כיבוד הורים: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
מ (טיפול בתבנית מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''מצווה על האדם לנהוג כבוד באביו ובאימו, בדיבורו בגופו ובממונו''' {{מקור|הסוגיא בקידושין לא:}}'''.''' | '''מצווה על האדם לנהוג כבוד באביו ובאימו, בדיבורו בגופו ובממונו''' {{מקור|(הסוגיא בקידושין לא:)}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא {{מקור|בבלי:קידושין לא:}}. | '''לדוגמא''', מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא {{מקור|(בבלי:קידושין לא:)}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' מהפסוק "כבד את אביך ואת אימך" {{מקור|שמות כ-יב}}. | '''מקורו''' מהפסוק "כבד את אביך ואת אימך" {{מקור|(שמות כ-יב)}}. | ||
'''בסוג המצווה''' חקר ה[[מנחת חינוך]] {{מקור|לג-ג}} בין שני צדדים: | '''בסוג המצווה''' חקר ה[[מנחת חינוך]] {{מקור|(לג-ג)}} בין שני צדדים: | ||
@ מצווה שבין אדם לחבירו. ובטעם לזה כתב החינוך {{מקור|לג ד"ה משרשי) }}שהיא הכרת הטוב לאביו ולאימו על שעשו עימו טובה, שהם סיבת היותו בעולם, וכן יגעו כמה יגיעות בקטנותו {{מקור|(וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות פאה א-א (ד"ה וענין) שהיא בין אדם לחבירו. ולגבי איסור הכאת אביו ואימו כתב המנחת חינוך (מח-ג [יא] ד"ה והנה בלאו) בפשטות שהוא בין אדם לחבירו}}. | @ מצווה שבין אדם לחבירו. ובטעם לזה כתב החינוך {{מקור|(לג ד"ה משרשי) )}}שהיא הכרת הטוב לאביו ולאימו על שעשו עימו טובה, שהם סיבת היותו בעולם, וכן יגעו כמה יגיעות בקטנותו {{מקור|(וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות פאה א-א (ד"ה וענין) שהיא בין אדם לחבירו. ולגבי איסור הכאת אביו ואימו כתב המנחת חינוך (מח-ג [יא] ד"ה והנה בלאו) בפשטות שהוא בין אדם לחבירו)}}. | ||
@ מצווה שבין אדם למקום. והטעם לזה, שהרי אין מצווה לכבד את שאר בני האדם (ורק אסור לצערם), אלא שזו גזירת הכתוב מיוחדת על אביו ואימו. | @ מצווה שבין אדם למקום. והטעם לזה, שהרי אין מצווה לכבד את שאר בני האדם (ורק אסור לצערם), אלא שזו גזירת הכתוב מיוחדת על אביו ואימו. | ||
ונפק"מ האם מועילה תשובה בלי שירצה אותם, כדין עבירות שבין אדם למקום, או שחייב לרצותם, כדין עבירות שבין אדם לחבירו {{מקור|מנחת חינוך שם}}. | ונפק"מ האם מועילה תשובה בלי שירצה אותם, כדין עבירות שבין אדם למקום, או שחייב לרצותם, כדין עבירות שבין אדם לחבירו {{מקור|(מנחת חינוך שם)}}. | ||
'''בביאור''' המצווה נחלקו המפרשים האם עיקרה במעשה או בלב (וגם לדעה שהיא בלב ישנה גם בדיבור ובמעשה, אלא שעיקרה בלב) {{מקור|סמ"ק מצווה נ כללה במצוות התלויות בגוף דהיינו במעשים (ורק את מצוות מורא - מצווה ז - כלל במצוות התלויות בלב), והחרדים ט-לה כתב שעיקרה בלב, אך היא גם בדיבור ובמעשה. וכן חקר ברוח אליהו צד}}. | '''בביאור''' המצווה נחלקו המפרשים האם עיקרה במעשה או בלב (וגם לדעה שהיא בלב ישנה גם בדיבור ובמעשה, אלא שעיקרה בלב) {{מקור|(סמ"ק מצווה נ כללה במצוות התלויות בגוף דהיינו במעשים (ורק את מצוות מורא - מצווה ז - כלל במצוות התלויות בלב), והחרדים ט-לה כתב שעיקרה בלב, אך היא גם בדיבור ובמעשה. וכן חקר ברוח אליהו צד)}}. | ||
'''במניין המצוות''' דעת הרמב"ן והסמ"ג שהן שתי מצוות נפרדות - כיבוד אב וכיבוד אם. אך המהר"ץ חיות כתב שהן מצווה אחת {{מקור|סנהדרין נו:, והביא גם את הרמב"ן והסמ"ג}}. | '''במניין המצוות''' דעת הרמב"ן והסמ"ג שהן שתי מצוות נפרדות - כיבוד אב וכיבוד אם. אך המהר"ץ חיות כתב שהן מצווה אחת {{מקור|(סנהדרין נו:, והביא גם את הרמב"ן והסמ"ג)}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''במעשה הכיבוד''' יש שלוש דרגות {{מקור|קובץ הערות יג-ב}}: | '''במעשה הכיבוד''' יש שלוש דרגות {{מקור|(קובץ הערות יג-ב)}}: | ||
@ הבאת המאכל (או כל דבר שהאב צריך), כיוון שאפשר לכבדו בדברים שמצויים כאן ואין צריך להביאם - הוא רק הכשר מצווה. | @ הבאת המאכל (או כל דבר שהאב צריך), כיוון שאפשר לכבדו בדברים שמצויים כאן ואין צריך להביאם - הוא רק הכשר מצווה. | ||
@ שחיטת הבהמה ובישולה, כיוון שאי אפשר בלעדיהם - הוא מעשה המצווה. | @ שחיטת הבהמה ובישולה, כיוון שאי אפשר בלעדיהם - הוא מעשה המצווה. | ||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
==מחילה== | ==מחילה== | ||
'''האב שמחל על כבודו''' כבודו מחול {{מקור|בבלי:קידושין לב.}}. | '''האב שמחל על כבודו''' כבודו מחול {{מקור|(בבלי:קידושין לב.)}}. | ||
'''אם כבדו''' עדיין קיים מצווה, והמחילה רק פוטרתו מעונש {{מקור|שו"ת הרדב"ז ח"א תקכד, הובא בגליוני הש"ס קידושין לב., ושיטה מקובצת בבא מציעא לב בשם הרא"ש בתירוץ השני, הובאה בקובץ שיעורים כתובות קמד}}. והקובץ שיעורים {{מקור|שם}} נשאר בצ"ע מה המקור לזה שמקיים את המצווה גם לאחר המחילה. | '''אם כבדו''' עדיין קיים מצווה, והמחילה רק פוטרתו מעונש {{מקור|(שו"ת הרדב"ז ח"א תקכד, הובא בגליוני הש"ס קידושין לב., ושיטה מקובצת בבא מציעא לב בשם הרא"ש בתירוץ השני, הובאה בקובץ שיעורים כתובות קמד)}}. והקובץ שיעורים {{מקור|(שם)}} נשאר בצ"ע מה המקור לזה שמקיים את המצווה גם לאחר המחילה. | ||
'''לבזותו, כגון לקללו ולהכותו''' - השאילתות והחיד"א כתבו שאע"פ שמחל אסור לבזותו, אך גליוני הש"ס {{מקור|קידושין לב., והביא גם את השאילתות והחיד"א}} ומנחת חינוך {{מקור|מח-ב [ג] ד"ה ונראה לענ"ד}} כתבו שמותר {{מקור|והוסיף המנחת חינוך (שם) שלא מצא כן מפורש, אך הסברא נותנת כן. וכן כתב המנחת חינוך (מח-ג [יא] ד"ה והנה בלאו) שאיסור הכאת אביו ואימו הוא בין אדם לחבירו (ולכן מובן שמחילה מועילה)}}<ref>לגבי מחילה בדיני ממונות ע"ע מחילה.</ref>. | '''לבזותו, כגון לקללו ולהכותו''' - השאילתות והחיד"א כתבו שאע"פ שמחל אסור לבזותו, אך גליוני הש"ס {{מקור|(קידושין לב., והביא גם את השאילתות והחיד"א)}} ומנחת חינוך {{מקור|(מח-ב [ג] ד"ה ונראה לענ"ד)}} כתבו שמותר {{מקור|(והוסיף המנחת חינוך (שם) שלא מצא כן מפורש, אך הסברא נותנת כן. וכן כתב המנחת חינוך (מח-ג [יא] ד"ה והנה בלאו) שאיסור הכאת אביו ואימו הוא בין אדם לחבירו (ולכן מובן שמחילה מועילה))}}<ref>לגבי מחילה בדיני ממונות ע"ע מחילה.</ref>. | ||
גרסה מ־18:26, 17 במרץ 2009
|
|
הגדרה
מצווה על האדם לנהוג כבוד באביו ובאימו, בדיבורו בגופו ובממונו (הסוגיא בקידושין לא:).
לדוגמא, מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא (בבלי:קידושין לא:).
מקור וטעם
מקורו מהפסוק "כבד את אביך ואת אימך" (שמות כ-יב).
בסוג המצווה חקר המנחת חינוך (לג-ג) בין שני צדדים:
- מצווה שבין אדם לחבירו. ובטעם לזה כתב החינוך (לג ד"ה משרשי) )שהיא הכרת הטוב לאביו ולאימו על שעשו עימו טובה, שהם סיבת היותו בעולם, וכן יגעו כמה יגיעות בקטנותו (וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות פאה א-א (ד"ה וענין) שהיא בין אדם לחבירו. ולגבי איסור הכאת אביו ואימו כתב המנחת חינוך (מח-ג [יא] ד"ה והנה בלאו) בפשטות שהוא בין אדם לחבירו).
- מצווה שבין אדם למקום. והטעם לזה, שהרי אין מצווה לכבד את שאר בני האדם (ורק אסור לצערם), אלא שזו גזירת הכתוב מיוחדת על אביו ואימו.
ונפק"מ האם מועילה תשובה בלי שירצה אותם, כדין עבירות שבין אדם למקום, או שחייב לרצותם, כדין עבירות שבין אדם לחבירו (מנחת חינוך שם).
בביאור המצווה נחלקו המפרשים האם עיקרה במעשה או בלב (וגם לדעה שהיא בלב ישנה גם בדיבור ובמעשה, אלא שעיקרה בלב) (סמ"ק מצווה נ כללה במצוות התלויות בגוף דהיינו במעשים (ורק את מצוות מורא - מצווה ז - כלל במצוות התלויות בלב), והחרדים ט-לה כתב שעיקרה בלב, אך היא גם בדיבור ובמעשה. וכן חקר ברוח אליהו צד).
במניין המצוות דעת הרמב"ן והסמ"ג שהן שתי מצוות נפרדות - כיבוד אב וכיבוד אם. אך המהר"ץ חיות כתב שהן מצווה אחת (סנהדרין נו:, והביא גם את הרמב"ן והסמ"ג).
פרטי הדין
במעשה הכיבוד יש שלוש דרגות (קובץ הערות יג-ב):
- הבאת המאכל (או כל דבר שהאב צריך), כיוון שאפשר לכבדו בדברים שמצויים כאן ואין צריך להביאם - הוא רק הכשר מצווה.
- שחיטת הבהמה ובישולה, כיוון שאי אפשר בלעדיהם - הוא מעשה המצווה.
- כשהאב נהנה, כגון שאוכל את המאכל - הוא קיום המצווה.
מחילה
האב שמחל על כבודו כבודו מחול (בבלי:קידושין לב.).
אם כבדו עדיין קיים מצווה, והמחילה רק פוטרתו מעונש (שו"ת הרדב"ז ח"א תקכד, הובא בגליוני הש"ס קידושין לב., ושיטה מקובצת בבא מציעא לב בשם הרא"ש בתירוץ השני, הובאה בקובץ שיעורים כתובות קמד). והקובץ שיעורים (שם) נשאר בצ"ע מה המקור לזה שמקיים את המצווה גם לאחר המחילה.
לבזותו, כגון לקללו ולהכותו - השאילתות והחיד"א כתבו שאע"פ שמחל אסור לבזותו, אך גליוני הש"ס (קידושין לב., והביא גם את השאילתות והחיד"א) ומנחת חינוך (מח-ב [ג] ד"ה ונראה לענ"ד) כתבו שמותר (והוסיף המנחת חינוך (שם) שלא מצא כן מפורש, אך הסברא נותנת כן. וכן כתב המנחת חינוך (מח-ג [יא] ד"ה והנה בלאו) שאיסור הכאת אביו ואימו הוא בין אדם לחבירו (ולכן מובן שמחילה מועילה))[1].
הערות שוליים
- ↑ לגבי מחילה בדיני ממונות ע"ע מחילה.