פרשת המן: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Tamarix_aphylla__heavenly_manna.jpg|left|thumb|250px|הצמח צולם ליד רביבים בנגב, נפוץ בדרום סינה ומכונה בפי הבדואיים "heavenly manna" - המן משמים - ממנו ניתן לקבל חומר לבן למאכל - המקור:ויקישיתוף, תרם:Felagund ]] | [[תמונה:Tamarix_aphylla__heavenly_manna.jpg|left|thumb|250px|הצמח צולם ליד רביבים בנגב, נפוץ בדרום סינה ומכונה בפי הבדואיים "heavenly manna" - המן משמים - ממנו ניתן לקבל חומר לבן למאכל - המקור:ויקישיתוף, תרם:Felagund]] | ||
'''פרשת המן''' | '''פרשת המן''' התרחשה חודש לאחר [[יציאת מצרים]], "בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" <ref>ט"ז,א'</ref>. בני ישראל מתלוננים כי "בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ (היה לנו האפשרות לאכול) לֶחֶם לָשׂבַע" ועכשיו הם חוששים ןמביעים דעה "כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב". ואז הקב"ה מחליט לנסות את בני-ישראל: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא". | ||
ובאותו הקשר, העם גם ילמד על מצוות השבת. ביום שישי יקחו מן ליומיים ובשבת לא ייצאו ללקוט כפי שנאמר בפרשה:"וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ וְהָיָה '''מִשְׁנֶה''' עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם" . | |||
בעקבות פרשת המן נקבע מצוות לא תעשה, שמספרה כ"ד ב[[ספר מצוות השם]]: "מצוות לא תעשה, שלא לצאת חוץ לתחום שבת. היא [יג] '''מצוות לא תעשה''' י"ג, שלא לצאת בשבת חוץ לתחום. שנאמר: "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" <ref>ט"ז, כ"ט</ref>. | בעקבות פרשת המן נקבע מצוות לא תעשה, שמספרה כ"ד ב[[ספר מצוות השם]]: "מצוות לא תעשה, שלא לצאת חוץ לתחום שבת. היא [יג] '''מצוות לא תעשה''' י"ג, שלא לצאת בשבת חוץ לתחום. שנאמר: "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" <ref>ט"ז, כ"ט</ref>. | ||
==המן כתחליף לבשר== | ==המן כתחליף לבשר== | ||
[[רבי יצחק אברבנאל]] מצביע על היתרון של המן לעומת הבשר | [[רבי יצחק אברבנאל]] מצביע על היתרון של המן לעומת הבשר שבני-ישראל ביקשו. הוא כתב:"ענין הבשר אינו מזון הכרחי והוא שאלת הזוללות ומילוי מעים ותאוה גוברת". אבל החסרון העיקרי בבשר הוא שהוא "מוליד באדם דם זדוני ואכזרי". וזאת הסיבה לדעתו שהחיות והעופות הטורפים, אשר אוכלות הבשר הם '''אכזריות ורעות''' - לא כן הצאן, הבקר, תרנגולים - הניזונים מעשב השדה, הן בהן אכזריות. הוא מוסיף כי בעת הגאולה ישתנה אופיין של החיות וגם האריה כבקר יוכל תבן כאמור ב[[ספר ישעיהו]] "וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל-תֶּבֶן" <ref>י"א, ז'</ref>. | ||
לכן נאמר | לכן נאמר במקרא "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם" - '''לחם''' אבל לא חיטה או שעורה שצריך להכין מהם את הלחם. לכן גם לא יוכלו לצבור אותו במלאי או לסחור בו כמו שמקובל בחיטים ובשעורים. מזון ה''לחם''אינו מתקבל כתמורה למאמצו של האדם, כפי שמקובל בימינו, אלה בחסד עליון. עך כן יש להודות על קבלתו מיידי יום ביומו ובהמשך הפסוק: "לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא" - האם יוכלו לעמוד בנסיון בכל עת. | ||
יש סוברים שבני ישראל ברכו על המן "המוציא לחם מן השמים". ולדעת רבינו יוסף חיים זצ"ל, בני ישראל ברכו על המן "הממטיר לחם מן השמים", כלשון הפסוק <ref>ט"ז, ד'</ref> : "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו'" <ref>שו"ת תורה לשמה, וראה בשו"ת יחוה דעת, חלק ו, סימן יב</ref> . | |||
==מהו המן== | ==מהו המן== | ||
[[תמונה:Koriandersamen.jpg|left|thumb|250px|"גד השדה" - ויקישיתוף, צילם:les]] | [[תמונה:Koriandersamen.jpg|left|thumb|250px|"גד השדה" - ויקישיתוף, צילם:les]] | ||
עך כך יש סברות אחדות. יש הרואים בצמח המדברי (ראו תמונה לעיל), אשר מכונה על-ידי הבדואים "מן שממי". ה[[רמב"ן]] מבאר לפי ד" | עך כך יש סברות אחדות. יש הרואים את מקורו בצמח המדברי (ראו תמונה לעיל), אשר מכונה על-ידי הבדואים "מן שממי". ה[[רמב"ן]] מבאר לפי ד"ה '''והוא כזרע גד לבן''' - "עשב ששמו אליינדר"א (כוסבר) וזרע שלו עגול ואינו לבן, והמן היה לבן, ואינו נמשל לזרע גד '''אלא לענין העגול''' כזרע גד היה, והוא לבן". | ||
הצמח '''גד השדה''' הוא בעל פרחים קטנים ולבנים בהם משתמשים כתבלין. בזרעיו המכילים שמן מסויים מתבלים משקאות ומאכלים כאחד. כנויו בא מהאמור במקרא:"וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ" (ל"א) | הצמח '''גד השדה''' הוא בעל פרחים קטנים ולבנים בהם משתמשים כתבלין. בזרעיו המכילים שמן מסויים מתבלים משקאות ומאכלים כאחד. כנויו בא מהאמור במקרא:"וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ" (ל"א) | ||
| שורה 26: | שורה 27: | ||
[[ירמיהו הנביא]] מזכיר זאת והרמב"ן מצטט זאת בבאורו לד"ה '''לדרותיכם''' - "בימי ירמיהו כשהיה ירמיהו מוכיחם, למה אין אתם עוסקים בתורה והם אומרים נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס, הוציא להם צנצנת המן ואמר להם <ref>ירמיהו ב לא</ref> הדור אתם ראו דבר ה', שמעו לא נאמר אלא ראו, בזה נתפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו" | [[ירמיהו הנביא]] מזכיר זאת והרמב"ן מצטט זאת בבאורו לד"ה '''לדרותיכם''' - "בימי ירמיהו כשהיה ירמיהו מוכיחם, למה אין אתם עוסקים בתורה והם אומרים נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס, הוציא להם צנצנת המן ואמר להם <ref>ירמיהו ב לא</ref> הדור אתם ראו דבר ה', שמעו לא נאמר אלא ראו, בזה נתפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו" | ||
[[מדרש תנחומא]] מפרט יותר על ד"ה '''לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם''' וכתב: "רבי אלעזר אומר: | [[מדרש תנחומא]] מפרט יותר על ד"ה '''לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם''' וכתב: "רבי אלעזר אומר: לדורות - לימות המשיח. שבשעה שאמר ירמיה לישראל: מפני מה אין אתם עוסקין בתורה ? אמרו לו: אם אנו עוסקין בתורה, במה נתפרנס?! באותה שעה הוציא להן צנצנת המן ואומר להם:...אבותיכם שעסקו בתורה, ראו מהיכן נתפרנסו, ואתם עסקו בתורה ואני אפרנס אתכם מזה. | ||
לדורות - לימות המשיח. שבשעה שאמר ירמיה לישראל: מפני מה אין אתם עוסקין בתורה? | |||
אמרו לו: אם אנו עוסקין בתורה, במה נתפרנס?! באותה שעה הוציא להן צנצנת המן ואומר להם:...אבותיכם שעסקו בתורה, ראו מהיכן נתפרנסו, ואתם עסקו בתורה ואני אפרנס אתכם מזה. | |||
זו אחד משלשה דברים שעתיד אליהו להעמיד להן לישראל: צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, וצלוחית המים. | זו אחד משלשה דברים שעתיד [[אליהו הנביא|אליהו]] להעמיד להן לישראל: צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, וצלוחית המים. | ||
== הערות שוליים == | == הערות שוליים == | ||
גרסה מ־14:37, 4 במרץ 2009
|
|
פרשת המן התרחשה חודש לאחר יציאת מצרים, "בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" [1]. בני ישראל מתלוננים כי "בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ (היה לנו האפשרות לאכול) לֶחֶם לָשׂבַע" ועכשיו הם חוששים ןמביעים דעה "כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב". ואז הקב"ה מחליט לנסות את בני-ישראל: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא".
ובאותו הקשר, העם גם ילמד על מצוות השבת. ביום שישי יקחו מן ליומיים ובשבת לא ייצאו ללקוט כפי שנאמר בפרשה:"וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם" .
בעקבות פרשת המן נקבע מצוות לא תעשה, שמספרה כ"ד בספר מצוות השם: "מצוות לא תעשה, שלא לצאת חוץ לתחום שבת. היא [יג] מצוות לא תעשה י"ג, שלא לצאת בשבת חוץ לתחום. שנאמר: "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" [2].
המן כתחליף לבשר
רבי יצחק אברבנאל מצביע על היתרון של המן לעומת הבשר שבני-ישראל ביקשו. הוא כתב:"ענין הבשר אינו מזון הכרחי והוא שאלת הזוללות ומילוי מעים ותאוה גוברת". אבל החסרון העיקרי בבשר הוא שהוא "מוליד באדם דם זדוני ואכזרי". וזאת הסיבה לדעתו שהחיות והעופות הטורפים, אשר אוכלות הבשר הם אכזריות ורעות - לא כן הצאן, הבקר, תרנגולים - הניזונים מעשב השדה, הן בהן אכזריות. הוא מוסיף כי בעת הגאולה ישתנה אופיין של החיות וגם האריה כבקר יוכל תבן כאמור בספר ישעיהו "וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל-תֶּבֶן" [3].
לכן נאמר במקרא "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם" - לחם אבל לא חיטה או שעורה שצריך להכין מהם את הלחם. לכן גם לא יוכלו לצבור אותו במלאי או לסחור בו כמו שמקובל בחיטים ובשעורים. מזון הלחםאינו מתקבל כתמורה למאמצו של האדם, כפי שמקובל בימינו, אלה בחסד עליון. עך כן יש להודות על קבלתו מיידי יום ביומו ובהמשך הפסוק: "לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא" - האם יוכלו לעמוד בנסיון בכל עת.
יש סוברים שבני ישראל ברכו על המן "המוציא לחם מן השמים". ולדעת רבינו יוסף חיים זצ"ל, בני ישראל ברכו על המן "הממטיר לחם מן השמים", כלשון הפסוק [4] : "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו'" [5] .
מהו המן
עך כך יש סברות אחדות. יש הרואים את מקורו בצמח המדברי (ראו תמונה לעיל), אשר מכונה על-ידי הבדואים "מן שממי". הרמב"ן מבאר לפי ד"ה והוא כזרע גד לבן - "עשב ששמו אליינדר"א (כוסבר) וזרע שלו עגול ואינו לבן, והמן היה לבן, ואינו נמשל לזרע גד אלא לענין העגול כזרע גד היה, והוא לבן".
הצמח גד השדה הוא בעל פרחים קטנים ולבנים בהם משתמשים כתבלין. בזרעיו המכילים שמן מסויים מתבלים משקאות ומאכלים כאחד. כנויו בא מהאמור במקרא:"וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ" (ל"א)
השמירה לדורות
משה רבינו מצווה את בני ישראל לזכור את המן. ולכן יש להציב צנצנת ממנו "לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". ואכן כך עשו.
ירמיהו הנביא מזכיר זאת והרמב"ן מצטט זאת בבאורו לד"ה לדרותיכם - "בימי ירמיהו כשהיה ירמיהו מוכיחם, למה אין אתם עוסקים בתורה והם אומרים נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס, הוציא להם צנצנת המן ואמר להם [6] הדור אתם ראו דבר ה', שמעו לא נאמר אלא ראו, בזה נתפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו"
מדרש תנחומא מפרט יותר על ד"ה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם וכתב: "רבי אלעזר אומר: לדורות - לימות המשיח. שבשעה שאמר ירמיה לישראל: מפני מה אין אתם עוסקין בתורה ? אמרו לו: אם אנו עוסקין בתורה, במה נתפרנס?! באותה שעה הוציא להן צנצנת המן ואומר להם:...אבותיכם שעסקו בתורה, ראו מהיכן נתפרנסו, ואתם עסקו בתורה ואני אפרנס אתכם מזה.
זו אחד משלשה דברים שעתיד אליהו להעמיד להן לישראל: צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, וצלוחית המים.