האימפריה העות'מאנית: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־22:41, 7 במרץ 2009

האימפריה העות'מאנית פעלה בין המאה ה-16 עד המאה ה-20. בשיאה היא חלשה על דרום-מזרח אירופה, הגיע עד פרברי וינה באוסטריה ובודפשט בהונגריה. שלטה על כל ארצות הבלקן, המזרח התיכון וצפון אפריקה. במלחמת העולם הראשונה חולק שטחבין המדינות המנצחות ובכך בה הסוף לקיומה.

לעם ישראל יש יחס מיוחד לאימפריה. שליטיה היו היחידים אשר קבלו בתחומי האימפריה בברכה את מגורשי ספרד ואיפשרו לשקם את חייהם של מאות אלפי יהודים שנאלצו להפרד ממולדתם ומכל רכושם. לשלטונות היו גם מגעים חיוביים עם דר' בנימין זאב הרצל אשר קידמו את הרעיון של שיבת עם ישראל לארצו.

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר

האימפריה המחולקת - 1920
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר

האימפריה בשיא גדולתה - 1683

מגורשי ספרד

קובץ:Göke (1495) the flagship of Kemal Reis.jpg

אוניה שנשלחה להציל יהודים מספרד בשנת 1495

האימפריה העות'מאנית הזמינה את היהודים שגורשו מספר ומפורטוגל. הם הגיעו לספרד בעקבות הזמנת הסולטן "באיזיט השני". הם היו במשך 300 שנה לגורם דומיננטי ומכריע בחיי המסחר, התרבות והרפואה של המדינה. ארבע ערים באימפריה: איסטנבול, איזמיר, צפת - בארץ ישראל וסלוניקי - ביוון, היו למרכזה של [[יהדות ספרד].

הסולטן באיזיט השני , פירסם הצהרה ובה הוא בקש ממושלי האימפריה "לא לסרב לכניסת יהודים או לגרום להם קשיים, אלא לקבל אותם בסבר פנים יפות". הוא העניק לפליטים רשות להתיישב בתחומי האימפריה והעניק להם אזרחות עות'מאנית. פליטים אלה סייעו לקידומה של המדינה. בין השאר הקימו את בית הדפוס הראשון במדינה. דוד ושמואל איבן נחמיאס יסדו את בית הדפוס בשנת 1493 באיסטנבול.

לפי סיפור עממי, הסולטן הטורקי הכריז על העדר התבונה של פרננדו השני, מלך אראגון מלך ספרד: "אתם קוראים לפרננדו מלך חכם, אך בגרשו את היהודים הוא הופך את המדינה שלו לענייה ואת שלנו לעשירה!". היהודים פיתחו יוזמות עיסקיות, הרחיבו את המסחר עם ארצות אחרות, לא מעט בזכות יוצאי ספרד שגם הם עברו לגור בערי הנמל האגן ההים התיכון. השליטים הטורקיים לא סמכו על נאמנות הנוצרים וכך המסחר עם ארצות אירופה התנהל רק על ידי יהודים.

הקהילות היהודיות העיקריות ברחבי האימפריה העות'מאנית היו בערים אלו: איסטנבול, סראייבו - היום עיר הבירה, והעיר הגדולה ביותר במדינת בוסניה והרצגובינה, סלוניקי - העיר השנייה בגודלה ביוון ומערי הנמל החשובות שבה, אדירנה בחלק האירופאי של טורקיה - ליד הגבול עם יוון ובולגריה, ניקופוליס ביוון, ירושלים וצפת בארץ ישראל, דמשק בסוריה, במצרים ובפנים טורקיה באנטוליה בבורסה העיר, טוקט (Tokat) ואמסיה. הקהילה באיזמיר הוקמה מאוחר יותר. על תרומת היהודים שהגיעו מספרד לגודל האוכלוסיה ניתן ללמוד מעובדה כי בזכותם מספר המשפחות היהודיות בירושלים עלה מ-70 ל-1,500 ובצפת מ-200 ל-3,000 ובכך הייתה למרכז היהודי הגדול בארץ. בדמשק היו 500 משפחות. ובאיסנבול היית הקהילה של 30,000 נפש עם 44 בתי כנסת !

יהדות טורקיה חיו בסובלנות תחת השלטון העות'מאני, אשר החיל את שיטת ה"מילט" על עדות המיעוטים ברחבי האימפריה. השיטה דגלה באוטונומיה פנימית ודתית לכל עדה דתית. החכם באשי מונה למנהיג העדה ולו היו סמכויות מלאות כלפי בני העדה. על היהודים לא חלו הגבלות על חייהם או עיסוקם , חוץ מתשלום "מס הגולגולת", לבוש חיצוני, רכיבה על סוסים ומניעת השתתפות בשירות צבאי שחל על כל אלא שאינם בני דם האיסלם.

היו בין יהודי טורקיה שהגיעו למשרות בכירות, כמו בימיו של מהמט השני שר הכספים חכים יעקוב פאשה (Hekim Yakup Pasa) ובימי מורט השני הרופאים: משה חמון (Moses Hamon) ואברהם דה-קסטרו.

בימי איברהים הראשון נפגעה העדה האשנזית בעיר בעקבות הופעתו של שבתאי צבי אשר עוררה מחלוקת בקהילה היהודית ופוררה את אחידותה. במאות ה-18 וה-19 ירדה חשיבות יהדות טורקיה. דמות יוצאת דופן הייתה של דניאל דה-פונסקה (Daniel de Fonseca) שהיה נשיא בית הדין של הרופאים ונטל חלק בפעילות פוליטית. בשנת 1887 היו חמישה יהודים חברי הפרלמנט הטורקי.

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 '''האימפריה העות'מאנית''' פעלה בין המאה ה-16 עד המאה ה-20. בשיאה היא חלשה על דרום-מזרח אירופה, הגיע עד פרברי וינה באוסטריה ובודפשט בהונגריה. שלטה על כל ארצות הבלקן, המזרח התיכון וצפון אפריקה. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] חולק שטחבין המדינות המנצחות ובכך בה הסוף לקיומה.
-ל[[עם ישראל]] יש יחס מיוחד לאימפריה. שליטיה היו היחידים אשר קבלו בתחומי האימפריה בברכה את [[גירוש ספד|מגורשי ספרד]] ואיפשרו ךשקם את חייהם של מאות אלפי יהודים שנאלצו להפרד ממולדתם ומכל רכושם. לשלטונות היו גם מגעים חיוביים עם דר' [[בנימין זאב הרצל]] אשר קידמו את הרעיון של שיבת עם ישראל לארצו.
+ל[[עם ישראל]] יש יחס מיוחד לאימפריה. שליטיה היו היחידים אשר קבלו בתחומי האימפריה בברכה את [[גירוש ספד|מגורשי ספרד]] ואיפשרו לשקם את חייהם של מאות אלפי יהודים שנאלצו להפרד ממולדתם ומכל רכושם. לשלטונות היו גם מגעים חיוביים עם דר' [[בנימין זאב הרצל]] אשר קידמו את הרעיון של שיבת עם
+ישראל לארצו.
 <gallery widths="300px" heights="300px" perrow="2">
@@ שורה 8: / שורה 8: @@
 תמונה:OttomanEmpireIn1683 AtilimGunesBaydin.png|האימפריה בשיא גדולתה - 1683
 </gallery>
+==מגורשי ספרד==
+[[תמונה:Göke (1495) the flagship of Kemal Reis.jpg|left|thumb|250px||אוניה שנשלחה להציל יהודים מספרד בשנת 1495]]
+האימפריה העות'מאנית הזמינה את היהודים שגורשו מספר ומפורטוגל. הם הגיעו לספרד בעקבות הזמנת הסולטן "באיזיט השני". הם היו במשך 300 שנה לגורם דומיננטי ומכריע בחיי המסחר, התרבות והרפואה של המדינה. ארבע ערים באימפריה: [[איסטנבול]], [[איזמיר]], [[צפת]] - בארץ ישראל ו[[סלוניקי]] - ביוון, היו למרכזה של [[יהדות ספרד].
+הסולטן באיזיט השני , פירסם הצהרה ובה הוא בקש ממושלי האימפריה "לא לסרב לכניסת יהודים או לגרום להם קשיים, אלא לקבל אותם בסבר פנים יפות". הוא העניק לפליטים רשות להתיישב בתחומי האימפריה והעניק להם אזרחות עות'מאנית. פליטים אלה סייעו לקידומה של המדינה. בין השאר הקימו את בית ה[[דפוס]] הראשון במדינה. דוד ושמואל איבן נחמיאס יסדו את בית הדפוס בשנת 1493 באיסטנבול.
+לפי סיפור עממי, הסולטן הטורקי הכריז על העדר התבונה של פרננדו השני, מלך אראגון מלך ספרד: "אתם קוראים לפרננדו מלך חכם, אך בגרשו את היהודים הוא הופך את המדינה שלו לענייה ואת שלנו לעשירה!". היהודים פיתחו יוזמות עיסקיות, הרחיבו את המסחר עם ארצות אחרות, לא מעט בזכות יוצאי ספרד שגם הם עברו לגור בערי הנמל האגן ה[[ים תיכון|הים התיכון]]. השליטים הטורקיים לא סמכו על נאמנות ה[[נוצרים]] וכך המסחר עם ארצות [[אירופה]] התנהל רק על ידי יהודים.
+הקהילות היהודיות העיקריות ברחבי האימפריה העות'מאנית היו בערים אלו: איסטנבול, [[סראייבו]] - היום עיר הבירה, והעיר הגדולה ביותר במדינת [[בוסניה והרצגובינה]], [[סלוניקי]] - העיר השנייה בגודלה ביוון ומערי הנמל החשובות שבה,  [[אדירנה]] בחלק האירופאי של טורקיה - ליד הגבול עם יוון ו[[בולגריה]], [[ניקופוליס]] ביוון, [[ירושלים]] ו[[צפת]] בארץ ישראל, [[דמשק]] ב[[סוריה]], ב[[מצרים]] ובפנים טורקיה ב[[אנטוליה]] בבורסה העיר, טוקט (Tokat) ו[[אמסיה]]. הקהילה ב[[איזמיר]] הוקמה מאוחר יותר. על תרומת היהודים שהגיעו מספרד לגודל האוכלוסיה ניתן ללמוד מעובדה כי בזכותם מספר המשפחות היהודיות בירושלים עלה מ-70 ל-1,500 ובצפת מ-200 ל-3,000 ובכך הייתה למרכז היהודי הגדול בארץ. בדמשק היו 500 משפחות. ובאיסנבול היית הקהילה של 30,000 נפש עם 44 בתי כנסת !
+יהדות טורקיה חיו בסובלנות תחת השלטון העות'מאני, אשר החיל את שיטת ה"מילט" על עדות המיעוטים ברחבי האימפריה. השיטה דגלה באוטונומיה פנימית ודתית לכל עדה דתית. ה[[חכם באשי]] מונה למנהיג העדה ולו היו סמכויות מלאות כלפי בני העדה. על היהודים לא חלו הגבלות על חייהם או עיסוקם , חוץ מתשלום "מס הגולגולת", לבוש חיצוני, רכיבה על סוסים ומניעת השתתפות בשירות צבאי שחל על כל אלא שאינם בני דם האיסלם.
+היו בין יהודי טורקיה שהגיעו למשרות בכירות, כמו בימיו של [[מהמט השני]]  שר הכספים  חכים יעקוב פאשה (Hekim Yakup Pasa) ובימי [[מורט השני]] הרופאים: משה חמון (Moses Hamon) ואברהם דה-קסטרו.
+בימי איברהים הראשון נפגעה העדה האשנזית בעיר בעקבות הופעתו של שבתאי צבי אשר  עוררה מחלוקת בקהילה היהודית ופוררה את אחידותה. במאות ה-18 וה-19 ירדה חשיבות יהדות טורקיה. דמות יוצאת דופן הייתה של דניאל דה-פונסקה (Daniel de Fonseca) שהיה נשיא בית הדין של הרופאים ונטל חלק בפעילות פוליטית. בשנת 1887 היו חמישה יהודים חברי הפרלמנט הטורקי.
 [[קטגוריה:מעצמות העולם]]

האימפריה העות'מאנית: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־22:41, 7 במרץ 2009

מגורשי ספרד

תפריט ניווט

חיפוש