריה שיהיו במים לבדן, אבל נתנו הבשמים כתושים בכלי מלא מים, והציפו עליהן שמן זית הין, ואח"כ נתנו הכלי על פי כלי אחר מלא מים, ונתנו על אש נחה גחלים עוממות, ויבשלו עד יבשת המים, וקלטו השמן מעליו, כי כן מעשה הרקחים בכל שמן מבושם, ולכך קצר הכתוב וציוה שיעשו השמן הזה רקח מרקחת כמעשה רוקח, ולא פירש המעשה, כי דרך הרקחים ידועה בהם. | |||
גרסה מ־11:21, 2 במרץ 2009
|
|
שמן המשחה במשכן מוזכרת בפרשת תצוה בהקשר למשיחת אהרון הכהן[1], בניו הכהנים[2] המזבח [3] ובפרשת כי תשא מובא כי המשיחה היא על כל כלי המשכן, כפי שנאמר:"וּמָשַׁחְתָּ בוֹ אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת. כז וְאֶת-הַשֻּׁלְחָן וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו וְאֶת-הַמְּנֹרָה וְאֶת-כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: כח וְאֶת-מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו וְאֶת-הַכִּיֹּר וְאֶת-כַּנּוֹ[4] .
מרכיבי השמן
בפרשת כי תשא מובאים מרכיבי שמן המשחה:" וְאַתָּה קַח-לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר-דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן-בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה-בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם. וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִין. וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ יִהְיֶה [5]
זכריה דורי בדף שבועי לפרשת השבוע של אוניברסיטת בר-אילן מסביר : שמן המשפחה מורכב מארבעה סממנים שהם חומרים המדיפים ריח ובלולים בשמן זית לקבלת משחה. המרכיבים של שמן המשחה הם מור, קידה, קינמון בושם וקנה בושם.
חז"ל מנסים לבאר את מקור הסממנים:
- מור - הרמב"ן כתב :"הסכימו המפרשים. והרב רבי משה [6] : מכללם, כי המור הוא הנקרא מוסק. הוא מוסיף כי הוא נעשה בגרון הצבי. והשאלה היא איך אפשר לכלול "בקטרת ובשמן הקדש דם חיה טמאה". על כך משיבים :"כי הלחות ההוא הנאסף בה מרוב הדם ויזוב ממנה בחייה אין בו לא טומאה ולא מאוס" - כלומר החומר נאסף מהצבי ביותו בחיים. ויש גם הסברים נוספים לפיהן מקורו מהצומח.
- קידה - והקדה ידועה מלשון הארמית שהיא קציעה, וכן בערבי.
- 'קינמון - לפי רש"י :"לפי שהקינמון קליפת עץ הוא, יש שהוא טוב ויש בו ריח וטעם, ויש שאינו אלא כעץ, לכך הוצרך לומר קינמון מן הטוב". ובמדרש רבה כתבו:"קינמון היה גדל בארץ ישראל והיו עזים וצבאים אוכלים ממנו, והנה הוא כעשב השדה ירעו אותו הצאן."[7]
ןמסכת כריתות מסכמת את ההרכב:"...מר דרור - חמש מאות וקנמן - בשם מחציתו חמשים ומאתים (שוקלים פעמיים) וקנה בשם - חמשים ומאתים וקדה - חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין. סך הכל מתקבל : מר דרור - חמש מאות (שקלים), קדה - חמש מאות, קנמן - בשם חמש מאות (דהכי אמר קרא מחציתו חמשים ומאתים; דלהכי נקט מחציתו: שלא יהו שוקלים אותו הכל ביחד אלא לחצאין, כדי שיהו שם שתי הכרעות) , וקנה בשם - חמשים ומאתים; נמצאו כולם אלף ושבעה מאות וחמשים'[8]
דרך ההכנה
הרמב"ן ממשיל את דרך ההכנה לשיטה שנוקטים הרוקחים:"ועשית אותו שמן משחת קודש רקח מרקחת מעשה רוקח - על דרך הפשט היה מעשה השמן כדברי ר' יהודה[9]: "כיצד עושה? - הביאו העיקרין ושלקום במים, והציף עליהן שמן שראן במים שיבלעו המים, ולכשיציף עליהן השמן - לא יבלעוהו [העיקרין את השמן]), וקלט (השמן) את הריח, וקיפחו (קנחו; וחברו 'קפחת את הרועה' [10] קנחו משה לשמן מעל העיקרין, ונתנו בצלוחית).
ובפירוש מלא :" שראום במים שלא יבלעו את השמן, ואין השריה שיהיו במים לבדן, אבל נתנו הבשמים כתושים בכלי מלא מים, והציפו עליהן שמן זית הין, ואח"כ נתנו הכלי על פי כלי אחר מלא מים, ונתנו על אש נחה גחלים עוממות, ויבשלו עד יבשת המים, וקלטו השמן מעליו, כי כן מעשה הרקחים בכל שמן מבושם, ולכך קצר הכתוב וציוה שיעשו השמן הזה רקח מרקחת כמעשה רוקח, ולא פירש המעשה, כי דרך הרקחים ידועה בהם.