אין ציבור נדחים לפסח שני: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
אם היו רוב הקהל טמאים טומאת מת, או שהיו הכהנים או כלי השרת טמאים טומאת מת, אינם נדחים לפסח שני אלא עושים את הפסח בטומאה.נאמר בתורה {{מקור|במדבר ט', י' - י"א}}: "איש איש כי יהיה טמא לנפש... ועשה פסח לה' בחודש השני בארבעה עשר יום", ודרשו חכמים: איש נדחה לפסח שני ואין ציבור נדחים לפסח שני, אלא עושים את הפסח בטומאה; וכן דרשו את הכתוב {{מקור|שם שם, ב'}}: "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" - ואפילו בטומאה. והוא הדין לכל הקרבנות שזמנם קבוע, שקרבים אפילו בטומאה<ref> ברם, החלק העומד לאכילה מאותם הקרבנות אינו נאכל בטומאה, מה שאין כן קרבן פסח הבא בזמן שרוב הציבור טמאים טומאת מת או בזמן שהכהנים או כלי השרת טמאים טומאת מת, אף אוכלים אותו בטומאה, שכן כל עיקרו של קרבן פסח לא בא אלא לאכילה, כמו שכתוב (שמות י"ב, ד'): "איש לפי אכלו תכוסו על השה", הלכך כשם שהוא קרב בטומאה כך בשרו נאכל בטומאה, שלא הותרה בו הטומאה אלא על דעת אכילה.</ref>. | אם היו רוב הקהל טמאים טומאת מת, או שהיו הכהנים או כלי השרת טמאים טומאת מת, אינם נדחים לפסח שני אלא עושים את הפסח בטומאה.נאמר בתורה {{מקור|(במדבר ט', י' - י"א)}}: "איש איש כי יהיה טמא לנפש... ועשה פסח לה' בחודש השני בארבעה עשר יום", ודרשו חכמים: איש נדחה לפסח שני ואין ציבור נדחים לפסח שני, אלא עושים את הפסח בטומאה; וכן דרשו את הכתוב {{מקור|(שם שם, ב')}}: "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" - ואפילו בטומאה. והוא הדין לכל הקרבנות שזמנם קבוע, שקרבים אפילו בטומאה<ref> ברם, החלק העומד לאכילה מאותם הקרבנות אינו נאכל בטומאה, מה שאין כן קרבן פסח הבא בזמן שרוב הציבור טמאים טומאת מת או בזמן שהכהנים או כלי השרת טמאים טומאת מת, אף אוכלים אותו בטומאה, שכן כל עיקרו של קרבן פסח לא בא אלא לאכילה, כמו שכתוב (שמות י"ב, ד'): "איש לפי אכלו תכוסו על השה", הלכך כשם שהוא קרב בטומאה כך בשרו נאכל בטומאה, שלא הותרה בו הטומאה אלא על דעת אכילה.</ref>. | ||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
גרסה מ־14:59, 9 במרץ 2009
|
|
אם היו רוב הקהל טמאים טומאת מת, או שהיו הכהנים או כלי השרת טמאים טומאת מת, אינם נדחים לפסח שני אלא עושים את הפסח בטומאה.נאמר בתורה (במדבר ט', י' - י"א): "איש איש כי יהיה טמא לנפש... ועשה פסח לה' בחודש השני בארבעה עשר יום", ודרשו חכמים: איש נדחה לפסח שני ואין ציבור נדחים לפסח שני, אלא עושים את הפסח בטומאה; וכן דרשו את הכתוב (שם שם, ב'): "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" - ואפילו בטומאה. והוא הדין לכל הקרבנות שזמנם קבוע, שקרבים אפילו בטומאה[1].
הערות שוליים
- ↑ ברם, החלק העומד לאכילה מאותם הקרבנות אינו נאכל בטומאה, מה שאין כן קרבן פסח הבא בזמן שרוב הציבור טמאים טומאת מת או בזמן שהכהנים או כלי השרת טמאים טומאת מת, אף אוכלים אותו בטומאה, שכן כל עיקרו של קרבן פסח לא בא אלא לאכילה, כמו שכתוב (שמות י"ב, ד'): "איש לפי אכלו תכוסו על השה", הלכך כשם שהוא קרב בטומאה כך בשרו נאכל בטומאה, שלא הותרה בו הטומאה אלא על דעת אכילה.