יהדות טריאסטה: הבדלים בין גרסאות בדף

בית הכנסת 2007

יהדות טריאסטה, מאורגנת במסגרת הקהילה היהודית בטריאסטה, המכונה בפי חבריה ק"ק טריאסטי, היא החמישית בגודלה באיטליה, אחרי: רומא, מילאנו, פירנצה וטורינו. בשנת 2007 מנתה הקהילה כ-600 חברים^[1]. במרכז העיר ניצב בית הכנסת המונומנטלי, שנחנך בשנת 1912, עת מנתה הקהילה 5,000 איש. כיום בית הכנסת הגדול פתוח בחגים, בהזדמנויות חגיגיות ולביקורים בתשלום. בימי שני וחמישי ובשבתות, מתנהלת תפילה במנין בבית כנסת קטן השוכן במבנה הצמוד לבית הכנסת הגדול.

הקהילה מפעילה בית אבות, מקוה טהרה, ספריה ומאפשרת אספקת מזון כשר ^[2]. רב הקהילה הוא הרב, פרופ' אומברטו פיפרנו ( Umberto Piperno) שהוא גם חבר בית הדין הרבני ברומא^[3]. הרב העוסק גם במתן הכשרים לסוגי משקאות איטלקיים כמו הגראפה. לקהילה פעילות אינטנטסיבית בהפצת התרבות היהודית בעיר ובקיום שני מוזיאונים ליהדות בעיר.

במאה ה-19 היתה ליהדות טריאסטה חשיבות בתחום הלימודים ההומניים כמו: הפילוסופיה, הספרות והאמנות ובענפי התעשייה והמסחר. מספר רב של יהודים היו גם הראשונים בפיתוח שירותים בנקאיים, מסחריים ועיסקי ביטוח. היה להם מעמד פוליטי נכבד והקימו חברות ביטוח ידועות כמו : חברת הביטוח "אסיקורציונה ג'נרלי" שנוסדה בשנת 1831 ^[4], חברת "ללויד אדריאטיקה" (Lloyd Adriatico), אשר נוסדה על ידי ג'יוזפה לאצארו מורפורגו ^[5] וחברת "ראס" (R.A.S ) שנוסדה בטריאסטה בשנת 1824. אחדים מהיהודים זכו לתוארי אצולה מבית המלוכה בית הבסבורג, אשר העיר טריאסטה נחשבה לעיר נמל חשובה של ממלכתם ולעיר נופש האהובה עליהם.

אחד מבני טריאסטה המפורסמים היה הרב, פרופ' שמואל דוד לוצאטו(שד"ל) שהיה משורר, פרשן מקרא,וראש בית המדרש לרבנים בפאדובה שבאיטליה. יהדות טריאסטה הוציאה מתוכה דמויות בעולם התרבות, אשר פסליהם מוצגים בגני העיר: הסופר "איטלו סטווה" (Italo Svevo) והמשורר "אומברטו סבא" (Umberto Saba).

תולדות הקהילה

בית הקברות העתיק : מקור התמונה - אתר הקהילה היהודית

המסמך העתיק ביותר ^[6] המזכיר את קיומם של יהודים בעיר טריאסטה הוא משנת 1236. הייתה זו עיסקה בין בישוף בשם "ג'יובני" (Vescovo Giovanni) לבין יהודי בשם "דניאל דוד" (Daniel David ) לפיו שולם לו 500 מארצ'ה (Marche) כדי שימגר את הגנבים שפעלו באזור הסלובני קַ‏רְ‏סוֹ‏ (Carso) או בגרמנית (Karst) ^[7].

בימי הביניים עסקו יהודי העיר בפעילות בנקאיית, בעיקר מתן הלוואות ובמסחר. תקנות העיר משנת 1350 ושנת 1375 היו ליברליות ליהודים. היהודים היו שווים ליתר האזרחים. כן נקבע כי הבנקאי של העיר, שהיה בדרך כלל יהודי, יוקצב מקום בעיריה. אמנם היית פגיעה אחת בהם בתור מלווים בריבית: החוק קבע שיש להפחית את שיעור החובות במחצית ויש להאריך בשנתיים את זמני הפרעון של שאר החוב.

בשנת 1382 טריאסטה צורפה לאוסטריה שהיתה בשליטת בית הבסבורג. בהזמנת דוכסים מאוסטריה ודוכסים מקומיים הגיעו יהודים מגרמניה לעיר. עד המאה המאה ה-15 הם לא זכו להכרה חוקית בתור קהילה דתית ולכן היהודים האשכנזים נאלצו לקיים תפילות בבית פרטי. מספר המשוער של היהודים היה 60 מתוך אוכלוסיה של 3,000 תושבים. החל ממחצית המאה ה-17 החלה הגירת יהודים מאסיבית מאוסטריה: חלקה נבעה מגירושם מוינה וחלקה מגילוי היתרונות של נמל טריאסטה בתור מוקד לסחר בין ארצות אגן הים התיכון ואמריקה לבין ארצות מזרח ומרכז אירופה. בין השנים 1684 - 1785 הורו השלטונות על הקמת גטו וחייבו את היהודים לגור בתוכו. הייתה זו תגובה של אנטישמיים מקומיים שדרשו, בשנת 1684, לפעול בטריאסטה כמו שנהגו בעיר הבירה של הממלכה, וינה. התוצאה הייתה: הקמת הגטו, הנהגת אות קלון ואיסור העסקת שכירים ומשרתים נוצרים. הקהילה התנגדה בתוקף למיקומו המוצע של הגטו, שנחשב לאזור עלוב. ההכרעה הועברה לוינה. בשנת 1695 תושבים מהעיר יזמו עלילת דם נגד היהודים, אך ללא הצלחה. רק בשנת 1697 נאלצו היהודים לוותר על בתיהם ולעבור לתחומי הגטו. בשנת 1728 הפכה טריאסטה לנמל חופשי, מה שגרם לעליה מהירה של האוכלוסייה והיישוב היהודי הגיע בסוף ההמאה ה-18 ל-1,500 נפש והפך להיות אחד החשובים בצפון איטליה. באותם השנים הגיעו לעיר גלי הגירה של יהודים מקורפו וארצות נוספות. משנת 1738 יהודי טריאסטה היו פטורים מנשיאת סימן ההיכר היהודי ( הטלאי). בתחומי הגטו נבנה בית כנסת ^[8]. ובסוף שנת 1746 התכנסו ראשי המשפחות היהודיות (De li Particolari) והחליטו על מיסוד האירגוני במטרה לממן את הפעילות הציבורית והדתית שלה.

ב-19 אפריל 1771 מריה טרזה החליטה להעניק ליהודים רשות להתגורר בעיר ולהתקיים בה. בשנת 1782 הוצא "כתב הסובלנות" ( Editto di Tolleranza ) על ידי "יוסף השני" (Giuseppe II) .ה"כתב" אשר הגדיר את היחס בין השלטון לבין היהודים. לפיו ניתן ליהודים ליטול חלק בפעילות הכלכלית של העיר בממדים רחבים : במלאכה ,מקצועות חופשיים, מסחר ובחקלאות . כן ניתנה להם רשות לשלוח את ילדיהם למוסדות החינוך העירוניים. כעבור שנים אחדות, ניתן צו נוסף: יש לכלול תמיד שני יהודים בהרכב בית הדין המסחרי.

ביוזמת יהודים יוצאי גרמניה, הוקם בעיר בית ספר עממי יהודי שנשא את השם " Scuole Pie Normali Israelitiche". ובשנת 1785 הורשו היהודים לצאת מהגטו ולגור ברחבי העיר. עם זאת, הם המשיכו להתגורר באזור ובנו בו שני בתי כנסת נוספים, ב- via delle Scuole Israelitiche, אשר נהרסו בעת הבניה מחדש של העיר העתיקה.

לא כל התושבים קבלו החלטה זו בברכה. לדוגמא, הסוחר מריו לוי, צפה פגיעה בבטחון התושבים היהודים עם ביטול השמירה על הכניסה לגטו.

הקהילה היהודית צפתה בגידול הטבעי של התנועה המסחרית בעיר, אשר הייתה הנמל של האימפריה ההבסבורגית. תנועת המסעות מארצות השוכנות לחופי נהר הדנובה החלה להתנקז בעיר הנמל טריאסטה. ובשנת 1746 שלטונות העיר חוקקו חוקים מיוחדים לטיפול בתנועת המטענים, שהלכה וגברה בעיר. בשנת 1771 המלכה מריה תרזה פירסמה מינשר ( La Patenti imperiali di tolleranza - Toleranzpatent -)ובו היא אישרה מחדש את הזכויות שניתנו ליהודים השליטים הקודמים. באופן מיוחד ניתן אישור ליהודים שיקימו בעיר מבנה תעשיה ומחסני מסחר לשמור על דתם באופן חופשי. כמן כן, ניתן להם רשות להקים בתי-כנסת ובית קברות ונאסר "להטביל" יהודים בכפיה.

לעידוד נוסף זכו היהודים שהגיעו לטריאסטה מוינה ומארצות האיפריה ההבסבורגית. הם לא נדרשו לשלם מיסים בבואם לירידים בטריאסטה. כמו כן, הם הורשו לסגור את עיסקיהם בשבתות ובמועדי ישראל.

בספרית הקהילה מצויים מסמכים בחתימת מריה טרזה, הכוללית למעלה ממאה צווים העוסקים בעידוד ההתישבות היהודית בטריאסטה. אפשר לראות במסמכים אלה דמיון לאלה אשר הוצאו על ידי בית מדיצ'יבמאה ה-16 בליבורנו , מה שכונה "הכרזת הליוורנינה" (La Costituzione Livornini)

כעשור לאחר מכן חל שדרוג נוסף במעמדם של היהודים בעיר. בשנת 1782 פורסם "כתב הסובלנות" (Editto di Tolleranza) על ידי יוזף השני שהגדיר את יחסי השלטון והיהודים. לפי המסמך ניתן ליהודים ליטול חלק בפעילות הכלכלית של העיר בממדים רחבים, כמו מלאכה, מקצועות חופשיים, מסחר וחקלאות. כמו כן ניתנה להם רשות לשלוח את ילדיהם למוסדות החינוך העירוניים. כעבור שנים אחדות ניתן צו נוסף ולפיו יש לכלול תמיד שני יהודים בהרכב בית הדין המסחרי. ביוזמת יהודים יוצאי גרמניה הוקם בעיר בית ספר עממי יהודי בשם "Scuole Pie Normali Israelitiche" ונבנו

נשארו עדין בתוקפן ההגבלות לגבי היהודים, כפי שהיו נהוגות ברחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית:

• העדר אפשרות לקבל מישרות ציבוריות.
• איסור התעסקות במקצועות מסויימים כמו רוקחות.
• איסור על רכישת מקרקעין.
• להלכה היו הגבלות גם על מימדי ההגירה ועל מספר החתונות. למעשה הגבלות אלה שנועדו להקטין את מימדי האוכלוסייה היהודית לא הוצאו לפועל.

מיוחד היה היחס לשירות הצבאי. היהודים הורשו ליטול חלק בו. בשנת 1820 הכריז הקיסר על כוונתו לשלב את האינטרסים של היהודים בתוך אלה של המדינה.

בית הקברות הראשון של הקהילה בשנת 1446 על ידי Michael Norimberga אשר רכש שטח של כרם ענבים לקבורת בני משפחתו ובני דתו. ליהודי טריאסטה היו ארבע בתי קברות בעיר. מאז 1843 הקבורה מתבצעת ליד בית הקברות העירוני.

שמואל דוד לוצטו

ערך מורחב - שמואל דוד לוצאטו

אחד מבני טריאסטה המפורסמים היה הרב, פרופ' שמואל דוד לוצאטו(שד"ל) שהיה משורר, פרשן מקרא, בלשן עברי, פילוסוף, חוקר ספרות ומתרגם. איש תנועת ההשכלה היהודית, מראשוני אנשי חכמת ישראל, ראש בית המדרש לרבנים בפאדובה שבאיטליה.

תחומי עיסוקו של שד"ל היו רבים ומגוונים: הוא תרגם את חמשת חומשי התורה וכמה ספרי מקרא נוספים לאיטלקית והוסיף ביאור עברי ומבואות, חיבר שירים, כתב ספרי דקדוק לעברית ולארמית, תרגם את סידור התפילה לאיטלקית, פרסם מחקרים בהיסטוריה יהודית, בשירת ימי הביניים ובארון הספרים היהודי לרבות הקבלה, התפילה וההגות היהודית.

שירתו של שד"ל, הושפעה רבות מן האסתטיקה האיטלקית. היא הייתה קלה יותר ולשונה פשוטה וברורה ובשל כך גם המסר שבה עוצמתי יותר. צורה זו של שירה אופיינית גם לשאר המשוררים בני משפחתו: אפרים לוצאטו, יצחק לוצאטו ורחל מורפורגו - בת דודתו של שד"ל. היצירות שלהם כללו סונטות, קינות ושירי אהבה בסגנון דתי של יהודי ספרד משולב בסגנון הרנסנס ומתיחס בעיקר לאירועים ממהלך החיים של האדם ובני משפחתו.

בעידן המודרני

למרות שמוצאן של יהודי טריאסטה לא היה איטלקי הם נטלו חלק חשוב בפעילות לאיחוד איטליה. אכן, מראשיתה הקהילה היהודית וכן אוכלוסיות הערים נטו לזהות את עצמם עם איטליה. ^[9] ההזדהות של יהודי טריאסטה הגיע לכך שחלק מהם עברו לאיטליה גופה ובכך הביעו את העובדה כי הם חלק מהעם ההאיטלקי. אחד הגולים לאיטליה "סאלוואטורה ברזילי", עיתונאי, משפטן ופוליטיקאי, כונה לעיתים בתור ציר טריאסטה בפרלמנט האיטלקי ובסינט. האדם היחיד, שזכה לכבוד כה גדול בעד שירותו למולדת. אחרי מלחמת העולם הראשונה בשנת 1919 הייתה טריאסטה לחלק מממלכת איטליה. עד לשנת 1938 הגיע האוכלוסיה היהודית בעיר ל-6,000 תושבים. מקומם בחיי הכלכלה ניכר והתבוללות באוכלוסיה המקומית היה ניכר.

שער ציון

נמל טריאסטה כונה בפי יהודים "שער ציון". דרכו עברה רוב תנועת העלייה מאירופה לארץ ישראל בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. בתקופה קודמת, חלק מהעלייה עברה דרך רוסיה, אבל לאחר המהפכה הרוסית נתיב זה לעלייה חדל לפעול.

מעט מושג על היקף התנועה בנמל טריאסטה ניתן לקבל מהנתון שמספר המהגרים מאירופה לארצות מחוצה לה, מאז סוף המאה ה-19 נאמד ב-40 מיליון איש, בינהם 4 מיליון יהודיים. התנועה כולה הייתה באוניות מנמלים באירופה. לנמל טריאסטה היה משקל חשוב בתנועה זו.

כאשר קרבה מלחמת העולם השנייה עבדו בקו הספנות : טריאסטה - חיפה, שתי אוניות נוסעים. רב החובל היהודי "אומברטו שטינדלר" (Umberto Steindler) התגאה כי ביצע מאה נסיעות לארץ ישראל בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. כאשר פרצה המלחמה, אונייתו "ירושלים" הרימה עוגן בטריאסטה, בפעם האחרונה, ביום 1 בספטמבר 1939 והביא 600 עולים לנמל חיפה.

במלחמת העולם השנייה

בית החרושת לאורז שהיה למחנה ריכוז לאלפי איטלקים. המקור - ויקישיתוף, צילם:Pier Luigi Mora

תאי הכלא המקור - ויקישיתוף, צילם:Pier Luigi Mora

בתקופת מלחמת העולם השנייה, בעידן השלטון הפשיסטי והכיבוש הגרמני פחת מספר היהודים בעיר ל-2,300 בשנת 1943 ול-1,500 בתום המלחמה.

כמו באיטליה כולה בשנת 1938 הוטלו על יהדות טריאסטה חוקי הגזע . כתגובה לפיטורי היהודים ממישרות ציבוריות, בינהם מהוראה בבתי ספר ^[10] ולהוצאת ילדי הקהילה היהודית מבתי הספר הממלכתיים, הוקמה בעיר חטיבת ביניים, בנוסף לבית הספר העממי שהיה קיים כבר. החשש מהנאציזם גרם לכך שמחצית מיהודי העיר ברח ממנה. חלק קטן המיר את דתו. בשנת 1942 פשיסטים איטלקים חיללו את בית הכנסת.

במהלך הכיבוש הגרמני בוצעו שני מבצעים לאיסוף יהודים: ב-19 אוקטובר 1943 ו-29 בינואר 1944. המבצע האחרון כלל את החולים והזקנים שהיו במוסדות היהודים המיועדים להם. ביום 4 באפריל 1944 הוקם מחנה הריכוז היחיד באיטליה ובדרום אירופה כולה בריזיירה די סן סאבה (Risiera di San Sabbarna) הסמוכה לטריאסטה. במחנה אשר שימש גם כמחנה ריכוז, הוקמה משרפה, וממנו נשלחו להשמדה יהודים, פרטיזנים ומתנגדי השלטון. עם כיבוש העיר על ידי הצבא היוגוסלבי, פוצצו קציני ס"ס את המחנה במטרה לטשטש את עקבות מעשי הזוועה. מספרם של יהודי טריאסטה שניספו בשואה נאמד ב-710.

אחרי המלחמה 1,500 היהודים שנותרו בעיר שיקמו את בית הכנסת והקימו את הקהילה מחדש.

בית הכנסת

עד לחנוכת בית הכנסת החדש, בשנת 1912 היו בעיר טריאסטה ארבע בתי כנסת ישנים, שנבנו המאה ה-18 והמאה ה-19. רק אחד מהם, בית הכנסת הספרדי היה פתוח לתפילות קבועות. האולמות של ארבע בתי הכנסת היו דומים: ארון הקודש והבימה מוצבים בקירות הקצרים, ספסל לאורך הקירות, ציפוי עץ ורצפת אריחי שיש. האולמות גבוהיים, בגובה שני קומות, כאשר עזרת הנשים בקומה שניה, כרצועה צרה מסביב לאולם, בלי שתהיה נתמכת על ידי העמודים. התאורה חדרה לאולם מחלונות גבוהים.

בשנת 1908 החליטה הקהילה להקים בעיר בית כנסת גדול. היא הכריזה על תחרות בין האדריכלים. בסופו של דבר הוזמנו שני האחים "רוגרו וארדואינו ברלם" (Ruggero and Arduino Berlam), קתוליים במוצאן. כנהוג באותם הימים, לפי דוגמת בתי הכנסת ברומא, פירנצה וטורינו, בית הכנסת נבנה בסגנון עתיק - במקרה זה מזרח תיכוני - ויחד עם זאת מודרני. היה זה בתקופה שהקהילות היהודיות רצו לבטא במבנה החדש את מעמדם החדש לאחר איחוד איטליה והאמנציפציה. הוא נחשב ליוצאי דופן באירופה. בסיסו של בית הכנסת הוא ארבע עמודי שיש גדולים המחזיקים בכיפה מרכזית. האולם הרחב נועד להראות לכל את גודלה של הקהילה, שמנתה באותה עת 5,000 איש.

סגנון בית הכנסת תואר כדלקמן:^[11]

הסגנון החיצוני של המבנה מקורו מהעידן השלטון הרומאי, בסוריה, במאה ה-4. המתכננים בחרו בסגנון זה לאחר שהם היו בדעה שזה הדגם הקרוב ביותר לבתי הכנסת היהודיים הקדומים. היהודים בארץ ישראל וברחבי הקיסרות הרומית השתמשו בדגמים מאדריכלות רומית. סוריה הייתה די קרובה לארץ ישראל ולכן היא כללה במבנים היהודים יסודות שנכללו בבתי הכנסת בארץ ישראל. בתי כנסת בסגנון זה היו מקובלות בעידן הרומי וגם בעידן המודרני. היהודים ניסו למנוע דימיון בין בתי הכנסת שלהם לבין מרכזי פולחן נוצרי-ביזנטי ומוסלמים ולכן אימצו את הדגם הרומי העתיק. ^[12]

בית הכנסת הנוכחי

התמונות צולמו בשנת 2002.

בית הכנסת הנוכחי-2002

• 

  מבט כללי

• 

  החלק הבולט מבית הכנסת הוא בית הכנסת לימות החול ומשרדי הקהילה - 2007

• 

  אבני שפה להגנה מפני מכוניות תופת

• 

  מגדל בית הכנסת והכיתוב "פתחו לי שערי צדק, אבא בם אודה יה"

• 

  הכניסה לבית הכנסת - מראה מהצד

• 

  ראו הכתובת: "זה השער לה' צדיקים יבואו בו" - 2007

אישים מפורסמים

שני אישים מפורסמים ממוצא יהודי חיו בטריאסטה ותרמו ואוירה הבינלאומית שלה.

איטלו סבאבו

איטַ‏לוֹ‏ סבֵאבוֹ‏ (Italo Svevo) נולד בשם "אטורה שמידט" (Ettore Schmitz). הוא חיבר את הספר "Conscience of Zeno" שחובר באנגלית עם הסופר האירי "ג'ימס ג'ויס" (James Joyce) אשר עשה את טריאסטה לביתו לשנים אחדות.הרקע שלו הוא קוסמופוליטי, זהות טיפוסית ליהודי טריאסטה. הוא נולד למשפחנ יהודית בשנת 1861. רוב חייו הוא עבד בתור פקיד. אימו הייתה איטלקיה ואביו היה אוסטרי. הוא עצמו המיר את דתו לנצרות. חיבוריו עסקו בעניין הרב שהיה לו בקשר בין פסיכואנליזה לבין אבחנה עצמית של הפרט (self-examination).

אומברטו סאסא

אומברטו סאסא (Umberto Saba), שם משפחתו המקורי היה "פולי" (Poli) היה משורר איטלקי. התפרסם בשירתו הלירית, הפשוטה והאוטוביוגרפית. הוא נולד לאימא יהודיה בגטו של טריאסטה, אחרי שאביו הנוצרי נטש את משפחתו. חוקי הגזע, מלחמת העולם השנייה והכיבוש הגרמני גרמו לו לעזוב את חנות הספרים שלו בטריאסטה, שכונתה:"ancient and modern Bookstore" . הוא הסתתר בפאריז, ברומא, בהונגריה, בפירנצה וברומא. אחרי המלחמה הוא חזר חעירו וזכה בשני פרסים סיפרותיים: Prize Viareggio - 1946, and the Prize of the academy of the Linceis -1953.

הווי יהודי

בטריאסטה ניתן להתרשם מהווי היהודי, התרבות העשירה שהייתה נחלת הקהילה היהודית בעבר ומתולדות היהודים במסגרות הבאות:

מוזיאונים לנושאי יהדות

בטריאסטה מצויים שני מוזיאונים:

• המוזיאון של הקהילה היהודית בטריאסטה על שם "קרלו וורה וגנר"

The Museum of the Jewish Community of Trieste "Carlo e Vera Wagner") (^[13]), שנפתח בשנת 1993 במבנה שהיה בית כנסת קטן. במוזיאון פרטי יודיאיקה הנהוגים בחתונה יהודית, השייכים היום לקהילה. כן מצויים במוזיאון פריטים שהיו בשלושת בתי הכנסת שנהרסו לאחר חנוכת בית הכנסת הגדול בשנת 1912. האספים כוללים: אביזרים מכסף, פרוכות לספרי תורה, ספרים ומסמכים של משפחות יהודיות.

• מוזיאון העירוני על שם מורפורגו (The Morpurgo Municipal Museum)(^[14]) . המוזיאון הוקם בבית פרטי של משפחת מורפורגו, משפחה יהודית אמידה ומעיד על רמת החיים של האמידים היהודיים בטריאסטה. בעל הבניין, "קרלו מרקו מורפורגו" היה בנקאי, מממן ואיש עסקים ונשא בתואר אצולה אוסטרי שניתן לו על ידי בית הבסבורג בשנת 1869. חדרי המוזיאון משקפים את העושר, הטעם ןהנוחיות של בני המשפחה. מרשים במיוחד אולם האזנה למוסיקה.

באתר הקהילה

באתר הקהילה יש מדורים מיוחדים לתיאור תפילות אופיניות לקהילה, רשימות אקטואליות של רב העיר, ניגונים דתיים הנהוגים בקהילה, מתכונים למאכלים יהודיים לימי החגים ןכן פינת הומור יהודי...

לקריאה נוספת

• בצלאל רות, תולדות היהודים ברומא, הוצאת מסדה, תל אביב, 1962
• לוצ'אנו טאס, יהודי איטליה, ספריית מעריב, תל אביב, 1978.
• יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד

קישורים חיצוניים

• אתר הקהילה באיטלקית ובאנגלית